לפני כמה ימים דיברתי עם מישהו בקשר לפרשה של ג'סטין סאקו, היחצ"נית שצייצה "אני נוסעת לאפריקה. מקווה שלא אדבק באיידס. סתם, אני לבנה" ופוטרה. ערימות של טקסטים נכתבו על הפרשה הזו, בעיקר בארה"ב אבל גם בארץ. אני לא מקשר אליהם כי זה אינסופי.
אחרי שיחה קצרה אני, ובן שיחי, הבנו שפרשה שכזו לא יכולה להתרחש בארץ. היא לא יכולה להתרחש בארץ לא מכיוון שבארץ היחצ"נים נזהרים יותר, מחושבים יותר, בגלל שאנחנו לא כאלו פוליטיקלי קורקט או בגלל שהישראלים פחות מחבבים לינצ'טרנטים. לא. היא לא יכולה להתרחש בארץ בגלל רני רהב.
מילת הקדמה: ערימות של טקסטים נכתבו בשנה החולפת על רני רהב מכיוון שבשנה החולפת הוא הפך מיחצ"ן מוכר לגיבור תרבות בחסות "הכוכב הבא". חלק מהטקסטים נכתבו על ידי, חלק על ידי הקולגות שלי ב"העין השביעית" וחלק פורסמו במקומות אחרים (טקסט זה נכתב במקור בסוף השבוע ומאז פורסמה הכתבה של שרון שפורר על רהב במגזין "דה מרקר"). לכן בבואי לכתוב עוד טקסט על רני רהב, אני נרתע באופן אינסטינקטיבי. אני מיד שואל את עצמי "עוד פעם רני רהב?". אני קצת חושב על זה ומגיע למסקנה: "כן, עוד פעם רני רהב".
אחת הסיבות שרני רהב, האדם והתופעה, חשובים ומעניינים בעיניי היא שהאיש מגלם בתוכו שילוב נדיר של ייצוג וקריקטורה בעת ובעונה אחת. מצד אחד הוא ייצוג מושלם לכל מה שרקוב ודוחה בחברה הישראלית (וולגאריות, עילגות, חיבורי הון-שלטון, התרפסות בפני עושר, טעם רע והרשימה ארוכה) ומצד שני הוא קריקטורה של כל התכונות האלו, כלומר הוא לוקח אותן עד הקצה ("אני קם כל בוקר ומצדיע לחוק" וכן הלאה) עד שהן הופכות מגוחכות. על פניו אפשר לפטור אותו במשיכת כתף אבל העובדה שהפך דמות כל כך מרכזית בתקשורת, מחייבת את מי שעוסק בעולם הזה להתייחס אליו.
בחזרה לעניין.
סאקו כתבה ציוץ בטעם רע. היו שטענו שהיא גזענית, אחרים טענו שהיא דווקא לעגה לאדישות של הלבנים ביחס לנעשה באפריקה והיו שסברו שהיא היתה הקורבן התורן של הגולשים שמחפשים את מי לתלות במדיה החברתית. תהיה הסיבה אשר תהיה, מה שמשך תשומת לב לסאקו היא שיחצ"נים מגלמים באופן התנהלותם והתבטאותם את המותג שהם מייצגים. הם הפנים של המותג, של הפירמה ולכן הם צריכים להיות אדיבים, מנומסים, מנוסחים היטב. הם לא יוצאים מכליהם, הם יודעים להכיל סיטואציות מורכבות, לנווט אותן באמנות ואם צריך, גם לייצר את הספין המתאים כדי להעביר את המסר. יחצ"ני-העל הם אמנים במניפולציה עדינה, בעבודה מאחורי הקלעים, כזו שעובדת דווקא כאשר היא לא מורגשת.
ויש את רני רהב.
הטוויטר של רני רהב הוא דוגמה למשהו שאין לו מקבילה, ככל הידוע לי, בעולם. אני לא מכיר יחצ"ן-על אחד (ורהב, הוא ללא ספק יחצ"ן-על) במקום כלשהו בעולם אשר דרך קבע מחפש את שמו בטוויטר ומגיב באופן פרטני, גס ומטונף לכל גולש שמעז לדבר עליו באופן פרטני, גס ומטונף. הנה רק כמה דוגמאות מהתקופה האחרונה.
אני מתקשה לחשוב על יחצ"ן כל כך מוכר במדינה כלשהי שהיה אומר בטוויטר הפתוח, באופן גלוי, "דחוף לעצמך אלה" (לתחת) והיה ממשיך לתת שירותים לכמה מהגופים הגדולים ביותר, הנחשבים ביותר, העשירים ביותר, הדואגים ביותר לשמם הטוב, במשק. והנה, רני רהב עושה את זה ושום דבר לא קורה. האם הדובר של "וולמארט" יכול לומר כאלו דברים ולהישאר בתפקידו? לא. אבל רני רהב, דובר "שופרסל", יכול. האם הדובר של "בריטיש איירווייס" היה יכול לומר כאלו דברים בתפקידו? לא. אבל רני רהב, דובר "אל-על", יכול. הוא יכול לומר לאנשים "תישרף באש הגיהינום" ואף אחד לא צועק. אז כן, יש איזה בוט חמוד שלוקח את הציוצים של רהב ומפנה אותם אליו חזרה, והיו כמה דקות שזה שעשע את כולנו אבל בזה זה נגמר. מכיוון שאף אחד לא קם רני רהב, כך נדמה לי, אם היה ממש רוצה, היה יכול לומר דברים חמורים מאלו ושום דבר לא היה קורה.
רני רהב מבקש מאיתנו להאמין שכאשר הוא אומר לאנשים "אמאשלך!" הוא לא אומר את זה כדובר "אל-על" אלא כרני רהב, האדם הפרטי. אבל מתי יגיע הרגע שבו החברות שהוא מייצג יגידו לעצמן שעם כל הכבוד לאדם הפרטי, הסגנון שלו מתחיל להסריח גם אותן?
לכן, לדעתי, זה לא מקרה שאחד הסודות השמורים בשוק התקשורת הישראלי הוא רשימת הלקוחות של רני רהב, שלטענתו מונה 150 לקוחות. אחרי הכל, רוב משרדי יחסי הציבור מפרסמים בגאווה את הלוגואים של הלקוחות שלהם. אבל רהב? בונקר. אני לא מדבר על זה שאתר האינטרנט שלו נראה כמו אתר של המוסד, אני מדבר על זה שאנשים שניסו להשיג את רשימת לקוחותיו המלאה, לא הצליחו. למה? אני חושב שזה בגלל שרהב עצמו מבין שאם יום אחד תצא לאור רשימת לקוחותיו המלאה, הצרכנים עלולים לעבור לקוח-לקוח ולעשות להם את המוות. אז פה ושם אנחנו שומעים שהוא היחצ"ן של רולדין, אבל עד שהוא עשה לרולדין בושות, האם מישהו ידע שהוא היחצ"ן שלהם? אולי כמה עיתונאים אבל בוודאי לא הציבור הרחב.
במרחב ציבורי-תקשורתי שבו היחצ"ן של המדינה שמיחצ"ן את הזמר של המדינה, הבנק של המדינה, חברת התעופה של המדינה וכל שאר "של המדינה", מרשה לעצמו להתבטא כמו שהוא מתבטא, ואין נטישה המונית של חברות שאומרות "סליחה אדוני, אנחנו מכבדים את הלקוחות שלנו, אנחנו מכבדים את עצמנו, ואנחנו לא מוכנים שאתה תהיה חתום על ההודעות לעיתונות שלנו", ואז לוקחים את החשבון שלהן ומעבירים אותו למשרד יחסי ציבור אחר, בתרבות שכזו, אין פלא שהשיח הציבורי נשלט על ידי אדם כמו רהב ואף אחד לא קם.
So there you have it. לא נראה שבעתיד הקרוב תהיה לנו סאקו מקומית. לנו יש את רני רהב שחש בנוח, כך אפשר להתרשם, לקרוא לאנשים "זבל אנושי" ובתמורה מוזמן לתכניות הכי נחשבות בטלוויזיה. אז גם אם יום אחד יקום יחצ"ן (שהוא לא רני רהב) ויצייץ על איידס ואפריקאים, אתם חושבים שזה יזיז למישהו? בחייכם. תדחפו לעצמכם אלה לתחת ותרגיעו.
כתיבת תגובה