המועמד הריק הבא

הציבור הישראלי מת על שני דברים: שמפחידים אותו (ולכן בנימין נתניהו ראש הממשלה) ושמבטיחים לו הבטחות שהוא יודע שלא יתקיימו (ולכן בנימין נתניהו ראש הממשלה). הפוליטיקה של נתניהו היא פוליטיקה של הפחדה ואף אחד לא יודע לעשות את זה יותר טוב ממנו. בכל זאת, לאיש יש ניסיון של שנים. אבל להבטיח הבטחות שלא יתקיימו, ובכן את זה אפשר ללמוד מהר מאוד.

ערימת האפסים שהבטיחו בעשרים השנים האחרונות הבטחות שהיה ברור שהן לא יתקיימו היא עצומה. למעשה, נדמה שהפוליטיקה הישראלית מושכת אליה אנשים מהסוג הזה, אנשים כמו שאול מופז, ציפי לבני, יאיר לפיד ועכשיו, התקווה החדשה, משה כחלון, אותו כחלון שהסקרים מנבאים שהוא יקבל משהו שינוע בין 9-12 מנדטים, וזה עוד לפני שברור מי רץ איתו. פאקינג לא ייאמן.

כחלון היה שר התקשורת שהוציא לפועל רפורמה (שהוכנה על ידי קודמו בתפקיד) שגרמה לכך שכולנו משלמים פחות כסף על הסלולרי שלנו. ובגלל זה אנשים מצביעים לו. אני אומר “בגלל זה”, כי אין סיבה אחרת. זה לא שלאיש יש רקורד בתחום כלשהו. כן, הוא נולד בגבעת אולגה, וכל הכבוד לו על זה, אבל זה לא הפך אותו ל”חברתי”. למעשה, אם מסתכלים על הרקורד ה”חברתי” שלו מגלים שם אפס בריבוע.

בעיניי תופעות כמו יאיר לפיד או כחלון מצביעות על אותו עניין ממש: רמת הייאוש שקיימת בחברה הישראלית מהפוליטיקאים שלה. אחרי שני עשורים של פוליטיקאים מושחתים (שרון, ברק, ביבי, אולמרט, פואד, דרעי, הירשזון, בניזרי, ליברמן, מרדכי, קצב), הציבור הישראלי מחפש מישהו שיסתכל לו ישר בעיניים, ושבלי למצמץ ימכור לו סיפורי מעשיות על השינויים הגדולים שהוא עומד להכניס במערכת. עד כדי כך הציבור מיואש. כך לפיד קיבל את המנדטים שלו, כך כחלון עומד לקבל את המנדטים שלו.

כחלון הוא אולי בחור טוב עם כוונות טובות (משהו שאפשר לומר גם על יאיר לפיד) אבל הוא הבטחה ריקה. מי שמצביע בשבילו מצביע בשביל ד”ש, בשביל “שינוי”, בשביל “מפלגת המרכז”, בשביל “קדימה”, בשביל “יש עתיד”, בשביל כלום. תצביעו ימין, תצביעו שמאל תצביעו למרכז אבל אל תצביעו בשביל כלום.

נכתבו 17 תגובות לפוסט “המועמד הריק הבא”

  1. יבגני בוסקילה:

    שכחת את צומת ברשימת מפלגות האווירה.

  2. יובל:

    שכחתי הרבה מפלגות נוספות. יש לא מעט כאלו וחלקן אפילו נכנסות לכנסת, מבלות בה קדנציה או שתיים ופוף, נעלמות.

  3. אילן:

    אכן. קצת סמנטיקה: לפיד וכחלון לא מקבלים את המנדטים שלהם, הם מקבלים את המנדטים שלנו.

