תמיכה או התנגדות למחאה – טיפולוגיה

המחאה החברתית שהתפרצה בחודש יולי והגיע לשיאה עם הפגנת ההמונים בסוף השבוע האחרון, עוררה אינסוף תגובות מסוגים שונים עד שלרגע היה קשה להבין מי נגד מי. בניסיון לעשות סדר, אני מגיש בפניכם חלוקה ראשונית לטיפוסי תגובות (טיפולוגיה) המבוססת על סרגל המחולק לעשר שנתות הנעות מימין לשמאל. כל קטגוריה היא קטגוריה כללית אותה ניתן לחלק לתתי-קטגוריות ומכאן שלא כל הקטגוריות מיוצגות בטיפוגרפיה המוצעת ולכן יתכן שלא תמצאו את העמדה הספציפית שלכם על הגרף. במידה וזה המצב, אודה לכם אם תציינו בתגובות היכן את ממקמים את עצמכם (אני 3.7 או 8.2 וכן הלאה) ותאפיינו את העמדה שלכם (וכן, ראיתי את הסיפור על התביעה של פייסבוק נגד אתר הלייקסטור. נכון מפתיע?! אתייחס לכך בפוסט נפרד בקרוב).

1. אין מחאה, זו פיקציה תקשורתית: מאות אלפי האנשים שיצאו לרחובות לא מחו באמת כי אין להם על מה למחות. ראש הממשלה המכהן הוא הטוב מאז ומעולם, מצבנו מעולה, בתי הקפה מפוצצים ואם כבר מדובר בפיקציה תקשורתית שנשלטת על ידי אנשי שמאל חובבי סושי. ברגע שהתקשורת תאבד עניין יסתבר שבעצם לא היתה מחאה. דוברים לדוגמה: חנוך דאום, קובי אריאלי, איווט ליברמן.

2. יש מחאה אבל זו קונספירציה של השמאל הקיצוני: יש מחאה ואנשים צועקים אבל הם בעצם פיונים במשחק הרבה יותר גדול שנסתר מהם. המחאה אורגנה על ידי אנרכיסטים של הגדר, הקרן הישראלית החדשה, אלדד יניב וצ'ינגפינקי חייזר הבית של הגלוב. מטרתם של כל גורמים אלו היא להקים מפלגה, להפיל את ראש הממשלה, להדיח את שר הביטחון, להכניס את שרה נתניהו לבית משוגעים ולצבוע את כל הבמבה בעולם לצבע ירוק. למה? זה לא ברור? ירוק זה הצבע של החמאס! דוברים לדוגמה: קלמן ליבסקינד, דרור אידר.

3. יש מחאה אבל ראשי המחאה הן טינופת: המחאה היא בסדר, המחאה היא נפלאה אבל פייי כוסאמק מי אלו האנשים שנמצאים בראשה? מי זו הדפני ליף המשתמטת, שונאת המדינה, שונאת את צה"ל, צפונבונית שמושכת את המחאה לכיוונים אנטי-ציונים? ומי זו הסתיו שפריר הזו שאומרת שביבי עוד עלול לפתוח במלחמה? המחאה היא נפלאה, אנחנו מחבקים את המחאה ואת המוחים שהם ממש אנשים נהדרים אבל ראשי המחאה? פייי כוסאמק חבורה של מגעילים. השליכוהם היאורה. דוברים לדוגמה: בן דרור ימיני.

4. יש מחאה אבל אני לא מבין על מה מוחים ולכן לא תומך בה: זו מחאה אמיתית, חשובה ומעניינת אבל אני לא מבין מה הם רוצים האנשים האלו. הם אומרים שהם רוצים צדק חברתי אבל למה הם מתכוונים? אני לדוגמה הייתי בחתונה של נוחי דנקנר והוא היה כזה מתוק עם החולצה הלבנה שלו ובחוץ היו אנשים כאלו מגעילים שצעקו עלינו כל מיני דברים לא נעימים ואני לא מבינה, למה! למה?! מה הם רוצים מנוחי! ובכלל, לא ממש ברור לי מה קורה כאן ועד שלא תסבירו לי ב-ד-יוק לאן זה הולך אנחנו לא תומכים. כי כאלו אנחנו – אנאלים! וכן, אנחנו יודעים שעכשיו, כאשר החלטנו לצאת נגד המיינסטרים, אתם תכעסו עלינו ותשמיצו אותנו. אבל אנחנו עומדים איתן! כי אנחנו אמיצים! וכנים! והולכים נגד הזרם! כי אנחנו אמיצים! (כבר אמרנו אמיצים?) ולכן לא אכפת לנו. דוברים לדוגמה: שי גולדן, מיכל גולדן.

5. יש מחאה, אנחנו מבינים מה מטרתה אבל אנחנו ליכודניקים: ביבי הוא מלך ישראל ואנחנו הצבענו ליכוד ותמיד נצביע ליכוד כי אבא שלנו הצביע לבגין וככה זה. לא קיבלנו כלום מהליכוד אף פעם ולמעשה הם דופקים אותנו טוב טוב ואפילו לא מחייכים תוך כדי אבל אנחנו ליכודניקים וביבי מלך ישראל וכל מי שאומר משהו נגד ביבי אנחנו ניכנס באמא שלו.

6. יש מחאה, היא מוצדקת, אנחנו לא ליכודניקים אבל לא בזין שלנו לצאת מהבית: כאילו, חם בחוץ? ולח נורא?! וגם צפוף ואין חניה?! יש שם מספיק אנשים גם בלעדינו, לא?

7. תומכים במחאה והחלטנו לצאת מהבית להפגין: סוף סוף יש מישהו שלקח יוזמה והצליח לרתום את האנרגיה של המעמד הבינוני בישראל שדופקים אותו על בסיס קבוע. אולי יהיה פה שינוי ועכשיו, כאשר יש סיכוי לשינוי, אנחנו לא יכולים להישאר בבית – אנחנו יוצאים להביע סולידריות.

8. תומכים במחאה בדרכנו שלנו: לא רק שאנחנו יוצאים להפגין אנחנו גם מנסים לשכנע חברים, אנחנו כותבים ברשת, אנחנו ממריצים את המכרים שלנו לצאת החוצה. אנחנו מביעים עמדה אקטיבית שלא מסתפקת בכך שאנחנו מגיעים להפגנה כאן או שם אלא גם כזו שמשמיעה קול, שמבקשת לשכנע, שמתעמתת במידת הצורך עם עמדות אחרות. דוברים לדוגמה: המממ, אני!

9. תומכים במחאה והולכים ומרימים את נס המרד: זה לא מספיק רק לשכנע ולדבר – צריך גם לעשות. אנחנו מארגנים אירועים סביב המחאה, אנחנו הולכים למאהלים על בסיס קבוע ואם יש צורך אנחנו גם ישנים בהם. אנחנו חלק מקבוצת הפעילים הרחבה שלא רק תומכת אלא גם דוחפת, יוזמת ומבצעת פעולות בשטח. דוברים לדוגמה: שוקי גלילי, יונית מוזס, גדי שמשון.

10. מארגני המחאה: היינו שם מההתחלה ועכשיו אנחנו נמצאים בפרונט. שואלים אותנו אם עשינו צבא ואם כן אז איפה, כמה כדורים ירינו, איזה כדורים ירינו והאם הרגנו מחבלים (ומאיזה פלג – כי להרוג מישהו מהפת"ח זה כאילו, פחחחח כל אחד יכול – אבל ג'יהאד עולמי?! אהה, זה כבר יותר מרשים). דוברים לדוגמה: דפני ליף, סתיו שפיר.

58 מחשבות על “תמיכה או התנגדות למחאה – טיפולוגיה

  1. אני 7.5
    והייתי מעדיף שלא תזכיר את דרור אידר. האיש לא ראוי ליותר מכך שטורי הדעה שלו יהיו בפרונט של הנייר של העיתון כשהוא מתקרב למקום אסטרטגי באחורי הגוף בזמן ספציפי שדורש ניגוב.

  2. אה, אוקי. לנמק. המממ, לנמק.
    בגדול – תת-הקטגוריה שלי מתאפיינת ב:ממש מאמינה במחאה ותומכת בה, סובלת מעודף גדול של עיסוקים הנובע מהנסיון להחזיק משרה מלאה יחד עם לסיים תואר ראשון בממוצע שיאפשר לי להמשיך לתואר שני, וגם לא לגמרי מסכימה עם ראשי המאהלים (בעיקר זה הירושלמי), אבל בכל זאת גררתי גם את ההורים ואת החבר להפגנה בשבת. צורכת המון אינטרנט ומידע סביב הנושא, ומקדמת חלקים ממנו, בעיקר אלו הנוגעים לתחבורה ציבורית יעליה. זה בסדר? עברתי?

  3. יקירי, עד 7 עוד היית שנון וסרקסטי במידה. מ-8 ואילך נטיית הלב הטבעית שלך התחילה לסרס את המאמר, וחבל. הנה הצעות למספרים העליונים ברשימה:

    8. אקטיביסיטים פוליטיים שהתעוררו פתאום – שנים אנחנו מדברים על כמה שקשה פה, אבל מעולם לא עשינו כלום. לא התפקדנו, לא הפגנו, אנחנו בכלל נגעלים מפוליטיקה ומפוליטיקאים. מבחינתנו, להישאר מחוץ למשחק המלוכלך זה הכי טוב. אבל פתאום יש פה משהו מדליק כזה, שאתה יכול להפגין, להיות פוליטי ולהישאר נקי ולא מלוכלך. זה אנחנו מסכימים בכיף, איפה ההפגנה הבאה?

    9. תומכים לאללה בצדק חברתי, אבל רק מהצד הנכון של המפה הפוליטית – בואו נודה באמת, זאת מחאה של שמאלנים. אנחנו שמאלנים. כשרבע מליון ישראלים (אם אפשר לקרוא למתנחלים "ישראלים") פונו מבתיהם חשבנו שהיו צריכים לעשות את זה קודם. לא היתה בנו אמפתיה, ולא סימפטיה. אבל עכשיו קשה לכולנו, לא רק למתנחלים. לנו אין דירה, לילדים שלנו אין דירה, ובכלל ההתנחלויות אשמות בהכל. אז נצא לרחובות, נפגין, ונכין שלטים מגניבים ושנונים והיפסטריים כאלה כמו "ביבי הביתה, הדלק עלינו". זה נורא מצחיק. וגם בחרתי פונט נורא שנון לזה.

    10. מארגני המחאה – אתה בכלל לא מבין כמה מגניב להיות אנחנו. הכי בון טון. אנחנו כל כך מגניבים שאפילו ברוטשילד אנחנו לא ישנים יותר. זה לגמרי נהיה המוני שם. וגם קצת מסריח. במקום זה אנחנו פועלים במרץ מחדר ממוזג שקיבלנו מחבר שיש לו משרד פרסום והוא כל השנה מתפרנס מלדחוף ביוקר מוצרים זולים לאנשים מהמעמד הנמוך (אבל להפגנה הוא הגיע וגם הכנסנו אותו לאזור של ה-VIP). חוץ מזה, עכשיו בא הסתיו אז אנחנו מפרקים את המאהל, וכדי לא להיראות מתנשאים נלך לבקר במאהל של ג'סי כהן. אנחנו רוצים פוליטיקה חדשה. לא כמו זו שיש לנו היום. כל הפוליטיקה הזו היום זה המון עבודה קשה. להוציא אנשים להצביע ולנהל מדינה זה קשה רצח. עדיף לשבת בחדר ממוזג ליד האוהל ברוטשילד ולצעוק שהממשלה חייבת להביא לנו פתרונות. וגם סושי. אני מתה על סושי.

  4. נדמה לי שחסרה קטגוריה של: אני מסכים עם המחאה אבל לא תומך בה כי לא מדברים על הכיבוש / חסרי בית / המתמחים / הבנקים / זכויות הגבר / פמיניזם / צ'ינגפינקי.

  5. 7, אני מניח.

    נימוק: אבא שלי נמוך, מה שמוביל להתפתחות של פטריות באמצבעות הרגליים שלי. וגם של הילדים שלי. אנחנו הולכים להפגין, אבל שומרים מרחק מהמרכז, בגלל הריח מהאצבעות של הרגליים. כמו כן אנחנו אוהבים קולה. אנחנו לא גאים בזה, אבל זה טעים. מה לעשות. אנחנו משתדלים לא לדבר על זה ומוציאים את הבקבוקים רק מאוחר בלילה, אחרי שכולם הולכים לישון.

    אה כן, אנחנו מברכים את כל אחינו המזרחים ב"תרבחו ותסעדו". חשוב לי מאוד להדגיש. בקיצור, 7.

  6. מאד קשה לי לשים את עצמי על הסרגל הזה – בעוונותי הצבעתי ליכוד בבחירות האחרונות אבל אני תומך במחאה. הייתי במאהל ברוטשילד ובמאהלים אחרים להפגין תמיכה, אבל לא הצלחתי להגיע להפגנות הגדולות כיוון שאני עובד גם כפרילנסר וערבי יום שבת משוריינים לעבודת הפרילנס.

    אולי האפיון הוא 5.8:

    אני ליכודניק שהיה בעבר מצביע עבודה וברח בגלל אהוד ברק המטומטם, לא מתכוון להצביע שוב לליכוד אם לא ישתנה שם משהו מהותי. מאד רציתי ללכת להפגנות אבל בגלל התחייבויות שאי אפשר לבטל לא הלכתי.

  7. קודם כל הייתי מחליף בין 4 ל-5. כרגע 4 נשמע כמו מרכז קלאסי ישראלי (לא מבין מהחיים שלו).

    חסר לי סעיף בין 6 ל-7 ובמקרה מדובר בעמדה שלי, ושל עוד לא מעט אנשים:

    תומכים בעצם המחאה, אבל לא בפתרונות המוצעים למצב: אנחנו חושבים שהמחאה מוצדקת, שמצבו של מעמד הביניים ירוד למדי, שדופקים אותנו ופוגעים ברמת החיים שלנו. אנחנו בעד יציאה לרחוב ודגדג לנו באצבעות לעשות את זה. חלקנו אפילו היה שם. אבל אנחנו לא מסכימים עם האידיאולוגיה והצבע שהפכו להיות דומיננטים במחאה. הפתרונות שלנו הם כמעט הפוכים, יותר שוק חופשי ופחות רגולציה ממשלתית. דוברים מייצגים: אורי רדלר, מוטי היינריך

  8. 11. צדק חברתי אי אפשר להשיג בהפגנות ומחאות. צריך רובים, טנקים ולהתחיל לערוף ראשים של המאיון העליון.
    נפגשים מחר בלילה בכניסה לכפר שמריהו.

  9. סעיף 4 צריך עוד פיתוח – לא חייבים להיות קפיטליסט רדיקלי כדי להכנס לקטגוריית ה"תומכים בעצם המחאה, אבל לא בפתרונות המוצעים למצב". אני חושב שהמחאה מוצדקת ומעלה בעיות אמיתיות, אבל מה שנראה לי כמו התחמקות של המחאה מתרגום של סיסמאות כמו "צדק חברתי" לפתרונות קונקרטיות מצד אחד, הצגה של כל מיני דרישות מוגזמות תוך התעלמות מבעיות יסוד של המשק הישראלי מצד שני, מוציאה לי את החשק מלהיות חלק מהמחאה.

  10. "יש מחאה שדוחפת לפתרונות סוציאליסטים שנראים לנו נאיביים ושלדעתנו יירעו את המצב במקום לשפר אותו"

    "יש מחאה ולדעתנו היא לא צודקת כי יוקר המחיה פה הוא מחיר שאנחנו משלמים על יציבות כלכלית"

    "יש מחאה של ילדים שצורחים ובועטים בריצפה שהם רוצים! משהו! עכשיו! בלי להסביר מה הם רוצים"

    "יש מחאה והיינו שמחים אם לא היו קוראים לנו טוקבקיסטים בתשלום של ביבי אם אנחנו שואלים שאלות במקום להסכים בצורה עיוורת"

    "יש מחאה ואף אחד לא שואל מי מממן אותה, לאיזו מטרה, אילו תנועות עומדות מאחוריה ואתה מוקע כקונספירטור רק בגלל שאתה תוהה למה התקשורת מתנהגת כמו פראבדה"

  11. אני 7. מצטער שלא 8. אבל באמת מפריע לי הזלזול בכל האנשים שלא תומכים במחאה – אלו שחושבים שהכיוון שלה הוא לא נכון או כאלו שתומכים (באמת, ומסיבות רציונליות) במדיניות הכלכלית של הימין.

  12. החלוקה יפה ושנונה, אבל לדעתי התחמקת (באלגנטיות?) מכל הנושא של מזרחיים/אשכנזים.
    לדעתי גם הרצף הזה משפיע, וגם שני הרצפים הבאים – מתנחלים/יש גבול וגם חילונים / חרדים.
    איך לדעתך אפשר לשלב אותם, או שבשביל זה צריך סולמות אחרים?

    אני, כשלעצמי אני רק 8.2333.
    בערך.

  13. בערך 7.3333
    אגב, רק אני רואה אירוניה קוסמית בכך שהצעדה האחרונה התכנסה בכיכר הלחם. כיכר שארחה מחאה זהה, רק של אוכלוסיה חלשה יותר. מחאה שאם המעמד הבינוני האוחסול"י היה מוציא את הראש מהתחת(גם אני, כן?) , מפסיק לפנטז שהוא נוחי (סיליבי, קלין פליז מאחורי הספה, כן?) ומצטרף מצבנו היה קצת יותר היום.

  14. 8.13 – ואני אסביר מהיכן נובע השבר העשרוני.

    השתתפות פעילה בהפגנות – 2 הגדולות בלבד (נסיבתיות בעייתית) מה שממקם אותי באזור 7.3 בלבד.
    קריאה פעילה של שלל הדעות + 0.13 למדד המעורבות.
    דחיפה בפייסבוק, לייקים למען המחאה, הוספת קישוריות פייסבוקית, הזמנת אנשים לארועים + 0.7.
    (לא מספיק, הייתי יכול יותר)

    אחלה פוסט מחאה (תרתי משמע בהנחה והמחאה ירדה מסדר היום).

  15. אם הייתי יכול טכנית (בריאותית), אז הייתי ב-8. בפועל… 6.9, אבל שלחתי נציגים משפחתיים 🙂

    וגם תמיהה: מאיפה צץ הדרור אידר הזה?

  16. לנוכח ה-7ים שאנשים נותנים פה לעצמם, והעובדה שאנחנו היינו בחמש הפגנות מוצ"ש לפחות + שלושה ילדים (ולא תגידו ילדים רגילים, כן? ילדים מכוערים עם שערות בשיניים ואופי חרא), ולנוכח העובדה שכתבתי על המחאה מתחילתה (הנה פוסט מה-14 ביולי, ולנוכח העובדה שהייתי בהפגנות כבר ב-15 או ב-16 ביולי, לפני שהן ידעו שהן הפגנות, והבאתי את הילדים לשעות סיפור במאהל – והיה לי חלום רטוב על דפני ליף אתמול בערב, אני מתקן ומניח שאני שמונה.

    כן כן. שמונה, אני. לא אתם, אני! איפה הייתם ב67, איפה הייתם? איפה הייתם ב-48?

  17. 8.9
    מסתובב בין מאהלים, תולה כרזות, תורם, צועק, פולש למבנים ומתראיין(אם דוחפים לי מצלמה לפרצוף)  

  18. אני נמצא בערך על 7.4 בסקלה. השתתפתי ברוב ההפגנות, בעד המחאה ונגד הביביזם הפושה במקומותינו, אבל לא מוחה אדוק
    פוסט מצויין, לדעתי

  19. טעות שלי. רבע מליון הפגינו על פינוי גוש קטיף. הכל ברוח הסאטירה וההומור. מזל שיובל יודע מה הדעות האמיתיות שלי, אחרת עוד הייתי חוטף מכות פה…

