קוראי המוסף הפרסומי "גלישה בטוחה" שצורף לפני שלושה ימים ל"הארץ", לו היו כאלה, היו ודאי מתפלאים לראות כתבה פרסומית תחת הכותרת "התראה אחרונה". זאת משום שהכתבה חתומה על ידי עידו קינן, ששמו מתנוסס בדרך כלל על כתבות האינטרנט של אתר NRG. לא מאמינים? הנה זה:
כאן פחות או יותר, אני אמור לסיים את הפוסט הזה. אבל ברשותכם אמשוך אותו עוד קצת.
אני כבר שלושה ימים חושב אם באמת בא לי להיכנס לסיפור הזה או לא. לבסוף החלטתי שבא לי, ולו רק מפני שיש לקח לעניין.
לפני יותר משנתיים, ב-25.2.2004 צורף לעיתון "הארץ" מוסף פרסומי ששמו Hello. בתוך המוסף התפרסמה כתבת תדמית על "בזק". ומי חתום עליה? עבדכם הנאמן, "יובל דרור".
אלא שאני מעולם לא כתבתי כזו כתבה. למעשה, מעולם לא כתבתי לאף מוסף פרסומי. אז איך שמי הגיע לשם? החיים הרבה יותר פשוטים ממה שחושבים. מי שכתבה את הכתבה לא רצתה לחתום בשמה (מעטים סבורים שזה כבוד גדול לכתוב במוספים פרסומיים). אמ-מה-מה יש לה שני בנים. האחד יובל, השני דרור. לכן היא חתמה: "יובל דרור".
מר קינן, אז כתב בנענע, התקשר אליי בבוקרו של אותו יום ושאל אותי מה פתאום אני כותב כתבות פרסומיות. כמובן שעניתי לו שאין לי מושג על מה הוא מדבר. לאחר מכן ניגשתי לעיתון ושם סיפרו לי את הסיפור המשעשע. את קינן זה לא ממש הטריד. למרות שאמרו לו שמדובר בטעות הוא פרסם את הידיעה הזו שכותרתה: "יובל דרור, לא מה שחשבתם" (שימו לב לפתיחה שלה, היא תזכיר לכם את הפתיחה שלי).
באותו יום פגשתי את עורך "הארץ", חנוך מרמרי. סיפרתי לו על הטעות. הוא הזדעזע וביקש לעשות משהו שעיתונים לא אוהבים לעשות: לפרסם הבהרה. בהבהרה שפורסמה למחרת בעמוד 3 כמקובל, נכתב "יובל דרור שחתום על כתבה במוסף הפרסומי שפורסם אתמול, אינו יובל דרור, כתב המדע והטכנולוגיה של 'הארץ'" (או משהו בסגנון). לאחר פרסום ההבהרה שלחתי מייל למר קינן ואמרתי לו שבהתחשב בכך שעיתון "הארץ" מוצא לנכון לפרסם הבהרה, מין הראוי שיפרסם גם הוא הבהרה בסוף הכתבה שלו. קינן אמר שיפנה לעורך שלו, צביקה בשור.
ההבהרה בכתבה שלו – של קינן – מעולם לא פורסמה.
מאז ועד לפתיחת הגלוב לפני כחצי שנה, הידיעה עליי, שרומזת בכותרת כאילו ביד אחת אני כותב כתבות תדמית על "בזק" וביד השניה כתבות עיתונאיות ב"הארץ", היתה התוצאה השניה בגוגל, וגוגל כידוע, לא שוכח ולא סולח. בכל פעם שמישהו הקליד את השם שלי, עידו קינן היה שם עם הכתבה המטנפת שלו.
אבל אני ממש לא רוצה להיות עידו קינן כשאהיה גדול. הכתבה שהתפרסמה לפני שלושה ימים במוסף הפרסומי של "הארץ" הועתקה מילה במילה מכתבה שפרסם קינן לפני כמעט שלוש שנים. מן הסתם, הזכויות על הכתבה נמצאות בידי "נענע" ולכן מותר להם "למכור" אותה או סתם לתת אותה לאיזה מוסף פרסומי שהם רק רוצים. אני מניח (מבלי ששאלתי), למעשה יודע (מבלי ששאלתי), שלקינן אין יד ורגל בפרסום הכתבה שלו במוסף פרסומי. גם קינן הניח וידע שאין לי יד ורגל בפרסום במוסף הפרסומי שצורף ל"הארץ". לו, זה לא הפריע להכפיש את השם שלי. אני בוחר אחרת.
עידו קינן משמש ככתב מקצועי באתר NRG. עידו קינן לא ביקש לפרסם את כתבותיו במוספים פרסומיים.
אינני בא לנקום בקינן. הידיעה המטופשת שלו חלפה לי מעל הראש. מי שבאמת מכיר אותי יודע את האמת ומי שלא מכיר אותי – בדרך כלל לא אכפת לי מה הוא חושב. ועדיין, יש לסיפור הברנז'אי-פנימי הזה לקח: היזהרו במה שאתם כותבים על אנשים. השם שלהם, לפעמים, חשוב יותר מהדחקה הילדותית שלכם.
כתיבת תגובה