בהיצטרפות מקרים מעניינת מציגים כיום כמה סרטים שהייתי שמח לראות אותם בקולנוע. אלא שבדיקה קצרה גילתה שאני גר בתוך חור שחור קולנועי. לפני כמה שנים נסגרו מספר בתי קולנוע בחדרה ולפני כחודשיים נסגרו בתי הקולנוע שבקניון אורות שבאור עקיבא.
הכנסתי את כתובותיהם של כל בתי הקולנוע בישראל. כך זה נראה על המפה:
אולי נתקרב קצת (על חשבון אילת):
אולי אפילו עוד קצת:
אם מתקרבים לאזור שאני גר בו, פרדס-חנה כרכור, זה נראה כך:
מסתבר שאני גר בליבו של חור שחור של בתי קולנוע. כדי לראות סרט בקולנוע אני צריך לנסוע עד נתניה (30 דקות נסיעה) עד עפולה (40 דקות נסיעה) או עד חיפה (45-50 דקות נסיעה, תלוי במיקום בתוך העיר). המשמעות היא שיציאה לסרט הופכת לחוויה פיננסית מפוקפקת למדי (דלק, חניה, בייביסטר, כרטיס קולנוע וכן הלאה).
בשנים האחרונות נסגרו עשרות בתי הקולנוע (כדאי מאוד להיכנס לשני הפוסטים של שרון רז שתיעד כמה מבתי הקולנוע הנטושים, את חלקם אני מכיר היטב מילדותי). אבל כרגע אני לא עוסק בנוסטלגיה ובהתרפקות על העבר; אני עוסק בעניין פרקטי לחלוטין.
מצד אחד תעשיית הקולנוע נמצאת בדעיכה בשל כניסתן של טכנולוגיות רבות עוצמה לסלון הביתי ובראשן הקולנוע הבייתי שהופכות את חווית הצפייה בסרט בתוך הבית לחוויה שמזכירה מאוד קולנוע. אם מוסיפים לכך את היכולת לא רק לשכור סרטי DVD אלא גם להוריד סרטים מהאינטרנט כולל תרגום, הרי שקיבלתם פתרון כולל שמייתר את בתי הקולנוע. אם בזה לא די, החוויה הקולנועית, בחלק מהמקרים, היא חוויה מעצבנת הכוללת מחירים מופקעים ברמות שקשה לתאר של שתיה ופופקורן ושאר בעיות.
התוצאה היא שאנשים לא הולכים לקולנוע. משום כך בתי קולנוע נסגרים. כעת, גם אם אנשים כמוני רוצים ללכת לקולנוע אין להם לאן. גם לדור הצעיר, לבנות שלי, אין איפה לראות סרט. הן כבר לא יראו סרטים בקולנוע כפי שראו בחופשות האחרונות. כשיגדלו, לא יוכלו לצאת עם חברים לקולנוע. קולנוע עבורן יהפוך לחוויה תרבותית נדירה. זהו מעגל סגור שהולך ומתהדק כמו טבעת חנק על תרבות הקולנוע בארץ עד שזו תהפוך עבור חלק ניכר מהאוכלוסיה לאיזוטרית, מיותרת, משהו שהוא בגדר של שמועה.
כתיבת תגובה