מחקר: סוציולוגים ופוליטיקה ישראלית

הפוסט הקודם עורר דיון נרחב גם בגלוב וגם ברחבי הרשת. הוא הגיע למקומות בלתי צפויים וקיבלתי תגובות שונות ומרתקות מאנשים שונים. אחת התגובות הובילה אותי למחקר שביצע פרופ' יהודה שנהב, אותו הזכרתי גם בפוסט הקודם, אודות הסוגיה שעומדת בבסיס הטענה של "אם תרצו" לפיה הסוציולוגים בישראל (הם דיברו על החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב וחוג אחר באוניברסיטת בן-גוריון) מוטים פוליטית ולמעשה מקדמים עמדות שמאל קיצוניות ואנטי-ציוניות.

במחקר (זהירות, קובץ PDF), אשר פורסם רק לפני שנתיים, אסף שנהב נתונים אודות כל הסוציולוגים אשר נמנו עם המסלול הרגיל בחמש האוניברסיטאות הגדולות בשנים 2002-2003 "על מנת ללמוד על מידת השתתפותם כאינטלקטואלים ציבוריים בפעילות פוליטית נגד הכיבוש". שנהב הגדיר "אינטלקטואל ציבורי" כמי שהיו לו לפחות שתי הופעות באמצעי התקשורת שבהן הוא ביקר את הכיבוש או תופעות אחרות כמו בניית חומת ההפרדה, חיסולים ללא משפט, שירות בשטחים ועוד.

הנה התוצאות:

רק שמונה סוציולוגים (6%) מכלל 133 סוציולוגים ענו על הגדרה זו.
רק 17% מהסוציולוגים השתתפו בפעילות מחאה כלשהי נגד הכיבוש.
רק 18% חתמו על עצומה אחת במשך השנתיים שנסקרו.
רק 5% חתמו על שתי עצומות.

אוקיי, אז אולי הם לא פעילים ציבורית אבל בתוך הסוציולוגיה פנימה, הם מרבים לעסוק בסוגיית הכיבוש ולכן גם ללמד אותה. לא ממש.

רק 1.5% (!) מהסוציולוגיה עוסקים בהוראה על הכיבוש. רק 4% מהסוציולוגים בישראל עוסקים במחקר ישיר על הכיבוש ורק 10% עוסקים במחקר עקיף.

כאשר שנהב נדרש להסביר את חוסר המעורבות של הסוציולוגים הישראלים בפוליטיקה הוא כותב שחברי הסגל הצעירים חוששים "שהבעת עמדה פומבית תזיק לתהליך קידומם, מה שמוביל אותם בסופו של דבר לצנזורה עצמית. מסע הפחדה ישיר או עקיף מתנהל במקביל בתוככי האוניברסיטה ומחוצה לה". הטקסט, כאמור פורסם בשנת 2008.

שנהב מעלה גם הסברים אחרים הקשורים בהתפלגות חברי הסגל בחוגי הסוציולוגיה מבחינה לאומית, אתנית ומגדרית, אותה הוא מכנה "כמעט ושערורייתית" (כמעט אפס סוציולוגים פלסטינים, 10% מזרחים, 30% נשים). המחקר אינו ארוך או קשה לקריאה. אני מציע לכם לקרוא אותו בעצמכם.

מן הסתם, אנשי "אם תרצו" יגחכו. עבורם אלו לא יותר מדמעות תנין. הסוציולוגים הישראלים, ודאי יטענו, פחדנים פעמיים: פעם אחת כי הם לא עוסקים בפוליטיקה בגלוי ופעם שניה כיוון שהם עוסקים בפוליטיקה בכיתות, במקום שבו יש להם יתרון על הסטודנטים שלהם, במקום שבו מתקיימים יחסי מרות – ולכן צריך לרסן אותם.

מה שבטוח הוא שמלחמת תרבות מתקיימת שם בחוץ, מלחמה על החופש האקדמי, ובסופו של דבר מלחמה על דמותה של המדינה.

23 מחשבות על “מחקר: סוציולוגים ופוליטיקה ישראלית

  1. העניין הוא שאין קשר בין העמדה הפוליטית של המרצה לשאלה אם הוא מאפשר חופש דעה. למדתי אצל מרצים ימנים (כן, יש גם כאלה בסוציולוגיה למרות מה שאומרים) ואצל מרצים שמאלנים ולדעתי מה שמשפיע האם הם יאפשרו חופש דעה זו השאלה עד כמה הם אנשים הגונים ולא שום דבר אחר.

  2. יואב (1) לא יודע אם יש סוציולוגים שתומכים בחרם נגד מוסדות אקדמים ישראלים, אם כן – אז אתה טועה.

  3. למה זה בלתי סביר שרק ארבעה אחוז עוסקים במחקר ישיר על הכיבוש? יש עוד דברים בעולם, והסוציולוגים בישראל הם חלק מהקהילה האקדמית העולמית – ומכאן שהם עוסקים במגוון הנושאים בהם עוסקים סוציולוגים בעולם.

  4. מכל פרשת "אם תרצו", האוניברסיטאות ונטייתם הפוליטית של המרצים, עולה שיותר מדי אנשים חושבים שסטודנטים נכנסים לכיתה ועוברים שטיפת מוח ללא יכולת לבקר, לשאול, לערער ובאופן כללי – להיות אינטיליגנטים מספיק כדי לשפוט מה הזווית שלהם בכל השאלות הרות הגורל.

  5. רק 17% מהסוציולוגים השתתפו בפעילות מחאה כלשהי נגד הכיבוש.

    "רק"? איזה חלק מהציבור השתתף אי פעם "במחאה נגד הכיבוש"? איזה חלק מהציבור מהציבור משתמש בכלל במונח "כיבוש" בשפת הדיבור? הציבור הכללי צריך לשמש בתור קבוצת הביקורת שלך, לא הבועה שאתה חי בה.

    האם קוהרנטיות רעיונית קיצונית כל כך היא עדות לחופש אקדמי? קוהרנטיות כזו יכולה להתקיים רק באווירה טוטליטרית.

  6. מקריאת המאמר של שנהב עולות תהיות לא פשוטות על מהימנות. ממה שאני למדתי, כסטודנט למדעי החברה, המאמר צריך לפרט את המתודלודיה באופן שניתן יהיה להבין איך הגיע החוקר למסקנותיו, אבל לפרופסור הותיק יש "בסיס נתונים". מהו הבסיס? כיצד נאסף?זאת הוא לא אומר. פרסום מאמר כזה של חוקר פוסט ציוני מובהק בכתב עת מרכזי בסוצילוגיה בישראל רק מחזק בעיני את טענות "אם תרצו" לגבי הטיה פוליטית בדיסציפלינה.

  7. מקס שמרלינג, הייתי מזכיר לך ציטוט נפלא מפי כומר הולנדי לגבי העניין הזה של "רק קבוצה אחת" אבל אני חושש שאפר את חוק גודווין.

  8. גיגלתי קצת "יהודה שנהב" והגעתי לפנינה הבאה:

    כשהחלו תלמידי הקורס "ביורוקרטיה ממשלית וזכויות אדם" שאותו העביר באוניברסיטת תל אביב פרופ' יהודה שנהב לעיין בסילבוס ציפתה להם הפתעה. אל שנהב ואל המתרגלת עו"ד יעל ברדה התלווה כמרצה אורח עו"ד מיכאל ספרד היועץ המשפטי של עמותת "יש דין."בקורס שהוגדר כסמינר המשלב תיאוריה ופרקטיקה כך הבטיח הסילבוס "יפעלו הסטודנטים מדי שבועיים במסגרת פרויקט המשקיפים על בתי המשפט הצבאיים של תנועת 'יש דין' ובפרויקט ארגון 'מחסום ווטש' בפעולות של תיעוד ניהול יומן מסע וכדומה. "על פעילות זו" הבטיח הסילבוס "יתוגמלו הסטודנטים בהחזרי נסיעות ובמלגה שנתית בסך 1450ש"ח. בסוף השנה על הסטודנטים להגיש מאמרים המבוססים על פעילותם וחוויותיהם חלקם אף יזכו להיכלל בחוברת בעריכת פרופ' שנהב ועו"ד ספרד ובשיתוף הארגונים.

    מי ששומע את הזעקה על חילול ה"חופש אקדמי", חושב שיש לנו עניין עם קופרניקוס מודרני שמנסים לחסום לו את הטלסקופ. כאילו יש כאן תגלית מדעית שמנסים להשתיק אותה. האמת היא לנו עניין עם קיצוניים שאינם מבחינים בין מדע ואידאולוגיה. יש לנו עניין עם פנאטים שאינם מבחינים בין פעילות מחקרית שמטרתה לגלות ידע, ובין פעילות פוליטית רדיקלית.

  9. בוא אני אתן לך דוגמה להטייה פוליטית באוניברסיטה. בשנת 2003 נרשמתי ללימודי כלכלה באוניברסיטה העברית. אני כבר אחרי תואר שני מחקרי במדעי הטבע, וניסיתי לבדוק אפשרות לשנות כיוון לכלכלה. מנקודת הראות שלי גילית חוג במצב גרוע: מעט מדי מרצים, זלזול תהומי בסטודנטים (למשל מבחנים מכשילים כדי לצמצם את מספר הסטודנטים, היעדר חומר ממחושב ועוד), כמה מהמרצים הבכירים ברחו לשבתון בחוץ לארץ, המרצים שנשארו בארץ היו עמוסי מטלות והפסידו שיעורים, דוקטורים לימדו כמרצים מבחוץ בגלל בעיות תקציב ועוד.

    בנוסף לזה היו (ואולי עדיין יש) בעיות יסודיות במחקר הכלכלי בישראל – חסרים נתונים, אין מכוני מחקר עצמאיים אלא רק בבנק ישראל, חסר למרצים ידע במה שקורה בעולם ועוד. מבין המכונים היה אחד שנראה לי מעניין – המרכז לרציונליות, שחיבר בין מדעי הטבע וכלכלה. נרשמתי לאיגרת המידע של המרכז והלכתי להרצאה או שתיים במרכז. למען האמת, איגרת המידע היתה די דלה אבל שימשה כבמה לדיונים מסוימים גם בין אקדמאים בארץ ובחו"ל.

    יום אחד אני מקבל באיגרת המידע הנ"ל קריאה – זעקת שבר ממש – מאחת החוקרות הבכירות במכון הקןראת לעצור את ממשלת ישראל שעומדת להקים את גדר ההפרדה בירושלים המזרחית. והגדר הנ"ל עתידה לעבור בשטח של אוניברסיטת אל-קודס. ולא סתם לעבור בשטח האוניברסיטה אלא ממש לחתוך פינה ממגרש הכדורגל שנמצא בקצה האוניברסיטה!

    להזכיר – אנחנו בשיא האינתיפאדה, אנשים בירושלים מתפוצצים ברחובות, יש לישראל עוד כמה תומכים תמימים בעולם שמוכנים להשתתף בדיונים הכלכליים של המכון לרציונליות. ובאה אותה חוקרת בכירה ומשחירה את פני ישראל אצל אותם אנשים שרחוקים מהתחום ומהמדינה, אינם אנשים פוליטיים ומשתמשת בבמה מקצועית שיש לה כדי להפיץ משנה פוליטית. אצלי הקריאה הזאת גרמה לתופעה הפוכה ממה שציפתה לו כנראה המרצה – סלידה ממנה ומהמכון הנ"ל.

    אז סביר להניח שלא מדובר ברוב של חוקרים פוליטיים במכון. יתרה מזה, במכון חבר פרופ' אומן הידוע בדעותיו הימניות דווקא. אבל שימוש נלוז כזה בשמה הטוב של האוניברסיטה ובבמה מקצועית שניתנה לה לא ראיתי מצד אף אחד אחר. זאת לא היתה הסיבה היחידה, אבל זמן לא רב לאחר מכן עזבתי את החוג לכלכלה ואת לימודי הכלכלה.

  10. כיוון שיש לי פרויקט רווחי מאד עם דד ליין לחוץ ביותר, היה טבעי עבורי לחלוטין לקרוא את המחקר של יהודה שנהב כמה פעמים ואף לבדוק כמה רפרנסים.

    המחקר עצמו מאד מעניין, אבל עולות מתוכו כמה שאלות מעניינות, חשוב לי להדגיש שהשאלות האלו הן לא חלק מהויכוח המשמים למדי של שמאל VS ימין שמתחיל להיות כאן (ומלבלב במלואו בפוסט הקודם) אלא סתם שאלות שעולות לי במהלך הקריאה ואינן על מנת לנגח מישהו/משהו.
    הראשונה שבהן היא מהו בדיוק כיבוש? יהודה שנהב כותב הגדרה של כיבוש שונה לחלוטין ממה שאנו מכירים כ"הכיבוש", אותה הגדרה מגדירה את הכיבוש כחלק אינהרנטי מאותה ישות ציונית. על פי הגדרה זו, לפי מה שהבנתי, יכול אדם להתבטא בעיתונות כנגד ההתנחלות בחברון אך זה לא יחשב כהתבטאות נגד הכיבוש.
    השאלה השניה היא כמה התבטאויות של סוציולוגים יש בכלל בעיתונות? וכמה אחוזים מכלל ההתבטאויות האלו הם התבטאויות נגד הכיבוש? אם מאה אחוזים מההופעות של סוציולוגים הן כנגד הכיבוש, התמונה הציבורית משתנה.
    שאלה נוספת שעולה היא מדוע בדיוק הופעות בכלי התקשורת נחשבת מדד? לצורך כך, סוציולוג יושב בית ושונא תקשורת שיורק אש ותופת על הכיבוש באולם ההרצאות לא יחשב כלל כפעיל שמאל אלא כאחד מהעדר המפוחד.

    ובפינת האד-הומינם, בנוגע ליהודה שנהב – זה אותו אחד שמוזכר בכתבה הבאה?
    http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3824593,00.html

  11. יובל, כתבת יפה כמובן. גם אני חשבתי על יהודה בזמן ששמעתי על היוזמה האנטי-דמוקרטית החדשה של אלה שמבלבלים ציונות עם פאשיזם.

    העניין הוא שאת הקבוצה הזו (שממומנת על-ידי גורמים ימנים-שמרנים-דתיים-ריאקציונרים בארה"ב) לא מעניינים נתונים, מחקרים עם עובדות באופן כללי. זה לא מאבק אקדמי או אינטלקטואלי אלא מהלך אחד בקמפיין הרבה יותר רחב של טרור מחשבתי.

    חייבים להילחם בחארות האלה.

  12. יובל, כתבת יפה כמובן. גם אני חשבתי על יהודה בזמן ששמעתי על היוזמה האנטי-דמוקרטית ישראלית החדשה של אלה שמבלבלים ציונות עם פאשיזם.

    העניין הוא שאת הקבוצה הזו (שממומנת על-ידי גורמים ימנים-שמרנים-דתיים-ריאקציונרים בארה"ב שמאליים-ליברלים-אנטי-ציוניים-פרו-איסלאמיים באירופה) לא מעניינים נתונים, מחקרים עם עובדות באופן כללי. זה לא מאבק אקדמי או אינטלקטואלי אלא מהלך אחד בקמפיין הרבה יותר רחב של טרור מחשבתי.

    חייבים להילחם בחארות האלה.

  13. להגיד שה-pdf הזה מחקר, זה זילות למושג הזה.
    זה ברמת מאמר דעה ב"מעריב לנוער"- וזה נער הפוסטר של הסוציולוגיה? לא רק שהיא לא מדע והעוסקים בה אינם מדענים, אם זו הרמה- התהיה היא מה המקום שלה באקדמיה בכלל- מכיוון שלפי שנהב סוציולוגיה היא אמצעי לצידוק פוליטי-מוסרי. כלי שרת ולא יעד לידע.
    הציפייה של שנהב מכל סוציולוג שתהיה דעה פוליטית ספציפית, הפליאה שלו כנגד אקטיביזם כזה, והעובדה שגיבוב מלל כזה מתפרסם איפשהו- רק מוכיחה את מה שאם תרצו אומרים – שהיא שבמחלקות האקדמיות הפסאודו-מדעיות האלה מתרחשת שליטה רעיונית והכל חוץ מחופש אקדמי.
    באמת, בהצלחה לסטודנט תואר שני ימני בסוציולוגיה למצוא לעצמו מנחה לתזה.

  14. פה באמת נתון שורש הפארדוקס -מן המחלקה פנימה הסוצילוגיה הישראלית שמאלית רדיקלית מן המחלקה החוצה החברה הישראלית היא במקרה הטוב נוטה למרכז שלא להגיד ימין.

    זו הסיבה בדיוק שהסוצילוגיה הישראלית אינה מתקרבת להיות סוציולגיה ציבורית בינה לבין הציבור יש פער עצום

    איך מתישבת טענת הרידקליות של מחלקות לסוצילוגיה אם מחקרו של שנהב?

    מה עושים הסוצילוגים (ועוד מחלקות במדעי החברה) בונים במנגנונים חברתיים אי מבודד של רידקליות פוליטית לא מוצהרת אבל בהחלט מתקיימת.

    הראה לי מילגאי אחד בחוג לסוצוילוגיה שחוקר שלא מפרספקטיבה ביקורתית?
    מדוע?

    אתה מוזמן לבחון את דעותיהם הפוליטיות (והמחקריות בהתאמה) של המתקבלים האחרונים למשרה תיקנית למחלקות לסוצילוגיה באוניברסיטות.

    יהודה שנהב מבין מספיק בסוצילוגיה כדי לדעת שמנגנוני הדרה והסללה – פועלים בשקט ולכן המחקר שלו שבוחן את הרמה הגלויה והמצוהרת לא יחשוף אותם. פה טועים אנשי אם תרצו טעות עמוקה אפשר ללמד אנטי ציונות גם כאשר בסילבוס כתוב הורביץ וליסק. בין המוצהר למתקיים יש פער גדול.

    ביום שבו יתקבל סוציולוג מן הזרם השמרני למחלקה בישראל – ירקדו פילים על הירח

    ברשימת התפוצה של המיילים במדעי החברה אחת לכמה חודשים נשלחת הודעה על כנס כזה או אחר שלא מיוצגים בו מספיק נשים/ מזרחיים / פלסיטנים. או אז נפתחת התכתבות רבתי בין כל באי הפורום והשתלחות כי לא כל המגזרים מיוצגים, לא אחת גם עולה קריאה להחרים את הכנס.

    אבל כאשר בעלי דעה המשויכת למרכז שלא נגיד לימין אינם מיוצגים כלל בסגל מחלקה לסוציולוגיה
    אז זה בסדר? אז פתאום הקריאה לחרם הופכת לא לגיטימת?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *