כל הצופים כבר קמו

החיבור בין מוזיקת רוק למוזיקה קלאסית יכול להניב תוצאות מרתקות. בעולם יש כמה דוגמאות לשילובים בין להקות רוק עצבניות (יותר או פחות) לתזמורות פילהרמוניות מסוגים שונים כמו הדוגמה של אירוסמית' עם הפילהרמונית של בוסטון, הסקורפיונס עם הפילהרמונית של ברלין, מטאליקה עם הפילהרמונית של סן-פרנסיסקו, קיס עם הפילהרמונית של מלבורן ודוגמאות נוספות.

אם אינני טועה, גם בישראל היו ניסיונות מהסוג הזה אבל רק הופעה אחת נחרטה בזכרוני והיא זו של יהודית רביץ עם התזמורת הפילהרמונית בשנת 2000. חבל שלא עושים חיבורים כאלו לעתים קרובות יותר. אני מתאר לעצמי שזו חתיכת קריעת תחת לעשות עיבודים מוזיקליים לכל כלי התזמורת אבל התוצאה היא לא פחות ממפעימה.

אחד השירים המוצלחים בהופעה של רביץ היה "סוף הסיפור", שממחיש את הדקויות כמו גם את העוצמה שטמונים בשילוב בין זמרת אדירה לתזמורת במשרה מלאה. לצערי,  הקליפ אינו בגרסת סטריאו. מי שרוצה את גרסת הסטריאו שילחץ כאן ומי שפשוט רוצה לראות את השיר (וגם לשמוע ברמקול אחד) מוזמן ללחוץ על Play.

6 מחשבות על “כל הצופים כבר קמו”

  3. היתה תקופה לפני כשנתיים-שלוש (ארבע?) שבאופרה הישראלית ניסו לעשות הופעות שכאלו – שילוב של תזמורת קלאסית עם אמני רוק כדוגמת ברי סחרוף, אסף אמדורסקי, אסף אבידן וכו'. הייתי בשתיים – זה היה מעניין לפרקים, אבל לא באמת מיצה את הפוטנציאל. יש הרגשה שהרבה פעמים הקלאסי בוחר בעיבודים מלטפים מדי כדי לא לשנות יותר מדי את השיר המקורי, והאמן האורח מתרכך כדי לא להפריע לעיבוד הקלאסי.

    לעומת זאת, לפני אי אילו שנים היתה הופעה של נקמת הטרקטור בליווי רביעיית כלי מיתר. שם זה לא היה מפגש של פשרות אלא ממש פיצוץ, עם קטעים שכלי המיתר ממש צרמו והתפרעו ויצאו מהמסגרת, וכך זה היה הרבה יותר מרתק.

    אגב, גם כשזה ללא תזמורת קלאסית, יהודית רביץ פשוט מבצעת לעילא את "סוף הסיפור". איזה יופי. איזו זמרת.

    הגב

  6. האם בכוונה דילגת/התעלמת מכל הזרם הקלאסי/רוק שהיה חלק מהרוק המתקדם (פרוגרסיב) של שנות השישים והשבעים? להקות כמו פרוקול הארום, נייס, אמרסון לייק ופאלמר, קצת יס, קצת ג'נסיס, רנסנס, קרוואן, אויר חטוב, איסט אוף עדן, הראשון של אי.אל.או., גרינסלייד, ריק וויקמן, מודי בלוז, קצת ריצ'י בלקמור, קצת סגול כהה…?? אגב, כולם אנגלים….

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *