הנה כלל אצבע לניסוח כותרות בתקשורת: אם המשפט מתחיל ב"מסתמן ש" כנראה שיותר משני אנשים עשו משהו (לדוגמה: "מסתמן שאנשים רבים עושים כתובות קעקע"). אם המשפט מתחיל ב"מגמה:" הרי שמדובר במשהו ששלושה עד ארבעה אנשים נצפו כשהם עושים (לדוגמה: "מגמה: ישראלים בולעים כדורים בניסיון להפוך גבוהים יותר"). בסוף הסקאלה מחכה הגביע הקדוש – ה"תופעה".
התופעה היא אמת המידה להצלחה העיתונאית. עיתונאי שמזהה תופעה לפני כולם ואפילו מצליח להשחיל את התופעה אל העמוד הראשון, הוא ללא ספק עיתונאי חד-עין, חד-קליטה או פשוט אחד שעובד כיחצ"ן של אחד ממשרדי הממשלה. במקרה הזה מדובר באלכס דורון, כתב המדע והטכנולוגיה הוותיק של "מעריב", שהצליח לאתר בכוחות עצמו שמונה מדענים שחזרו לישראל, הצליח לארגן להם פגישה עם שר האוצר, הצליח באמצעות מצלמת סתר לצלם אותם בתמונה קבוצתית ומיד לאחר מכן כתב על התופעה את הכפולה האמצעית בעמודי החדשות וזכה להפניה מהעמוד הראשון בה נכתב: "תופעה: מדענים חוזרים לישראל". כותרת המשנה קובעת: "בוגרי תואר שלישי שבים לארץ כדי לערוך מחקרים כחול לבן". אחחח, כמה טוב להיות אנחנו.
עבור כתבי מדע, "בריחת המוחות" הוא כמו "האיום האיראני" עבור כתבי ביטחון, כמו "קריסת בתי החולים" עבור כתבי הבריאות, כמו "רמת הלימודים בבתי הספר שוב יורדת" עבור כתבי החינוך, כמו "שוב התייקרות במשק" עבור כתבי הכלכלה. רוצה לומר, זו כתבה שאפשר לכתוב כל חודש, כל החודש. ולמעשה היא נכתבת כמעט כל חודש.
חיפוש קצר ברשת מעלה עשרות כתבות מהשנים האחרונות. כתבה ב-Ynet ממארס 2008 שואלת "מי אשם בהפיכת ישראל לאלופת העולם ב'בריחת מוחות'?"; דנה וייס מחדשות ערוץ 2 הכינה סדרה של כתבות על הנושא הזה בסוף יוני 2009; כתבה ב"דה-מרקר" מינואר 2010 קובעת "'בריחת המוחות': ישראל מובילה בזליגת חוקרים אקדמיים לאוניברסיטאות זרות"; בפברואר 2012, לפני חצי שנה, התפרסמה ב"מעריב" כתבה שכותרתה: "בריחת מוחות: 2,000 דוקטורים עזבו לחו"ל". מי שחתום על הכתבה הוא אלכס דורון – מי שאחראי על יירוט, איתור וזיהוי היפוך המגמה, כלומר התופעה.
ניגש אל הכפולה המדוברת.
"לפני שנתיים וחצי, בערב קר ומושלג בבוסטון, נאספו יותר מ-200 מדענים ישראלים בעולם הרצאות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). אורחם היה שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, שהגיע "להרביץ בהם ציונות", כפי שהוגדר האירוע במשרדו… הנוכחים בהרצאה קוטלגו כחלק מתופעת "בריחת המוחות" ומחו על התווית…. "צרו בישראל 'אינטל' בתחום הביולוגי ותראו כמה ישובו ומיד" (אמרו לשר האוצר). אמש כבר אירח ד"ר שטייניץ בלשכתו בתל-אביב 8 מבין כחמישה עשר מדענים ששבו לארץ לאחר אותה פגישה. הם הספיקו לחזור מאז לישראל עם משפחותיהם, ורובם מצאו משרה אקדמית-מחקרית".
השנה היא 2012. זו לא רוסיה הסובייטית, ואפילו לא עיתונו של "המנהיג הדגול" בצפון קוריאה. הביטו סביבכם, זה אינו חלום בלהות. אנחנו בישראל, הכל בסדר. הנה הנרטיב שמפרסם "עיתון" ישראלי: שר האוצר יצא לפני שנתיים וחצי לארצות הברית, דיבר עם 200 חוקרים והצליח! במו ידיו! לשכנע (כ-7% מהם) לחזור! בואו ונשמע את סיפוריהם.
קבלו את פרופ' משה בר: "בהרצאתו בבוסטון פירט שטייניץ תוכנית ממשלתית לעידוד שובם של מדענים ישראלים שכעבור שישה שבועות אכן אושרה", מספר פרופ' בר בידענות רבה. משום מה הוא אינו רוצה להישמע כמו פוסטר גיוס אמריקאי לפני מלחמת העולם השנייה, ולכן הוא מבהיר שזה לא היה "השיקול היחיד" בחזרתו לארץ אבל "היא יצרה אצלי תחושה שיש אופק ותקווה לעתיד". אח שלנו, תחושה שיש אופק ותקווה לעתיד היא כל מה שאנחנו מקווים שיש לקוראי "מעריב".
ד"ר אבי שרודר חזר לישראל רק בסוף השבוע שעבר והוא חזר היישר "למעבדת המחקר החדשה שלי בטכניון ולדרגת פרופסור משנה". שרודר מסביר מה לדעתו צריך לעשות: "לדאוג שתיבנה כאן מסה קריטית של מדענים, כך שלאלו שנסעו להתמחויות יהיה לאן לחזור. הביאו את ענקיות הביו-טכנולוגיה, למשל 'פייזר', 'ג'ונסון-אנד-ג'ונסון' ודומיהן, שיפתחו מרכזי מחקר ופיתוח גדולים שיתמכו בסטארטאפים, שייצרו איכות. לזה אני קורא 'אינטל ביולוגי'". הו! איזה צירוף מקרים. כנראה היה זה פרופסור משנה שרודר שלפני שנתיים וחצי בדיוק, אז, באולם בבוסטון, בערב קר ומושלג, הציע לד"ר שטייניץ להקים בישראל 'אינטל ביולוגי', ועכשיו הוא חזר לארץ! ברוך שובך אח אהוב.
ד"ר עידו בצלת, מסיבה לא ברורה, מנסה לקלקל את החגיגה. הוא מציין כי "לא שטייניץ ולא שר אחר החזירו אותי, אותנו לארץ. הערב ההוא בבוסטון לא גרם לי להחליט. ההחלטה נעשתה עוד קודם לכן". טפו! הוא הצליח להחזיר רק 6%. לא נורא. מיד אחריו מדבר ד"ר ערן טרומר שקובע: "לא חוזרים לישראל בשביל הכסף, אלא בגלל המצוינות האקדמית שיש לישראל להציע". אח יקר, כמה טוב שאתה מדבר אחרי הנודניק הזה, בצלת שאפילו לדרגת פרופסור משנה לא הגיע. "מוקדי המצוינות שהוקמו באחרונה במוסדות האקדמיים הם פנטסטיים. הבעיה שנותרה היא מחסור בתקנים", מסביר טרומר. טוב נו, מחסור בתקנים. הגעת למקום הנכון. שטייניץ, יסדר. אל תדאג. אולי זה יהיה באריאל במקום בטכניון, אבל שטויות.
איך נסיים את הכתבה? עם ד"ר מיטל רכס שמוגדרת כך: "מי שאין לה אף תלונה". כן, איתה אנחנו נסיים. "היתה לי קליטה רכה. שפר מזלי ושופצה מעבדה עבורי. כמו כן התקציב שביקשתי אושר… לזכות ד"ר שטייניץ יאמר: מאז שהוא שר אוצר, המצב השתפר בנוגע למשרות באוניברסיטאות". הללויה אחותי, הללויה! (משום מה, אחרי רכס מדברים על איזה קוטר אחד, ד"ר רפי חדד, שעדיין מחפש עבודה אבל לא נורא, נכתב שהוא ממתין לפרסומו של מאמר שכתב "על ניסוי שביצע בחקר המוח בכתב עת מדעי חשוב" – הוא ימצא).
את הכפולה הזו מלווה תמונה של שמונה חוקרים, כולם גברים (לא ברור לאן נעלמה ד"ר מיטל רכס) כאשר במרכז, בחולצה לבנה, מישיר מבט אל המצלמה גואל המוחות, האיש שמאז שהוא שר האוצר השתפר המצב בנוגע למשרות באוניברסיטאות, קבלו במחיאות כפיים את דו-קטור! יובל שטייניייייייץ!
אז אל תשכחו, יש לנו ארץ נהדרת, עם שר אוצר נהדר שמחזיר במו ידיו חוקרים לארץ. הוא מדבר איתם בבוסטון והנה שנתיים וחצי אחרי, הם מופיעים כאן בארץ! כולם! טוב, כמעט כולם. אבל בגללו! הם שמעו אותו והחליטו לחזור! טוב חוץ מהבצלת הזה, אבל הוא לא נחשב. יש לנו אוניברסיטאות נפלאות, תקציבי עתק, מוחות מבריקים שנוהרים, מה זה נוהרים – רצים בריצת אמוק – חזרה לישראל ואת כל זה קראתם בכתבה עיתונאית ב"מעריב".
אגב, בכתבה מצוין ששטייניייייץ! פגש שמונה מבין 15 מדענים שחזרו. כותרתה של כתבה ב"כלכליסט" מנובמבר 2011 הכריזה: "1.3 מיליארד שקל ורק 15 חוקרים חזרו". הממממ. לא. לא יכול להיות.
כתיבת תגובה