פרד: המשפט של פורד

הפרד ומשול.

"אני מכיר אותך מאיזה שהוא מקום" קבע המזוקן.
פרד לא הגיב. הוא המשיך להסתכל סביבו. אנשים נוספים התגודדו, והחלו מתלחשים ומצביעים עליו. פרד חייך במבוכה.
המזוקן משך את פרד בצווארו, ודחף אותו לעבר תא המטען. בידו הימנית הוא פתח אותו, והחל לפשפש בין ערימות הג'אנק שפרד אסף ואף פעם לא טרח לזרוק. ידו השמאלית המשיכה להחזיק בעקשנות בצווארו של פרד.
לפרד נמאס. הוא החליט להשהות את זכותו המשפטית והמוסרית לשתוק ושאל "אני יכול ללכת?"
"תסתום, חרא קטן. אתה עצור!" צעק עליו המזוקן, מהדק את לפיתתו ומרים את הקול כדי שההמון שהתקהל סביבם יוכל לשמוע טוב יותר את דבריו.
"מה זה הדבר הזה?" שאל, שולף מתוך תא המטען ערימה של מגזינים שפרד מצא לפני כמה שנים באיזו פינת רחוב, בהנחה שיום אחד יקרא בהם. פרד שכח שהם שם, וזעקת שמחה כמעט נפלטה מפיו, אבל אז הוא נזכר שהוא החליט לבטל את השהיית זכות השתיקה. בזווית העין ראה פרד אישה מוכרת והנהן לכיוונה. כעבור שניה הבין מדוע הנהן. היא עבדה במחלקת האשראי העסקי. או הלוואות. או ביטחונות. פרד היה כמעט בטוח שהיא מתעסקת במשהו שקשור לכסף, עובדה לא מפתיעה בהתחשב בכך שפרד עבד בבנק. הוא לא זכר איך קוראים לה. פרד היה חלש בשמות אך פיצה על כך בזיכרון חלש עוד יותר לפרצופים.

האישה הביטה בו, מבוהלת משהו. פרד חייך אליה והרים את היד בהיסוס כדי לנופף לשלום, אך מיד הוריד אותה, נזכר שהוא בעצם לא מחבב אותה. הוא לא זכר למה, אחרי הכול הם מעולם לא החליפו מילה, הוא לא ידע איך קוראים לה או מה היא עושה בבנק, אבל הוא לא חיבב אותה. בזמן שניסה למצוא את הסיבה לכך שאינו מחבב את האישה שאינו זוכר את שמה, חזר מי שטען שהוא שוטר לצעוק עליו: "מה זה הדבר הזה?" פרד פתח את הפה לענות כאשר לפתע נשמעה סירנה מאחוריו. הניידת שהמזוקן הזמין הגיעה.

הניידת צפצפה את דרכה בין המכוניות שנעו באיטיות בגלל הפקק שנוצר מאחורי הפיאט. כאשר נעצרה נשפכו מתוכה שני אנשים, האחד פנסיונר בעל כרס ענקית, שאיימה בכל רגע להבקיע לעצמה דרך מילוט מהחולצה שלו, והשני שוטר שנראה יותר כמו ילד שהתחפש לשוטר, חמוש במשקפי שמש של טייסים. הוא הזכיר לפרד מישהו שלמד איתו בבית ספר. בכל פורים, מכיתה א' ועד סוף התיכון, הוא התחפש לשוטר. שנה לאחר שסיים את התיכון הוא נכנס לכלא אחרי שערב אחד הרביץ לשוטר שביקש ממנו להציג רישיון נהיגה.

המזוקן פקד על פרד "חכה פה" וניגש לדבר עם הכרסתן. פרד המשיך להסתכל סביבו. חלק מהקהל שהתאסף סביב המכונית כבר התפזר, אבל קהל חדש הגיע תחתיו. האיש עם מצלמת הווידאו המשיך לצלם, אבל האישה ממחלקת אשראי עסקי, או הלוואות, או בטחונות, נעלמה.

המזוקן והכרסתן ניגשו לפרד, הילד המחופש לשוטר נותר מאחור, נשען על הניידת.
"איך קוראים לך?" שאל הכרסתן.
סטיב. לא – פרד. לא – סטיב! התלבט פרד בינו לבינו.
"סטיב. כלומר פרד," הוא ענה בסופו של דבר.
"ובכן, פרד, אתה עצור."
"למה?"
"סעיף 232 תת-סעיף 2, סעיף 288, סעיף 275, סעיף 214…" המספרים שהכרסתן המשיך לפלוט תוך שהוא מסמן בראשו לילד המחופש לשוטר לבוא ולעצור את פרד, לא אמרו לו שום דבר, והוא לא הוציא מכלל חשבון שהכרסתן המציא אותם. פרד תמיד הרגיש שיבוא יום ומספרים יבואו איתו חשבון. מספרים הם דבר ערמומי.
"אתה מופתע או חטפת שבץ?" סינן המזוקן לאחר שהכרסתן סיים לדקלם מספרי סעיפים.
"כלום לא מפתיע אותי. אני מדען," ציטט פרד את האריסון פורד ב"אינדיאנה ג'ונס". פרד ידע לצטט כמעט כל משפט של פורד, כי היה משוכנע שבטקסטים שלו יש תשובה לכל מצב עלי אדמות אליו עשוי בן אנוש להיקלע. לרוע המזל, ציטוטים שעסקו בצד האפל של הכוח ובחיפוש אחר אוצרות אבודים, התאימו רק לעתים רחוקות למצבים אליהם נקלע פרד. זה לא עצר בעדו.

הכרסתן הביט במזוקן, הביט בפרד ושוב במזוקן. פרד ניצל את ההפוגה כדי להציץ שוב לעבר חנות המחשבים. הוא ראה את המוכרים מסתובבים בפנים. החנות פתוחה, מלמל לעצמו והחל לחצות את הכביש. הילד המחופש לשוטר רדף אחריו "הלו! לאן אתה הולך?" צעק עליו בקול צפצפני ותפס בחולצה שלו.
פרד הביט בו כלא מבין. "אני קופץ רגע לקנות עכבר. תיכף חוזר."
"מה תיכף חוזר?" צפצף המחופש. פרד חשב שהילד המחופש לשוטר מחקה מישהו עם הקול הגבוה שלו שעמד בניגוד משווע לגובהו. "אתה לא מבין מה זה עצור? זה אומר שאתה עוצר. לא זז. עוצר. עצור. מבין מה זה עצור?"
פרד הרגיש שהקטנצ'יק חושב שהוא קצת איטי. הוא טפח לו בחיבה אבהית על הראש, משימה לא קשה בהתחשב בכך שהוא הגיע לו למותניים. "בסדר, בסדר, אני תיכף חוזר," אמר לו פרד וגייס את חיוך ההאריסון פורד שלו ששיווה לו מראה של גלדיולה מאושרת.
הילד המחופש לשוטר נרתע לאחור ומשקפי השמש שלו נפלו על הרצפה. "אל תיגע בי!" הוא חרק.
הבהילות שבקולו העירה את הכרסתן והמזוקן שהפסיקו לדבר, מיהרו למקום, אזקו את פרד ודחפו אותו לניידת. הכרסתן הקריא באוזניו של פרד סעיף נוסף: 237. פרד נזרק אל המושב האחורי ורגע לפני שהניידת עזבה את המקום, הוא הספיק לקרוא כרזה שהיתה תלויה על חלון הראווה ודיווחה שזה היום האחרון למבצע: "קנה חבילת תקליטורים וקבל עכבר במתנה," נכתב בה. פרד נעצב; כונן התקליטורים של יוסי כבר מזמן לא עובד.

7 מחשבות על “פרד: המשפט של פורד

  1. פרד היה חלש בשמות אך פיצה על כך בזיכרון חלש עוד יותר לפרצופים.

    זה ממש הצחיק אותי 🙂

    קראתי עכשיו מההתחלה את הכל וזו סדרה ממש חביבה. מצפה לקרוא את הפרק הבא 🙂

  2. לא הבנתי את העניין עם המגזינים. אילו מגזינים יכולים להיות עברה על החוק? עיתונים של החזבאללה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *