לפני ארבע שנים בערך סיפרתי לכם על תאונת הדרכים הראשונה שעשיתי עם האופניים. נכנסתי בתמרור. כחצי שנה לאחר מכן נכנסתי במזדה שחנתה בצד הדרך. לפני כשעתיים בערך חזרתי מבית חולים אחרי תאונה מספר שלוש. הפעם זה היה ענף של דקל. כן, אני יודע, זה מחייב הסבר.
רכבתי את הסיבוב הרגיל שלי וכבר עשיתי את דרכי חזרה. למרות שאני רוכב בחודשיים האחרונים על אופני כביש אני מקפיד לרכב בשוליים (כל עוד הם סלולים) וכך גם עשיתי היום. אלא שבאזור פרדס חנה יש הרבה מאוד דקלים (ויש גם רחוב שנקרא "רחוב הדקלים") ולכן גם הרבה מאוד ענפים של דקלים בצד הדרך. ענף של דקל בנוי כך שיש לו מין מניפה כזו רכה ו"ידית" מאוד קשה. אם בזה לא די, הידית הזו מתעגלת בצידה האחד כלפי מעלה. ענף יבש שכזה חיכה לי בצד הדרך.
צריך להודות ביושר ראיתי אותו באיחור אבל היה לי מספיק זמן כדי שתעבור לי בראש המחשבה הבאה: "אהה בקטנה, אני עובר אותו עם האופניים". מחשבות לחוד ומציאות לחוד. הגלגל הקדמי נעצר על הענף הזה כאילו היה מדרכה. נעצר במקום. במהירות של בערך 30 קמ"ש נזרקתי קדימה עם הפנים אל הכביש. הקסדה ספגה את רוב המכה ובעצם נשברה. לשפתיים שלי היה פחות מזל. השיניים קרעו את השפה העליונה מלמעלה למטה, גם חיצונית וגם פנימית. החזה שלי חטף מכה מהכידון והידיים התמלאו בשפשופים.
אנשים שהיו עדים להתרסקות המרהיבה עצרו בצד ונתנו לי מים. אחרי שהבינו שאני מדמם את חיי, הם העמיסו את האופניים ולקחו אותי הביתה, משם כבר פיניתי את עצמי למיון. התוצאה: משהו כמו שישה תפרים, חלקם בשפה החיצונית וחלקם בשפה הפנימית, שלושה צילומים לפנים ולחזה שהראו שהכל בסדר וששום דבר לא שבור, פולידין על השפשופים וחזרה הביתה.
באופן כללי אני נראה כמו המממ ובכן, תאונת דרכים. אחסוך מכם את התמונות הלא נעימות.
אם תשאלו "למה חשבת שתעבור את הענף?" אענה שבמקור אני רוכב על אופני שטח ורק בחודשיים האחרונים עברתי לכביש. עם גלגלים של אופני שטח אני אוכל ענפים כאלו בלי מלח. לא האמנתי שגלגלי הכביש עד כדי עדינים ואינם מסוגלים להתמודד עם פאקינג ענף של דקל!
אם תשאלו "שלוש תאונות דרכים ושלושתן עם עצמים שאינם נעים – לא קצת מביך?" אענה: אוי תסתמו.
אילוסטרציה: דקל. ענף של חתיכת מאניאק כזה חתך ליו"ר את הפנים. לא נעשה שימוש בדקל בעת צילום הדקל.
כתיבת תגובה