1. יוסי ורטר כותב ב"הארץ" על אהוד ברק ועל כך שהוא נורא נעלב מזה שלא הזמינו אותו לכנס הרצליה. הוא גם לא מבין למה עמיר פרץ, "המועמד הטירון ביותר בבחירות הללו שזקוק לכל סיוע ולכל תמיכה", לא ממש רוצה אותו. אני אסביר למה הוא לא רוצה אותו: כי ברק הוא ניג'ס ברמות קשות.
למעשה ורטר עצמו מסביר מדוע ברק מעצבן כל כך הרבה אנשים:
"משום שלא היה בארץ ביום הפריימריס ומשום שבא לוועידת העבודה, אבל לא נכנס לאולם. הוא מכעיסן מקצועי, הוא לא מחמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות, הוא לא יודע מה זה להיות פוליטיקאי במובן הבסיסי של המלה. אבל הוא עדיין אחד האנשים המוכשרים ביותר שמסתובבים כאן."
על המשפט האחרון אני לא בטוח שאני חותם. מי שהבטיח שחר של יום חדש והביא במקרה הטוב שוקולד השחר, שיחפש אותי בסיבוב כאשר הוא רוצה שאבחר בו פעם נוספת.
2. באותו טור, קצת למעלה, כותב ורטר על טומי לפיד. וכך הוא כותב:
מבחינה מדינת-ביטחונית קדימה קרובה אליו, והוא היה חותם על כל מלה בנאומו של אולמרט בכנס הרצליה. אבל האג'נדה הכלכלית של קדימה, שנגועה בגורם חברתי, מפריעה לו וכך גם חוסר נכונותה להילחם בכפייה הדתית
"נגועה בגורם חברתי". נפלא
מה שמזכיר לי ששמעתי שלשום בחטף את הראיון שערך רזי ברקאי עם אריה דרעי בגלי צה"ל. ברקאי דחק בדרעי לנתח את מפלתו של טומי לפיד ודרעי ענה: "אני לא רוצה להרחיב בזה יותר מדי. אני הרי ג'נטלמן מרוקאי". זו היתה אחת התשובות הכי קולעות ששמעתי מפוליטיקאי בשנים האחרונות.
כתיבת תגובה