על השכחה

בפוסט הקודם סיפרתי שבתחילת השבוע צילמתי אייטם ללונדון את קרשנבאום שלאחריו שמעתי על אסון ההתרסקות ברומניה. צירוף מקרים גרם לכך שהאייטם הוקדש לחשיבות השכחה בעידן הדיגיטלי בעוד שמותו של אבנר גולדמן דווקא מעצים את הצורך לזכור ולא לשכוח.

כאשר ויקטור מאייר-שנברגר היה בכנס שארגן בית הספר לתקשורת במכללה נתניה, אמר לו פרופ' אליהו כ"ץ, שהיהודים נלחמו כל חיים בשכחה וכי הזיכרון הוא מה שהחזיק את העם הזה כל כך הרבה זמן. במובנים מסוימים הזיכרון הוא אחת הסיבות לכך שהם חזרו לארץ ישראל. לפחות זה מה שחלקם סיפרו לעצמם אז ועד היום.

בכל אופן, נראה שכולנו נוטים לשכוח עד כמה קשה לשכוח בעידן הדיגיטלי ועד כמה לעתים מדובר בחיסרון של ממש. על זה דיברתי. הנה האייטם לפניכם.

אגב, המאבק בין מוטי וירון סביב השם שלי נמשך גם אחרי שהאייטם הסתיים עד שבסופו של דבר מוטי שאל: "תזכיר לי, איך קוראים לך?".

מחשבה אחת על “על השכחה

  1. בדיוק אתמול ראיתי את הסרט "דרכים צדדיות" (sideways) שם אחד הגיבורים, שחקן בקולנוע, בוגד בארוסתו ומצליח להסתיר זאת, דבר שלא היה אפשרי כיום.
    עוד מחשבה היא על כך שדברים רעים הנאמרים על בעלי מקצוע שורדים באינטרנט לנצח, אלא שלפעמים אדם לא טורח לגגל את האדם שאיתו הוא עושה עסקים, וכך כמעט נפלתי עם נוכל ידוע שהציע לי עבודת תרגום גדולה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *