1. חמשת המועמדים לפרס ספיר הוכרזו השבוע. אני מודה לא קראתי אף אחד מבין חמשת הספרים (אני ממעט לקרוא פרוזה פשוט מכיוון שאני טובע בתוך ספרי עיון) למעט "הביתה" של אסף ענברי. כתבתי בעבר על "הביתה" ולמרות שלא קראתי את ארבעת הספרים האחרים, שיתכן שהם מדהימים וראויים, שמחתי לשמוע שהוא מועמד. אשמח לשמוע שהוא גם זכה בפרס.
2. לאחר שכל מיני מחשבי-על ניצחו כל מיני רבי-אומן בשח-מט, ניצח המחשב של יבמ, ווטסון, את שני המתחרים המוצלחים ביותר בתולדות "ג'פרדי". הידיעה הזו הזכירה לי מאמר מרתק שהתפרסם ב"טיים מגזין" אודות הסינגולריות. באופן אישי, החזון של הסינגולריות לא לגמרי משכנע אותי פשוט מכיוון שלתחושתי הוא לא משקלל את האלמנט האנושי, המפתיע, בהתפתחות ההיסטוריה. זהו מודל מאוד דטרמיניסטי שמסתכל בעיקר על ההתפתחות הטכנולוגית וגוזר ממנו את העתיד של כולנו. ועדיין, קשה להישאר אדיש למחשבה שהנה, בני האדם נדחקים אל הפינה. אולי זה כבר קרה.
3. מאז שהתחלתי להופיע בקביעות ב"לונדון וקירשנבאום" אני ממעט להעלות ליוטיוב את ההופעות שלי שם, בעיקר מכיוון שב"נענע 10" עשו עבודה נאה וריכזו את כל הפינות שלי במקום אחד. ובכל זאת, מי שמתעניין בכמה מהפינות האחרונות (לא כולן) יכול למצוא אותן בקישורים הבאים:
על הרשתות החברתיות והמהפכות בעולם הערבי.
על הקשר בין אינטל וחברות הסרטים.
על שוויה של פייסבוק, למרות שהיא עדיין לא הונפקה.
על ניטראליות הרשת בארה"ב.
על בחירתו של מארק צוקרברג לאיש השנה.
והפינה האחרונה, על נפילתה של נוקיה, פינה שבסופה קיבלתי מחמאה גדולה שגרמה לי למבוכה רבה.
כתיבת תגובה