  4. נמרוד:

    לא שיש לי כוונה להצביע לכחלון, אבל לתת רשימה של הצבעות חברתיות שהוא הצביע נגדן זה לא ממש הוגן. כל סעיף כזה, אם היה מתקבל, בא על חשבון סעיף תקציבי אחר, ולכן כל חבר קואליציה שמשתתף בהעברת תקציב מצביע, בפועל, נגד אינסוף אופציות חברתיות אחרות (טובות יותר ופחות). אני אשמח אם תקום כאן ממשלה שתקצץ בביטחון ותתן לחינוך ורווחה, אבל אלו ממש לא החלטות ששר הרווחה/תקשורת יכול לעשות. בנוסף, כחלון מציג את עצמו כמי שבא להוריד את יוקר המחייה דרך עידוד תחרות – כלומר באמצעים של “ימין כלכלי” ולא באמצעים של “שמאל כלכלי” (הדברים שהוא מציע לא דומים לאלו שיחימוביץ’ הציעה במערכת הבחירות הקודמת, ומספיק להקשיב לו כדי לשמוע את זה).

    וצומת לא הייתה מפלגת אווירה. האלקטורט שלה מתקיים עד היום אצל ליברמן – זה האלקטורט של הימין הלא דתי, שהרבה ממנו רוסי, אבל לא כולו (ועובדה שהנושא הרוסי כבר לא משחק אצל ליברמן תפקיד גדול במערכת הבחירות). מה שמוזר הוא שהליכוד נהיה כל כך דתי וקיצוני, שליברמן (שנשאר פחות או יותר באותו מקום לאומני וגזעני) הפך לחלק מגוש המרכז-שמאל המדומיין שאולי יפיל את ביבי.

    ואני לא חושב שהייתה בתולדות הפוליטיקה הישראלית מפלגת אווירה כמו הגימלאים, שזכתה ללא מעט מנדטים לא בזכות ההבטחות שלה (שהיו רלוונטיות רק לחלט מהמצביעים, שרבים מהם היו צעירים), אלא כהצבעת מחאה נטו. סוג של פתק לבן שהפך לכדור שלג של שישה מנדטים.

  5. נדב כהן:

    ד״ר דרור, אני נוטה להסכים איתך שאין טעם להצביע לאותן מפלגות נישה, אך אני חולק עליך שיש טעם בהצבעה למפלגות הגדולות.
    מרשה לעצמי לצרף קישור לקטע סאטירי קצרצר, שבו רוה״מ מתקשר לבית הדפוס הקרוב לביתו:
    http://conadav.com/?p=8163

  6. יער:

    אולי לא כל המפלגות נועדו להתקיים במשך עשרות שנים? אולי זה לא אסון כה גדול שמפלגה מתפרקת אחרי קדנציה או שתיים אם היו לה הישגים?
    (בשורה מתחת לתמונה כתוב “אותה עניין ממש”)

  7. gיא:

    יער, רעיון מעניין. בוא נמצא מפלגה שהתאדתה אחרי קדנציה או שתיים ושהיו לה הישגים.

  8. א.ג.:

    מבחינת הבטחות אין כל הבדל בין ביבי, בין פוליטיקאים חדשים, ובין פוליטיקאים וותיקים מהאופוזיציה.

    האם שלי יחימוביץ’ הקומוניסטית בראיית עולמה הכלכלית לא הבטיחה לנו גן עדן סוציאליסטי אם רק השמאל יבחר כדי להנהיג את המדינה?

    הייתי מעורב מאוד במערכת הבחירות, וכמתעניין ולא כתומך במועמד זה או אחר. אני זוכר היטב שזה בדיוק מה שהיא הבטיחה, אם כי היא כמובן לא השתמשה במילים המפורשות האלה.

    כך שבצד ההבטחות כולם אותו הדבר, ושלי יחימוביץ’ בבחירות הקודמות, כמו גם יצחק הרצוג שעכשיו מבטיח להוריד את יוקר המחייה בתוך *חצי שנה* לא שונים מכל השאר.

    זו מציאות מצערת. במי לבחור? אני לא יודע. אבל אני יודע שהבטחות בלתי מציאותיות ואף שקריות אינן שמורות רק לימין או למועמדים חדשים.

  9. אורנה:

    השגיאה הרווחת ביותר בתקשורת ובציבור היא שרפורמת הסלולר קרתה *בזכות* כחלון. האמת היא שהיא קרתה *למרות* כחלון.
    התנהלות השר לשעבר כחלון במכרז התדרים (וברפורמות רבות אחרות שהיו צריכות לצאת לפועל ולא יצאו- כמו רפורמת בזק) הייתה רוויה בכישלונות. מהפכת הסלולר נולדה כי שני בעלי הון וחברות תקשורת מצרפת החליטו לעלות לארץ ולהעתיק את המאבק ביניהם – מצרפת לישראל. משזה קרה, למרות טעויותיו של כחלון, ואשכרה יצר תהודה חיובית, הוא החל לרכוב על הסיפור כאילו זה בזכותו. זה לא. מי שבדק את התנהלות משרד התקשורת מקרוב יודע שאיפה הדימוי (“מושיע ההמונים”) ואיפה המציאות (בורות מוחלטת בקידום רפורמות). אחרי שכחלון עשה כל טעות אפשרית הוא ניכס את ההצלחה לעצמו בדיעבד באחד מתרגילי היחצ”נות הגאוניים שנצפו פה. התקשורת לא שואלת שאלות בנושאים שממש לא מבינה בהם ויחסי הציבור הצליחו בענק.
    בנוסף, מי מכם מכיר את העובדה שאחד ממקורביו ומליצי היושר שלו (שדווח שכנראה יקבל מקום במפלגה) הורשע בפלילים בפרשה תחת צו איסור פרסום? המעטים שיודעים נלחמים להסרת הצו (הפרטים יתגלו למי שיחפש את הפרשה הסודית במשרד התקשורת – מנפלאות גוגל, נסו והיווכחו).

  10. רועי:

    שרון, ברק, ביבי, אולמרט, פואד, דרעי, הירשזון, בניזרי, ליברמן – כל אלה מושחתים, אין חולק.
    אבל מרדכי וקצב? אם הכוונה היא שחיתות מוסרית, או פיתול לשון כזה או אחר, תסביר זאת לקוראים. אם לא – תפרט כיצד הם בדיוק מושחתים.

    ודבר נוסף: כחלון לא דומה ללפיד בשום צורה. קל לקטלג את שניהם במפלגת אווירה, מרכז, הצבעת מחאה וכו’, אבל השונה רב על הדומה. אמנם לא אצביע לו, אבל מי שהגיע מהיכן שהגיע, למד, עבד עשרות שנים בעשייה ציבורית וגם כיהן כשר בעבר, הוא ממש לא דומה לבן המקומבן מרמת אביב, שלא עשה דבר בחייו למעט להפריח הגיגים ולאהוב את עצמו מול המראה.

  11. יובל:

    רועי – מבחינתי, מי שמגיע לכלא או מורשע בבית משפט הוא מושחת – יש לי תחושה שלא צריך להסביר את זה (אבל מסתבר שאני טועה).

  12. רועי:

    אני חושב שמן הראוי להפריד בין מורשע א’ למורשע ב’, בטח כשמדובר בסוגי עבירות כאלה. ואם רוצים להרחיב את התחום האפור, אפשר לקחת גם את לופוליאנסקי כמשל (השיג כספים במרמה, אך ייעד אותם למטרות צדקה. פסול ומכוער, אבל אני מניח שרוב הציבור יכול לעכל את זה טוב יותר לעומת מושחת שמעביר מיליונים לבתו ולנהגו). בקיצור, אנשים קוראים “מושחת” והקונוטציה היא אחרת.

  13. יובל:

    אחרי מחשבה מרובה החלטתי להסיר מעצמי אחריות בכל הקשור לקונוטציות של “אנשים שקוראים”.
    לופוליאנסקי היה ראש עיר ולא חבר כנסת (האם שמת לב שכל מי שציינתי היה חבר כנסת?).

  14. רועי:

    כן, שמתי לב, לופוליאנסקי צוין כדוגמה אחרת לכך שלא צריך להתייחס לכל המקרים כאחד. נסכים על כך: רמת הייאוש מהפוליטקאים בישראל אכן מסוכנת.

  15. גו:

    יובל כאיש אשכולות וכחוקר תקשורת מה התפקיד של התקשורת האם התקשורת מדווחת או מנפחת את ה״בועות״ האלה?
    הקצאת זמן מסך ומילים בעיתון? מי ולמה? מה האינטרס%
    ואולי יש פה סוג של חוכמת המונים? אולי העם כמו משקיע ששם 80% בהשקעות סולידיות ו 20% בספקולטיבי עם סיכוי קטן להצליח ואופציה לזכיה גדולה

  16. עזרא מועלם:

    1. לא הייתי מזלזל ברפורמת הסלולר של כחלון. זה שקודמו הגה אותה, (נניח, בפועל קודמו שרת את טיקוני התקשורת), זו לא חוכמה גדולה. החוכמה היתה לעמוד מול צבא של לוביסטים צבא של עיתונאים מגוייסים, צבא של פוליטקאים חסרי מצפון מול האינטרסים הגדולים והחזקים שניתן לעלות על הדעת – לעמוד מול כל אלו ולעשות בדיוק את הדבר הנכון והאמיץ ומה שנתפס אז כבלתי יאמן.
    2. ולמה זה כל כך חשוב ורלבנטי? כי יוקר המחייה, המצוקות החברתיות, חוסר השויון הם כעת הבעיה המרכזית שמציקה לישראלים. כחלון הוכיח שהוא מסוגל לעמוד מול אינטרסנטים עד כה אף פוליטיקאי אחר לא הוכיח את הדבר הזה.
    3. שר רווחה בישראל יכול לצאת גדול אם הוא משרת בממשלה בה מתבצע שינוי בסדר העדיפויות התקציבי. ממשלה בה מקצצים נניח בתקציבי ההתנחלויות או החרדים או בתקציב צעצועי המלחמה החדשים שצהל קונה לעצמו ומעבירים את הכסף לנושאי רווחה. זה לא מה שקרה בעידן של ביבי כראש ממשלה וכחלון כשר רווחה. במידה רבה על הרקע הזה נוצר קרע בין השניים שהביא לפרישת כחלון מהליכוד. לציין חוקים ״חברתיים״ שהעלתה האופוזיציה, (רובם אגב חוקים של דב חנין וניצן הורוביץ), ולומר שכחלון לא חברתי כי הוא לא אישר אותם זו אמירה לא רצינית בהתחשב בעובדה שכסף לא גדל על העצים ושר בממשלה מחויב למשמעת קואליציונית.
    4. אין שום דבר קדוש בשתי המפלגות הזקנות והרקובות העבודה והליכוד. זה שהן לא מתפרקות לא אומר שמומלץ להצביע להן. שתי המפלגות גוררות חובות עתק מחויבויות מכאן עד הודעה חדשה לבעלי אינטרסים שונים. לטעמי הן לא המוצר הפוליטי האידיאלי. אבל כל אחד וטעמו האישי. נכון שדש התפרקה בסופו של דבר אבל בזכותה יש לנו את השלום עם מצריים. נכון ששינוי התפרקה אבל בזכות כמה שנים טובות בלי חרדים בממשלה נחתכו קיצבאות והטבות סקטוריאליות ומאז תא משפחתי חרדי הולך ומצטמצם בגודלו. נכון שקדימה התפרקה אבל המפלגה הזו בהנהגת אולמרט הניחה הצעת שלום משמעותית ניהלה באופן מופתי את המדינה ביצעה שני מהלכים צבאיים דרמטיים ובעלי משמעות חיובית. בקיצור אין פסול במפלגות מצב רוח בתנאי שהן מונהגות על ידי אנשים איכותיים ורצינים – מה שאי אפשר לומר אגב על יאיר לפיד.

  17. שמוליק:

    רועי – מבחינתי, מי שמגיע לכלא או מורשע בבית משפט הוא מושחת – יש לי תחושה שלא צריך להסביר את זה (אבל מסתבר שאני טועה).

    עד כמה שזכור לי ביבי לא הגיע לכלא וכמובן לא הורשע אני חושב שאפילו לא הואשם אף פעם,
    חוץ ממשפטי שדה בעיתונות על תקציב הגלידות/העברת דירה וכו’.

    הציבור הישראלי מת על שני דברים: שמפחידים אותו (ולכן בנימין נתניהו ראש הממשלה)

    המענין הוא שהמתמודדים האחרים מפחידים אותנו ג”כ בעשור האחרון שהבידוד המדיני מחכה מעבר לפינה, והשד הדמוגרפי הולך להתפרץ.
    כנראה שזה פחות מפחיד את הציבור הישראלי מהגרעין האירני.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: