שיצביע קורא אחד שבילדותו, ואולי גם בבגרותו, לא עמד מול הראי או סתם באמצע הסלון, שם תקליט או תקליטור במערכת הסטריאו והחל לעשות תנועות עם השפתיים כאילו היה הזמר עצמו. לא רק תנועות עם השפתיים – כל הגוף משתתף באירוע שכזה. לרגע אחד, אתה הזמר, ממש הזמר.
ב-1983 הוקרן הסרט Risky Business עם טום קרוז, שעוסק במתבגר אמריקאי בשיקגו שעושה חיים בבית כאשר ההורים שלו אינם בבית (למרות שהמצב שם מדרדר במהירות). אחד הקטעים המוכרים בסרט הוא זה של טום קרוז שעושה ליפ-סינק לשיר של בוב סיגר "אולד-טיים רוקנ'רול". הנה:
בשנות ה-80 הדבר היחיד שאפשר היה לעשות הוא לצפות בקטע הזה ולנסות לשחזר אותו בבית. מיליונים אכן עשו זאת. בשנות ה-2000, אומנות הליפ-סינק שהוצגה על ידי טום קרוז בסרט ממשיכה להיות משוחזרת עשרות, מאות ואפילו אלפי פעמים, אבל הפעם כולנו רואים.
במסגרת ההכנות שלי לשיעור על יוטיוב בקורס "מבוא לניו-מדיה", הבחנתי בתופעה הזו ומצאתי אותה מרתקת. כל כך מרתקת שהחלטתי להכין בחופשת הסמסטר סמינר שלם שיעסוק ביוטיוב כתופעה תרבותית ובעיקר בדרך שבה המונח "אותנטיות" בא לידי ביטוי במרחב הזה: הדרך שבה הוא משתנה, לעתים נשבר, מנופץ ממש ואז מורכב מחדש.
כדי להדגים את האופן שבו הגולשים ביוטיוב חוזרים ומציגים את הקטע מתוך Risky Business, כדי להמחיש את היקף התופעה ועד כמה היא מקסימה ומרתקת, הכנתי את הסרטון הבא שמורכב אך ורק מקליפים של גולשים שצילמו את עצמם משחזרים את הקטע ההוא.
אושר גדול.
כתיבת תגובה