שיר הלל לטכנוקרטיה

נחמיה שטרסלר מתלונן הבוקר בעמודי הדעה של “הארץ” על בוגרי מדעי הרוח והחברה. שטרסלר מספר על התגובות הנזעמות של “מי שלמדו מדעי הרוח או לימודי אסיה” על כך שבוגרי מדעי המחשב או מנהל עסקים משתכרים יותר. “יש לי בשורה לא נעימה בעבורם: הסתכלו במראה. שם תראו את האשם”, כותב שטרסלר.

לדבריו:

כל מי שבחרו ללמוד משהו כיפי, שקל ללמוד אותו, שהוא בעצם תחביב נחמד, בלי להתייחס להכנסה הזעומה שהוא מביא אתו, אמורים לבוא בטענות רק לעצמם. מי שרוצה ללמוד את כתבי אריסטו ואפלטון או לדון בתוצאות המהפכה הצרפתית רשאי כמובן לעשות זאת, אך כדאי לו קודם לרכוש מקצוע מבוקש ומכניס.

לא קל להתמודד עם הטענות האלו של שטרסלר כיוון שיש בהן מלכודת. המלכודת היא שעובדתית הוא צודק. בוגרי מדעי הרוח (והחברה) משתכרים פחות מבוגרי המדעים המדויקים מהסיבה הפשוטה שהמקצועות הנגזרים מהמדעים המדויקים מבוקשים יותר בשוק העבודה. אבל לדעתי, שטרסלר בונה דחליל, בובת קש ואז תוקף אותה ומכריז על ניצחון קל. זה באמת קל לנצח בובת קש.

אני לא חושב שיש מישהו שמופתע מכך שבוגר פילוסופיה מרוויח פחות מבוגר מדעי המחשב – זו בכלל לא הנקודה. הבעיה עם הטור של שטרסלר היא שמקופלות בו כמה הנחות יסוד מקולקלות והרסניות, חלקן ממש תמוהות. הנה רק שלוש מתוכן

הראשונה היא שבטור שלו מקופלת מחשבה שהסיבה היחידה שאנשים הולכים ללמוד היא כדי למצוא עבודה אחרי הלימודים. כלומר, ללימודים איך ערך בפני עצמם אלא אם כן הם מיד מתורגמים לעבודה, ואם אפשר, עבודה שבצידה שכר של 20 אלף שקל ומעלה. זו הנחה אנטי-אינטלקטואלית בזויה שרואה במוסדות ההשכלה הגבוהה כמי שתפקידם העיקרי הוא לייצר עובדים. זו אפילו לא הנחה מקורית. בתי הספר הראשונים במאה ה-19 נוסדו כדרך של המפעלים להכניס משמעת תאגידית בילדים, להכין אותם אל הרעיון שיש “מנהל” ויש “לעמוד בזמנים” ויש “לבצע עבודה בצורה הטובה ביותר” וכן הלאה.

ההנחה השנייה היא שלימודים בפקולטות למדעי הרוח והחברה הם “משהו כיפי, שקל ללמוד אותו”, סוג של “תחביב נחמד”. זו כבר ממש בורות שאין לי מושג מאיפה להתחיל ולטפל בה. דומה הדבר לטענה שלימודי רפואה מתמצים בכך שצריך לדעת לחתוך אנשים ואז לתפור אותם חזרה. בשביל מה הם לומדים כל כך הרבה זמן? או שמה זה בכלל פסיכולוגיה? כולה לדעת להקשיב לאנשים. זו הפשטה כל כך מגוחכת שכל מה שנותר לעשות הוא למשוך כתפיים בהשתוממות.

ההנחה השלישית היא שמדעי הרוח והחברה הם לא באמת לימודים רציניים. מה רציני? מה שיש בו נוסחאות, מה שיש בו ביולוגיה או כימיה, מתמטיקה או מחשבים. מדעי הרוח והחברה הם סוג של בלה-בלה חסר משמעות ומשום כך גם לא צריכים אותם מי יודע מה. מקסימום כתחביב. בשביל מה אנחנו זקוקים לסוציולוגיה, או למדע המדינה, פסיכולוגיה או לימודי תרבות, פילוסופיה או ארכיאולוגיה? אם זה לא נכנס לאקסל זה חסר משמעות.

ההנחה הזו, מבחינה תרבותית, היא המסוכנת מכולן כיוון שהיא הנחה שמהללת חברה של טכנוקרטים. לשאר רוח, אמנות, תרבות, ואפילו (טפו!) לפילוסופיה אין מקום בחברה של שטרסלר כי לא ניתן לפרוט אותם למזומנים, להכנסות, לתל”ג. איזו תפיסת עולם אומללה, יבשה וחלולה. מספיק להיזכר בדבריהם של כמעט כל מנכ”לי ויזמי ההייטק הגדולים בעולם, שמשבחים ומהללים את השילוב של מדעי הרוח והמדעים המדויקים, עיצוב עם מתמטיקה, פילוסופיה עם מדעי המחשב, פסיכולוגיה עם הנדסה או במילים אחרות, הם כמהים לעובדים, מפתחים ומנהלים שיש להם רקע, ידע והשכלה במדעי החברה והרוח. כמהים ממש.

אה, ו”כלכלה”? היא נמצאת בתוך הפקולטות למדעי החברה, תודה רבה לך.

43 מחשבות על “שיר הלל לטכנוקרטיה

  1. בנוגע להנחה שלישית, הערה נוספת: זה לא ששוק העבודה מחכה בקוצר רוח למחזיקי תואר ראשון בביולוגיה או פיזיקה.

  2. לא יודע אם לזה נתכוונת, אבל מול אותו נחמיה מתנשא, בדיוק מול אותם מילים אך בלווי צרמוניה של שנאה תהומית, כאשר הנ”ל מתבטא כלפי אברכי הכוללים.
    הייתי מקביל זאת בצורה מדהימה:
    ההנחה הראשונה שמי שבחר להיות אברך, מחפש להתפרנס מ”מקצוע” זה. כאשר האמת היא שהוא בחר לוותר על פרנסה, תמורת המשכיות לימוד התורה בעם ישראל.
    ההנחה השניה, לפיה אברך “מחמם לו ספסל” בכייף, מעיין פה ושם, ובעיקר מעביר את שעותיו עם החבר’ה, לא רק שהיא רחוקה מהמציאות, אלא מוכיחה שהמניח לא הציץ לאולם לימוד אף לא למשך 5 שניות בחייו.
    ההנחה השלישית, ועל פיה לימוד תורה אינו ערך רציני, ורק מקצוע ריאלי נחשב למשהו. אינה שווה אפילו שניה של וויכוח.
    ואני אצטט מישהו מוכר: “ההנחה הזו, מבחינה תרבותית, היא המסוכנת מכולן כיוון שהיא הנחה שמהללת חברה של טכנוקרטים. לשאר רוח, אמנות, תרבות, ואפילו (טפו!) לפילוסופיה אין מקום בחברה של שטרסלר כי לא ניתן לפרוט אותם למזומנים, להכנסות, לתל”ג. איזו תפיסת עולם אומללה, יבשה וחלולה. מספיק להיזכר בדבריהם של כמעט כל מנכ”לי ויזמי ההייטק הגדולים בעולם, שמשבחים ומהללים את השילוב של מדעי הרוח והמדעים המדויקים, עיצוב עם מתמטיקה, פילוסופיה עם מדעי המחשב, פסיכולוגיה עם הנדסה או במילים אחרות, הם כמהים לעובדים, מפתחים ומנהלים שיש להם רקע, ידע והשכלה במדעי החברה והרוח. כמהים ממש.”

    כייף לקרוא את הגלוב שלך

  3. גם אם לצורך הדיון נקבל את ההנחה הראשונה (השגויה):
    אני אשים בצד את הסיפור המוזר שלי, אבל ניסיון של יותר מעשור בתחום מאוד פרקטי ומול הרבה מגזרים עסקיים שונים…
    לפי אנשים שעבדתי איתם גם מצד הלקוח וגם מצד סוכנויות, אני מוכן לטעון בלהט שיש הרבה תחומים שקשורים לשיווק, פרסום תקשורת ואינטרנט שבהם תואר ראשון במדעי הרוח ו/או החברה נותן כלים יותר רלוונטיים מאשר תואר בעסקים, אפילו תואר שני בעסקים.
    והאנשים האלה יכולים להגיע רחוק מאוד אם הם בוחרים בזה.
    ואגב, כלי החשיבה שהם מביאים איתם הם כלים שיותר קשה ללמוד באופן עצמאי מאשר חלק לא קטן מתחומי הידע ששייכים לתארים “פרקטיים”.
    גם אם נקבל את ההנחה השנייה (השגויה): משום מה האנשים האלה שפגשתי נוטים להתנסח טוב יותר, ולהגיע להישגים גבוהים יותר ועובדים קשה לא פחות מכל השאר.

    ההנחה השלישית היא אכן הגרועה מכל. יותר מהכל זה מעיד באיזה עולם/עשור שטרסלר תקוע.

    (ואגב, הוא לגמרי מתעלם מהעובדה שאפשר לשלב מסלולי לימוד שונים יחד ברב האוניברסטאות)

  4. הסכמה בהסתייגות – גם מקצועות המתמטיקה, הפיסיקה והכימיה ודומיהם במסגרת האקדמית הם לרוב מקצועות שנלמדים בגלל עניין מתמטי אסתטי ומתוך אהבת הידע ורצון להעמיק בו.
    ובהתאם, גם עם תואר בכל אחד מהנ”ל לא טריוויאלי למצוא עבודה, ובטח לא כזאת שתכניס עשרים אלף שקל.
    כל זאת למרות שיש בהם נוסחאות, מבחנות ודפי גראפים.

    שטרסלר אולי פוסל בנפה את כל מדעי הרוח, אבל זה בגלל שהוא גם בור לגבי המדעים המדוייקים. למעשה, לשיטתו אין טעם באף אחד מהחוגים פרט למדעי המחשב וחוגי ההנדסה למיניהם.

  5. לא הייתי מצפה משטרסלר להגיע לעומק הזה, אבל הוא צודק בכך שהיתרון של הפעלת כלכלת שוק בעולם העבודה (כלומר, יצירת “שוק עבודה”) הוא בהקצאה יעילה של המשאבים. הכוונה היא לא לכך שאין צורך באנתרופולוגים, אלא שכאשר יש יותר אנתרופולוגים מאשר צורך חברתי באנתרופולוגים, נוצר עודף היצע – ו”המחיר” של אנתרופולוגים יורד (כלומר אפשר לכל אחד מהם פחות, או לשלם להם הרבה ולהשאיר את חלקם חסרי תעסוקה, או כל צירוף אחר). מנגנון כזה שעובד ישיג לחברה כולה הקצאה אופטימלית של המשאבים שלה. וכדי שהוא יעבוד, צעירים שבוחרים מסלול קריירה צריכים להתחשב בביקוש העתידי לכשרונותיהם: אם עשרות אלפים ילמדו אנתרופולוגיה בלי להתחשב בעתידם, ולא יהיה שינוי בביקוש לאנתרופולוגים, הבעיה בעתיד תהיה של כל האזרחים (שיצטרכו לשלם אבטלה לכל אותם אנתרופולוגים מובטלים).

    יובל, הבעיה שאתה מעלה היא נכונה ואמיתית אבל נפרדת לגמרי: הביקוש לבוגרי מדעי החברה והרוח בארץ נמוך ממה שראוי שיהיה. והסיבה לכך היא בכלל בצד השני, אצל המדעים המדויקים וההנדסה: ברוב המוסדות בארץ, בוגרי תואר אקדמי בהנדסה או מדעי המחשב או פיסיקה – ואפילו בוגרי תארים מתקדמים – לעתים קרובות לא סיימו אפילו קורס אחד בפילוסופיה, או במדעי החברה. כשהתחלתי את לימודי באוניברסיטת תל אביב, תלמידי מתמטיקה נדרשו לקורס אחד במדעי החברה או הרוח במהלך התואר; עד שסיימתי את התואר גם הדרישה הזאת בוטלה. רוב הסטודנטים במדעים מדויקים נשמו לרווחה כשהיא בוטלה.

    אבל המהנדסים והמדענים שיוצאים ממערכת כזו, לדעתי, פחות טובים; תוצאה משנית של התופעה הזו היא הירידה בביקוש לבוגרי תארים במדעי הרוח והחברה (יש פחות דרישה למרצים וחוקרים בתחום).

  6. היי,
    ראשית – נהנתי לקרוא את המאמר שלך, כמו כן את התגובות פה.

    לדעתי, (רק דעתי!) לא ירדת לסוף דעתו של מר שטרסלר.

    אולי, (שוב -רק אולי ורק דעתי) לא הבחנת בציניות בדבריו?
    אכן דברים קשים אומר מר שטרסלר, אך הנקודה שלו היא נכונה. במתווה הכלכלי הנוכחי המדינה (ולא קשור לממשלה כזו או אחרת) מעודדת את המקצועות הטכנולוגים, ולא בכדי.

    המדינה מעודדת לימודים טכנולוגים כיוון שאנו מעצמת טכנולוגיה.

    כן,
    שוב:
    אנו מעצמת טכנולוגיה.

    אם אני מעוניינים להמשיך ולהיות מעצמת טכנולוגיה אנו צריכים להשקיע בלימודיי טכנולוגיה.

    מצב בו השוק קובע לך מה ללמוד אינו מצב טוב, אני מסכים. בעולם אידיאלי גם אני הייתי הולך ללמוד מקרא ומורשת ישראל, תולדות הרוק וכולי, (יופי של קורס שלקחתי כבחירה בתואר) אך לצערנו זה לא המצב. מר שטרסלר מתייחס למצב הכלכלי ולדעתי (לקרוא בין השורות) הוא גם מצר על העיניין.

    בהצלחה.

  7. אני מניחה שזה גם מה שמר שטרסלר חושב על כל מי שבחרו לעבוד במקצוע כיפי, שקל לעבוד אותו, שהוא בעצם תחביב נחמד, בלי להתייחס להכנסה הזעומה שהוא מביא אתו. כלומר למורות, עובדות סוציאליות ושאר מפונקות שמוטב שימצאו לעצמן בעל עשיר שיממן את התחביבים המופרכים שלהן.

