הלו? מישהו שומע?

חברת המחקר “פורסטר” מצאה כי בעוד ש-25% מהגולשים האמריקאים מגלים עניין כללי בהאזנה לפודקאסטינג (שידורפוד כפי שחנן קורא לזה), רק 1% מהגולשים אשכרה הורידו והאזינו לפודקאסטינג. מה שמעלה מחדש את הסוגייה שעלתה כאן בפוסט קודם: עד כמה אנחנו, כעכברי אינטרנט, מבינים שהדברים שמרגשים אותנו (בלוגים, פודקאסטינג) פשוט לא מזיזים לציבור הרחב. אני חושב שזו תובנה שחלק גדול מיזמי האינטרנט מסרבים להפנים ולכן הציפיות שלהם מתפוצצות להן בפנים.

אני למשל, די מבין את האחוז הנמוך שמאזין לפודקאסטינג. באופן אישי הפורמט הזה ממש משעמם אותי. אני אפילו לא מסוגל להסביר באופן רציונאלי למה. הורדתי פעם אחת פודקאסטינג, האזנתי לתוכנית של 60 דקות בנושא שממש עניין אותי ואחרי 5 דקות התייאשתי ומאז לא חזרתי לזה.

(מקור: חפרן)

55 מחשבות על “הלו? מישהו שומע?

  1. מרגשים אותנו? מרגשים??
    לומר שפודקסטים מרגשים זה כמו לומר שעיתונות מרגשת – יש בה דברים מרגשים ויש בה דברים משמימים, כך גם לגבי הבלוגים – יש ויש.
    כן, אני יודע – תיכף אקבל את כובע הנודניק הצמרירי שלי.

  2. התכוונתי למרגשים ברמה הטכנולוגית. מרגשים במובן הפוטנציאל והאפשרויות החדשות שהטכנולוגיות האלו פותחות עבורנו.

  3. חכו כמה חודשים. אל תספידו. לא מתאים להשוות לבלוגים כלל, כיוון שבפודקים מעורבבת טכנולוגיה. זה יותר מורכב מסתם להיכנס לבלוג דרך דפדפן. חוץ מזה, ההשפעה האמיתית של הפודקים יכולה להיוודע רק בטווח הרחוק. לא ברור לנו איך ולאן זה יתפתח. גם בלוגים שצצו לפני 5 שנים לא כולם ידעו איך לאכול (יש כאלה שעד היום מסרבים לאכול אותם, נאטס-נאטס, הינט-הינט, ווינק-ווינק)
    בכלל צריך אולי לחכות לאלמנט טלוויזיוני יותר של הטקנולוג’יה הזאת. זהו מה שאני אומר. תנו לזה זמן. זה כאן, זה עובד, זה נשמע טוב. עכשיו העם יחליט מה הוא רוצה לעשות עם זה.
    לא ככה?

  4. בהחלט ככה.

    ועדיין, לטענתי, בפורמט הנוכחי ובצורה הנוכחית אני ממש לא מתפלא שיש פער עצום בין ההייפ התקשורתי-טכנולוגי לבין ההתעניינות בשטח.

  5. באופן מוזר, אני רואה את זה באור חיובי. אולי זה מרמז שרק 1% מהגולשים הם פריקים טכנולוגיים גיקיים, והשאר אנשים שהאינטרנט בשבילם הוא (היא?) לא דרך חיים, אלא משהו שהופך את החיים לנוחים יותר ועשירים יותר. וגם אני חושב שצריך לתת לזה זמן, ויתכן שתהיה פתאום קפיצה ענקית בצריכת פודקסטים. בדיוק כמו שהיה עם האייפוד – נגני MP3 היו גם קודם.

  6. ר”ש – כאמור, אני לא שולל לחלוטין את הקונספציה. אני רק טוען שבתצורתה הנוכחית היא פשוט משעמממת רצח ומי שלא מבין את זה כנראה לא רוצה להבין את זה (כי בעיניי, זה די ברור)

  7. למעשה, ככה זה תמיד ישאר. הרוב תמיד יגרר ע”י דעתנים שיאמרו לו מה טוב בשבילו. גם בפוליטיקה, גם בטכנולוגיה.

  8. בינינו, הרי אין באמת “הייפ תקשורתי” סביב הפודקים. היינו רוצים שיהיה, אבל אין. היה גל נחמד כשהטקנולוג’יה יצאה החוצה, זה קיבל כמה כתבות והתייחסויות אבל לא יותר מזה. סביב הרסס יש הייפ, לא סביב פודקאסט.

  9. אני מסכים איתך. אחרי כל ההייפ סביב זה ניסיתי את זה בעצמי, אבל אחרי 10 דקות פשוט סגרתי את זה משעמום (ואז חשבתי שאולי התוכנית עצמה הייתה משעממת, אבל ניסיתי עוד כמה וזה פשוט לא “תפס” אותי).

  10. אני אף פעם לא הבנתי מה מושך אנשים לפודקאסטים
    בתור טכנופיל מושבע וגיק מוצהר (יש לזה ארון?) שמשתדל תמיד להיות בקיא במה שקורה בביצתינו הקטנה ובים הגדול, מהרגע ששמעתי על פודקאסטים אמרתי שזה רעיון גרוע ושזה לא יתפוס בחיים.
    ואתם זוכרים שעפר תמיד צודק כן?

  11. אני מסכים שהישומים השימושיים של טכנולוגית ההפצה של תכנים עדיין תאורטיים. אני חושב שהציבור הרחב יתחיל לאמץ לאמץ את זה כאשר הרדיו באוטו יהיה מחובר לרשת ובמקום להחליט על איזה ערוץ להאזין המשתמש פשוט יחליט לאיזה תוכנית להקשיב (ללא קשר לזמן ההפקה). המשתמשים אפילו לא יהיו מודעים לכך שהם מקבלים את התוכניות דרך הפצה ברסס, ואם כן זה בטח לא יהיה אכפת להם. אבל המשמעות של זה תהיה שינוי בהרגלי צריכת התכנים, שינוי שמעניין אותי הרבה יותר מאשר האם בלוגרים יכולים להפיץ קובציו אודיו.
    ערוץ הרדיו הציבורי בארה”ב (NPR – ד”א מומלץ לבקר באתר שלהם ולהקשיב לתוכניות שהם משדרים גם למי שלא גר בארה”ב )מאפשר הורדה של תוכניות וכתבות כפודקאסט. מה שמאפשר לי, ולאחרים שאני מכיר, להוריד את התוכניות שמעניינות אותי ולהקשיב להם ברכבת התחתית בדרך לעבודה. זה צעד נכון בכיוון שהצבעתי עליו בפסקה הקודמת

  12. אני מסכים עם מוסיף שחולק על ליאור (“באופן גורף, אין לי זמן להסביר למה”).

    לצערי הרוב לא תמיד נגרר אחרי הדעתנים בענייני פוליטיקה, ואני לא רואה שום חוקיות בעניין הזה לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך.

    בענייני טכנולוגיה המצב גרוע אף יותר. הרבה דברים שתוארו בתקשורת בהתלהבות גדולה התפוגגו.

    וכשמוסיף ימצא זמן כולנו נהיה חכמים יותר.

  13. רוגל – כתבת על רדיו במכונית שמחובר לאינטרנט ועל האפשרות לבחור תוכנית שמעניינת אותך בלי קשר לזמן ההפקה, אבל דווקא המשפט “ברכבת התחתית בדרך לעבודה” כמעט גרם לי לבכות.

  14. הנחת המוצא שלי (שהועלתה על-ידי האחרים בוורסיות שונות) היא שאם המוצר (ולא משנה אם מדובר בטכנולוגיה חדשה, קרקר חדש או פוליטיקאי) הוא לא טוב, לא ישתמשו בו. ולא משנה כמה מובילי דיעה יביעו התלהבות.

    אי אפשר להיות תמימים ולהגיד שאם מוצר הוא טוב – יגלו אותו בסוף. בהחלט צריך ליצור באז סביב מוצר כדי שהוא יגיע לתודעה, ובאז מתחיל בדרך כלל במובילי דיעה כאלה או אחרים (לאו דווקא “מומחים”, ראו השפעת “ארץ נהדרת” והדצים על תוצאות הבחירות). אבל אם הבאז הזה לא נתמך “מלמטה”, אין בו טעם. גם אם הוא נעשה בצורה המתוחכמת והמושכלת ביותר (ראו קמפיין מרצ ועשרות השירותים המדווחים בטק-קראנץ’). באז “מלמטה”, כלומר כזה שעובר מפה לאוזן ולאו דווקא בבלוגים, לא נוצר אם אף אחד לא משתמש במוצר.

    פודקאסטים לא יתפסו, אלא אם כן הם יהיו זמינים ומגוונים יותר, והטכנולוגיות שיפיצו אותם (מכשירי מפ3 ורדיו אינטרנטי) יהיו זולים יותר.

    בדיוק כמו האינטרנט- אם לא היה בו סקס, וחדשות וגוגל, ואם מחשבים אישיים לא היו זולים, אף אחד לא היה יודע מה זה, חוץ מכמה גיקים.

  15. מוסיף – השאלה “מה זה טוב”. בעיניי חלק גדול ממוצרי מיקרוסופט הם לא טובים אבל אני משתמש בהם כי גם אם האלטרנטיבה טובה יותר (נניח מק או לינוקס) אני לא יכול להרשות לעצמי להשתמש בהם כי אז אני מנתק את עצמי מעולם שלם שאני לא יכול להרשות לעצמי להיות מנותק ממנו.

    מכונית בעיני פחות טובה מאופניים אבל האם אני יכול להרשות לעצמי להתנתק ממנה? רוצה לומר, השיקולים לשימוש בטכנולוגיה לא מבוססים רק על שאלת ה”טוב או לא טוב”.

    לגבי הבאז מלמטה – אין ספק שזה עוזר, אבל יש לא מעט דוגמאות לבאז מלמעלה, באז מהונדס שכל המטרה שלו היא לשכנע אותך שאתה פשוט חייב להשתמש במוצר הזה. לבאז הזה קוראים “מסע פרסום” והקשר בינו לבין “מלמטה” אינו קיים בכלל.

    ולבסוף, מי שחושב שדץ ודצה הביאו יותר מ-4 קולות לפנסיונרים צריך להחליף את מינון הכדורים שהוא לקח בבוקר.

  16. מוצרי קוד פתוח נהנים מבאז חיובי ועקבי מצד מומחים ומובילי דיעה, אבל הם לא תופסים. בעיקר בגלל שהם עדיין לא ידידותיים מספיק וטובים מספיק עבור המשתמש הביתי הממוצע. מחשבי מק (למיטב ידיעתי, אני לא כ”כ מבין בתחום) מותגו כ”מחשבים למקצוענים”, וקיבלו יחס כזה גם ממשתמשים וגם ממפתחים.

    אתה רוצה לומר שאנשים לא נוסעים באופניים רק בגלל שאין באז סביבם?

    מסע פרסום טוב ככל שיהיה לא יועיל למוצר גרוע. מוצר טוב בלי מסע פרסום לא ימכר (צריך להוציא מההכללה מקרים קיצוניים כמו ממרח “השחר”, והקפה נמס האבקתי של עלית).

    מי שמזלזל בתרומה של הדצים למפלגת הגמלאים מנותק מהעם ואנטישמי.

  17. מוסיף- מוצרי קוד פתוח לא תופסים בגלל שאנשים מפחדים משינוי
    כמו שאתה חושב שהמוצר לא ידידותי למשתמש גם אנשים אחרים חושבים, אבל זה מאוד רחוק מהאמת- אנשים חושבים שמוצרי קוד פתוח לא ידידותיים כי בהתחלה הם לא היו כאלה וזו התדמית שיצאה להן ואף אחד לא טורח לבדוק את זה.

    אם היית מוריד איזו הפצה של לינוקס היית רואה שהיא הרבה יותר ידידותית מחלונות- בשביל להתקין תוכנות לא צריך לחפור אותן בגוגל אלא רק לכתוב את השם שלהן במנהל החבילות, יש תמיכה מובנית בעברית ברוב ההפצות (בלי סימון הפונטים שאתה צריך לעשות שאתה מתקין חלונות, אתה פשוט מסמן “עברית” בזמן ההתקנה), אין וירוסים והמערכת לא מזדקנת (לא צריך לפרמט אותה כל שבוע)

    אתה חושב שיש באזז מסביב לקוד פתוח אבל אם תסתכל ברשת אתה תראה שלינוקס נתפסת בכתבות כדבר איזוטרי לגיקים בלבד- דבר שהיא פשוט לא.

  18. זה בדיוק עניין התגיות שדיברנו עליו לפני כמה ימים. כל אתר היום מצמיד תגיות למצגת העסקית שלו, אבל כמה גולשים באמת טורחים להצמיד תגיות לטקסטים שלהם? וכמה עדיין יעשו את זה בעוד חמש שנים?
    בסך הכל עוד באז וורד שנדבקה למשהו שהוא בסך הכל רדיו דרך האינטרנט שהוא מאוד מסורבל להפעלה בהשוואה לשעון רדיו שיש לכל אחד במטבח.

  19. מוצרי הקוד הפתוח נהנים מבאז חיובי ועקבי ברמה האידיאולוגית והתיאורטית. אני מימי חיי לא המלצתי על לינוקס למשתמש הבייתי ואני לא רואה מתי בעתיד הקרוב אמליץ. אבל בטח ובטח המלצתי על אופן אופיס ואני עדיין ממשיך להמליץ (בייחוד למערכת החינוך שהבחירה שלה במיקרוסופט היא על גבול הפלילית). מחשבי מק (אולי) מותגו בישראל כמחשבים למקצוענים. בארה”ב הם מחשבים לכל אחד.

    ולגבי האופניים אני אומר שגם אם היה באז לנסיעה באופניים אנשים לא היו מחליפים אותם במכוניות כי באז זה לא הכל – וגם שיקול ה”טוב” הוא לא הכל.

    מסע פרסום יכול להועיל מעולה למוצר גרוע. תראה את בחירות 96′ והניצחון של ביבי. מה, חסרים מוצרים סתמיים שאנחנו משתמשים בהם כי שכנעו אותנו שהם ממש טובים לנו?

    ומי שחושב שהדצים עזרו במשהו למפלגת הגמלאים הוא חולה נפש שצריך לאשפז אותו במחלקה סגורה יחד עם MRM ודנדוש (שהם לא חולי נפש אבל נראה לי שהם יהנו להיות ביחד באותו המרחב)

  20. מרמ- אני לא ממוחה לינוקס, אבל בהחלט משתעשע עם זה מדי פעם. אני לא רואה את ההורים או החברים שלי מתקינים ומפעילים לינוקס, גם בהפצות היותר ידידותיות שלו. וזה אומר משהו.

  21. מוסיף – לגבי ההערה האחרונה: צודק לגמרי. לגבי שאר הדברים שאתה אומר: תבדוק שוב – בצהריים אתה צריך את הכדור האדום.

  22. מוסיף- תוריד ותתקין אובונטו.
    לכל מי שחושש, תתקינו במקביל לחלונות, אני מבטיח לכם שתוך שבוע אתם פותחים חלונות רק בשביל לשלם קנסות באתר של המשטרה.

  23. לגבי אופן-אופיס, אני לגמרי בעד (אם כי אני חושב שאפילו XSLF תעיד שתהליך הגיור האחרון שלו היה קצת בעייתי). זה שממשלת ישראל נכנעה ללחצים של מייקרוסופט זו אכן שערוריה. וזה קרה למרות אזהרות ומחאות של מומחים בתחום. אבל מה שכתבת לא נוגד את מה שטענתי. מדובר במוצר טוב ללא יחסי ציבור ולובי חזק.

    אופניים טובות למרחבי הולנד השטוחים והנקיים, אבל לא טובים לגוש המיוזע אשר מכונה “דן”.

    “טוב” הוא לא מושג אבסולוטי. לינוקס הוא טוב למישהו כמו מרמ, אבל לא טוב לקבלן חשמל מרמת-גן.

    איך החלטת שביבי לא היה מוצר טוב ב-96? כי אתה לא אוהב אותו? הקמפיין שלו לא גרם לך לבחור בו, אבל אחרים כן בחרו בו (ולא בטוח שזה היה בגלל הקמפיין).

    מי שחושב שצריך לשים אותי באותו מקום עם מרמ ודנדוש הוא סדיסט פסיכופטי עם נטיות פשיסטיות.

  24. אם אפשר לחזור רגע לעניין הפודקאסטים, צריך לזכור שרוב היצרנים שלהם כיום הם משוגעים לדבר, כשהדבר הוא נושא הפודאסט, ולא הפקת שידורים מקצועיים ומעניינים. לכן פודקאסטים שבועיים של 5-10 דקות הם סבירים, אבל יותר מזה הופך לחוויה מאתגרת (גם אני ביופמיזם). אם וכאשר גופי תקשורת מקצועיים יותר יתחילו להפיק פודקאסטים, זה לא יהיה שונה מסתם תוכנית רדיו שאתה יכול לשמוע מתי שאתה רוצה.

  25. רוגל – אני לא מתחמק. ירדתי לשתות קפה ולנשנש משהו בלובי.

    כשאתה כותב כאילו זה הדבר הכי מובן מאליו “ברכבת התחתית בדרך לעבודה” לבחורים כמונו, שצריכים לבחור אחת משלוש אפשרויות רעות להגיע לעבודה: אגד/ברגל/בפקקים, אז קצת כואב לנו ואנחנו מפסיקים לחשוב על “חבל שהרדיו שלי לא מחובר לאינטרנט” אלא על “כבר 20 שנה מדברים פה על רכבת תחתית לעזאזל, ואני עדיין בפקק” (לי זה עושה רע על גבול הדמעות בעיניים).

    זה בערך כמו שאני אכתוב “ירדתי לשתות קפה ולנשנש משהו בלובי” כשחצי מהאנשים פה מנשנשים מקסימום מנה חמה מול המסך.

  26. הלו, הלו, הרעיון לא עלוב.
    הרגלי ההתחברות של דנדוש אולי עלובים.

    אבל אני בטוח שברגע שתיפגשו העניינים כבר יסתדרו.

    דיווחים בזמן אמת אבקש לקבל לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות.

  27. תפתחו את חברת “שחורות את דרור רעיונות עלובים בע”מ”\
    יש לי אפילו פרסומת בשבילכם:
    “החיים שלכם טובים מידי?
    כיף לכם?
    טוב לכם בחיים?
    התייעצו עם יובל ורואה ובין רגע כל דבר טוב יהפוך לפגע!”

    אההה אני יכול להיות קופירייטר!

  28. הלו, הלו, זה שדנדוש לא משתפת איתך פעולה לא אומר שצריך להוציא את העצבים על היו”ר (על ר”ש זה עוד איכשהו נסבל למרות שהוא יועץ חיצוני). אמנם אנחנו מתארחים אצלך אבל אתה יודע, מילה אחת ואתה חוזר הביתה בקופסאות שימורים, כן?

  29. 🙂

    יש לך מזל שאני מסמפט אותך. באמת שיש לך מזל.
    אני מכיר אנשים שעל פחות מזה מריחים היום את הפרחים מלמטה.
    ושתלתי להם קקטוסים.

  30. הלו, הלו, מי על הקו?
    הלו? הלו?
    מחייגים שואלים ואין אף אחד.
    יש כאן מכות אני רואה. למה לריב יובל כאשר “הטרול” כאן?
    אתה מוחק תגובות שלי, והקוראים שלך מעצבנים אותך. חבל.
    הם צריכים מישהו חזק. אותי.
    תשתדל להשאיר אותי כאן.

  31. טרוליקו תחזור לסורך בבקשה… אזרחי הגלוב צריכים אויב חיצוני להתאחד נגדו, ככה אנחנו קורעים אחד את השני מבפנים!

  32. מרמ, אני מופתע שאתה מצליח להקליד עם ידיים קשורות מאחורי הגב, כשאתה תלוי הפוך מהחלון. ד”ש לדנדוש.

  33. אמרתי שההמונים נוהרים אחרי הדעתנים ואסביר:
    הדעתנים הם לא בהכרח הגיקים, אלא מעצבי דעת הקהל (ובעברית: המו”לים, הפרסומאים ובעלי ההון). מוצר גרוע לאו דווקא יוביל להזנחתו. ראו מקרה “קדימה” – מפלגה שנהנתה מהסמפוט התקשורתי, ואשר הולכת להכשל במבחן המציאות (כמו גם מקרה שרון: אשר נבחר ע”י הליכוד והצליח לעשות ספין בעם, בעיקר בגלל התקשורת). וראו מקרה “ניוטון” של Apple – מכשיר מתקדם שהקדים את זמנו, אך לא צלח את מבחן המציאות בדיוק מהסיבה הלא נכונה: תקשורת.

    כמה מכם התחלתם לעשן \ לשתות בירה בגלל שנהניתם מריח \ טעם? הכל נתון לאינטרסים כלכליים ולהשפעות חברתיות.

    אני לא אומר שהיכולת של המוצרים הטובים להכנס למיינסטרים אינה קיימת. פשוט התהליך מצריך הרבה יותר משאבים (זמן וכסף בעיקר).

  34. לדעתי הסיבה שפודקסטים לא תופסים היא הסיבה המרכזית שגם שידורי וידאו עצמאים לא יתפסו. הציבור הורגל לרמה מסויימת של שידורים שקשה לחקות באופן פרטי. כשמדובר בטקסט, יותר קל לייצר תוכן ברמה טכנית גבוהה באופן עצמאי.

    ברור שככל שתופעת העדר חזקה יותר כך טרנדים חדשים תופסים תאוצה, ללא קשר לטיבם האמיתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: