לפני שנה וחצי העליתי את הפוסט הזה בו הזכרתי הבטחת בחירות של ביבי להוריד מיסים. "זו לא הבטחת בחירות, זו ההתחייבות שלנו", הוא אמר בתשדיר שהקלטתי בתקופה שלפני הבחירות, העליתי אותו ליוטיוב ולא שכחתי ממנו לרגע. אחרי הכל, ביבי הסתכל לי בעיניים והתחייב, לא?
לפני חצי שנה העליתי את התשדיר פעם נוספת אחרי שב"ידיעות אחרונות" התעוררו והבינו שבעצם אנחנו משלמים הרבה יותר מיסים.
קיוויתי שלא אאלץ לעלות אותו שוב. קיוויתי.
עכשיו "גלובס" התעורר והוא מבין את מה שכולנו מרגישים: בתקופתו של נתניהו, אותו נתניהו שהישיר מבט למצלמה ונתן הבטחת בחירות, כולנו משלמים יותר:
הממשלה החליטה להפחית את המסים הישירים, כלומר את מס ההכנסה ומס החברות, אך במקביל העלתה את המסים העקיפים. לכאורה מדובר במהלך אחד שמקזז את האחר, אך לא כך הדבר: כ-50% מהשכירים במשק כלל לא מגיעים לסף המס, ומי שייהנה בשנה הקרובה מהפחתת המסים יהיו רק מי שמרוויחים מעל 8,470 שקל בחודש. גם אלה לא יזכו ביותר מ-32 שקל בחודש, כך שביחס להתייקרות המחירים, השכיר הממוצע ודאי לא יוצא ברווח.
הסרטון הזה של נתניהו מלמד לא רק מה שוות הבטחות הבחירות של נתניהו (שום דבר) אלא אלא גם מהווה תשובה מתמדת לשאלה מדוע כולנו תמיד נאלצים להיאבק על הישרדות כלכלית כאשר ללשכת ראש הממשלה נכנס בנימין נתניהו. סליחה, לא כולנו. יש מי שמרוויח כאשר נתניהו עולה לשלטון: עשירים.
מה שתמיד הורס אותי זה הדרך שבה הממשלה מעלה את המס על הדלק. 56 אגורות מכל שקל שאנחנו משלמים בתחנת הדלק הולכים למדינה, כאילו יש למי מאיתנו ברירה במדינה שאין בה רכבת תחתית ורכבת ישראל מאחרת, צפופה, מושבתת במשך חודשים ארוכים או סתם עולה באש.
כתיבת תגובה