  8. נראה לי שהטריגר למאמר של שטרסלר זה המניפסט הבכייני הנ”ל:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4272660,00.html
    הבחור בחר ללמוד מה שבחר, זכותו, אולם לאחר שלא התקבל לקורס צוערים של משרד החוץ, ולא מצא עבודה הוא מאשים את כל העולם ואישתו (בעיקר את המדינה) בכל שלא מייצרים משרות משתלמות לבוגרי תואר ראשון במדעי הרוח.
    אגב, גם בוגרי תואר ראשון בביולוגיה לא ימצאו עבודה בקלות (אולי כתועמלני תרופות) ונדרש תואר שני.

    לגבי ההערה 3 -אלה הדרישות של תל-אביב לתואר ראשון בחוגים הבאים:
    מדעי החיים- 141 ש”ס + 6 ש”ס ממדעי הרוח
    כימיה – 160 ש”ס + 6 ש”ס ממדעי הרוח
    היסטוריה – 98 ש”ס
    פילוסופיה (מסלול מורחב למצטיינים ) – 112 ש”ס
    ספרות (מסלול מורחב) – 112 ש”ס
    ז”א אובייקטיבית מסלולים ממדעי החיים קשים יותר (לפחות מבחינת הזמן והיכולת לשלב לימודים ועבודה)

  9. כבר יצא לי לשמוע כמה אנשי טכנולוגיה שמצרים על כך שאין מספיק פילוסופיה בחדרים שבהם יושבים לתכנן טכנולוגיה, וחלק מהם פנו מתוך ענין אישי ללמוד את תחומי הרוח.
    בפאנל ששמו The Poetry of Science אפשר לשמוע בהקשר הזה את ניל דגראס טייסון וריצ’רד דוקינס מצרים על ההיפרדות של הפילוסופיה מהמדע ומקומה החסר של פילוסופיה במדע, שניהם מסכימים על כך שחבל שהחיבור הזה נעלם
    דקה 1:01
    http://www.youtube.com/watch?v=9RExQFZzHXQ

  10. כתבתי תגובה ארוכה אבל מחקתי אותה. חבל על המילים. בזבוז של זמן.
    תרשו לי ללמד זכות על שטרסלר בכך שאומר שלא יכול להיות מצב שאדם מתפרנס למחייתו מדיבורים מבלי שיטעה וידבר שטויות לפחות ב 50% מהזמן. זה לא נראה לי אפשרי טכנית.
    אם תוסיפו לזה את העובדה שמדובר בבן אנוש. ורובנו (בערך 99%) יצורים דפוקים מהיסוד, תשכללו את ה 50% ממקודם, אפשר לומר שמי שלוקח ברצינות אמירה של אדם אחר הוא דפוק (וחזרה לסעיף 2 בלולאה אינסופית).
    מה זה אומר עלי שהתרגזתי מהאמירה של שטרסלר? (רמז: אני לא שייך ל 1%)

  11. כפי שאמר OOTC מעלי, נראה ששסטרסלר עונה למאמר הנ”ל:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4272660,00.html
    ולא לדחליל קש שהוא בנה. כותב המאמר לא לבד, הוא חלק מתרבות ה”מגיע לי”. בדרך כלל זה משפט בסגנון “אני בוגר תואר X בהצטיינות, ולא מוצא עבודה בתחום. איך זה שהמדינה לא דואגת לי!!!1”.

    אגב, אין לי שום דבר חיובי להגיד על שטרסלר, אבל זה לא אומר ש*כל* מה שהוא כותב לא נכון.

  12. הטיעון של שטרסלר מוטעה מהיסוד. הבעיה היא לא השכר שמרוויחים אחרי התואר, הבעיה היא שהמדינה נותנת סבסוד משמעותי יותר לפקולטות למחשבים ולאותם “תחומים מבוקשים” עליהם שטרסלר מדבר. והיא עושה את זה מכספי המסים שגם בוגרי מדעי הרוח משלמים. כלומר, הבעיה היא לא שסטודנט למחשבים ככל הנראה ירוויח יותר טוב בעתיד מסטודנט להיסטוריה בשוק הפרטי – אלא שהתמיכה הממשלתית באותו סטודנט גבוהה יותר עוד קודם לכן. וזה עוד בלי להזכיר את התמיכה הממשלתית המאסיבית בענף ההיי-טק – שמעסיק שיעור של כ-10% בלבד מהאוכלוסיה (נדמה לי)

  13. אולי כבר כתבו את זה בתגובות, לא עברתי עליהן עדיין, אבל:

    אחרי קריאת המאמר שלך קראתי שוב את שטרסלר ופשוט לא מצאתי את מה שאתה אומר שם!
    במקום להתייחס לעניין לנקודה שהוא העלה הדבקת לו (אולי בצדק) כל מני תפיסות עולם בזויות שאתה חושב שיש לו. זה היה שיעור מאלף בשבילי איך קריאה אידאולוגית מעוותת את המחשבה.

  14. בתור אחד שלמד דווקא מדעי המחשב, אני חושב שהטקסט של שטרסלר מזעזע משתי סיבות:
    1. מה שכתוב שם. מסכים עם כל מילה של יובל אבל אני חושב שהיית עדין מידי.
    2. כשאני קורא את הטקסט של שטרסלר נורא קל לי לדמיין את הקול שלו (“כיפי, שקל ללמוד אותו…”) ואיכשהו זה מתערבב לי בראש גם משום מה עם הפסיכופת השני, איך קוראים לו, רולידר. לשניהם יש משהו דומה באינטונציה המלגלגת.

  15. אני חושב שבסופו של דבר הנקודה מאוד פשוטה ודומה שאכן נחמיה שלף מהמותן כהתרסה במקום להגיד את הדברים בפשטות: אף אחד לא צריך לבוא בטענות למדינה או לחברה בנוגע לשכר שהוא מקבל. הלימודים לא נועדו רק להשיג פרנסה, וגם לא רק נועדו להעשיר את הרוח. הם נועדו לספק מה שהסטודנט מצפה מהם. לכן אם סטודנטים שלומדים מדעי הרוח מודעים לגובה השכר כאשר הם מתחילים את לימודיהם, אל להם להתלונן אחר כך. זה כזה פשוט, ולא צריך לעשות מזה כזה עניין

  16. סתם זה הזכיר לי קטע מכתבה לא מזמן בכלכליסט: אודות המקצועות הנדרשים שעתידן הראשי מאינטל חוזה ל2030:
    מה יהיה המקצוע שכל האמהות היהודיות ירצו שהילד שלהם ילמד?
    “אין דבר שאני רוצה יותר מאשר לשמח את האמהות היהודיות” צחק ג’ונסון. “התשובה היא – פסיכולוגים לרובוטים. אבל אני לא מתכוון לאנשים שיטפלו נפשית ברובוטים או באינטיליגנציה מלאכותית. זה יהיה שילוב של מתכנתים, פסיכולוגים, סוציולוגים, אנתרופולוגים. בעתיד יהיו לנו מערכות אוטונומיות שיידעו להגיע להחלטות עצמאיות ולתקשר עם בני אדם. …”

    מה שמביא אותי למחשבה, אולי בכלל ה”שטרסלר” זה סוג של רובוט?

  17. באמת חבל שאנשים הולכים לעסוק במקצועות שאין בהם ממש, סתם התעסקות במילים בלי שום תוצאה פרקטית ואחר כך בוכים שהמשכורת שלהם נמוכה. כמו עיתונאים למשל.

  18. יובל, תודה.

    מעניין איך שטרסלר עובר מסקירה לגמרי טריוויאלית של נתונים למצב של נזיפה. הוא עושה את זה כ”כ בקלות. בלי שמץ של ביקורת עצמית. הוא כותב מנקודת מבט רווחת, מוכרת, שהתבצקה מזמן. “ההפתעה” שלו מתלונות הבוגרים ממריצה אותו לתאר את מקומם כפי שהם נראים ממנה. בפועל הוא מבטא עמדה כלפי רעיון ההשכלה. לרגע נראה שהוא מודע לזה, אבל המושג הזה מיד מדלדל ונהיה מבחינתו לרובריקה של פלח בשוק העבודה. הוא מבוצר במצב מטיפני ואין בו טיפה של קשב או סבלנות. ואמנם, שטרסלר מבוצק ומבוצר גורם לנו “למשוך כתפיים בהשתוממות”.

    לעומת זאת, בוגרי מדעי הרוח שהחליטו להישאר בתחום מתקיימים במאבק מתמיד. נאבקים כדי להמשיך ללמוד, וכדי להצליח ללמד ולערוך מחקר. במקביל הם נאבקים למצוא כל עבודה שהיא, שתאפשר להם להביא לידי ביטוי את השכל ואת התשוקה שלהם.

  19. נראה לי שרוב התגליות החשובות במדעים המדויקים עד כה באו מאנשים שחיו במדינות שהושקעה בהן הרבה מחשבה וניסוי וטעיה לגבי איך מנהלים אותן, אילו מוסדות יהיו בהן ובמה להשקיע את התקציב שלהן. לאו דווקא דמוקרטיות אבל לא מדינות שחיו על פי גחמות השליט המתחלף וללא גופים ביורוקרטיים שדואגים להמשכיות. מדינות שהחליטו להשקיע בתשתית שמטרתה לתמוך ולקדם אנשים יצירתיים. את הצורך בתשתית הזו זיהו פילוסופים. בנו את התשתית הזו אנשים שחשבו הרבה עד שהגיעו למשנה מדינית סדורה (מוצלחת יותר או פחות תשפוט ההסטוריה), אנשים עם ידע היסטורי על נסיונות וכשלונות העבר ועם ידע ורעיונות על חברה אנושית. הידע והרעיונות שלהם נבע מכך שהם חשבו על זה הרבה. לא עסקו במסחר, לא בציד, לא בחקלאות, פשוט ישבו, דיברו וחשבו. ככה שגם אם נניח (כמו שטרסלר) שתוצרי המדעים המדויקים הם הדבר הכי חשוב בעולם, צריך לזכור שכדי לשמור על מצב שבו יש בכלל מדעים מדויקים אפקטיביים צריך להשקיע בתשתיות שמאפשרות למי שיכול ורוצה להיות מדען לעשות זאת ולחברה להרוויח ולשגשג מהתוצרים האלה ולא להתפרק בעולם שמשתנה כל הזמן. שמירה על התשתיות האלה דורשת השקעה ועידוד של התחומים ששטרסלר פוסל. לדעתי קריסה של התחומים האלה תביא לקריסת המדעים המדויקים.

  20. ההנחה הראשונה מקורה בציבור הסטודנטים: הרוב הגדול שלהם אכן מגיע לאוניברסיטה כדי לשפר את מצבו בשוק העבודה. אתה יכול לא לאהוב את זה, אבל מתוך כמה עשרות אלפי סטודנטים שמתחילים את לימודיהם מדי שנה, מעטים מאוד עושים זאת בשם ערכים אינטלקטואליים (אני, אגב, אחד מהמעטים האלה).

    שתי ההנחות האחרות מקורן בשיטת ההוראה של הפקולטות למדעי הרוח והחברה. אלה מודדות ומעריכות סטודנטים באותם הכלים שמשמשים את הפקולטות למדעי הטבע ולמתמטיקה; אלא שהסרגל הזה, של מבחנים וציונים, פשוט לא מתאים לפקולטות האלה ומעמיד אותן באור מגוחך. אם אתה מספיק חכם, אתה יכול לא להגיע לכיתה או לפתוח ספר לימוד פעם אחת לאורך כל השנה, להכיר את החומר לראשונה בתקופת המבחנים, ועדיין לסיים את הסמסטר בהצטיינות. במדעים מדוייקים זה פשוט לא אפשרי. אם אתה לא לומד במשך הסמסטר, אתה לא תקבל ציון טוב.

    עשיתי סיבוב די גדול באקדמיה בשנתיים האחרונות והספקתי ללמוד לא מעט קורסים מכל אחת מהפקולטות האלה. אני יכול לומר בכנות ובלי שמץ של התנשאות, שלימודי מדעי הטבע דורשים ממך רמה גבוהה בהרבה של מחויבות, של רצינות, של השקעה ושל כישרון. רק מתי מעט גאונים מופלגים לומדים מדעי המחשב “בשביל הכיף”. אם אתה הולך ללמוד ספרות, אתה יכול לדעת בוודאות שבעוד שלוש שנים יהיה לך תואר. אם אתה הולך ללמוד הנדסת חשמל, גם בשנתך הרביעית תוכל לחרוש את הנשמה במשך סמסטר שלם רק כדי לעבור בקושי.

    מה שאני מנסה להגיד, זה שנחמיה שטרסלר לא המציא את שלוש ההנחות האלה. מוסדות ההשכלה הגבוהה עצמם לא מתייחסים ברצינות למדעי הרוח, אז למה ששטרסלר יתייחס?

  21. הנחת היסוד הקלוקלת וההרסנית הראשונה שמנית – שהסיבה היחידה שאנשים הולכים ללמוד היא כדי למצוא עבודה אחרי הלימודים – מתבססת על עובדה מאוד פשוטה: התלונה של בוגרי מדעי הרוח והחברה היא, ובכן, שהם לא מצליחים למצוא עבודה אחרי הלימודים.

  22. הקריאה בתגובות הזכירה לי מחשבה שעברה לי בראש כשקראתי את מאמר ההתבכיינות של ההוא שלמד מדעי המדינה ולא התקבל לקורס צוערים.

    מצד אחד, סתם בכיין וזה לא התפקיד של המדינה למצוא לו עבודה משתלמת. מצד שני המדינה משקיעה מליונים ומיליארדים רבים, בין אם בהקלות מס, מחיקת חובות, בנייה ממומנת והשקעה ישירה בחברות כדי לייצר מקומות עבודה למהנדסים, מתכנתים ושאר מקצועות הייטק ולא יקרה שום דבר נוראי אם על כל 10 מקומות עבודה כאלו, יושקעו תקציבים ביצור מקומות עבודה גם להסטוריונים, פילוסופים, עו”ס, בוגרי החוג לספרות וכו’.

  23. איה, מהם בדיוק אותם מקומות עבודה להיסטוריונים, פילוסופים ובוגרי החוג לספרות שהמדינה צריכה “ליצור”? אולי סבסוד סדנאות יזע לכתיבת  שירה? המדינה כבר היום משקיעה 43 מיליארד שקל בסבסוד תרבות, וזה עוד לפני שהתייחסנו לתקציבים שמקבלות האוניברסיטאות…

  24. יונתן – המדינה יכולה, למשל, להוביל רפורמה בחינוך שמטרתה שיפור האקלים האקדמי והחברתי בבתי הספר. זה אומר פחות תלמידים בכתה, יותר שעות פרטניות, יותר אפשרויות בחירה לתלמידים ויותר תכניות שהיום נחשבות משלימות (כמו למשל קבוצות דיונים, תזמורות בית ספריות, קבוצות ספורט וכו”ב). המדינה יכולה, למשל, להוסיף תקנים של רווחה, שיקום וטיפול, תחומים שהיום נמצאים בחסר שבמידה רבה אינו מאפשר למערכות האלה לספק שום דבר מעבר לשירות המינימלי והדחוף ביותר. המדינה יכולה, למשל, להשקיע בתהליכי גישור בכדי להקל על העומס בבתי המשפט.

    ויונתן, צ’מע קטע – כל הדברים האלה הם לא טובה שהמדינה עושה ללוזרים שהחליטו להתפנן בפקולטות למדעי הדשא. הם… נו… איך קוראים לזה… הדבר הזה שפעם היה כאן… אה! כן! שירותים בסיסיים שהמדינה מחוייבת לתת לאזרחים שלה במסגרת האמנה החברתית בינה לבינם.

  25. ובהמשך לדיון על השאלה אם כן או לא מוצאים עבודה, או כן או לא המדינה מחוייבת לסייע במציאת עבודה – אני לא מצפה שאף אחד ימצא לי עבודה. אני בחרתי בלמודים אקדמיים בתחום שעניין אותי (שהוא לא התחום בו אני עובדת, אגב, למרות ששניהם נופלים בסופו של דבר תחת ההגדרה הרחבה של מדעי החברה). אני כן חושבת שזכותי לפנות בטענות למדינה על כך שהעבודה בתחומים האלה לא משתלמת מפני ש… ובכן… חלק ניכר מהעבודה בתחום החינוך והרווחה נעשית אצל או עבור המדינה (או רשויותיה השונות) ולכן תנאי השכר בתחומים אלה הן במידה רבה באחריות המדינה.

    נכון, תמיד אפשר לעבוד במסגרות פרטיות או בחברות, אבל אני, קטנונית שכמותי, מתעקשת שגם לילדים שלהורים שלהם אין כסף או שאיתרע מזלם להוולד בפריפריה מגיע חינוך איכותי.

  26. אגב, זו קצת אגדה שלמדעי החברה והרוח אין עבודה אחר כך. הרבה בוגרי תקשורת או אנגלית פונים אחר כך לעסוק במקצועות השיווק ומגיעים למשכורות יפות (כולל אותי).
    לא מזמן קראתי כתבה על פרויקט גדול שנעשה באינטל בהובלת דוקטור לאנתרופולוגיה.
    אני חושבת שעדיף לבדוק נתונים לפני שקובעים שלבוגרי פילוסופיה אין שום אפיק מקצועי רלבנטי.

    אבל זה לא העניין. העניין הוא שנחמיה שטרסלר והמילייה שהוא שייך אליו לא רוצים אנשים שיודעים לחשוב, שיודעים לנתח טקסט ולהבין את הנחות היסוד שלו וחס ושלום גם לבקר אותו. הם רוצים עובדים חרוצים וצייתנים שיבלעו את כל השטויות שמוכרים להם וירגישו מרוצים.

  27. בלונדינית סודית, איזה חלק מבוגרי מדעי הרוח יסכימו לעשות הסבה להוראה או עבודה סוציאלית? איזה חלק מהם יראו בכך בכלל משהו שבתחום שלהם?

    אני לא מחבבת את סטרסלר ולא מסכימה עם התפיסות הכלכליות שלו שאומרות שיש לצמצם את המגזר הציבורי. גם אני הייתי רוצה לראות מורים מתוגמלים יותר, כיתות קטנות יותר ועובדים סוציאליים עמוסים פחות. אבל גם במצב משופר שכזה האם בוגר מדעי המדינה מטמקא היה מוכן לקחת את כישוריו הנרחבים (אותם הוא מונה) ולהשתמש בהם, נניח כמורה לאזרחות בתיכון?

    דרך אגב, אם תקראי את המאמר של סטרסלר עד הסוף גם הוא (ממש כמוך) דואג לילדי הפריפריה. במקרה שלו הוא דואג שתהיה להם אפשרות הבחירה במקצועות המתגמלים יותר, אפשרות שכיום נשללת מהם.

  28. זהר, שטרסלר טוען במפורש:

    “הבעיה במגזר הציבורי איננה מחסור בעובדים, אלא להיפך. יש שם עודף גדול של מועסקים; גם במשרד החוץ, גם בסוכנות היהודית וגם בעיריות. לכן לא רק שאסור להוסיף שם עובדים, יש לקצץ במספרם ולייעל את הנמצאים.”

    וגם

    “החשים מקופחים, נדרשים להבין, ששכר כל עובד נקבע על פי ערך התפוקה השולית שלו. מהנדס אלקטרוניקה אינו מקבל כך סתם 20 אלף שקל בחודש; העבודה שלו מייצרת תפוקה הנמכרת במחירים גבוהים…הפרשי השכר הגבוהים הם איתות ברור של מנגנון המחירים. כך הוא מודיע לנו, באורות אדומים, מה כדאי ללמוד ומה לא – על פי רמת השכר הנקבעת בשוק.”

    בכך הוא לא רק מציג את דעותיו האישיות כעובדה שאין לערער עליה (יש לקצץ בתקנים בשירות הציבורי), אלא בעיקר אומר שלי ולעמיתי אין זכות להשתכר שכר מכובד כי העבודה שלנו לא מייצרת תפוקה הנמכרת במחירים גבוהים. . נכון, בטווח המיידי העבודה שלי לא מייצרת תפוקה הנמכרת במחירים גבוהים. העבודה שלי לא מייצרת תפוקה שנמכרת גם במחירים נמוכים. בטווח המיידי העבודה שלי בעיקר מבזבזת כסף. ככה זה חינוך, ככה זה רווחה. בשביל זה יש מדינה.

    בהתחשב בעובדה שכולנו נפגשנו בעבר בדעותיו החברתיות של שטרסלר, תרשי לי לפקפק בדאגתו המוסרית לתלמידי הפריפריה. גם כאן הטענה ש”רק בחלק קטן מהתיכונים בפריפריה ניתן בכלל ללמוד מקצועות טכנולוגיים כמו מדעי המחשב, פיסיקה וכימיה” מוצגת כאן כעובדה חד משמעית ולי אין מושג על איזה נתונים שטרסלר נשען בקביעתו הנחרצת שיש כאן “מחדל קשה” גם המסקנה – שככל שבי”ס מעמיד יותר “בוגרים ריאלים” כך הוא בי”ס טוב יותר לוקה בעיני בבעיתיות קשה.

    ולגבי שאלתך מי יסכים לעשות הסבה או מי רואה בכך חלק מהתחום שלו – סליחה על הבוטות, אבל ממש לא אכפת לי. א. אני נתתי את הדוגמאות האלה כי זה העולם שלי ואת זה אני מכירה וב. כמו שכתבתי, אני לא מצפה מאף אחד שידאג שתהיה לי עבודה, אבל אני כן מצפה שכשהמדינה קובעת את רמות השכר שלי ושל הקולגות שלי תהיה הבנה בסיסית שבתחומים מסוימים שהמחיר בו ניתן למכור את התפוקה אינו חלק ממערך השיקולים. זו הבעיה שלי עם העמדה של שטרסלר ונגדה כתבתי.

  29. סתם שאלה:

    בתי הספר הראשונים במאה ה-19 נוסדו כדרך של המפעלים להכניס משמעת תאגידית בילדים, להכין אותם אל הרעיון שיש “מנהל” ויש “לעמוד בזמנים” ויש “לבצע עבודה בצורה הטובה ביותר” וכן הלאה.

    יש לך סימוכין לכך?

  30. בלונדה, ההנחה בחינוך וברווחה היא שיש להם תפוקה עתידית גבוהה. ההנחה היא שאם תעניקי לציבור חינוך טוב, הוא יוכל להפיק יותר בעתיד. המדיניות המוצהרת לגבי רווחה היא לא מימון עוני אלא מתן כספים ושירותים שיאפשרו לאנשים להיחלץ ממנו, כלומר להפיק יותר. במילים אחרות, אם את טוענת שאין תפוקה שולית לחינוך או לרווחה, המסקנה היא אחת משתיים: או שהמדינה פשוט לא עושה את זה טוב (שזאת ההשקפה הסוציאליסטית), או שהמדינה לא יכולה לעשות זאת טוב ולכן לא צריכה להעניק את השירותים האלה (ההשקפה הקפיטליסטית).

    בכל מקרה סתם לשפוך עוד כסף על הדברים האלה זה לא פיתרון. המטרה צריכה להיות שיפור החינוך והרווחה, לא המצאת תעסוקה לאנשים שקיבלו בחירה ללמוד מקצוע לא כלכלי. אם את רוצה לייצר מקומות עבודה חסרי תפוקה שולית (לדברייך), עדיף כבר שתעבירי את הכספים ישירות לאותם “לוזרים שהחליטו להתפנן בפקולטות למדעי הדשא” (מילים שלך; אני חושב שהם יכולים וצריכים למצוא תעסוקה שמייצרת תועלת, ואם הם לא יכולים, זה מאשר את העמדה של שטרסלר). המדינה כבר עושה את זה היום עם אברכים, ונראה שהם די מרוצים מכך. שאר הציבור – קצת פחות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: