בשבועות האחרונים סיפרתי כמה פעמים שפתאום התחלתי לבלוע ספרים בקצב, העליתי פוסט שעוסק בספרים העוסקים בטכנולוגיה ובאופן כללי, ספרים החלו להעסיק אותי. כעת החליטו הספרים להראות לי שהם לא נותרו אדישים לתשומת הלב שלי.
לפני כשבועיים הטלפון שלי צלצל. על הקו חיילת מגלי צה"ל.
"היי יובל. אנחנו עורכים כמה תוכניות מיוחדות לקראת שבוע הספר. הן ישודרו בשבוע הספר עצמו", סיפרה לי.
"כן", עניתי ביובש.
"אחת התוכניות תעסוק בספרים ובטכנולוגיה."
"כן", עניתי ושאלתי את עצמי מהו האייטם שרוצים שאתראיין אליו.
"אנחנו רוצים שאתה תנחה את התוכנית."
"מה?"
"את התוכנית."
"איזו תוכנית?"
"זו עם הספרים והטכנולוגיה. שאתה תנחה אותה."
"מה האורך שלה?"
"שעה."
"שעה שאני אנחה?"
"כן."
"ומתי זה ישודר?"
"בשבוע הספר."
"באיזה יום?"
"אנחנו עוד לא יודעים."
"באיזו שעה?"
"בין 18:00-19:00. 19:00-20:00".
"וואלה."
"אתה רוצה זמן לחשוב על זה או…"
"על מי אני עובד? זה מגניב אותי לגמרי. איפה חותמים?"
התוכנית נקבעה ליום רביעי, ה-13.6.2012 והשעה היא, כאמור, 18:00 19:00 וגלי צה"ל מפקירים מיקרופון שלם בידיים שלי. בטוח מישהו יעלה למשפט על ההחלטה הזו.
ועכשיו לבקשת העזרה.
במסגרת התוכנית (שיהיו בה מספר ראיונות, כתבה ועוד כל מיני הפתעות) אני רוצה להקריא קטעים מספרים. אני רוצה שהקטעים הקצרים האלו יהיו משני סוגים.
הסוג הראשון יהיה מתוך ספרים שבהם מתוארת טכנולוגיה בצורה מרשימה במיוחד. קטעים קלאסיים כאלו. נניח, ז'ול וורן? הבעיה היא שאת ז'ול וורן אני לא מספיק מכיר וממילא יתכן שאפשר למצוא קטעים אחרים, מוצלחים יותר, מספרים מוכרים יותר או פחות, שבהם יש תיאור מקסים, מעורר מחשבה או פשוט מצחיק לגמרי שקשור בדרך כלשהי לטכנולוגיה (ברור שאני מעדיף את המצחיק לגמרי, כן?).
הסוג השני יהיה ציטוטים של סופרים מתוך ספריהם או מתוך התבטאויות פומביות שלהם, שעוסקים בטיבה של טכנולוגיה: מקניטים אותה, לועגים לה, מתפעלים ממנה, מאפיינים אותה ואת ההשפעות שלה עלינו. דגלאס אדמס נודע בכאלו התבטאויות וגם קורט וונגוט אם כי לוונגוט האליל אני אקדיש אייטם בפני עצמו (אופס, ברח לי).
בקיצור, אני זקוק לעזרתכם: מכירים ציטוטים מגניבים של סופרים על טכנולוגיה? מכירים קטעים מצוינים שעוסקים בטכנולוגיה מתוך ספריהם? אם כן, תהיו בני אדם ושתפו אותי; הפנו אותי למראה מקום מדויק ככל הניתן או טוב יותר – העתיקו את הקטע המתאים ושלבו אותו בתגובתכם.
כבר אמרתי שזה מגניב אותי לגמרי?
http://www.brainyquote.com/quotes/topics/topic_technology.html
כן, אני מכיר. אבל אלו ציטוטים קצרים ואני מחפש משהו יותר מנומק וארוך, משהו שהוא מעבר לפאנץ-ליין מהיר.
אני לאחרונה נחשפתי ל-" We can remember it for you wholesale" שהוא סיפור קצר מתוך ספר של פיליפ קיי דיק משנות ה-60, ועליו מבוססים שני סרטי זכרון גורלי (של שנת 90, וזה שייצא בקיץ הקרוב).
קטע משעשע אחד שם הוא שיש להם השתלת זכרון, טיסות למאדים ומוניות אוטומטיות (שחזו, בעיני, את המכוניות האוטומטיות של גוגל), אבל כשהוא רוצה לכתוב מכתב תלונה הוא צריך להשתמש ב-Typewriter.
כמו כן, יום מגבת שמח, אם כבר הזכרת את אדמס.
אין לי את זה עלי פה, אבל הקטע במדריך הטרמפיסט בו ארתור מסביר לאדי (המחשב של ליבת הזהב) איך להכין תה.
הצד השני – ב"בלתי מזיק ברובו", פורד משתלט על רובוט אבטחה. הרובוט מאושר כאשר הכל מאובטח, ופורד תופס אותו ומקצר את מעגל האושר שלו, מה שהופך אותו לרובוט סטלן בהיי.
ואם מחפשים רצינות, אז יש כמובת את שלושת חוקי הרובוטיקה של אסימוב.
http://en.wikipedia.org/wiki/Three_Laws_of_Robotics
דבר עם דידי חנוך ונועה מנהיים. יותר מזה כבר לא תצטרך. וחפש את ההתבטאויות של ג'ונתן פרנזן בנושא, הוא מאוד טכנופוב. בצדק.
א. כל הכבוד!
ב. כל הכב.. – אה, כבר אמרתי
ג. אסימוב, אסימוב ושוב אסימוב. כי הוא מצחיק לאללה, כי הוא כותב על טכנולוגיה כל כך ישנה (ובכן, בזמנו זה היה המדע הבידיוני…) שאפילו טכנופובים/אלה שפשוט לא אוהבים מד"ב/האדם הממוצע יכולים להתחבר לזה. אני מצטער, אין לי כרגע ציטוט בשרוול, אבל הרבה מאוד מספרי סדרת הרובוטים (במיוחד הראשונים, המדברים על תחילתה של הטכנולוגיה) יכולים להתאים. מכיוון שהוא כתב עיקר סיפורים קצרים, יש שם הרבה פאנצ'ים שאינם רק שורה אחת, אבל בהחלט ניתן להסביר אותם בכמה מילים. חפש את הסיפור הכי קצר שלו, שהוא כתב תוך כדי טוק-שואו.
בהצלחה
זה היה ממש מזמן, אבל אני זוכר שממש התלהבתי מההסבר הפשוט והמופרך ב"מדריך לטרמפיסט" איך החללית מגיעה לכל מקום ע"פ האי אי-הסתברות (או משהו כזה… לא בדיוק זוכר:)
יש קטע של עוזי וייל – לא מצאתי באינטרנט אז כנראה שזה ב"חייו ומותו של השער האחורי" – בו הוא מהגג על מה קורה, במישור הפילוסופי, כאשר מערכת הודעות אוטומטיות (שלום! זוהי הודעה אישית מסופרפארם!) משאירה הודעה במשיבון.
נדמה לי ש(לאור המצב? לא אני אמרתי את זה) אי אפשר בלי 1984. זה אמנם לא מתוחכם כמו הרעיונות הקודמים, וגם לא מדע בדיוני אבל זה טכנולוגיה (נדמה לי שתיאורים של "הטלסקרין" מרשימים – לפחות כשהייתי ילד…) וזה ספר שכן היה לו איזה אימפקט.
סטניסלב לם, הקיבריאדה. יש שם המון חומר מצוין, אבל המפורסם ביותר זה המכונה שיודעת לעשות הכל, כולל שיר על גבורה אפית, סקס ובגידה, שכל מילותיו מתחילות באות s (יש תרגום מבריק לעברית באות חי״ת, אבל אני לא מוצא אותו כרגע).
גם בספרים אחרים (יומני כוכבים, כנס העתידנים) של לם יש המון קטעים נפלאים על טכנולוגיה.
גם לדייב ברי היו כמה יציאות מצויינות בתחום, אבל אני אצטרך לעבור על האוסף שלי כדי לאתר אותן.
דובי – אתר אותם! גם את התרגום – בבקשה!
אסימוב הוא כמובן בחירה מצוינת ושלושת החוקים לרובוטים בהחלט מועמד חזק.
גם מדריך הטרמפיסט לגלקסיה הוא משהו שחשבתי עליו. אני באמת צריך לעבור עליו שוב.
זו הגרסא באנגלית, כפי שהעתקתי אותו פעם לאייל. אין כבר את הספר, לא בעברית ולא באנגלית. אני בטוח שלמישהו פה יש.
This is a poem about a haircut! But lofty, nobel, tragic, timeless, full of love, treachery, retribution, quiet heroism in the face of certain doom! Six lines, cleverly rhymed, and every word beginning with the letter "s"!
Seduced, shaggy Samson snored.
She scissored short. Sorely shorn,
Soon shackled slave, Samson sighed,
Silently scheming,
Sightlessly seeking
Some savage, spectacular suicide.
את הקיבריאדה אין להשיג בשום מקום. בעברית הכוונה.
והנה הגרסא העברית, מאותו דיון:
חביק, חיבק חתן חולם
חמוק חשוף חזה חלק
חילל חליל חזון חלל
חרש חילזון חובל
חסר חבר חותן חולל!
פחות מוצלח משנזכרתי, וגם אין לי מושג מה זה אמור לתאר. ראוי להזכיר שהסיפור המקורי בפולנית בכלל, אז גם הגרסא האנגלית היא תרגום שכנראה לא נצמד למקור יתר על המידה.
לסיפור קוראים החשמהד של טרורל, אגב. ראה עוד פה: http://www.haayal.co.il/thread?rep=33300
בשורות טובות – ניל גיימן, טרי פראצט
כל הקטעים שמדברים על דיק טרפין לדוגמה עמ 168-169
תחילת ההאפוקליפסה עמ 295-296
שני הקטעים הם מהסוג השני
לברי יש ספר בשם Dave Barry in Cyberspace, אבל אין לי אותו ואין לי מושג אם הוא תורגם…
לגבי הקיבריאדה, דווקא אפשר: http://www.kinbooks.co.il/htmls/page_6624.aspx?c0=15473&bsp=13472
כמובן שאלדוס האקסלי, אפשר להשוות בין "עולם חדש, מופלא" הדיסאוטופי לבין "אי" האוטופי שם הטכנולוגיה משרתת את האדם ולא להיפך: "בעוד אנו, אמר ד"ר, תמיד בחרנו להתאים את הכלכלה והטנכנולוגיה לבני האדם – ולא את בני האדם שלנו לכלכלה ולטכנולוגיה של מישהו אחר. אנו מייבאים את מה שאיננו יכולים לייצר; אך מייצרים ומייבאים רק מה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו. ומה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו מוגבל לא רק על ידי התזרים המארקים, הלירות שטרלינג והדולרים שלנו, אלא גם ובעיקר – בעיקר, הדגיש, על ידי השאיפה שלנו להיות מאושרים, להיות אנושיים לגמריי". (אי, עמ' 172).
יש עוד ספר חביב שנקרא "האבא של האבולוציה ואיך אכלנו אותו" מאת רוי לואיס (תורגם בהוצאת חרגול) שהוא משל פילוסופי על משפחת קופי אדם שמגלה את האש ומאיצה את האבולוציה תוך כדי שכרון חושים מהטכנולוגיה.
מבין כל הספרים לי נצרב מתישהו "עיר" של קליפורד סימאק.
משהו בהתפתחות הטכנולוגית של הנמלים, שהיא ברקע הסיפור, היה מופלא, כולל תמונה סוריאלסטית משהו של נמלים בונות חלליות ומשגרות את עצמן לחלל.
גם ב"המשחק של אנדר", אם אני זוכר נכון, יש קישור מעניין בין משחקי מלחמה לבין המלחמה עצמה.
אפשר גם מוזיקה? יש את "יהלום" המופרך של ברי סחרוף. אחד השירים הגרועים שלו (ואין הרבה) ואחד השירים היחידים בעברית שאני יכולה לחשוב עליהם שמתעסקים בטכנולוגיה.
http://music.berry.co.il/track/–52
"הציוויליזציה היא דברי ימי הטכנולוגיה". ארתור סי קלארק.
או, הנה. מצאתי טור רלוונטי של דייב ברי. אני בטוח שלא יהיה קשה לתרגם פסקה או שתיים:
http://www.ibiblio.org/jimmy/mcguinn/Barry.html
ישעיהו ליבוביץ' כתב באחד המאמרים שלו על קיברנטיקה (וחזר על זה בכמה הזדמנויות) שהמחשבים לעולם לא יהיו בעלי אינטליגציה, משום שפעולתם מבוססת על פרוגרמה ולכן היא לעולם תהיה בגדר חישוב ולא מחשבה.
קטע מתוך הספר המופלא ׳צל הימים׳ של בוריס ויאן (l'ecume des jours), שאפשר לקרוא עליו כאן: http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=20413
הקטע המדובר מציג את הפיאנוקטייל, פסנתר המפיק קוקטיילים לפי הנגינה. הרי הוא:
״
– מה העיקרון? שאל שיק.
– לכל תו, אמר קולן, התאמתי סוג מסויים של אלכוהול, של ליקר או של בושם. הדוושה המעמעמת מפיקה ביצה טרופה והמגבירה – קרח. כדי לקבל מי זלצר צריך לסלסל ברגיסטר הגבוה. הכמויות הן ביחס ישיר למשך: שווה-הערך של רבע-שמינית הוא החלק השישה-עשר של יחידה, של רבע-טון – יחידה, של טון שלם – יחידה כפולת-ארבע. כשמנגנים קטע איטי, מופעלת מערכת רגיסטרים, הדואגת לכך שהמינון לא יגדל – כי אז הייתה הכמות גדולה מידי – אלא רק תכולת האלכוהול. ולפי משך הקטע אפשר, אם רוצים, לשנות את ערך היחידה – להפחיתו, למשל, למאית הערך הרגיל, כדי שיהיה אפשר לקבל משקה המביא בחשבון את כל ההארמוניות, וכל זה באמצעות כוונון צדדי.
– זה מסובך, אמר שיק.
– הכל מופעל על ידי חיבורים חשמליים ומימסרות. לא אפרט לך, אתה מכיר את זה. וחוץ מזה, הפסנתר גם מנגן באופן בלתי תלוי.
– לא יאומן! אמר שיק.
– רק דבר אחד מפריע, אמר קולן, הדוושה המגבירה בשביל הביצה הטרופה. הייתי צריך מערכת תשלובת מיוחדת, היות כשמנגנים קטע ״חם״ מידי, נופלות חתיכות של חביתה לתוך הקוקטייל וקשה לבלוע. עוד אטפל בזה. בינתיים, מספיק לשים-לב. אם תרצה שמנת, נגן סול נמוך.
– אני מכין לי קוקטייל כזה לפי Loveless Love, אמר שיק, זה יהיה עצום.
״
(התרגום, מ-67, קצת ארכאי, אבל זה עדיין קטע כייפי וספר מהמם ועצוב. לדעתי, בכל אופן)
אני עדיין מקווה, אגב, שאיזה מדיה-לאב גיק מוזיקאי יכין לי פיאנוקטייל שכזה וינגן לי משקאות:)
סליחה על הקטנוניות, אבל שבוע הספר מסתיים ביום שבת, ה-16.6.12.
וזה אכן מגניב למדי!
הקיבריאדה בעברית אצלי על המדף ליד המיטה. אם יש צורך, אני יכול לסרוק ולשלוח. רק תבקש.
בקשר לטכנולוגיה, יש לי מחשבה אבל עדיין אין לי ציטוט.
גם אש היא טכנולוגיה והמחשבה היא על הקשר בין טכנולוגיה ואבולוציה.
אחת הטכנולוגיות הראשונות היא הבישול באש. העיכול הראשוני של המזון מתבצע מחוץ לגוף, מה שמקל על העיכול וחוסך לגוף אנרגיה. גוף האדם התרגל לעיכול המוקדם על ידי בישול ולכן גוף האדם היום לא כולל את שלבי העיכול הראשוניים.
אם מתאים, אני אחפש ציטוט. רוב הסיכויים שאמצא אותו בספר "בני מיננו".
מסעות גוליבר של ג׳ונתן סוויפט, בייחוד החלק השלישי המסע ללפוטה.
לא זוכר ציטוט מדויק אבל יש שם מושבה של מדענים שלועגים לכל דבר שימושי כי הוא פשוט מדי
יובל, ואחרים גם, אפשר ואפשר להשיג את הקיבריאדה בעברית: http://www.kinbooks.co.il/htmls/page_6624.aspx?c0=15473&bsp=13472
כנרת זמורה ביתן דביר מציעה מלא ספרים שכבר לא מודפסים בPrint on Demand. ראו זאת כהמלצה חמה ונלהבת.
באתי אני להציע שתקח משהו מהקיבריאדה, ולאו דווקא את החשמהד שהוזכר. תבחר לבד, הסיפורים נורא קצרים.
מגניב. בהצלחה!
תמר (25) – אני חושב שאת צודקת, אבל זו ככל הנראה התוכנית האחרונה בסדרה.
איזה יופי של הצעות! המשיכו – עוד!
חנן (26) – אני מבקש!
לגבי נושא האש (המצאת הבישול) שחנן הציע, יש את הכתבה הזאת שפורסמה בכלכליסט: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3549512,00.html
כמו תמיד, כשמגיעים לנושא הזה, אני ממליץ ללכת לשני המאסטרים היהודים, איזק אסימוב וסטניסלב לם
אצל האחרון, ב"סולאריס", יש מאבק בין הפיסיקאים לביולוגים על מהותו של החומר המכסה את הכוכב סולאריס, ואפשר לקרוא בין השורות את הלעג התהומי של לם לטכנולוגיה.
לם מפליא לבטא את המאבק בין האדם לבין הטכנולוגיה גם ב"קיבריאדה".
…ואת ה"מסע" הזה בין ספרים וטכנולוגיה, אני הייתי פותח בציטוט מהכריכה של המדריך לטרמפיסט לגלקסיה: בלי פניקה (Don't Panic).
… אין לי את הספר, אבל הפסקה שמתארת את המדריך:
http://en.wikipedia.org/wiki/Phrases_from_The_Hitchhiker%27s_Guide_to_the_Galaxy#Don.27t_Panic
(למה אי אפשר לערוך את התגובה? אתה אשכרה מצפה שנחשוב עד הסוף לפני שאנחנו מגיבים?)
זה באמת מגניב ! , יש מצב שתעלה את השידור בתור MP3 או בסטרימינג לאתר ?
ההצעה שלי – הקתדרלה והבאזר
http://digicult.net/mediawiki/index.php/OpenSource
אוקי, אחרי שקראתי את כל התגובות:
אנחנו ללא צל של ספק החנונים. איפה היפות?
ועוד ממדף הספרים שלי
לורם איפסום של תומר ליכטש וטכנומיסטיקה של עידו הרטוגוזון
לא על מדף הספרים שלי – לקסם הבא אזדקק לכנפיים
יש את "עריצה היא הלבנה" של היינלין. על המחשב הענקי שמנסה לפתח חוש הומור ומתחיל בכתיבת המחאה ענקית כמשכורת לפועל זבל…
וכמובן הרעיונות הליבריטניים הרגילים של היינלין.
"האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות" של פיליפ ק.דיק
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=106732
איך יודעים אם מי שעומד מולך הוא אדם או אנדרואיד
ואז אפשר לדבר קצת על טיורינג.
אני מצטרף לנויף (19) בהמלצה חמה על City של Clifford Simak.
הספר כולו מתאר התפתחות אפשרית של האנושות (וגם של חיות המחמד והרובוטים שלהם ועוד ישויות…). הקטע לגבי הנמלים כתקווה לעתיד טוב יותר ונטול אלימות(!) יכול להיות רלוונטי (כקשר בין התפתחות טכנולוגית ואלימות), אבל אולי דווקא הקטע שבו אחד הגיבורים מנסה להעלות נימוקים כנגד הפיכת בני אדם (באמצעים טכנולוגיים, כמובן) לJovians (מן צורת חיים נעלה שכזו), יכול להתאים יותר. כי הוא נוגע לקשר שבין טכנולוגיה ואנושיות: האם זה "נכון" להשתמש בטכנולוגיה שיכולה לספק אושר עילאי במחיר אובדן האנושיות.
אגב, יש לקליפורד עוד ספר בשם The Visitors שבו חייזרים נוחתים בכדור הארץ ומתחילים לייצר מכוניות מעופפות בחינם! ועל כמה זה יהיה נורא לכלכלה. – אח, פתאום התעורר בי געגוע לז'אנר.
נראה לי שהכנת התכנית הולכת להיות די מהנה.
בהצלחה,
ספרים:
על מחשבים ופנתרים – אלי ציפר
מכונית הפלא – א. גבריאלי – ה. שטרים
בית חרושת למוחלט – קארל צ'אפק (וגם בהמלחמה בסלמנדרות והאיש שידע לעופף)
חיסול חשבונות – וודי אלן (בסיפורים פרשת קוגלמס, וסיפורו של מטורף)
אשמח להשאיל
איכשהו איש עדיין לא נקב בשמו של קארל צ׳אפק, אז אעשה זאת אני. נזכרתי גם ב"מושבת־העונשין" של קפקא. ואם עתותיך בידך — חפש אחר החיבור הנבואי "ישראל בשנת 2000", מאת פלוני ס׳ גולדפלוס.
על כל פנים, באתי להשיא עצות דווקא מן התחום הרדיופוני, כמי שיש לו ניסיון כלשהו בהגשת תכניות רדיו וגם בקריאת קטעים ספרותיים במהלכן. אני מייעץ לך לנהוג במתינות. ספרות יפה בדרך כלל רדיופונית הרבה פחות משהיינו רוצים להאמין, וקל למאזינים לאבד ריכוז. עצה שנייה, הקשורה לראשונה, היא להכניס חיוּת בקריאה: באופן כללי יש במלאכת הקריינות לא מעט מתורת המשחק, ועל אחת כמה וכמה כשאתה מהלך על גבול התסכית. קיצורו של דבר — כשאתה קורא למאזינים מתוך ספר, אתה לא אמור להסתפק בהגיית המילים שלנגד עיניך; אתה צריך לספר סיפור. קל לעשות זאת עם ספרי־ילדים, בוודאי כשמדובר בילדים קטנים, שהרי ספרים אלה נכתבים מתוך ההנחה שיקראו אותם בקול; משפטים מורכבים של שורתיים וחצי, לעומת זאת, קשה מאוד להעביר לפורמט רדיופוני. עצה שלישית, הקשורה לשתיים הראשונות, היא להקדיש תשומת־לב לזמנים: כשמסתכלים על טקסט כתוב ומעריכים כמה זמן תארך קריאתו בקול, לרוב ההערכה היא הערכת־חסר. (את זה אתה כנראה כבר יודע.)
"רעש לבן" של דון דלילו הותיר עלי רושם עמוק. הספר נכתב לפני כמעט 30 שנה, כאשר מחשבים עדיין תפסו חלל של חדר במרתפי בניינים. דלילו מיטיב לתאר את הקשר המיסטי בין האדם למחשב, שהיה אז בראשיתו, ואת הנחמה והעידוד שמציעה הטכנולוגיה לאדם המודרני:
ישעיהו ליבוביץ על מחשבים…
http://www.youtube.com/watch?v=GewRk0cW_Dg&feature=related
+10 לנויף ב19. הקטע עם הנמלים בעיר הוא יוצא מהכלל.
אני די בטוח שקראתי משהו שיתאים אצל צ'אפק, ב"האיש שידע לעופף", או בשנת הגנן, אבל שניהם בהשאלה כך שאיני יכול לבדוק.
בהצלחה!
עוד מוסיקה:
הילד בבועה של פול סיימון (כאילו דא?)
deeper understanding של קייט בוש. http://www.youtube.com/watch?v=C8GqkRhp-fI
ולטר בנימין כתב דברים יפים בעניין. אני מצטט מתוך 'ילדות בברלין סמוך ל-1900', כרך א' של מבחר הכתבים בתרגום דוד זינגר. מדובר בספר שבנימין התחיל לכתוב כמעין חיסון-עצמי נגד געגועים והתרפקות על העבר, כשהתבהר לו שלא יזכה לראות שוב את העיר. לקטע שממנו אני מצטט קוראים 'הטלפון':
בהצלחה ביריד
כבר הזכירו לפני את אסימוב, ויש לו סיפור קצר משנות ה-50, שמתאר שני אסטרונאוטים בתחנת חלל שמתמודדים עם טכנולוגיה כושלת, ומצפים לרובוט שיגיע במשלוח הבא, כדי לתקן את הכל.
הסיפור מאחורי הסיפור הוא שהוא נכתב בעיצומה של תכנית טלויזיה, במענה לאתגר שהוצב בפני אסימוב. לכן, כל הסיפור הוא באורך של כמה פסקאות קצרות.
יש לזה גם נוסח בעברית. אנסה לאתר את הספר ולסרוק.
בינתיים – הנה הגרסה המלאה באנגלית
Insert Knob A in Hole B
Dave Woodbury and John Hansen, grotesque in their spacesuits, supervised anxiously as the large
crate swung slowly out and away from the freight-ship and into the airlock. With nearly a year of their hitch
on Space Station A5 behind them, they were understandably weary of filtration units that clanked,
hydroponic tubs that leaked, air generators that hummed constantly and stopped occasionally.
“Nothing works,” Woodbury would say mournfully, “because everything is hand-assembled by
ourselves.”
“Following directions,” Hansen would add, “composed by an idiot.”
There were undoubtedly grounds for complaint there. The most expensive thing about a spaceship
was the room allowed for freight so all equipment had to be sent across space disassembled and nested. All
equipment had to be assembled at the Station itself with clumsy hands, inadequate tools and with blurred
and ambiguous direction sheets for guidance.
Painstakingly Woodbury had written complaints to which Hansen had added appropriate
adjectives, and formal requests for relief of the situation had made their way back to Earth.
And Earth had responded. A special robot had been designed, with a positronic brain crammed
with the knowledge of how to assemble properly any disassembled machine in existence.
That robot was in the crate being unloaded now and Woodbury was trembling as the airlock closed
behind it.
“First,” he said, “it overhauls the Food-Assembler and adjusts the steak-attachment knob so we
can get it rare instead of burnt.”
They entered the Station and attacked the crate with dainty touches of the demoleculizer rods in
order to make sure that not a precious metal atom of their special assembly-robot was damaged.
The crate fell open!
And there within it were five hundred separate pieces–and one blurred and ambiguous direction
sheet for assemblage.
–
בסלמון הספק של אדמס המוזכר לעיל יש אוסף לא ממש מחובר של מאמרים שהוא כתב. יש מאמר על "דברים קטנים ומשתלשלים" שהוא מבריק. יש שם עוד מאמרים רבים על טכנולוגיה, לפי דעתי מצחיקים עד דמעות.
תבוא לבקר, יש לי איזה 600 ספרים בשבילך
כמעט 50 תגובות ואף אחד לא מזכיר את ויליאם גיבסון? איפה אמרתם שיש חנונים?
אם אתה רוצה משהו מצחיק, יש את התיאור של הגיבור רץ עם מסוף מחובר בכבל (!) אל תוך מצודת הרשע לקראת הסוף של Neuromancer
הספר תורגם לעברית, אבל לי אין אותו.
ובעניין הביזאר, אני זוכרת סיפור על אישה-רובוט עם פירוט נרחב על סוג של גרמופון מזהב שמאפשר לה לדבר. נדמה לי שזה וילייה דה ליל אדם מתחילת המאה ה-19. אם זה נשמע לך מגניב, אני אבדוק.
ועוד עניין – לרונן סוניס יש הרצאה משעשעת ביותר שנקראת "כיבוש החלל בשירה העברית" שעוסקת בתגובות השונות לנחיתה על הירח בין משוררי ארצנו. אם זה מעניין אותך, תפנה אלי במייל ואקשר ביניכם.
שיהיה בהצלחה!
ועוד דבר – פיינמן באחת ההרצאות עונה לתלמיד ששואל על טכנולוגית אנטי-כבידה שהוא מכיר אחת כזו – כיסא.
לדעתי זה מתוך "אתה ודאי מתלוצץ, מר פיינמן" שבו בטוח יש פנינים נוספות, כולל דברים קצרים שיכולים להתאים לרדיו.
אוף, אני מרגיש כזה כבד אבל הספר ששלח אותי לעסוק בטכנולוגיה היה "זן ואומנות אחזקת האופנוע" ומתוכו זכור לי המשפט "מלאכת ההרכבה של אופניים יאפאניים מחייבת שלוות נפש רבה" (הא' במקור).
מתוך הספר "Jingo" מאת הסופר המופלא טרי פראטצ'ט –
One of the universal rules of happiness is: always be wary of any helpful item that weighs less than its operating manual.
בכלל, הדרך שבה הוא מציג טכנולוגיה בעולם הפנטזיה המופרע שלו יכולה למלא תוכנית שלמה.
ניתן לקרוא עליה בוויקיפדיה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Technology_of_the_Discworld
דוד אבידן – הפסיכיאטור האלקטרוני שלי.
ושלחתי לך מייל בקשר לקיבריאדה.
ככל הנראה הקטע האהוב עלי ביותר מבין סוג הקטעים שאתה מחפש, מתוך "קריפטונומיקון" של ניל סטיבנסון:
"When Lawrence was twelve, the organ broke down. That paper mill family had not left any endowment for maintenance, so the math teacher decided to have a crack at it. He was in poor health and required a nimble assistant: Lawrence, who helped him open up the hood of the thing. For the first time in all those years, the boy saw what had been happening when he had been pressing those keys.
For each stop–each timbre, or type of sound, that the organ could make (viz. blockflöte, trumpet, piccolo)–there was a separate row of pipes, arranged in a line from long to short. Long pipes made low notes, short high. The tops of the pipes defined a graph: not a straight line but an upward-tending curve. The organist/math teacher sat down with a few loose pipes, a pencil, and paper, and helped Lawrence figure out why. When Lawrence understood, it was as if the math teacher had suddenly played the good part of Bach’s Fantasia and Fugue in G Minor on a pipe organ the size of the Spiral Nebula in Andromeda–the part where Uncle Johann dissects the architecture of the Universe in one merciless descending ever-mutating chord, as if his foot is thrusting through skidding layers of garbage until it finally strikes bedrock. In particular, the final steps of the organist’s explanation were like a falcon’s dive through layer after layer of pretense and illusion, thrilling or sickening or confusing depending on what you were. The heavens were riven open. Lawrence glimpsed choirs of angels ranking off into geometrical infinity.
The pipes sprouted in parallel ranks from a broad flat box of compressed air. All of the pipes for a given note–but belonging to different stops–lined up with each other along one axis. All of the pipes for a given stop–but tuned at different pitches–lined up with each other along the other, perpendicular axis. Down there in the flat box of air, then, was a mechanism that got air to the right pipes at the right times. When a key or pedal was depressed, all of the pipes capable of sounding the corresponding note would speak, as long as their stops were pulled out.
Mechanically, all of this was handled in a fashion that was perfectly clear, simple, and logical. Lawrence had supposed that the machine must be at least as complicated as the most intricate fugue that could be played on it. Now he had learned that a machine, simple in its design, could produce results of infinite complexity."
גם מתאר בצורה קולעת את ההתלהבות מהטכנולוגיה של מי שלומד להכיר אותה לראשונה, גם לא מתבייש להיכנס לפרטים הטכניים שלה כדי שאפשר יהיה להבין כמה היא גאונית, וגם ממחיש נקודה רחבה הרבה יותר מזו שהוא מדבר עליה (הקטע הזה מגיע כהכנה לרגע שבו – הרבה יותר עמוק לתוך הספר – יוצג הרעיון של מכונת חישוב אוניברסלית, או כפי שאנחנו מכירים אותה כיום, "מחשב").
הספר 35 במאי של אריך קסטנר. יש שם הרבה תיאורים משעשעים על טכנולוגיות עתידיות (תרנגולות המטילות חביתות, מטריות שנובטות מהקרקע עם טיפת הגשם הראשונה, טלפון שניתן לשלוף מהכיס – הספר נכתב בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת – וכל הפרק הנוגע לקרית החשמל). מעבר לרובד הגלוי המשעשע, הספר הוא ביקורת מושחזת על אותה התקופה ועל עצלנותם וחזירותם של בני אדם בכל תקופה שהיא.
יש גם את cory doctorov ב http://craphound.com/
עשיתם לי חשק עז להסתגר בחדר ורק לקרוא.
תענוג.
אין לי ציטוט שעולה עכשיו בראש מהספר, אבל אני חושב שראוי להקדיש פינה לרעות הטכנולוגיה, ובמרכזה להעמיד את 1984 של אורוול. הספר הזה מהווה תמונה מדהימה של מה שהטכנולוגיה גורמת כשהיא בידיים הלא נכונות, כשאצל גורם אחד יש יותר מידע מידע וכשאין לאנשים פרטיות.
ממשיכה עם הקו הנוסטלגי,
שלונסקי על המחשב: http://www.youtube.com/watch?v=k3sTL5kCJ_4
"אז מה זה משנה, האם על ידי כך אני פחות עצוב? פחות משתוקק לפגישה, לשמחה, לאהבה?…
שום דבר".
יש כמובן את "חיית הברזל" של מאיר אריאל (מצרפת את הביצוע של ברי) שגם הוא בז לטכנולוגיה:
http://www.youtube.com/watch?v=yOd4AIP_FSg&ob=av3n.
בהצלחה!
ואוו, כמה רעיונות מגניבים לגמרי. בסוף יהיה לי זמן לאחד או שניים אבל ואוו. תודה!
חנן (55): ראיתי, תודה. לצערי אני חושש שעד שהספר יגיע אליי אני לא אספיק להשתלט עליו וגם לבחור מתוכו קטעים כך שנראה לי שאאלץ לוותר עליו – למרות שהוא נשמע מתאים בול. תודה בכל אופן על הרצון הטוב!
"הבודהא ,האלוהות, שוכן בנוחות
לא פחותה במעגליו של מחשב ספרתי
או בגלגלי השיניים של ממסרת
האופנוע מבפסגת הר או בעלי כותרתו
של פרח. לחשוב אחרת פירושו
להשפיל את הבודהא – ובכך משפיל
אתה את עצמך…"
מתוך: זן ואומנות אחזקת האופנוע
אם כבר הגענו לבודהא, אני מזכיר את הסיפור "9 מיליארד השמות של אלוהים" מאת ארתור צ. קלארק, ובו נזירים טיבטיים מנסים להשתמש במחשב כדי למלא את מצוות הדת שלהם ולהביא לקץ העולם.
לפני שעשיתי Refresh הייתי ראשון להזכיר את ה 35 במאי.
בפרק "זהירות מתח גבוה" (עמ" 82 בתרגום החדש) קסטנר חוזה שם את מערכת הרכבות התחתיות המודרנית, מכוניות ללא נהג המחוברות למרכז בקרה כמו שהיום בטר פלייס מנסים,פסי ייצור לכל דבר, מדרכות נעות, גורדי שחקים ממתכת והכי יפה הוא הקטע שאיש מוציא שפורפרת טלפון מכיסו ומדבר – טלפון סלולרי אבל הורסט למקה שצייר את הספר מראה שפורפרת שחורה ישנה וכבל מסולסל שבני דורו של היו"ר (כמוני) עוד זוכרים (זה שתוך שנייה נעשה בו קשר).
העיתון המופיע בשמיים מזכיר את עיתונות הרשת והכי מרתק היא הביקורת והלעג שקסטנר משלב בפי גיבוריו על כל הקידמה הזו.
רוברט היינלין בצוערי החלל (Space Cadets, 1948) בעמוד השלישי כבר מציג טלפונים בחגורה של הגיבור וגם את העובדה שההורים מציקים לו בטלפון.
רק שעה יש לך? ז'ול וורן, ג'רום ק. ג'רום ועוד המון ותיקים חזו דברים הרבה לפני זמנם. אפשר להעביר לילה שלם רק על זה…
תקשיב לתוכנית הלפני אחרונה בסדרת תוכניות הרדיו ״דיוטימה״ של ד״ר לידיה אמיר בקול הקמפוס 106fm, שם היא שוחחה עם פרופ׳ יוסף אגאסי על טכנולוגיה. די חובה.. היו שם הרבה ציטוטים מיצירות ספרות ויוצרים, אבל בעיקר בשביל הרעיונות וכיווני המחשבה.
All Watched Over
by Machines of Loving Grace
by Richard Brautigan
I'd like to think (and
the sooner the better!)
of a cybernetic meadow
where mammals and computers
live together in mutually
programming harmony
like pure water
touching clear sky.
I like to think
(right now, please!)
of a cybernetic forest
filled with pines and electronics
where deer stroll peacefully
past computers
as if they were flowers
with spinning blossoms.
I like to think
(it has to be!)
of a cybernetic ecology
where we are free of our labors
and joined back to nature,
returned to our mammal brothers and sisters,
and all watched over
by machines of loving grace.
לעניות דעתי אחד הספרים היותר יפים בהקשר הוא כמובן "35 במאי" מאת אריך קסטנר. בפרק על עיר העצלנים ועוד יותר על העיר החשמלית יש קסם של ראשוניות, מדע בדיוני, פנטזיה והומור ןלאו דווקא בסדר הזה. והוא כבר מדבר שם על טלפון נייד על מדרכה נוסעת – קטע מאלף ומומלץ בחום
בהמשך לתגובה הקודמת שלי (48), הנה הנוסח העברי:
עברית: אדם שרתיאל. הוצאת מסדה, 1980. מתוך הקובץ: "אין איש פה, פרט …" (באנגלית: Nightfull, 1969):
הרכב זיז א' בחור ב'
דייב וודבורי וג'ון האנסן, מגושמים בחליפות החלל שלהם, עקבו במתיחות אחר הארגז הרחב שהונף ויצא מחללית המשא אל תוך מינעל-האויר. בשנה שבה היו מרותקים לתחנת החלל א-5 הספיקו למאוס במערכות סינון חורקות, במיכלי גידול דולפים, במחוללי אוויר שהרעישו באופן קבוע ונעצרו לפי מצב הרוח.
"דבר אינו פועל," היה וודבורי אומר בעצב, "משום שאנחנו מרכיבים את הכל במו ידינו."
"לפי הוראות הרכבה שנכתבו בידי אידיוט," היה האנסן מוסיף.
אין ספק שהיה מקום לתלונות. הדבר היקר ביותר בספינת חלל הוא המקום למטען, כך שכל הציוד נשלח לחלל מפורק, מרופד וארוז היטב. כל הציוד מורכב בתחנה עצמה, בידיים מגושמות ובכלים בלתי-מספיקים, לפי דפי הוראות מטושטשים ובלתי-ברורים.
וודבורי כתב במאמץ ובתלונות מפורטות, להן הוסיף האנסן שמות תואר מתאימים, ובבקשות רשמיות להקלת המצב עשה דרכו בחזרה לכדור הארץ.
וכדור הארץ נענה. רובוט מיוחד נועד לכך, בעל מוח פוזיטרוני שבתוכו הוטבע כל המידע לגבי הרכבה נכונה של כל מכונה מפורקת קיימת.
הרובוט הזה היה מצוי בתוך הארגז שנפרק עתה, וודבורי נרעד כאשר נסגר מינעל-האוויר מאחוריו.
"קודם כל," אמר, "הוא יתקן את מכונת המזון ויכוון את כפתור צולה הסטייקים כך שנאכל אותם רכים ולא שרופים."
הם נכנסו לתחנה ותקפו את הארגז במגעים עדינים של מוטות הביקוע כדי להבטיח שאף אטום בודד של מתכת יקרה מרובוט-ההרכבה המיוחד לא יינזק.
הארגז נפתח!
ושם בתוכו נמצאו חמש מאות חלקים נפרדים – ודף הוראות אחד, מטושטש ובלתי ברור.
כאמור, בהקדמה לסיפור כתב אסימוב שזהו הסיפור הקצר ביותר שכתב (340 מלים), והוא נכתב בעיצומה של תכנית בטלויזיה הלימודית של בוסטון. יחד עם אסימוב השתתפו בתכנית ג'ון האנסן, כותב הסברים טכניים לשימוש במכונות, ודיוויד וודבורי, סופר מדעי נודע.
עד עכשיו בחרתי שני קטעי הקראה כאשר יש מקום לשלושה. אני מתרשם שהקטע של איתי (70) הוא מה שיסגור את העסק. לא כך?
"It's clearly a crisis of two things: of consciousness and conditioning. We have the technological power, the engineering skills to save our planet, to cure disease, to feed the hungry, to end war; But we lack the intellectual vision, the ability to change our minds. We must decondition ourselves from 10,000 years of bad behavior. And, it's not easy."
– Terence McKenna
There is going to be some kind of fusion of technology, spirit and mind.
The drugs of the future will be more like computers.
Computers of the future will be much more like drugs.
– Terence McKenna, unknown lecture, sampled by psychedelic trance artist Pixel in their track titled Technology, Spirit And Mind
משהו קטן – משפט ידוע של ארתור סי קלארק על טכנולוגיה: "Any sufficiently advanced technology is indistinguishable from magic"
אני חושבת שפראטצ'ט משחק הרבה סביב הקו הזה שבין הטכנולוגיה לקסם, וכל דיון שמנסה להבדיל בין מדע בדיוני לפנטזיה מתחיל או נגמר בזה.
אני חושבת שכדאי להתמקד בספרים בעברית כי בעצם מדובר בשבוע הספר העברי.. אז לא נגזים ונבקש ספרים שנכתבו בעברית אבל אין כ"כ מקום לציטוטים באנגלית, לדעתי.. וגם כדאי שיהיה איזשהו משחק תפקידים כי אם אפשר להקריא כמו תסכית אז זה כמובן עדיף כי זה יותר מעניין בשמיעה
http://www.ranlevi.com/category/audio_content/audio_psychology_society_art/audio_scifi_fantasy/
אולי פיספסתי – אבל נדמה לי כי השיחה בין ׳האל׳ של ׳אודיסאה בחלל׳ ובין האסטרונאוט כאשר הא מסביר לו את ההגיון בהתנהלות שלו. קטע חובה.
בנוסף, אסימוב ׳אני רובוט׳ חובה וכמובן כל קטע מהמדריך לטרמפיסט.
אולי פיספסתי אבל מישהו כבר הזכיר את דון קיחוטה והקטע המפורסם מול תחנות הרוח? אם רוצים קטע ספרותי של האדם מול המכונה וטכנופוביות קלאסית של הטכנולוגיה הורסת את כל מה שטוב בעולם (הקטע שבו תחנת הרוח הורסת את כידונו של קיחוטה הוא קלאסיקה של כל הזמנים). וגם בונוס כמעט בלתי נתפס: זה מצחיק בטירוף.
בקיצור, אם אתה מעוניין אוכל להתיק לך את הקטע במלואו
אה, וכמובן, לגמרי מגניב כל העניין הזה!. אנא דאג לעלות קובץ מסודר (רק תיזהר לא להיות מואשם בהחזקת חומר סודי שלא באישור…)
תולעת ספרים (78): כמובן להעתיק! איזו שאלה! העתק את כל הקטע והדבק אותו כאן. תודה רבה! 🙂
טוב אי יאפשר בלי בורחס..
ההיפרטקסט וכו, גן השבילים המתפצלים, ספרית בבל, ועוד ועוד
למשל מ"האלף". אין לי עכשיו את הספר בעברית אך הנה ציטוט מהסיפור באנגלית, די בהתחלת הסיפור
לקוח מכאן:
http://www.phinnweb.org/links/literature/borges/aleph.html
"
On the thirtieth of April, 1941, along with the sugared cake I allowed myself to add a bottle of Argentine cognac. Carlos Argentino tasted it, pronounced it "interesting," and, after a few drinks, launched into a glorification of modern man.
"I view him," he said with a certain unaccountable excitement, "in his inner sanctum, as though in his castle tower, supplied with telephones, telegraphs, phonographs, wireless sets, motion-picture screens, slide projectors, glossaries, timetables, handbooks, bulletins…"
He remarked that for a man so equipped, actual travel was superfluous. Our twentieth century had inverted the story of Mohammed and the mountain; nowadays, the mountain came to the modern Mohammed. "
העלתי קודם אנונימי בטעות, ובאנגלית.
מצאתי את זה בעברית כאן: http://bezalel.secured.co.il/zope/home/he/1173510036/dror/#_edn1
בסיפור האָלף, העוסק בנראות הבו-זמנית של היקום, מדווח בורחס (Borges) על שיחה אקראית שהתנהלה בינו לבין קארלוס ארחנטינו בשנת 1941. השיחה, על כוס קוניאק מקומי, נסבה על האדם המודרני:
"אני מדמה אותו בנפשי", ציטט בורחס את בן שיחו במעין השלכה נבואית, "ספון בחדר עבודתו, ושמא תאמר במגדל השמירה של הכרך, מצויד בטלפונים, בגרמופונים, במקלטי רדיו, במצלמות קולנוע, בפנסי קסם, במילונים, בלוחות זמנים, בתקנונים, במִזכרים […] אדם שלרשותו כלים כאלה, הנסיעה מיותרת לדידו; המאה העשרים הפכה על פיה את המעשה במוחמד ובהר; היום באים ההרים מכל עבר אל מוחמד המודרני"
הסיפור באנגלית:
http://www.phinnweb.org/links/literature/borges/aleph.html
מאנקי נקו של ברוס סטרלינג. סיפור קצר, מקסים ומטריד כאחד, כמו שסיפורים קצרים אמורים להיות. וזמין במרשתת.
מאוד ממליצה על הסיפור הקצר "תינוקות שנשבו", מתוך ספר שנקרא קליידוסקופ של חגי אברבוך. מספר על טכנוליוגיה ודת ומסע בחלל. מוצלח במיוחד מכיוון שמדבר על הנושא מזוית ישראל. גם משעשע מאוד.
בכיף:
ובאמרו זאת דירבן את סוסו רוסיננטה, בלי לשעות לקריאותיו של סנצ'ו, שהזהיר אותו כי טחנות רוח ולא ענקים הוא עומד להתקיף, ללא כל ספק. אולם הלה היה כה איתן בדעתו שענקים הם, שלא שמע כלל את זעקותיו של נושא כליו סנצ'ו, ולא ראה טיבן, אף כי כבר היה סמוך מאוד אליהן. תחת זאת קרא:
"אל תנוסו בריות פחדניות ושפלות, כי אביר אחד ויחיד הוא המסתער"
בתוך כך נשבה מעט רוח והכנפיים הגדולות החלו להתנועע. משראה זאת, אמר דון קיחוטה:
"אפילו תנופפו יותר זרועות מאלה של הענק בריאראו, שלם תשלמו לי על כך"
ועם דבריו אלה, כיוון דעתו לגבירתו דולסיניאה וביקש ממנה שתסעד אותו במסתו זו, התגונן הייטב במגינו, השעין את חניתו לחזהו, המריץ את רוסיננטה לדהרה מהירה ותקף את הטחנה הראשונה שניצבה בפניו. אך משהנחית את חניתו על הכנף השיבה לו הרוח בזעם שכזה, שניפצה לרסיסים את החנית והשליכה לאחור את הסוס ואת האביר, שהתגלגל על פני השדה פגוע עד מאוד. סנצ'ו פנסה אץ לסייע לו מבלוא המהירות שהיה חמורו מסוגל לה, וכאשר הגיע ראה שאין אדונו מסוגל לזוז כלל, מחמת המכה הקשה שספג מרוסיננטה בנפלו.
"אלי שבשמיים! – אמר סנצ'ו – לא רמתי לכבודו שייזהר במעשיו, כי אלה טחנות רוח ולא ענקי קסם של העבר ואי אפשר להתכחש לזה אלא אם כן תקועות לך טחנות כאלה במוח?"
בקשר לסוג השני, ב"הלם העתיד" של אלוין טופלר, ספר מצויין בתחום משנות ה-70, יש קטע על כפתורים ושליטה במכשירים שנבנו כך שיתנו לנו תחושת שליטה על חיינו. קטע מעניין מאוד ויכול להיות קלאסי. מעבר לזה יש בספר תחזיות רבות לגבי שינויים בחברת העתיד ומעניין לראות במה צדק ובמה לא. בסופו של דבר עם כל התחזיות והפנטזיות על טכנולוגיה את האדם אי אפשר להחליף. אדם הוא אדם, ואין תחליף לקשר אנושי. אולי מעניין (בכללי) לאמר שהמבנים החברתיים הם אלו שמשתנים בעקבות הטכנולוגיה. בהצלחה!
אז מתי התוכנית ?