תעבדו עבורנו ולא תאמינו מה יקרה אחר כך

בעבר טענתי שמי שקורא את “חורים ברשת” מגיע לו ואני עדיין עומד מאחורי ההצהרה הזו. אבל מה בקשר למי שכותב ב”חורים ברשת”?

דוד אברהם מ”וואלה ברנז’ה” מספר שגל מור, מייסד “חורים ברשת” פיתח במודל עסקי חדש, כנראה אחרי שהמודל העסקי הקודם “תנו לנו 150 אלף שקל ונגיד לכם תודה” מיצה את עצמו. על פי המודל החדש כותבים שיכתבו ל”חורים ברשת” יקבלו כסף כנגזרת מהוויראליות של הטקסט שכתבו. זאת אומרת שאם הם כתבו טקסט ומעט אנשים קראו אותו, הם לא יראו גרוש אבל אם זה יהיה טקסט מוצלח הם יתחלקו עם “חורים ברשת” בהכנסות (אברהם לא שואל ומור לא עונה מהם יחסי החלוקה בין הכותב לפלטפורמה). “עיתונאות יזמית מבוססת תמריצים היא בעינינו המודל הנכון לעת הנוכחית”, הסביר מור.

לול!

אבל בואו נתחיל בהתחלה.

“חורים ברשת” הוא אתר clickbait קלאסי. למעשה, הוא כל כך קלאסי שהוא פארודיה על מהו clickbait. כדי להמחיש את הטענה, לבשתי כפפות פלסטיק, אחרי הכל אני לא רוצה לתפוס בטעות מנדבוצ’קס, ונכנסתי ל”חורים ברשת”. מצאתי שבשבוע החולף הופיעו באתר יותר מ-25 ידיעות שבכותרת שלהם הופיעה המילה “זה” ועוד 15 ידיעות שהופיעה בהן המילה “זו”. כותרת ידיעה סטנדרטית באתר מנוסחת כך: “כשסטודנט של המרצה הזה למתמטיקה חיפש אותו בגוגל הוא הופתע ממה שהוא מצא” (לא תמצאו כאן קישורים ל”חורים ברשת”. תצטרכו להאמין לי שאני לא ממציא).

הפיכת הכותבים לכאלו שמתפרנסים מכך שאנשים יקליקו על כותרות הטקסטים שלהם שמופצות ברשתות החברתיות, תהפוך את הפרקטיקה הזו לקיצונית במיוחד. בקרוב: “הכלב הזה אכל את הילד הזה כדי למצוא את הדבר הזה בתוך הבטן שלו שהשפריצה את הנוזל הזה לתוך הפנים של האיש הזה. לא תאמינו מה קרה אחר כך!”.

אם בזה (משחק מילים) לא די, “חורים ברשת”, שגם כך מתעסק בעיקר בפורנו, אחרי הכל, פורנו זה מאוד ויראלי (“הסרטון של אנשים ממשים אשכים…”; “תאילנד מזהירה: חמש שנים בכלא על סלפי עם מחשוף תחתון”; “מחאת הפטמות”; “האישה הזו מנהלת מאבק למען חשיפת חזה…”; “האם לגיטימי להכריז על חרם אוראלי”), צפוי להפוך על פי המודל העסקי היזמי החדש לאתר הדושבאגים הרשמי של ישראל – אם הוא לא כזה כבר כעת.

(לא אילוסטרציה: כך נראות “כתבות” ויראליות ב”חורים ברשת”)

לבסוף, צריך להיות חזיר מסוג מאוד מיוחד כדי לדרוש מהכותבים שלך לעבוד בשבילך פעמיים: פעם ראשונה אתה מבקש מהכותב לכתוב עבורך טקסטים בחינם ופעם שניה אתה דורש ממנו לקדם אותם. אם הכותב יצליח בשתי העבודות הוא ודאי יהיה מאושר לגלות שהוא נדרש להתחלק בהכנסות עם מי שלא לקח שום סיכון כדי לפרסם את הטקסט ובעצם לא מתגמל את הכותב על כישרונו ככותב אלא על כישרונו כנוכל שמצליח לגרום לאנשים להקליק על תמונות פורנוגרפיות.

עכשיו כשאני חושב על זה, גם מי שכותב עבור “חורים ברשת” מגיע לו.

נכתבו 5 תגובות לפוסט “תעבדו עבורנו ולא תאמינו מה יקרה אחר כך”

  1. גולש:

    כמה מרמור באדם אחד. קורא אותך ושם לב שכל פעם שקורה משהו חיובי באדון מור (כמו ספר וכעת זה) אתה צץ כדי לטנף אותו. כנראה שאתה ממש מקנא בו.

  2. יובל:

    עלית עליי, גם אני ניסיתי להקים אתר פורנו אבל לא הצלחתי. הקנאה אוכלת אותי.

  3. אנונימי:

    זה תמים לטעון שאתרים לא מסכנים שום דבר בפרסום. הפלטפורמה תמיד מסכנת משהו, או סיכנה בעצם בניית הפלטפורמה, והמודל הוא לנסות לגזור אחוז מהצלחת המשתמשים בפלטפורמה.

  4. גיל:

    בלי קשר לתכנים של האתר שאני מסכים הם נחותים, אני לא מבין מה לא בסדר במודל העסקי שהם מציעים לגולשים? במה זה שונה מיוטיוב שגם משלמים לאנשים מעל למספר קליקים מסוים? לא מעט אתרים מציעים לגולשים להתחלק בהכנסות כתלות בכמה אנשים מגיעים לפוסט/וידאו שלהם. אותם אנשים יכולים לקדם את את הפוסט על ידי פירסומו במדיה החברתית אבל הם גם נהנים מהפלטפורמה של האתר עצמו. יש הבדל גדול בחשיפה שיקבל פוסט שנמצא בבלוג פרטי וזניח לבין חשיפה באתר בלוגים. זה מצב שבו כולם נהנים. האתר נהנה מכותבים שכותבים בחינם, ואנשים יכולים להרוויח כסף מפרי עטם אז מה רע? אני מסכים שהאתר צריך להיות ברור לגבי איך ההכנסות מתחלקות.

  5. שחר לוי:

    אם תוסיף לחיפוש שלך “אלה” ו”אלו” תמצא עוד כמה קליקבייטס:
    “לאחר עשרות שנים נמצאו התמונות האלה, המתעדות בגידה מ-1969”

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: