אבנר גולדמן הגיע לתוכנית ל"מדע, טכנולוגיה וחברה" באוניברסיטת בר-אילן לפני שלוש שנים. לא הכרתי אותו בשנתיים הראשונות שלו בתוכנית אבל בשנה האחרונה, הוא ישב אצלי בכיתה, מדי יום ראשון אחר הצהריים במסגרת סמינר שנתי שהעברתי.
הוא היה איש שקט וחייכן, מיעט לדבר אבל כאשר דיבר זה היה כדי לזרוק בדיחה או כדי לזרוק תובנה אשר נתנה לדיון מימד חדש. בדרך כלל ישב בפינה, ליד אורלי, הקשיב, כתב וחייך. שילוב של שלווה, סקרנות וביטחון עצמי. טייס. פעם אחת הוא לא יכול היה להגיע לשיעור והודיע על כך מבעוד מועד. את שאר השיעורים הוא לא הפסיד. בסוף השנה, כאשר שאלתי אותו על מה הוא מתכוון לכתוב את העבודה שלו, הוא אמר לי שהוא לא מתכוון להגיש. מסתבר, שהוא בכלל לא היה רשום לקורס. הוא בא כדי להקשיב, כדי ללמוד ולמרות שיכול היה לקבל נקודות על נוכחותו בקורס ועל ידי הגשת עבודה קצרה, הוא העדיף לוותר. "באתי לשמוע", אמר לי.
ביום שני אחר הצהריים נסעתי ל"לונדון וקרשנבאום" כדי להקליט אייטם ששודר למחרת. כאשר יצאתי שמעתי את אחת המפיקות בערוץ שואלת את חברתה באימה: "שמעת על המסוק ברומניה?". אלו היו הדקות הראשונות שבהן נודע דבר האסון ואמצעי התקשורת עדיין לא יכלו לפרסם דבר. יצאתי מהאולפנים ונסעתי הביתה. בערב פורסמה הידיעה ולמחרת פורסמו השמות. עברתי על השמות והשם של אבנר קפץ לי מול העיניים ובכל זאת, אמרתי לעצמי, זה לא יכול להיות אבנר שלומד אצלי בקורס; זה לא הגיוני.
מסתבר שאבנר, בן ה-48, היה איש המילואים היחיד במשימה והוא נספה יחד עם חמשת אנשי חיל האוויר והמשקיף הרומני.
חזרתי עכשיו מהלוויה שלו בעיר מודיעין. מאות רבות של בני אדם הגיעו, בהם גם סגל התוכנית בבר-אילן וכמה מחבריו לספסל הלימודים. מדהים בכמה אנשים נוגע אדם במהלך חייו. אבנר היה טייס, איש ישיבת הסדר וכעת דוקטורנט. הרב הצבאי הראשי, תא"ל רפי פרץ, טייס יסעור בעצמו, סיפר בקול שבור על אבנר ועל טיסותיהם המשותפות. כולם הזכירו את השקט הנפשי של האיש, החיוך, החוכמה והנעימות, את העובדה שהתגאה בלימודיו. בגיל 48 הוא החל פרק חדש בחיים אבל הפרק הקודם קרא לו לשירות, והוא התייצב.
כתיבת תגובה