נחמיה שטרסלר מתלונן הבוקר בעמודי הדעה של "הארץ" על בוגרי מדעי הרוח והחברה. שטרסלר מספר על התגובות הנזעמות של "מי שלמדו מדעי הרוח או לימודי אסיה" על כך שבוגרי מדעי המחשב או מנהל עסקים משתכרים יותר. "יש לי בשורה לא נעימה בעבורם: הסתכלו במראה. שם תראו את האשם", כותב שטרסלר.
לדבריו:
כל מי שבחרו ללמוד משהו כיפי, שקל ללמוד אותו, שהוא בעצם תחביב נחמד, בלי להתייחס להכנסה הזעומה שהוא מביא אתו, אמורים לבוא בטענות רק לעצמם. מי שרוצה ללמוד את כתבי אריסטו ואפלטון או לדון בתוצאות המהפכה הצרפתית רשאי כמובן לעשות זאת, אך כדאי לו קודם לרכוש מקצוע מבוקש ומכניס.
לא קל להתמודד עם הטענות האלו של שטרסלר כיוון שיש בהן מלכודת. המלכודת היא שעובדתית הוא צודק. בוגרי מדעי הרוח (והחברה) משתכרים פחות מבוגרי המדעים המדויקים מהסיבה הפשוטה שהמקצועות הנגזרים מהמדעים המדויקים מבוקשים יותר בשוק העבודה. אבל לדעתי, שטרסלר בונה דחליל, בובת קש ואז תוקף אותה ומכריז על ניצחון קל. זה באמת קל לנצח בובת קש.
אני לא חושב שיש מישהו שמופתע מכך שבוגר פילוסופיה מרוויח פחות מבוגר מדעי המחשב – זו בכלל לא הנקודה. הבעיה עם הטור של שטרסלר היא שמקופלות בו כמה הנחות יסוד מקולקלות והרסניות, חלקן ממש תמוהות. הנה רק שלוש מתוכן
הראשונה היא שבטור שלו מקופלת מחשבה שהסיבה היחידה שאנשים הולכים ללמוד היא כדי למצוא עבודה אחרי הלימודים. כלומר, ללימודים איך ערך בפני עצמם אלא אם כן הם מיד מתורגמים לעבודה, ואם אפשר, עבודה שבצידה שכר של 20 אלף שקל ומעלה. זו הנחה אנטי-אינטלקטואלית בזויה שרואה במוסדות ההשכלה הגבוהה כמי שתפקידם העיקרי הוא לייצר עובדים. זו אפילו לא הנחה מקורית. בתי הספר הראשונים במאה ה-19 נוסדו כדרך של המפעלים להכניס משמעת תאגידית בילדים, להכין אותם אל הרעיון שיש "מנהל" ויש "לעמוד בזמנים" ויש "לבצע עבודה בצורה הטובה ביותר" וכן הלאה.
ההנחה השנייה היא שלימודים בפקולטות למדעי הרוח והחברה הם "משהו כיפי, שקל ללמוד אותו", סוג של "תחביב נחמד". זו כבר ממש בורות שאין לי מושג מאיפה להתחיל ולטפל בה. דומה הדבר לטענה שלימודי רפואה מתמצים בכך שצריך לדעת לחתוך אנשים ואז לתפור אותם חזרה. בשביל מה הם לומדים כל כך הרבה זמן? או שמה זה בכלל פסיכולוגיה? כולה לדעת להקשיב לאנשים. זו הפשטה כל כך מגוחכת שכל מה שנותר לעשות הוא למשוך כתפיים בהשתוממות.
ההנחה השלישית היא שמדעי הרוח והחברה הם לא באמת לימודים רציניים. מה רציני? מה שיש בו נוסחאות, מה שיש בו ביולוגיה או כימיה, מתמטיקה או מחשבים. מדעי הרוח והחברה הם סוג של בלה-בלה חסר משמעות ומשום כך גם לא צריכים אותם מי יודע מה. מקסימום כתחביב. בשביל מה אנחנו זקוקים לסוציולוגיה, או למדע המדינה, פסיכולוגיה או לימודי תרבות, פילוסופיה או ארכיאולוגיה? אם זה לא נכנס לאקסל זה חסר משמעות.
ההנחה הזו, מבחינה תרבותית, היא המסוכנת מכולן כיוון שהיא הנחה שמהללת חברה של טכנוקרטים. לשאר רוח, אמנות, תרבות, ואפילו (טפו!) לפילוסופיה אין מקום בחברה של שטרסלר כי לא ניתן לפרוט אותם למזומנים, להכנסות, לתל"ג. איזו תפיסת עולם אומללה, יבשה וחלולה. מספיק להיזכר בדבריהם של כמעט כל מנכ"לי ויזמי ההייטק הגדולים בעולם, שמשבחים ומהללים את השילוב של מדעי הרוח והמדעים המדויקים, עיצוב עם מתמטיקה, פילוסופיה עם מדעי המחשב, פסיכולוגיה עם הנדסה או במילים אחרות, הם כמהים לעובדים, מפתחים ומנהלים שיש להם רקע, ידע והשכלה במדעי החברה והרוח. כמהים ממש.
אה, ו"כלכלה"? היא נמצאת בתוך הפקולטות למדעי החברה, תודה רבה לך.
כתיבת תגובה