על האומנות האבודה של הליפ-סינק

שיצביע קורא אחד שבילדותו, ואולי גם בבגרותו, לא עמד מול הראי או סתם באמצע הסלון, שם תקליט או תקליטור במערכת הסטריאו והחל לעשות תנועות עם השפתיים כאילו היה הזמר עצמו. לא רק תנועות עם השפתיים – כל הגוף משתתף באירוע שכזה. לרגע אחד, אתה הזמר, ממש הזמר.

ב-1983 הוקרן הסרט Risky Business עם טום קרוז, שעוסק במתבגר אמריקאי בשיקגו שעושה חיים בבית כאשר ההורים שלו אינם בבית (למרות שהמצב שם מדרדר במהירות). אחד הקטעים המוכרים בסרט הוא זה של טום קרוז שעושה ליפ-סינק לשיר של בוב סיגר "אולד-טיים רוקנ'רול". הנה:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=ilaUVGjMkJo[/youtube]

בשנות ה-80 הדבר היחיד שאפשר היה לעשות הוא לצפות בקטע הזה ולנסות לשחזר אותו בבית. מיליונים אכן עשו זאת. בשנות ה-2000, אומנות הליפ-סינק שהוצגה על ידי טום קרוז בסרט ממשיכה להיות משוחזרת עשרות, מאות ואפילו אלפי פעמים, אבל הפעם כולנו רואים.

במסגרת ההכנות שלי לשיעור על יוטיוב בקורס "מבוא לניו-מדיה", הבחנתי בתופעה הזו ומצאתי אותה מרתקת. כל כך מרתקת שהחלטתי להכין בחופשת הסמסטר סמינר שלם שיעסוק ביוטיוב כתופעה תרבותית ובעיקר בדרך שבה המונח "אותנטיות" בא לידי ביטוי במרחב הזה: הדרך שבה הוא משתנה, לעתים נשבר, מנופץ ממש ואז מורכב מחדש.

כדי להדגים את האופן שבו הגולשים ביוטיוב חוזרים ומציגים את הקטע מתוך Risky Business, כדי להמחיש את היקף התופעה ועד כמה היא מקסימה ומרתקת, הכנתי את הסרטון הבא שמורכב אך ורק מקליפים של גולשים שצילמו את עצמם משחזרים את הקטע ההוא.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=QZlEYzKnHxI[/youtube]

אושר גדול.

15 מחשבות על “על האומנות האבודה של הליפ-סינק

  1. מזכיר לי את העריכה שעשתה מאיה ביאליק ל-Happy Ending המורכב מ-43 סרטוני ליפ-סינק של השיר:
    http://www.youtube.com/watch?v=_tP2WI9MVY0

    אני ממש אוהב את פרויקטי העריכה האלה. יש בהם עוצמה.
    אני לא בטוח למה. אולי כי נדמה שעומדת קהילה מאחוריהם ולא חבורה של אנשים בודדים בתחתונים.

  2. (ואני לא אהבתי לעשות ליפ סינקינג. אני נהגתי להגביר את העוצמה עד שלא הייתי מסוגל לשמוע את עצמי ואז לצעוק את השיר ולדמיין שמה שאני מפיק זה השירה שלי עצמי. עד היום אני משוכנע שאני יודע לשיר)

  3. אין ספק שיוטיוב מהווה שדה נרחב להרבה מחקרים על מדיה, תרבות ואנשים בכלל.

    אני לא יודע אם שמעת על הפרוייקט "אתנוגרפיה דיגיטלית" באוניברסיטת טקסס, אבל אני חושב שתוכל להכניס אותו בתור רפרנס לסמינר.

    והנה הרצאה מעניינת שניתנה על ידי הפרופסור של הפרוייקט – An anthropological introduction to YouTube

  4. אני משוכנע שאתה מכיר, אבל לא התייחסת בכלל לעובדה שכל הסצינה שוחזרה מספר פעמים בסדרת הפרסומות של "גיטר הירו", כולל פארודיות משעשעות במיוחד, ובראשן היידי קלום שכבר הוזכרה לעיל

    גרסת הספורטאים
    http://www.youtube.com/watch?v=rcPhzCXewLo
    הגרסה הקשוחה של מטאליקה
    http://www.youtube.com/watch?v=USXYJ8htAaw
    http://www.youtube.com/watch?v=8LWhV-Wr-RM

    לדעתי רוב הסרטונים מחקים כבר את הפרסומת ולא את הסרט

  5. ד"ר זוס (12): אכן מכיר אבל כמו ששמת לב, כל הקטעים שבהם השתמשתי לא היו מסחריים אלא נוצרו על ידי "סתם" אנשים. זה לא חוכמה להשתמש בקטעים שהוכנו על ידי ארגונים גדולים ועשירים. זה כבר השלב הבא באבולוציה: קודם היה הסרט, אחר כך היה הליפ-סינק העממי אחר כך באה הפרסומת שמנסה לרכב את הטרנד.

  6. עומר, תודה שקישרת לקליפ שעשיתי, אני חייבת לציין שזה אחד ה"פרוייקטים" הכיפיים שעבדתי עליהם, כל התהליך היה משעשע ומהנה. מה שכן, אף אחד מהמשתתפים בקליפ לא ידע מראש שאני מכניסה אותו וקצת פחדתי מהתגובות שלהם, אבל בסוף כולם דווקא שמחו…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: