והיה אם

ערוץ 10 שידר עכשיו את הסקר השבועי שהוא עורך בשיתוף עם “הארץ”. ומה גילה הסקר? ש”והיה אם עמי איילון היה עומד בראש העבודה”, המפלגה היתה מקבלת 25 מנדטים וקדימה היתה יורדת ל-34.

איזה חרטא.

כל סוקר מתחיל יודע ששאלות “והיה אם” לא מחייבות את הנסקר בשום דבר. כאשר שואלים אותו עבור מי הוא עומד להצביע, הוא חש שעליו לתת תשובת אמת (אלא אם כן הוא שקרן), אבל בשאלות “והיה אם” אפשר להגיד מה שבא – הרי זה לא קרה, זה גם לא יקרה (מישהו הסביר לערוץ 10 ועיתון “הארץ” שאנחנו פחות מ-28 יום מהבחירות כי נראה שאין להם יומן) – אז מה אכפת לי סתם לחרטט תשובה? הרי זו דינה של שאלה חרטא; תשובה חרטא.

לא רק זה, אלו מסוג השאלות שהנסקר נורא רוצה לרצות את הסוקר ואת הסקר. הרי מה שאלה כזו מנסה לברר? האם יש מועמד אטרקטיבי יותר. אם השאלה נשאלה כנראה שמי ששאל מאמין שיש אכן כזה מועמד, אז מה – לא ניתן לו את מה שהוא רוצה?

יכול להיות שגם אני מעדיף את עמי איילון בראש מפלגת העבודה (חשבתי על זה. אני לא) אבל אני יותר מעדיף שהסוקרים לא יעשו פוטש במפלגות דרך סקרים מניפולטיביים.

16 מחשבות על “והיה אם

  1. הסוקרים נהיו קובעי סדר היום במדינה
    כבר נמאס לנו מהפוליטיקאים, נמאס לנו מהפרשנים הפוליטיים, והכוכבים היום הם הדוקטורים והפרופסורים לסטטיסטיקה
    הם אלה שמבינים את המציאות
    דרך טבלאות המספרים השטחיות שלהם
    הם הגאונים החדשים

  2. מעניין איזה טעויות הסוקרים צריכים לעשות כדי שיפסיקו לעשות מהם כזה קרקס תקשורתי. במגוון רחב של פריימריז/מערכות בחירות רוב הסקרים שפורסמו התבררו כשגויים. אז בשביל מה מפרסמים אותם? כי הציבור לא אוהב אי ודאות, וסקרים נבואיים עוזרים לו להתמודד עם המציאות. וזה בכלל לא משנה אם הם מדויקים או לא, העיקר שכולם מאמינים שכן. סקרים הם האסטרולוגיה החדשה.

  3. ר”ש – חותם על כל מילה ומוסיף (פחחח) שלסקרים יש ניחוח מדעי. הם נעשים בכלים סטטיסטיים שהם מדע, הם “מפולחים” ונבדקים על ידי דוקטור מינה צמח, פרופסור קמיל פוקס וכן הלאה. סקרים הם מדע ואם המדע אומר משהו, והרי המדע לא טועה, הרי שיש לייחס למשהו הזה דרגת אמינות גבוהה במיוחד.

    העובדה שהמציאות לעתים אינה מסתדרת עם הסקרים היא משהו שצריך להתמודד איתו – אבל אחר כך.

  4. חבר’ה אתם מדברים על הבחירות הקודמות. היום ה-דבר זה מה יצביעו התיכוניסטים. עד ה-29 נערוך את הפריימריס של הליכוד בגן ריבקה לילדים מחוננים

  5. בלי קשר לסקרים – יש שאלות ותשובות עם אלי ישי מחר ב”הארץ”.
    אולי כדאי לשאול את דעתו הרפואית על עוד כמה מחלות,
    אולי על פרזיטיות, אולי על קלפטומניה, אולי על טורט (אולי הוא לא התכוון למה שאמר, זה רק הטורט?).

  6. אני מאמין שמדע הסטטיסטיקה וההסתברות נכונים. איך זה יכול להיות שרובם התגלו כשגויים? כנראה שמישהו עשה משהו לא כמו שצריך.
    אולי הסוקרים, אולי התקשורת שפרסמה אותם.

  7. הסקרים לא שקריים, אלא הניתוח שלהם. נכון, 60% מהאנשים אמרו כן לשאלה “האם אתה אוהב לאכול אבוקדו עם כפית”. אבל זה לא אומר ש-60% מהאנשים באמת אוהבים לאכול אבוקדו עם כפית, רק ש-60% ענו בכן על השאלה. כל נסיון להשליך מזה על הרגלי האכילה של האנשים הוא הטעיה.

  8. שי- הסטטיסטיקה וההסתברות לכשעצמם מדוייקים. הבעיה היא שכשמשתמשים בהם כדי למדוד ולנבא תהליכים חברתיים, מידת הדיוק שלהם יורדת מאד. לכן הסטטיסטיקאים מבקשים להדגיש “שיתכן וניפול בתוך סטיית התקן”. סטטיסטיקאים אחראים יותר מבקשים להדגיש שהנתונים שלהם מדוייקים בהינתן שהמדגם כלל ככה וככה אנשים מכאלה וכאלה מקומות בכאלה וכאלה שעות, ולכן התוצאות הן “בקירוב” ולא בדיוק.

  9. בסה”כ הם משתמשים בכלים סטטיסטיים שלומד כל סטודנט למתמטיקה בתואר ראשון. לא צריך פרופסורה בשביל זה. המומחיות שלהם צריכה לבוא לידי ביטוי בבחירת המדגם הנכון (אותם 100 עד 500 איש שאמורים לייצג את הציבור) ובהשלכת התוצאות מהמדגם אל הכלל. בפועל מה שקורה זה ש-4-5 גופי תקשורת מזמינים סקרים מקיפים, ו1-2 מתוכם נותנים תוצאות קרובות למציאות. לפי חשבוני, תחזית מזג האויר יותר מדויקת מזה.

  10. כשישבתי בפגישה ההמונית עם ביל גייטסבארץ, ההכנסה הממוצעת שלי (ושל כל שוכני האולם) עלתה ליותר ממליון דולר לחודש מבחינה סטטיסטית.
    חבל שלא הספקתי לממש את הנתון הסטטיסטי משובב הנפש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: