על הקשר שבין הוגו וטכנולוגיה

עוזרת ההוראה הנפלאה שלי, אופיר איל, עוזרת לי בשנתיים האחרונות להעביר סמינר שנקרא “לחקור טכנולוגיה ומדיה חדשים”. במהלך הסמינר אנחנו מציגים בפני הסטודנטים תיאוריות וגישות לחקר טכנולוגיה ומבקשים מהם ליישם את הגישות האלו על אובייקט כלשהו לבחירתם מתוך ארסנל האובייקטים שנכלל תחת מטריית “המדיה החדשה”.

במהלך הזמן, כך אני מתרשם, אופיר עצמה הפכה למושפעת מהתיאוריות והגישות שאותן אנחנו מלמדים את הסטודנטים, כל כך מושפעת שכאשר היא התיישבה לכתוב ביקורת על הסרט “הוגו” (עדיין לא ראיתי את הסרט, אני בהחלט צריך לראות), היא עשתה זאת דרך המשקפיים התיאורטיות של חקר הטכנולוגיה. התוצאה: סקירה חכמה ומרתקת, שבסופו של דבר לא התפרסמה במקום שבו היתה אמורה להתפרסם ולכן מיד גנבתי אותה אליי, אל הגלוב.

אם מישהו מחפש כותבת מחוננת, כדאי לו להזדרז ולהציע לה הצעה. הנה הטקסט לפניכם:

***

בימים אלה מוצג בבתי הקולנוע הסרט ‘הוגו’, סרטו האחרון של מרטין סקורסזי המוגדר כסרט ילדים המתאים גם למבוגרים שבינינו, והוא מחווה לראשית ימי הקולנוע. הסרט מתאר את עלילותיו של הילד הוגו היתום בפריז של שנות ה- 30, שנסיבות חייו הטראגיות הביאו אותו להתגורר לבדו בתוך קירות תחנת הרכבת המרכזית בעיר. מתוך נסיונותיו לשמר את זכרון אביו מגלה הוגו את אחד מניסי הקולנוע המוקדמים- היוצר ז’ורז’ מלייס, המתחבא באותה תחנה בדיוק.

המפגש בין הוגו היתום ליוצר הנשכח לוקח את הצופה לטיול בהיסטוריה של הקולנוע וניתן להבין אותו ככזה המבקש להזכיר לנו את הקשר ההדוק בין מדיום זה לבין היכולת לחלום. בחסות הוגו זוכה הצופה להציץ בשחזור קטעים מסרטיו הראשונים של מלייס ולהבחין בדרך העצומה שעשה הקולנוע מימיו הראשונים, אז הוצגו שדונים על ידי תחפושות פשוטות ועריכה ידנית, ועד לסרט הנוכחי המתהדר בטכנולוגיית תלת ממד המאפשרת לנו לחוש כחלק בלתי נפרד מהעלילה המוקרנת לפנינו.

דברים רבים נכתבו על מחווה מפוארת זו של סקורסזה לקולנוע ולכוחו הבלעדי לייצר ולצייר את הפרועים שבחלומותינו, אך למעשה בדיוק כאן נחבא הרובד הנוסף והמרתק בו עוסק סרט מקסים זה-  הקשר בין חלומות ודמיון כמייצגים את כל האנושי שבנו לבין אחד הכוחות המרכזיים בתרבות הנוכחית- הטכנולוגיה. כמחווה לנפלאות הקולנוע, הפן הטכנולוגי מודגש בסרט ככזה המאפשר להעיר לחיים של כל הפנטזיות ומשאלות הלב אך בד בבד נשאלת השאלה האם הטכנולוגיה היא רק כלי בידינו או שעם הזמן התהפכו היוצרות עד שכיום לא תמיד ברור מי משרת את מי.

