קול השקט

זו תקופה חשוכה, חשוכה ממש בתולדות מדינת ישראל. חוקים אפלים, ספרים חשוכים, אנשים נבערים השתלטו על הציבוריות הישראלית, על סדר היום, על הפוליטיקה, על הכלכלה לעתים גם על התקשורת. שיח אלים, בוטה ומדכא אוכל בהדרגה את כולנו והוא מכסה את המדינה כמו שמיכה מעיקה וחונקת. מי שזוכר את כהונתו הראשונה של ביבי נתניהו לא מופתע. זה מה שקרה אז, זה מה שקורה היום.

אולי זה הזמן לזכור את מה שפול כתב ("טפשים, אמרתי, האם לא תדעו? שקט גדל כמו סרטן") ולהתחיל להקים קול צעקה, לפני שיהיה מאוחר.

בשבוע הבא אני מקווה לשמוע את השיר הנפלא הזה ישירות מפול סיימון עצמו.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=h-S90Uch2as[/youtube]

(סיימון וגרפונקל. 1967)

19 מחשבות על “קול השקט

  1. ביבי לא אשם.
    לא לשכוח שאת ביבי בחרו אנשים. ביבי והקואליציה שלו הם השתקפות סך כל הרצונות של הציבור.
    ביבי לא נפל מהשמים ללשכת ראש הממשלה. הוא לא דיקטטור, הוא ראש ממשלה נבחר במדינה עם בחירות חופשיות.

  2. ביבי מביא איתו חשכה כאשר הוא הופך ראש ממשלה. הוא מביא איתו שיח שבהדרגה הופך אלים, מסית, מדכא, פרנואידי, מלא האשמות, סכסוכים ומריבות. האיש הוא איש מדון שמקיף עצמו באנשי מדון (ליברמן כדוגמה).

    אני לא מבין איך ניתן להבין ממה שכתבתי שהוא לא נבחר בבחירות דמוקרטיות ואני גם לא מבין מה הקשר. זה כמו שתכתוב "ביבי לא אשם, הוא אוהב לאכול פטרוזליה". או במילים אחרות, מה?!

  3. נתניהו מגיע עם 120 חברי כנסת שחלק לא מועט מהם אמור לשמש אופוזיציה. קולם לא נשמע בשום דבר. לא בפוליטיקה, לא בכלכלה ולא בתקשורת. למעשה יש אנשים כמו למשל ברוורמן, שאני ממש חושב שירדו מהארץ בלי שנשים לב.

    להגיד שבנאדם אחד מביא איתו חשכה על הכל, זה פשוט לשים בצד את כל שיטת הממשל בארץ.

  4. ושוב – שום דבר ממה שאתה (מומי) ושמוליק אומרים אינו "לא נכון". כמובן שיש מאות אלפי אנשים שהצביעו לביבי. כמובן שלצד ביבי יש חברי מפלגה ומול ביבי יש חברי אופוזיציה ושיש שיטת ממשל מחורבנת בצורה שקשה לתאר. הכל נכון. ועדיין, אני לא מקבל את הניסיון לומר "הוא לא אשם". הוא אשם וחצי. הוא ראש הממשלה והאחריות נעצרת אצלו. אם אתה לא רוצה כזו אחריות עליך, אם אתה מחפש להצביע על אחראים נוספים, אל תבקש להיות ראש ממשלה.

  5. יש כאן בעיה קוגניטיבית. רובו נגד חרם על מתנחלים. לכן הוא מסיק שיש לאסור בחוק חרם על מתנחלים. במדינה עם נורמות דמוקרטיות אפשר להאמין שחרם על מתנחלים זה רע, אבל שאסור לחוקק חוק האוסר עליו. ישראל היא מדינה עם מערכת ממשל דמוקרטית (גם אם בנסיגה) שחלק ניכר מאזרחיה, אולי אפילו הרוב, אינם מזדהים עם ערכי הדמוקרטיה.

    באופן טבעי, ברגע שמישהו מזהה את החולשה הזאת הוא יכול לרכב עליה לכיוון כרסום המערכת האליטיסטית. שנים של כרסום בבסיס של הבסיס נושאות כעת פרי. הקומוניסטים האמינו שחייב להיות מצב אולטרה גרוע כדי לעורר שינוי קיצוני לטובה. אני רוצה להאמין שזה נכון, אבל אין לי אינדיקציות.

  6. סתם חוקים מטופשים מזיקים (לתדמיתה של ישראל) וחסרי שיניים אמיתיות לאכיפה.
    כל יתר הקומפלימטים חשוך, נבער, בלה בלה צעקניים.
    אבל זה בסדר, גם במשחק כדורסל צועקים על השופט בכדי שבפעם הבא שהוא שורק ידע לא לעשות "שטויות".

  7. יובל, אני חייב להגיד שלראשונה מזה הרבה זמן אני מיואש.
    לפני שמונה חודשים עשיתי רילוקיישן לארה"ב כשמראש היה לי ברור שזה לתקופה קצובה ואנחנו חוזרים (קצין במילואים, ציוני נלהב והכל).
    בימים האחרונים האופציה הזאת כבר נראית קצת פחות אטרקטיבית. אני מסכים איתך שביבי הוא האחראי לזה אבל מה שיותר מטריד אפילו הוא שלא רואים חלופה. אין במדינה מנהיגות.

    עצוב לי מאוד.

  8. עברי (7): סתם טוקבק רדוד, חסר תובנה או משמעות. אבל זה בסדר, צריך שיהיו כמה טוקבקים כאלו כדי שנדע לאן לא להידרדר.

  9. בתמצית: החוק האמריקאי לא עוצר אזרח מלהגיד "יש להחרים את תוצרת ההתנחלויות". הוא נוגע להטבות מס מסויימות שנשללות מחברות ויחידים שמשתתפים בפועל בחרם על מדינת ישראל (ומדינות אחרות), וכו'. האכיפה היא ממשלתית (קרי – מכוונת לחברות גדולות).

    החוק הישראלי מקיף בהרבה. דוגמאות – ראשית, הוא מתייחס גם לחרם על השטחים בלבד. שנית, הוא מאפשר לכל אחד לתבוע אותך אם תעודד חרם – קרי לגרום לך לנזק כספי אם תעודד אחרים לעשות מעשה שהוא חוקי לחלוטין (לא לקנות מוצרים ממקום מסויים).

    על השקר הזה (שהחוק הישראלי זהה לזה האמריקאי) חזרו כל כך הרבה פעמים עד שהוא נקלט.

  10. מהבנתי המוגבלת, נראה לי דווקא כי החוק האמריקאי חמור יותר:
    1. בארה"ב מדובר בעבירה פלילית, לעומת אזרחית בחוק הישראלי.
    2. בזמן שבארץ ניתן לתבוע על נזק מוכח בלבד, בארה"ב ניתן לקנוס ללא הוכחת נזק.
    3. בארה"ב העונש יכול להיות מאסר של עד 5 שנים, דבר שאין בחוק הישראלי.

    אגב, מכיוון שהחוק מדבר באופן כללי על "חרם גיאוגרפי", אם יבוא רב ויפסוק שאסור לקנות ביישובים ערביים, גם ניתן יהיה לתבוע אותו לפי החוק החדש.

  11. תיקון קטן למה שרשמתי קודם:
    עכשיו שמתי לב שניתן לפי החוק הישראלי לתבוע 30,000 שקל ללא הוכחת נזק. לא משנה את דעתי מקודם על כך שהחוק האמריקני מחמיר יותר (שם מדובר 50,000 דולר).
    בנוסף, בניגוד למה שכתב א.ה (11) החוק האמריקאי חל לא רק על חרם בפועל אלא אפילו על הסכמה לחרם, ובזה הוא לא שונה מהחוק הישראלי.

    ואגב, עם כל סלידתי הרבה מנתניהו, לא הייתי טופל עליו את החוק: מדובר בחוק שהחלה לקדם סיעת קדימה עוד כשהיא הייתה בשילטון (בסוף היא לא תמכה בו).

  12. עברי (7): החוק קובע שהקריאה לחרם היא עוולה אזרחית, כך שכל מה שצריך זה מישהו שירצה לתבוע. לא מדובר בהליך פלילי שעובר את המסננות של המדינה. מה זה "חסר שיניים"? אתה (בתור ניזוק פוטנציאלי) צריך עו"ד וכסף לשלם אגרה. זה כל השיניים שצריך.

    שלמה (10) יונית מוזס מצביעה בצורה מאד בהירה על ההבדלים בין החוק האמריקאי לישראלי: http://www.yonitmozes.com/?p=579 (החלק השלישי)

  13. ניצן (8), אני חי כבר כמעט שלוש שנים בארה"ב. כמוך, אני מחשיב את עצמי לציוני, הייתי קצין, ושירתתי 7 שנים בצבא. את הייאוש שאתה מתאר התחלתי להרגיש עוד קודם. היו"ר אולי עוד זוכר מייל ששלחתי לו לפני כמה זמן על התפשטות הגזענות והפאשיזם בארץ. אני מסכים איתך בכל פה, ורק תוהה אם קל לנו לראות את זה כי אנחנו מסתכלים מבחוץ. אחד החששות שלי מחזרה לארץ נובע מהחשש שלי להיטמע שוב בקונסנזוס הזה, להיסחף בסחף הגזעני הזה. אני מודה, לא קל לי לצאת נגד הזרם.

    בביקורי האחרון בארץ (דצמבר) הזדעזעתי מהקיצוניות. כל האלמנטים של אנטישמיות מתקיימים בארץ, קרי שנאת הזר, השונה והחלש באופן הכי דוחה שיכול להיות: התנכלויות לפליטים אפריקאיים, הפגנות נגד פליטים ונגד ערבים, מכתבי רבניות ורבנים נגד בני מיעוטים, גירוש עובדים זרים וילדיהם רק כדי להביא חדשים, וכו'. אם היו עושים ליהודים בניכר מה שעושים לבני מיעוטים וזרים בארץ היינו צועקים עד לב השמיים כנגד האנטישמיות, אבל כשזה מגיע אלינו זה בסדר להיות גזען. בדצמבר מצאתי את עצמי בשיחה עם בני משפחתה של זוגתי, שטענו שזה בסדר גמור לצאת נגד ערבים ש"מתחילים עם יהודיות". כשהעליתי בפניהם את האנלוגיה של אמריקאי שייצא נגד יהודים ש"מתחילים עם אמריקאיות" הם ממש התחלחלו למשמע ההשוואה. האמנם זה כל כך שונה?

    אני מסכים עם היו"ר, שהרוב דומם ושהאחריות נעצרת אצל ראש הממשלה. זהו תפקידו. העצוב הוא שראש הממשלה הזה בורח מאחריות ומאז ומעולם ברח. הוא סירב לקחת אחריות על האירועים בכיכר ציון לפני רצח רבין בעצרת בה הוא היה ושגם אם לא הובילה מיידית לרצח, לפחות תרמה לאווירה שהובילה אליו. הוא מסרב לקחת אחריות עכשיו ומדיר רגליו מהמליאה בהצבעה על החוק הזה, כנראה כדי שבעתיד יוכל להגיד "לא הייתי נוכח". ביזיון.

    לדעתי ביבי אשם לא במעש אלא במחדל, ובעיקר הוא אשם בכך שהוא בין משתף פעולה למעלים עין מליברמן. כפי שלי זה נראה, לליברמן יש משנה סדורה כיצד לערער את הדמוקרטיה בישראל ולתפוס את השלטון. ביבי כרגע הוא כלי בידיים שלו, וזה נוח לליברמן ככה וכנראה שביבי מוכן למכור את עתיד המדינה בשביל אחיזה בכיסא ראש הממשלה (כמו ברק שיעשה כל דבר בשביל כיסא שר הביטחון). בבוא העת, כשהדמוקרטיה תהיה מעורערת מספיק, בהנחה שלא נעצור את זה בזמן, ליברמן יעיף את הבובה ביבי ויתפוס את הרסן.

  14. אני רוצה להעיר שיש כאן מגיבים שלא רק שלא כתבו שהם קצינים וציונים, אלא גם הביעו דעות לא פטריוטיות מספיק. הכתובות שלכם ידועות ורשומות.

    נא להמשיך בשגרה.

  15. יובל, אנחנו מתדרדרים כבר 34 שנים.
    דו"ח על התקדמות הפשיזם:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1196844.html

    החוק הוא מטופש ולא יעיל, בין היתר משום שהוא יצר את האפקט ההפוך: אז עכשיו אנשים שהיו אדישים כ-ן יחרימו מוצרי התנחלויות (הנה זה עתה קראתי שאנשי מרץ רק "סימנו" מוצרים שיוצרו בהתנחלויות) זה אפקטיבי זה?

    אכן, בהפוך על הפוך "השקט הוא רפש"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: