בראשית השבוע נכנסתי לפקולטה למשפטים ומול כמה עשרות עורכי דין, שופטים וסטודנטים למשפטים דיברתי על סוג השיחה החדשה שמתקיימת ברשת הודות לפלטפורמות המדיה החדשים. יום העיון התקיים לרגל הוצאת הספר "רשת משפטית: משפט וטכנולוגיות מידע" בו כתבתי את אחד הפרקים. זה היה מרתק.
מחר, יום רביעי בשעה 18:00 אגיע שוב לאוניברסיטת תל-אביב, הפעם לאולם בר-שירה ושוב אצטרף למסיבה לא שלי, הפעם של הפקולטה לרפואה. הוזמנתי לנהל דיון אל מול מאות סטודנטים בקהל, שצפוי להיות טעון במיוחד. בפאנל ישתתפו ד"ר ליאוניד אידלמן המכהן כיו"ר הסתדרות הרופאים, פרופ' גבי ברבש המכהן כמנהל המרכז הרפואי איכילוב, ד"ר נויה שילה, מתמחה שהתפטרה רגע לפני שסיימה את ההתמחות כרופאה פנימית, ד"ר צביקה קליין, אחד המייסדים של ארגון רופאי בתי החולים המבקש להיאבק על זכויות המומחים וגלעד אלון, סטודנט שנה ד' לרפואה.
במוקד הדיון תעמוד השאלה האם לא הגיע הזמן לבחון מחדש את הגבולות האידיאולוגיים של מקצוע הרפואה ואת האתוס של הרופא, האם לא הגיע הזמן להבין שהדור החדש של הרופאים לא מוכן עוד לעבוד במקצוע ללא תנאים, ללא תקווה, ללא אופק, ללא שעות שינה, ללא שעות משפחה רק מכיוון שזה "נורא מכובד" ורק מכיוון שזו אחריות עצומה. מחאת המתמחים, ההתפטרות ההמונית שלהם, הכניסה של המומחים למאבק והדרך שבה הסטודנטים הצעירים מביטים בכל זה ולא מאמינים, כל אלו, כך אני צופה, יחלחלו במהירה אל תוך הדיון.
אני בדרך כלל מקפיד להנחות דיונים שבהם אני המומחה, שבהם אני שולט בחומר לא פחות מהפאנליסטים על הבמה. זו אחת הפעמים הבודדות שבהן הסכמתי לקבל על עצמי הנחיה של פאנל שבו אני מתפקד כאורח הדיוט מהסוג שאף אחד לא רוצה בבית: זה ששואל את השאלות שלא נעים לשאול, זה שלא מתרשם מאוסף הדרגות שיושבות על הבמה, זה שמנסה לנווט את השיחה בתוך לא מעט כעסים והתמרמרויות של כל הצדדים ושאותם הוא לא בהכרח מכיר. זה לא יהיה קל.
שבועיים מאוחר יותר אני שוב מוזמן למסיבה של עולם המשפט, הפעם לפאנל שיתקיים במכון להשתלמות שופטים ושאותו ינחה המשנה לנשיאת בית המשפט העליון השופט אליעזר רבלין ובו תשתתף נשיאת בית הדין לעבודה, השופטת נילי ארד, דיקאנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטה חיפה, פרופ' ניבה קורן-אלקין ואנוכי. הפאנל יעסוק בתקשורת הדיגיטלית והקשר שלה וההשפעות שלה על עולם המשפט.
זו התנסות מעניינת, מאתגרת אם כי מעט מלחיצה, לחצות את קווי הדיסיפלינה, לצאת מאזור הנוחות שלך ולדבר בפני קהל שהוא לא הקהל הטבעי שלך.
אני מקווה שגם אחרי החודש הזה אמשיך לחשוב שזו התנסות מעניינת.
כתיבת תגובה