כאמור, גיבור הסיפור הוא הוגו- ילד צעיר ויתום המתגורר בסתר בתחנת רכבת. כך, מתחילתו מציב הסרט כדמות המרכזית את סמל התמימות האולטימטיבי, כשזה אינו מלווה בשום הורה או למעשה קול הגיון, מצפון או הגבלה. עולם תמים זה מלווה בשני אלמנטים בלבד- הראשון הוא השעון. הוגו הובא לתחנה על ידי דודו השיכור, שלימד אותו כיצד לתפעל את כל שעוני התחנה המרובים ומיד לאחר מכן נעלם, מותיר אותו לטפל בהם לבדו באופן יומיומי. השעון, כאחת הטכנולוגיות המוקדמות שחדרו בכוח לחייו של האדם, סימלה מאז ומתמיד את עולם המגבלות. השעון שימש את בעלי המפעלים הראשונים על מנת לשלוט בעובד ולהגביל את תנועותיו וכראוי לסרט שעוסק ביכולת לחלום, הוגו הצעיר מוקף מכונות שלנצח מגבילות את יכולתנו לחלום בהקיץ ומחייבת אותו לאלמנט הפרנסה וההישרדות. רק תפעול שוטף ונסתר של מכונות אלה יבטיחו להוגו כי מנהל התחנה לא יגלה את דבר קיומו ויזרוק אותו לבית היתומים.

האלמנט השני הוא דמות מכנית קסומה אותה מצא אביו של הוגו בדיוק לפני מותו ויחדיו ניסו האב והבן לתקנה. עם מות האב נותר הרובוט המקולקל כזיכרון היחיד של הוגו מדמותו האוהבת ולמעשה חברו היחיד. הרובוט הנו דמות ממוכנת המחזיקה עט בידה והוגו מפתח תקווה כי עם תיקונה תעביר המכונה מסר מאביו האוהב. באופן זה מציב סקורסזה את דמותו הראשית תמה ונאיבית, מחוייבת לתקתוקי השעון ומחפשת אחר חום ותמיכה מדמות רובוטית נשכחת.

הוגו מקדיש את ימיו לתיקון הרובוט אך ניסיונותיו עולים בתוהו, כשהמיסתורין המרכזי הוא סביב מנעול המוטבע בגוף הממוכן ומעוצב בצורת לב, וכאן נכנס מלייס לתמונה.

הקולנוען מוצג כבעל חנות קטנה ונשכחת בתחנת הרכבת ממנה נאלץ הוגו לגנוב חלקי מתכת וברזל הנדרשים לו לתיקון הרובוט. מלייס, המבקש להתחבא מעברו כיוצר,  מתנגד נחרצות לסייע להוגו ואף מבקש לשרוף את ההוראות לתיקון הדמות הממוכנת. עם זאת, עזרה בלתי צפויה מגיעה דווקא מנכדתו המאומצת של מלייס, המפתחת ידידות עם הוגו, ומציעה סיוע בלתי צפוי בדמות המפתח החסר. המפתח לרובוט מתגלה כתליון שרשרת אותו עונדת הנכדה על צווארה, וניתן לה על ידי אשתו של מלייס, ששימשה גם כמוזה הראשית לסרטיו. למעשה, רק המפגש בין אבי הפנטזיות לבין הרובוט ובעצם בין מפתח הלב למנעול הברזל מביאים להחזרת הדמות הממוכנת לחיים, ובכך מתאפשרת יריית הפתיחה לעיסוק הישיר של הסרט באחת השאלות המרכזיות של העת המודרנית- מקומו של האדם אל מול הטכנולוגיה. עם הפעלתו מתחיל הרובוט לצייר את כרזת אחד מסרטיו החשובים של מלייס “המסע אל הירח” ואנו ניצבים בפני פני ירח שבאחת מעיניו תקוע קליע, טבע אבסולוטי שנפגע על ידי טכנולוגיה אנושית. מכאן והלאה אנו נדרש להחליט האם יש מקום לשניים יחדיו או שמא האחד יחריב את השני.

בהמשך העלילה חושף סקורסזה את הצופה לפיסות היסטוריה חשובות על ראשיתו של הקולנוע ועבודותיו של מלייס, וככל שאנו נחשפים לפנטזיה הפשוטה והכובשת בעבודתו, מאבקו של הוגו תופס תאוצה. במקביל להצגת אחד הסרטים הראשונים בהיסטוריה, בו כיכבה רכבת דוהרת שהתקרבותה גרמה לבהלה בקהל המשוכנע שזו עומדת לפרוץ מבעד למסך, מאיימת רכבת אמיתית על שלומם של הוגו ודמות הרובוט. בשתי סצינות קרובות ודומות, נופל הוגו ומאוחר יותר הרובוט, לבין פסי הרכבת כשזו מתקרבת ומאיימת לפגוע בהם.

הצופה המוטרד מתבקש להחליט האם אותה רכבת, כסמל הקסם שבקולנוע וכאחת הטכנולוגיות הראשונות, יצאה כעת משליטה ומאיימת תחילה לדרוס את האנושי שבעולמנו ולאחר מכן אולי אף להחריב את עצמה. בעולמנו הנוכחי בו נראה כי לעיתים המניע מאחורי קידמה טכנולוגית הוא הקידמה עצמה ולא צרכים אנושיים אמיתיים, מבקש גם הסרט להתריע כי עם כל הקסם שמאפשרת הטכנולוגיה אל לנו לתת להתפתחות טכנולוגית לתפוס את קידמת הבמה ולהפוך לנושא עצמו במקום לכלי שמסייע לנו להגשים את חלומותינו.

המפגש בין מלייס לדמות הממוכנת מובילה את הקולנוען להשלים עם עברו והסרט מסתיים בערב מחווה נוסטלגי שנערך לכבודו. במסיבה שנערכת לאחר מכן בביתו של היוצר, הוגו מדגים לאורחים קסמים פשוטים בקלפים ומנהל התחנה עובר ברקע עם בת זוגו החדשה. לנוכח המנהל הזועף שזכה באהבה מתמוגג הצופה ולרגע נדמה כי תם המאבק וכל שאנושי וחם יצא עם ידו על העליונה. ברגע זה רק משפט קצר חושף אמת משמעותית שממשיכה לפעול מתחת לפני השטח: מנהל התחנה מוצג לאורך כל הסרט כבעל נכות ברגלו לאחר שנפצע במלחמה. כתוצאה מהפציעה הוצמד לו מתקן ברזל חורק וישן שמחריף את צליעתו ואף מגביל את צעדיו. בתום הסרט, כשהזוג הטרי צועד לו יחדיו מעיר מנהל התחנה כי לרגלו הוצמד כעת מתקן חדש תוצרת ידיו של הוגו הצעיר וכתוצאה מכך נכותו נפתרה.

המתקן, מלא גלגלי שיניים, אותם גלגלים שליוו את שעוני התחנה לאורך כל הסרט ומייצגים את אחת הטכנולוגיות הבסיסיות ביותר, נוצקו כעת מחדש על ידי הגיבור לשם יצירת מתקן שבעליו מגדיל ומכריז עליו כי בזכותו הוא אנושי שוב. כך, לרגע קט ובתוך אידיליה נעימה, מתגנב לתוך סצינת הסיום ניסוח ברור ובוטה של מערכת היחסים של האדם עם היצירה הטכנולוגית ולצדו שאלה ברורה- האם הטכנולוגיה היא כלי שרת בידי האדם לשיפור חייו והגשמת מיטב החלומות, את שמא היא זו שיוצרת אותם ודרכם גם אותנו עד שאנושי וטכנולוגי הם בלתי נפרדים?

בסצנה הסוגרת את הסרט מופנית תשומת ליבנו לנכדתו של מלייס המתיישבת בצד לכתוב את העלילה בה כרגע צפינו עם עט ונייר, וכך נפרד הצופה מהעולם הקסום עם רמיזה לטכנולוגיה נוספת שמשמשת אותנו לביטוי חלומות ואולי כעת מצטרפת למאבק.

Print Friendly, PDF & Email

19 מחשבות על “על הקשר שבין הוגו וטכנולוגיה

  1. זה סוג הביקורות השנוא עליי משתי סיבות – קודם כל כי הוא מגלה את רוב עלילת הסרט ומוציא את החשק לצפות בו, ויותר מזה, כי הוא לא מציין את החלק הכי חשוב מבחינתי בקולנוע (ובבידור בכלל) – האם הסרט מעניין??? האם הוא כייפי??? האם הוא פלצני, משמעמם ואומנותי לעייפה???

  2. ביקורת טובה מאוד, לא מהכיוון של מבקרת קולנוע אבל בכל זאת, מומלץ לשים אזהרת ספויילר (כפי שנהוג בבלוגי הקולנוע) כיון שמי שלא ראה את הסרט – מקבל כאן את כל התפניות בעלילה וזה סרט כל כך יפה שחבל.

  3. הדבר היחיד שטכנולוגיית תלת מימד מאפשרת לנו לחוש זה את המשקפיים הלא נוחים לוחצים על האף ועל הראש ותורמים לתחושת כאב הראש ההולכת ומתעצמת.

  4. טמבל (3): סיימתי עם סלט הפירות, תודה.
    לטעמי זו לא ביקורת מצוינת, ולו מפני שהיא הרבה יותר דוח קריאה של כיתה ו’ מאשר ביקורת שנועדה לגרות, לעניין, ובעיקר לא להוות תקציר לסרט.

  5. ראיתי את הסרט.
    הטקסט לפנינו כתוב מדהים,אך הוא ניתוח ואינו המלצה.
    שווה לראות את הסרט ורק אז לקרוא את הניתוח.
    רבים מאיתנו צופים בסרטים בלי להבין כלל את המשמעויות הקטנות והחבויות של כל סצינה או דיאלוג.
    להלן רעיון טכנולוגי:
    למצוא דרך ,דיגיטלית או אחרת ,להעניק פרשנות וניתוח לסרט על מנת להשלים את החוויה שבצפייה.

    בלי קשר, כל חובב קולנוע ולו הקטן ביותר, חייב לראות את הסרט !

  6. צפיתי בסרט. שתי הערות קצרות:

    – מאז ‘הנסיכה הקסומה’ של שנות ה80′ לא צפיתי בסרט ילדים (המיועד למבוגרים בדיעבד) מרהיב שכזה. מלאכת מחשבת מכל היבט.

    – הניתוח המבריק לסרט שנעשה כאן מוסיף שכבת ‘מטא’ מעוררת מחשבה, וכתוב בצורה מצויינת. הייתי מצפה לקרוא כך על סרט במגזין כדוגמת הניו יורק טיימס או ווירד.

    יו”ר, לכשיגיע הזמן, אל תשכח להודיע לקוראים בגולה הדוויה היכן כותבת אופיר איל.

  7. איפה בריאן סלזניק הסופר שהסרט הוא עיבוד די מדויק של ספרו The Invention of Hugo Cabret?

    הספר משלב ספור ותמונות – כך שכל הצד הוויזואלי הוא לא רק פרי דמיונו של הבמאי.
    http://g-ec2.images-amazon.com/images/G/01/books/a-plus/hugo-cabret-L.jpg

    “חושף סקורסזה”, “מחווה מפוארת זו של סקורסזה”, “מציב סקורסזה”
    לא סקורסזה ולא נעליים.
    (אוקי – גם סקורסזה)

    קצת כמו לכתוב ביקורת על שר הטבעות מבלי להזכיר את טולקין.

  8. חשוב לציין אזהרת ספוילר בתחילת הטקסט, שכן הגילוי שבעל החנות הוא בעצם מלייס אמור להיות טוויסט מפתיע.

  9. השאלה העומדת מאחורי הביקורת הינה טריוויאלית ולכן מחלישה את כוח האבחנה שלך. זו לא שאלה של מי שולט במי (ביצה ותרנגולת) וכבר ברור שאי אפשר יהיה להפריד בין האדם לטכנולוגיה. אופיר, בביקורת בניגוד למאמר אקדמי, “מותר” לך לשאול שאלות נועזות הרבה יותר ולסמוך על שילוב הידע, הכשרון והאינטיליגנציה שלך שימציאו תשובה הולמת. בהצלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: