"מעריב" גוסס מזה זמן רב. הוא בצרות כלכליות, הוא בצרות מקצועיות. אבל היום "מעריב" מת. לפחות בשבילי.
אני לא מנוי על "מעריב", מעולם לא הייתי מנוי על "מעריב" אבל היום הגיע לידי עיתון "מעריב". העמוד הראשי שלו בנוי משלושה חלקים. החלק הראשון הוא מאמר של בן כספית, החלק השני הוא תמונה של דורית בייניש והחלק השלישי הוא הפניה לסקירה של עופר שלח.
מאמר של בן כספית
לעתים רחוקות מפקיע עיתון את החצי העליון של העמוד הראשי שלו לטובת מאמר. מדובר באירוע נדיר. מה קרה ש"מעריב" החליט לעשות זאת היום? פיגוע? מלחמה? רצח של ראש ממשלה? התפטרות של שר האוצר? ניתוק יחסים עם ארה"ב? אסון טבע? שום דבר מאלו. מה שיש במאמר של כספית הוא סיכום של השנה החולפת של נתניהו. סיכום משתלח, בוטה, חסר רסן.
זהו אותו "מעריב" ואותו בן כספית שנתבעים במיליון שקל על ידי ראש הממשלה ואשתו. האם המאמר הזה הוא מאמר עיתונאי או חלק ממאבקי הכוחות בין הצדדים? האם המאמר הזה מספק פרשנות גרידא או שמא הוא רמז לנתניהו: "אם לא תרד מאיתנו אנחנו נעשה לך את המוות; בכותרת הראשית, במאמרי מערכת, נמרר לך את החיים, נשפיל אותך עד עפר"?
שלא יהיה ספק, ומעולם לא החבאתי זאת – אני לא מאוהדיו של נתניהו. אני חושב שהוא איש רופס, שרלטן, מסית ושקרן. אבל כאשר אתה מביט בעמוד הראשי של "מעריב" אתה שואל את עצמך: במה "מעריב" או כספית טובים ממנו?
החלק השני
החלק השני הוא כיתוב תמונה. נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בינייש, הגיעה אתמול לדבר בפני תלמידי בית הספר הריאלי בחיפה. לא מדובר באירוע יומיומי ואין לי אלא לחלוק מחמאות לנשיאת בית המשפט העליון שמוצאת זמן לדבר בפני תלמידי תיכון. ומה "מעריב" עושה, בעמודו הראשון (ומאוחר יותר בעמוד פנימי בו הוא מפרסם את אותה התמונה ממש?). מצלם שניים-שלושה תלמידים ישנים.
כמרצה, אני יכול להעיד שלא משנה כמה אתה מעניין, כמה אתה כריזמטי, כמה הנושא שאתה מדבר עליו מרתק, בכיתה שיש בה יותר מ-50 סטודנטים תמיד ימצא לפחות סטודנט אחד ישן. זה לא אישי (ברוב המקרים). לך תדע מה עבר עליו בלילה: אולי הוא חולה והרגיש לא טוב, אולי הוא יצא לבלות, אולי הוא רב עם חברה שלו והיה איתה בטלפון כל הלילה, אולי הוא ישב עם אביו בבית חולים. לך תדע.
מכל הדברים שאפשר לעסוק בהם שקשורים במעמד הזה, "מעריב" בוחר לצלם תלמידים ישנים. זו בושה וכלימה מקצועית אבל זה לא מה שמטריד אותי. מה שמטריד אותי הוא שאני שואל את עצמי מדוע נבחרה התמונה הזו? האם זה בגלל שהעורכים בחדשות הם אינפנטיליים, חסרי בושה או סתם אנשי מקצוע ירודים או בגלל שהתמונה הזו משרתת את האג'נדה המרכזית של "מעריב" אשר נלחמת בבית המשפט העליון, אג'נדה אותה מוביל בן-דרור ימיני, אמנון דנקנר וכותבים ואחרים.
שהרי מה התמונה אומרת? "אפילו את התלמידים היא משעממת. ה-נשיאה, של בית ה-משפט ה-עליון משעממת את התלמידים. אפילו הם לא שמים עליה. בית המשפט העליון קדוש? הצחקתם אותנו. בפני קדושה לא נרדמים והנה – התלמידים ישנים".
חלק שלישי
החלק השלישי הוא הפניה לסקירה של עופר שלח על ספרו של דן חלוץ. עד כמה שידוע לי, יש ל"מעריב" סוג של מוסף ספרים בסוף השבוע. ממתי מתפרסמת לה ביקורת על ספר באמצע השבוע ובתוך עמודי החדשות?!
שלח לא אהב את הספר. בלשון המעטה. זכותו וחזקה על שלח שזו אכן דעתו. יתכן אפילו שהוא צודק. אבל ההחלטה של "מעריב" לתת הפניה מהשער של העיתון לסקירה על ספר שמתפרשת על פני החצי העליון של שני עמודים (!) מעלה את השאלה – למה? מה קרה? האם זה בגלל שנורא חשוב שקוראי "מעריב" ידעו מה עופר שלח חשב על הספר או שמא זה בגלל שהספר של חלוץ יצא בהוצאת "ידיעות אחרונות"? האם זה בגלל שהתרחש משהו דחוף בספר או שמא זה בגלל שבמוסף "שבעה ימים" של "ידיעות אחרונות" התפרסמה בסוף השבוע האחרון כתבת שער עם אותו דן חלוץ? האם אותו טקסט ממש, של עופר שלח, היה זוכה לאותה הפנייה ממש, בעמוד הראשון, אם הספר היה מתפרסם בהוצאת "מעריב"? האם זה היה קורה אם חלוץ היה מעניק ראיון למוסף "סופשבוע"?
***
עיתון יכול להיות טוב ויכול להיות רע. הוא יכול לקדם עמדה פוליטית או לשמור על סוג של ניטראליות. "מעריב" הוא עיתון מחורבן. הוא מחורבן כבר הרבה מאוד זמן למרות ניסיונות הירואיים וכנים לשפר אותו. אבל גם אם מניחים בצד את שאלת איכותו, תמיד זוכרים שבשורה התחתונה העיתון מבצע את תפקידו: לדווח על המציאות כפי שהיא, באופן שקוף ככל הניתן. העמוד הראשון של "מעריב" הוא מופת של אי-שקיפות, של אינטרסים, שהם לא אינטרסים פוליטיים (נוסח "ישראל היום"), אלא אינטרסים של העיתון עצמו, שמטים באופן ברור את הדרך שבה הוא נכתב. זו תודעה שקרית אותה אונסים עורכי "מעריב" על קוראיהם. "מעריב" ביצע היום מעשה סדום בקוראיו.
כספית כותב על נתניהו בגלל שהוא מסוכסך איתו ונתבע על ידו. התלמידים הישנים מתפרסמים בעמוד הראשון כי "מעריב" נלחם בבית המשפט העליון, בשופטיו ובנשיאה שלו. סקירת הספר מתפרסמת כי דן חלוץ פרסם את ספרו בהוצאת "ידיעות אחרונות" והתראיין ב"ידיעות אחרונות" ולא ל"מעריב".
והנה הסיבה ש"מעריב" מת: יתכן שאני טועה. יתכן שכל השיקולים הם ענייניים. כעיתונאי לשעבר נתקלתי לא פעם במקרים שבהם ייחסו משמעות מסוימת להחלטה עריכתית מסוימת שלא היתה לה שום משמעות. ההחלטות שמתקבלות בדסק הן לעתים הרבה יותר פרוזאיות ממה שהיינו רוצים להאמין.
הבעיה היא שאין דרך לדעת. אין דרך לדעת האם התלמידים הישנים מופיעים שם סתם בגלל שהם הצחיקו מישהו או בגלל שיש לעיתון אינטרס. אין דרך לדעת האם ההחלטה לפרסם את המאמר של כספית היא החלטה מערכתית טהורה או החלטה שיש מאחוריה אינטרסים (לגבי חלוץ קשה לי להאמין שיש מישהו שיחשוב שמדובר בהחלטה נקייה). הבעיה היא ש"מעריב" כל כך מטונף בערימת האינטרסים שלו, של כותביו, של עורכיו ושל בעליו, שאי אפשר להאמין לו יותר, ועיתון שאתה לא יכול להאמין לעמוד הראשי שלו כי האינטרסים הניבטים ממנו צורחים עליך, הוא לא עיתון.
עד לא מזמן אפשר היה לטעון ש"מעריב" הוא אולי עיתון מחורבן אבל לפחות הוא עיתון.
"מעריב", כעיתון, מת היום. מה שנשאר ממנו זה עמוד התשבצים.
(עוד על כך בסקירת העיתונות של שוקי טאוסיג, "העין השביעית")
מגיע לך פרס על זה שהחזקת מעמד עם העיתון הזה כל כך הרבה זמן. אני ממזמן כבר לא זוכר איך הוא נראה.
מילים כדורבנות. לתחושתי, גם עיתונים אחרים בדרך אל תהום הנשייה הזו – כל אחד בגלל אינטרסים שונים.
אהבתי את המאמר שלך
אותן זוועות קורות גם בידיעות עם שרה נתניהו והעוזרת
אני יודע שזה ישמע מוזר בימינו – אבל הדבר שהכי זעזע אותי לא היה אף אחד מהנקודות שהעלת, זה היה ההשתנה בקשת על הפרטיות של התיכוניסטים בצילום. איו איזה חוק נגד פרסום תצלומים של קטינים בעיתונות?
והשאלה שמטרידה אותי, אם להמשיך את המטאפורה, היא עוד כמה זמן הגופה של העיתון הזה תמשיך להעלות צחנה? כל מה שהעיתון-לשעבר הזה מפיץ הוא לא ראוי למאכל אדם, והעיתונאים שכותבים בו מבזים את עצמם (אם נשאר עוד מה לבזות). הגיע הזמן שיפשוט רגל וייסגר סופית.
על כל ידיעה או מאמר אפשר לטעון שיש מאחוריהם אינטרס אישי כלשהוא. תמיד קל לזהות את האינטרס הזה ולצאת בהכרזות בומבסטיות – יותר קשה באמת להוכיח את זה.
הנה, אולי מאחורי התקיפה החוזרת ונשנית שלך את מעריב עומד התאקל שהיה לך עם ארנון גל, או חוויות לא טובות שהיו לך מהתקופה שכתבת שם? לא יודע.
מזל שיש אינטרנט ואנשים כמוך בבלוגספריה, בזכותך אנשים יסבלו קצת פחות מהזבליות הזו וסופו של הצהובון הזה יתקרב.
יובל, קצת הגזמת עם ההתקפה שלך, אתה לא חושב? לפחות לגבי בן כספית הוא צריך וכדאי שימשיך לתקוף את ראש הממשלה ולבקר אותו. בין אם הוגשה נגדו תביעה או לא. מה חשבת, שכתב מדיני בכיר לא יכתוב על ראש הממשלה בגלל תביעה של אשתו? באמת. ראשי ממשלה באים והולכים ורוב הזמן גם חוזרים וכספית מצביע על נקודות חשובות מאוד שבהחלט ראויות לעמוד ראשון. אולי אתה לא אוהב את הסגנון שלו. אז מה? התוכן חשוב והביקורת על ראש הממשלה במקום.
אתה חושב שהקורא הפשוט מודע לכל האינטרסים שאתה מתאר? שהוא זוכר איזה עיתון במלחמה עם מי ואיזו אג'נדה מקדם מו"ל כזה או אחר?
לדעתי אתה צודק בניתוח אבל המסקנה מרחיקת לכת כי אני לא חושבת שהרבה אנשים יודעים או מקשרים בין התביעה של בן כספית לבין כתבת סיכום שנה. אבל אני מקווה שאני טועה.
לגבי התמונה: היא לא נעימה לצפיה. אבל למה אתה חושב שמאחורי הכנסתה לעיתון ניצבת גישת מעריב בנוגע לזלזול במערכת המשפט? אולי ההפך. התמונה הוכנסה כדי להציב מראה בפני החברה. אם זה היחס שמקבלת האישה החשובה ביותר במערכת המשפט מתלמידי תיכון מובחר ואם התיכון לא דואג שיכבדו אותה, אז זה חלק מתמונת המצב של החברה הישראלית.
ולגבי מאמרו של עופר שלח – אני מסכימה איתך. מקומו לא בעמודי חדשות, אלא במגזין היומי או במוסף השבת, שם לשלח יש מקום נרחב.
קודם כל אני חייב לציין שמעריב אולי מת, אבל זה לדעתי אחד הפוסטים הטובים ביותר שלך שקראתי. וזה כולל את סאגת אבי כהן. באמת תענוג.
מעריב במצב קטסטרופאלי כבר כמה שנים. התנאים שהמערכת של העיתון נמצאת בהם אינם מתאימים יותר להוצאת עיתון. זה מביא למצב שאין להם באמת ידיעות רלוונטיות והם חייבים להסתמך על כותבים שנונים ופרובוקציות. בסופו של דבר, מבחינה עיתונאית אין מקום לאף אחד מהדברים האלה בשער, אין כאן שום דבר חדש או חשוב.
חוץ מזה, מישהו שם חייב להחזיק את בן כספית ולהתחיל לערוך את הבן אדם כי הוא התחרפן לגמרי. או קי גבר, הבנו, אתה לא סובל, שונא, מתעב, מחרבן על, שם זין כפול על, נתניהו, או כמו שבן כספית אוהב לכנות אותו בזילזול, ביבי. שאינו ראוי ובלה בלה בלה. סאמק. אתה עיתונאי. תתחיל להתנהג כמו אחד ולא כמו איזה שמוק סביב שולחן האוכל של יום שישי ששתה יותר מידי יין לקידוש. לפעמים נדמה לי ששלח מסמיק בטור שלו שנמצא עמוד אחרי כספית. כספית הוא סיפטום לריקבון שאכל כל חלקה טובה שעוד נשארה שם בבית מעריב.
בתור קורא פשוט (או יותר נכון לא קורא) שלא עוסק בתקשורת וממש לא בתוך הברנז'ה, אני הרגשתי כבר לפני המון זמן את ההתדרדרות של מעריב ושל NRG. ומסתבר שלא רק אני – הערת 'עסק חי' שנרשמה בדו"חות הכספיים מוכיחה שלא רק אני או יובל אלא רבים אחרים מפסיקים לרכוש ולקרוא את מעריב.
ועגבניה,
מלחמות האינטרסים די ידועות לכל. אל תזלזל ב'עמך' 🙂 . אני מאמין שרוב הישראלים אינטליגנטיים מספיק כדי להבין את האינטרסים – במיוחד כשהם כל כך שקופים.
רן, זלזל חופשי ב'עמך'. לי, שאני עוד מחשיב את עצמי אדם אינטיליגנטי, זה עבר מעל הראש. אין לי בעיה להודות בזה. אצלי בבית קוראים מעריב כל השבוע ובסופי השבוע גם ידיעות. זה הרגל ארוך בשנים. חוץ מבן-דרור ימיני, שהוא בוטה מאוד בכתיבה שלו, אג'נדה מהעיתון לא נרשמת אצלי.
זה בדיוק כמו שאנשים מן השורה לא מבינים למה הם לא יוכלו לשחק פארמוויל על האייפאד שלהם.
עגבנייה,
יתכן שהבעיה היא דווקא כאשר אדם אינו מודע לכל האינטרסים שמאחורי הקלעים. נניח, היו"ר: הוא יודע שבן כספית נמצא בסכסוך משפטי עם משפחת נתניהו, וזה מאפשר לו לכתוב את הראיה הביקורתית של מאמריו של כספית. אבל מי שאינו מודע לדברים האלה עוד עלול, בטעות, לחשוב שכספית אובייקטיבי.
אני נאלץ לחלוק עליך.
שימוש במילת שלילה שתי אותיות – זה לא תשבץ!
יש משפט כזה שאומר
בוא נניח שלמעריב אין אינטרס פה, בוא נניח גם שההחלטה של העורך הייתה זכה וברה ולא היא בה שום דבר זר.
עדיין נשאר העניין הקטן הזה שבתור עיתון, מעריב נראה כמי שמעליב את עצם האינטילגנציה של הקוראים שלו. להזכירכם עיתון יומי זאת לא במה למרוח דעה אישית של אדם, מנומקת ככל שתהיה.
עיתון יומי הוא לא במה למפגן של צדקנות ורגשנות. ההתקפה של בן כספית את נתניהו מעלה בי גיחוך- איך הוא מצפה שמשהו מהביקורת שלו יישאר בתודעה של הציבור? הוא לא הצליח לבסס שום האשמה אמתית עדיין, הוא לא שורט את נתניהו אפילו(להזכירכם מתי אהוד אולמרט התפטר- אחרי שכמעט היה צריך להעיף אותו מהכיסא). היו כאן פעם עיתונאים חושפי שחיתויות ומזעזעי אמות הסיפים, מעריב בעיקר נקרא ונראה כמו ילד שצורח על הקירות.
אני עם החגב שעומד יציב. האינטרסים זו לא הבעיה המרכזית של מעריב וידיעות (וישראל היום). זו העיתונות הכלומית שמועלת בתפקידה יום אחרי יום ופוגעת בחברה ללא לאות. ככל שייקראו פחות עיתונים, כך תשתפר החברה שלנו.
מסכים עם טל פעם נוספת (10). תכל'ס, התמונה של הילדים באה לבקר את החברה, את מערכת החינוך, אולי את הנוער – אבל לא את בית המשפט העליון. כמו שאמרתי למעלה, אפשר למצוא אינטרס חבוי בכל דבר. זה לא אומר שזה נכון.
שגיא, כנראה שעניין האינטרסים עובר בדיאנאיי של מעריב. אתה רומז פעם אחר פעם שיש ליובל אינטרסים סמויים אבל משום מה לא טורח לציין שרק לפני כמה ימים יובל ירד רצח בטוויטר על טקסט שלך שפרסמת איפה? חכו לזה, חכו לזה — מעריב. קודוס על שהמחשת את הטענה של יובל באופן כל כך קסום.
hear hear
כבר זמן לא קצר, בכל פעם שיובל מעלה את נושא מעריב (סליחה, אין לי כוח למצוא קישורים…) אני מתפלא שיש מי שמרכיב משפט הכולל את "מעריב" ו-"עיתון" באותה הנשימה. "סמרטוטון" יהיה מדוייק יותר
לעניות דעתי, מעריב הוציא את נשמתו כאשר העבריין המורשע נמרודי כופף את הפלטפורמה של העיתון היומי לצרכיו האישיים, ציתותים וכל השאר. מה שאנו רואים כיום זה רק התוצר (או הפסולת) שמודפסת כי מרשים לו ולשלוחיו להוציא עיתון בישראל.
מי ייתן ומעריב יעבור לידים שומרות חוק ומוסריות יותר, אז אולי תהיה לו תקומה. ואם לאו, אני מאחל לו מיתה קלה ונטולת ייסורים. אולי נציל כמה עצים
אני עדיין מעדיף התקפה על מדיניות הממשלה כמו של בן כספית (עם כל ההערות שזה לא כותרת ראשית) על פני התקפה עקיפה, כמו פמפום הפרשיות של שרה באותיות קידוש לבנה.
פוסט מצויין,
חסרה רק התייחסות לסקופ (שמוגדר בלעדי) המעטר את החלק העליון בעיתון, ליד הלוגו – "נתקעה לי הדוושה"..
שני – תודה, את דווקא המחשת בדיוק את הטענה שלי. אינטרס-לכאורה אפשר למצוא בכל דבר, אם מחטטים מספיק טוב. אם זה נכון או לא? מה זה משנה, העיקר לכתוב.
בשורה התחתונה, יובל ניסח את זה הכי טוב: "יתכן שכל השיקולים הם ענייניים. כעיתונאי לשעבר נתקלתי לא פעם במקרים שבהם ייחסו משמעות מסוימת להחלטה עריכתית מסוימת שלא היתה לה שום משמעות. ההחלטות שמתקבלות בדסק הן לעתים הרבה יותר פרוזאיות ממה שהיינו רוצים להאמין."
עם זה אני מסכים.
שגיא זה שאתה מוסיף את המילה "לכאורה" לא הופך אותך לצודק. כל הפוסטמודרניזם הזה כאילו אין אמת ואי אפשר לדעת מהי האמת והכל הוא לכאורה אחד גדול לא משכנע. האינטרסים במקרים שיובל הציג ברורים, צועקים ואז נותנים לך בעיטה בביצים. אתה רוצה לשחק אותה עיוור, תמים או סתם לסגור חשבון עם יובל בגלל שהוא ירד עליך זה עניין שלך אבל תעשה טובה ואל תזלזל לנו באינטיליגנציה ואת הלכאורה שלך תשפריץ במקום אחר כמו בכתבות שלך שבהן אתה כותב על השמועות-לכאורה על המכשיר החדש של אפל
ורק שיהיה ברור – אני ממש לא מאשים את יובל בזה שהוא מבקר את מעריב בגלל חוויות שליליות עם נרג' (עליהן אני יודע רק מהבלוג הזה). לדעתי הוא בכלל ביקר את מעריב עוד הרבה לפני זה.
זה היה כדי להעביר את הנקודה.
בהתחשב בנפשות הפועלות, לעניות דעתי הם שמו את התמונה בעיקר כי היא נראתה להם מצחיקה ומושכת קהל.
לגבי כל השאר – אתה צודק.
מתוך השלושה הכי צרם לי הטור של שלח. במיוחד בגלל שהספר של חלוץ שייך להוצאת ידיעות אחרונות..אין שום סיכוי שדבר כזה יכול להיות נטול מאינטרסים.
מעריב עיתון עלוב (וזה אני כותב למרות שהאכיל אותי בצנעה במשך יותר מ 6 שנים) ולא הייתי לקרוא את הפוסט כדי לדעת את זה.
רז – אני לא תמים, יש אינטרסים בכל מקום. אבל לא צריך להאמין לכל האשמה אוטומטית. אותי
דווקא הטענות לא שכנעו.
למשל, גם עופר שלח בעצמו פרסם ספר בהוצאת ידיעות – "שבויים בלבנון" מ-2006. אז איך זה מסתדר עם זה שהם מפרסמים כתבה שלו בשער? או עם זה שהוא בכלל מועסק שם?
בלי להתייחס לעצם ההפנייה מהשער, יש לא מעט התממות באמירה לפיה מקומו של הטור של שלח במדור הספרות. חלוץ לא כתב רומן ולא ספר פואמות. הוא פוליטיקאי לשעבר שמאוד רוצה לחזור לפוליטיקה, והספר הוא תחילת הקמפיין למירוק תדמיתו מהכישלון בלבנון. שלח לא מבקר את עיצוב הדמויות או את קוהרנטיות העלילה, אלא מצביע על מה שחלוץ מעדיף שנשכח או לא נשים לב. תהינה הסיבות להבלטה אשר תהינה,ואני מודע לכולן, כולל החשבון האישי של שלח עם "ידיעות" (והערה לשגיא, שלח כתב בידיעות ב2006), מקומה של הביקורת הוא בהחלט בעמודי החדשות.
אלון, אני אשמח אם תציג בפניי דוגמה אחת, או לכל הפחות את הפעם האחרונה שבה נכתבה סקירת ספר שנכתבה על ידי אישיות כלשהי במדינת ישראל ושהתפרסמה בעמודי החדשות ב"מעריב" עם הפניה מהעמוד הראשון. אחרי זה נדבר על התממות.
תודה.
טל (8): לבן כספית יש אחלה במה שבעולם. קוראים לה "מוסף לשבת" והוא כותב את המאמר הראשי מדי יום שישי. אם אתה לא מבין שיש משהו חריג בכך שהעיתון מפקיע את העמוד הראשי שלו לטובת מאמר שיכול בכיף להתפרסם ביום שישי, הרי שאתה מסוג הקוראים ש"מעריב" נורא שמח שיש לו – כאלו שלא שואלים שאלות. שהכל נראה להם "טבעי".
אלון (29): מה שרז (30) אמר.
מזדהה עם כל מילה שכתבת במאמר.
אבל לך עצמך היה סכסוך עם מעריב/nrg.
נראה שמאותו פוסט בו הודעת על סיום העבודה שלך שם, אתה משתלח במעריב יותר מבעבר.
ובכך אתה לא שונה מהם.
כנראה שרבים, לצערי, עובדים לפי הרגש, בעיקר זה השלילי.
משתמש אנונימי (32): מכיוון שטינופת בדרך כלל מגיעה ממשתמשים אנונימיים (לא מזוהים), ומכיוון שאתה המטנף השני בתגובות (הראשון הוא שגיא כהן), הכנתי לכם רשימה קצרה של קישורים: דברים שכתבתי על "מעריב", על כתביו ועל עורכיו, עוד טרם הגעתי לעיתון וטרם עזיבתי אותו (צריך לזכור, הייתי שם בסך הכל חצי שנה). תהנה!!
אידיאולוגיה אנטי אינטלקטואלית
אתה מספר 3. הבהמה הבאה!
פחח: ההמנון הישראלי החדש
טינופת עם רשיון כתיבה
סאבטקסט
מראיין את עצמו
חוליי התקשורת בידיעה אחת
סופשבוע של "מעריב" – התרשמות
בית מעריב כבית המשפט
קצת פופוליזם באמצע השבוע
חושפת הסודות העיתונאיים
פעמיים כספית
שלוש הערות ל"ספורט מעריב"
סלח לי, אח שלי, יש עוד לא מעט, אבל התעייפתי – ואלו קישורים רק מהגלוב ורק מאזכורים של העיתון המודפס. על נרג' (NRG מעריב) כתבתי כל כך הרבה שפשוט אין לי כוח לתת את כל הקישורים. הנה רק אחד. בצע בעצמך חיפושים אחר אזכורים נוספים (חפש: נרג', NRG או אתר האנרגיה).
אלכימיה: מחרטא לכותרת
בנוסף, חפש בטורים שלי גם בעין השביעית התייחסויות ל"מעריב" ולנרג'.
בעצם, מה שרציתי לומר לך, וגם לשגיא – חפש ת'חברים שלך, אתה והרמזים המלוכלכים שלך.
יובל, רק מי שלא פותר תשבצים יכול לחשוב שעמוד התשבצים של מעריב שווה משהו.
תגיד, נפלת על הראש?
נניח שטעיתי. יכולת לומר את מה שרצית לומר בדרך יותר עניינית.
אתה בחרת לדבר בשפתם של רון קופמן ונתן זהבי.
כשאני קורא את הפוסטים שלך בבלוג אני מתרשם שהמוטיבציה העיקרית שלך לכתיבם היא הניסיון לשפר את החברה בה אנו חיים, לגרום למודעות ולביקורתיות כלפי האופן בו החברה שלנו מתנהלת.
בתגובה שלך אלי השתמשת בשפה שהיא אשכרה אלימות, וכמו שיש במדינה שלנו לרוב: גם לא הייתה שם שום בושה. זו הייתה אלימות מילולית גאה.
תודה רבה.
משתמש אנונימי (35) עדיין לא מזוהה – כאשר תזדהה, אני אשמח להמשיך ולדבר איתך. בינתיים, קרא שוב את התגובה שלך ונסה להבין מה כל כך מרתיח בה. אם תבין – סבבה, אם לא, לא נורא. אתה ממילא אנונימי ולא מזוהה אז למי אכפת מה אתה חושב?
(אמרתי לעצמי: אם כבר אלימות מילולית גאה, שתהיה גאה ממש!!)
שיהיה לך יום קסום.
ההימור שלי הוא שאנונימי הוא בן כספית או מישהו מהחבורה העליזה
אהלן יובל
לדעתי היה מקום לתגובות שטענו שגם לך יש איזשהו אינטרס עקב מאבק עם מעריב, ושמחתי על תגובתך שהראתה שעוד קודם לכל תקופת העסקתך שם לא חסכת ממעריב ביקורת. אבל באמת, למה לעשות את זה בצורה משתלחת כל כך? צודק האנונימי שאומר שהשתמשת בשפה אלימה, ואני באמת לא מבין למה בחרת להגיב כך.
שכחת שאפשר גם לעטוף בו דגים!
הטענות על כספית/ביבי ועל בייניש מאוד הגיוניות. דווקא הטענה על הספר של חלוץ היא יותר קלושה. ראשית, כדי לפגוע בספר או בסופר, עדיף פשוט לא לכתוב עליו – ולא לעורר את העניין ואת הדיון הציבורי סביבו. בנוסף, לעופר שלח יש דעות ידועות על צה"ל, שלא צצו לפתע לכבוד הספר של חלוץ. אולי לעורכים יש שיקולים זרים, אבל לשלח עצמו הייתי נותן יותר קרדיט.
ושאלה קטנה: למה אתה לא פונה ל"מעריב" ומבקש את תגובתו על טענות כה מרחיקות לכת (שרובן מוצדקות, לטעמי)? דווקא אם יש טענות כבדות כלפי העיתונות הממוסדת, כדאי להקפיד יותר על אתיקה – אחרת זה בבחינת "הפוסל במומו פוסל". כשאני מעלה טענות כאלה לבלוגי (וזה קורה לעתים קרובות), אני גם מבקש תגובה, ומפרסם אותה בהבלטה.
אופס, נשמטה לי החתימה. התגובה הקודמת היא שלי.
פוסט מעולה, יובל.
אהבתי את הפוסט אבל למה אתה אומר שהוא מת
הוא חי בועט ומשמש לעטיפת פטרוזיליה…..