סבר פלוצקר פרסם במוסף "ממון שישי" טקסט מעניין. לדבריו, האמירה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד פקידי האוצר שהם "אינם מסוגלים לחוש את גל הכעס הציבורי", שיגעה את אנשי האוצר. מדוע?
"בכל הדיונים המוקדמים על התקציב אמרנו לראש הממשלה ולנציגיו, אל תעלו את המסים על הבנזין. זהו מס רגרסיבי במיוחד, הזהרנו. מכונית פרטית מיושנת וזוללת דלק מצויה כיום בכל משפחה שניה המשתייכת למעמד בינוני-נמוך, ברמות שכר עלובות שלא עלו מזה שנים. בשביל המשפחות האלו, הסברנו, המכונית היא כלי ייצור חיוני ולא מותרות… כשביבי ואנשיו היו שואלים – מאיפה ניקח את הכסף לתקציב? היינו מצביעים על המקור: אי-הורדת המסים הישירים, ובמיוחד מס החברות. התחננו בפניו, מר נתניהו, אל תוריד את מס החברות, מן המסים הצודקים ביותר במדינה… לא עזר. הפצרותינו נפלו על אוזניים אטומות. נתניהו התבצר בעמדתו וממש כפה עלינו, בעל כורחנו, את הפחתת מס החברות ואת העלאת המסים על הדלק. זה נעשה בניגוד למיטב העמדה המקצועית של צמרת האוצר".
מכאן שאותו נתניהו, אדריכל המס שעורר כל כך הרבה כעס, זורק את האשמה על אותם אנשים שנתנו לו עצות טובות, אותם אנשים שמשרתים אותו, בגלל שהוא יודע שהם לא יכולים להתגונן כיוון שהם עובדי מדינה, בגלל שהוא רוצה להתנער מהמהלך שהוא עצמו יזם ואישר.
נראה שביבי שייך לקבוצת אנשים בעלת כישרון יחודי: הם מסוגלים להיות שמוקים ושקרנים בעת ובעונה אחת. אם יצא לכם להיתקל באנשים המשתייכים לקבוצה הזו אתם יודעים שאלו האנשים הציניים, הנבזיים, והעלובים ביותר שזוחלים על פני האדמה. אם אתם שמחים שלא יצא לכם להיתקל בכזה טיפוס יש לי חדשות רעות בשבילכם: ראש הממשלה שלכם הוא הבולט שבהם.
כתיבת תגובה