  20. אני חיה בחו"ל כבר הרבה מאד שנים. הייתי בכל ההפגנות און ליין ובפייסבוק ובבלוגים ופורומים ובטוויטר, (שם שוקי גלילי מספק יופי של פיד אלטרנטיבי לזה של ג'יי 14 הרועש מדי, דרך אגב). ולא, לא עליתי על מטוס כי יש לי כרטיס לבעוד שבוע ואני כבולה אקדמית, אבל ראיתי את הנאום של דפני ליף לייב בסטרימינג והאופוריה הגיעה עד לפה אלי. אה, ולאור העובדה שהסטטוס שלי בפייסבוק כבר בתחילת יולי היה "קום התנערה עם חלכה", וזאת אחרי חודשים של לינקוקים לכתבות בהארץ, זה בטח נותן לי בונוס כלשהו, אז אני איפשהו בין 8 ל-9?

  21. 7.5
    החצי זה על זה שהייתי בכל ההפגנות הגדולות, כמה קטנות, ובעיקר על זה שהצלחתי לסחוב את אשתי שהיא האמאמא של ה6 להפגנה

  22. אני 7.5

    אבל אם יורשה לי, ב"6" יש עוד שני ציבורים לא קטנים בנוסף על הליכודניקים:

    6. יש מחאה והיא מוצדקת אבל לא השתגענו לירות לעצמנו ברגל. אנחנו עשירון עליון (מאיון עשירי עד בערך שמיני מלמעלה) שזה אפילו לא "ט" מתוך "טייקון" ולא כזה עשיר. ברור לנו שכל מה שיצא מהסיפור הזה הוא שלנו יעלו את המיסים ושום דבר אמיתי לא ישתנה במדינה הזו. יש לנו רק מה להפסיד.

    6.יש מחאה והיא מוצדקת אבל אנחנו שמאלנים מידי. שנים אנחנו צועקים ומפגינים וחוטפים את כל היריקות לבד ופתאום באים הצפונבונים האלו ומשחקים אותה דני האדום. וחוץ מזה, מגעיל לתמוך בחבר'ה שלא הזיזו ביצה כל זמן שמי שאכל אותה היה רק בדואים, ערבים, ניצולי שואה ועובדים זרים. עד שזה לא הגיע לכיס שלהם הם לא צייצו.

  23. 8 בסולם הגלוב (x2 עם אישתי)
    משתתפים פעילים ב-3 ההפגנות הגדולות, מכינים ומחלקים שלטים, הקמנו אוהל ברוטשילד (ואיזה הומלס ניסה להיכנס ולישון איתנו ב-3 בלילה…), העברתי פעילות במאהל ברחובות.
    מתבאס מאוד שהנקודות של הפורום לשיוויון בנטל לא מוזכרות מספיק. לטעמי אחד האיומים הרציניים ביותר על החברה הישראלית הוא חוסר השיוויון לא רק בזכויות אלא גם בנטל.
    סחת'ן ליובל על הפוסטים בנושא! מסכים עד מאוד, אם כי קצת פחות אנטי בן-דרור ימיני ממך.

  24. 7.3. הייתי בשתי ההפגנות הגדולות, ביקרתי כמה פעמים במאהל ברוטשילד וגם פעם אחת במאהל בגן הסוס בירושלים, ואני פעילה ברשת בהפצת מסרי המחאה (שיתוף פוסטים וכתבות רלוונטיים, השתתפות בדיונים וכד').

  25. הקטגוריה שלי: מזדהה לחלוטין עם המחאה, פעיל מהרגעים הראשונים, מתוסכל כשכל מיני פונקציונרים התחילו להסתודד אחד עם השני ולהדיר את כל מי שהיה פעיל ורצה גם הזכות לקחת חלק בעיצוב דרכה של המחאה. עכשיו מבין שהמחאה הזו צריכה הייתה, ועוד יכולה להיות, מחאה בקוד פתוח, בלי מנהיגים, בלי נציגים, בלי דוברים, אלא מקהלה של קולות ואנשים שפועלים במקביל אבל כל אחד עם מה שחשוב לו.

  26. אורי,
    לגבי השיוויון בנטל – לאור ההקצנה הדתית בצה"ל, הנובעת מההשפעה הגוברת של הזרם הדתי-לאומי (שלא לומר לאומני, שלא לומר חרד"לי), אני מתחלחל מהמחשבה שהיו יותר חרדים בצבא.

    בנוסף, הרי ברור שגיוס החרדים (בהמוניהם, לא הדגימות של היום) יהיה בדומה לישיבות ההסדר והנח"ל החרדי – שרות מקוצר וחלקי, שלצרכי הצבא הוא צחוק מעבודה, על מנת להוציא את החרדים ידי חובה.
    שיוויון בחובות? בהחלט, על דרך של שרות אזרחי/לאומי, לא שרות צבאי. ובאותה הזדמנות – גם לערבי ישראל (אלה שלא רוצים לשרת).

  27. דוד (52) – מסכים עם כל מילה.
    שירות אזרחי/לאומי לכ-ו-ל-ם הוא גם צודק, גם יתרום לסולידריות וגם אולי יפחית את מספר העובדים הזרים עליהם אנחנו נסמכים כיום.
    לא מצליח לחשוב על חסרונות אמיתיים – אז למה כמעט לא שומעים דרישה כזאת? ולמה הרוב(?) הנושא בנטל לא דאג כבר שזה יקרה?
    מצב שבו רק חלק משרת אינו צודק חברתית, ואינו יציב (במיוחד כשהמשרתים הינם במיעוט)

  28. 7.9
    בכ"ז השתתפתי ברוב ההפגנות, כבר מהראשונות, ביקרתי לא אחת בשדירה, הבאתי את הילדים, צייצתי לא אחת עם הסיומת #J14, הבאתי חבר שמרוויח כמו כמה מאיתנו להפגנה הגדולה, שכנעתי כמה בני משפחה בצדקת המאבק ואפילו לימדתי את הקטנה (בת 4) לשיר "העם דורש צדק חברתי".
    אבל לא, אני ממש לא ביחד עם צפריר במדרג.

  29. 8.5

    אני איפשהו, כנראה, בינך לבין גדי שמשון…

    ==========

    נ.ב.
    סעיף 4 ("יש מחאה אבל אני לא מבין על מה מוחים ולכן לא תומך בה") – הוא הטקסט הכי מצחיק שקראתי השנה. אי אפשר היה לנסח זאת טוב יותר.

  30. דוד ואורי, אחת הבעיות בשירות אזרחי המוני בקנה מידה גדול, היא העובדה שאתה מעביר סקאלה רחבה של תפקידים שאינם דורשים מומחיות מיוחדת לתפקיד כאילו-התנדבותי (למה כאילו? כי לנער/ת שירות לאומי יש עלויות, כשם שלחייל/ת יש עלויות) מה שגורם לכך שאנשים לא יוכלו להתפרנס מביצוע אותם תפקידים.
    אני לא רואה סיבה ממשית שאדם בשירות לאומי/צבאי ישמש כפקיד/ה במשרד הבטחון או בית חולים, אם אזרח יכול למלא את אותו התפקיד ולהתפרנס ממנו בכבוד. יש תפקידים בהם יש יתרון לנערות שירות לאומי (או חיילות), בעיקר תפקידים שדורשים הרבה אנרגיה ומתישים נפשית (למשל תפקידי חונכות בפנימיות, כמובן לצד מדריכים מקצועיים), או תפקידים שיש בהם מחסור נקודתי. אבל אם רוצים ש"כולם" יעשו שירות כלשהו, זה אומר בהכרח להרחיב את סקאלת התפקידים האפשריים מעבר למינימום ההכרחי.

    זה לא אומר ששירות (צבאי/לאומי) חובה הוא עניין רע שאין להעלותו על הדעת, אבל זו בהחלט דוגמא לאחד החסרונות שצריך לקחת בחשבון.

  31. ומה עם אלה שמסכימים עם עקרונות המחאה אבל לא מאמינים שהיא [או כל דבר אחר פרט אולי לאלימות, וגם אז כנראה שלא] תביא לשינוי כלשהו? הפסימיסטים דורשים קטגוריה ויודעים שלא יקבלו אותה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: