פורנוגרפיה של פחד

"פורנוגרפיה או בקיצור פורנו", מסבירה ויקיפדיה, "היא תחום שעיקרו הוא הצגה של גוף האדם או ההתנהגות המינית של האדם במטרה לעורר גירוי מיני". לפורנו, אם כן, יש פונקציה מאוד ברורה: לעורר גירוי מיני.

אנשים לא צופים בפורנו כיוון שהם מתעניינים בתפאורה, בזוויות צילום או בעלילה. הם באו בשביל הפונקציה. זה עובד גם מהצד השני: מי שעושה פורנו יודע בדיוק מהי הפונקציה של מה שהוא עושה, ולכן כל העשייה שלו מכוונת כך שהיא תשרת את הפונקציה הזו. וזה נכון גם לצד המשדר: מי שמקרין פורנו (נניח בתי קולנוע, בתקופה שעוד הקרינו פורנו בבתי קולנוע), יודע שהוא לא מקרין את פליני; הוא יודע מה הוא מקרין, מה הפונקציה של מה שהוא מקרין ואילו רגשות אמורים להתעורר בקרב מי שמגיעים לצפות במה שהוא מקרין.

הדיון פורנו, סוגיה חברתית מעניינת לכשעצמה, מזכיר לי כותרות כמו זו שמופיעות באחרונה כמעט מדי יום ב-Ynet.

יש בכל זאת כמה הבדלים בין פורנוגרפיה רגילה לבין הכותרת הזו.

הראשון הוא שבפורנוגרפיה רגילה השחקנים לוקחים חלק באירוע כשהם יודעים מהו מהותו של האירוע, מהי הפונקציה שלו. ליאם יוטקו בת ה-13, שהתקשרה למוקד המשטרה, לא ידעה שהיא עומדת לככב בסרטון פורנו של פחד. היא פשוט התקשרה למשטרה כי זה מה שלימדו אותה שעושים כאשר דוקרים אותך.

השני הוא שעל פי רוב אתה לא נתקל בפורנו בערוצי המיינסטרים, שלוש-ארבע פעמים ביום וממילא אם זה איכשהו קורה, זו בחירה של הקהל. אבל הקהל שצופה בפורנו של פחד לא תמיד בוחר האם לצפות בו או לא. נכון, על הכותרת המטונפת של Ynet אני יכול לבחור אם להקליק או לא, אבל ברוב הפעמים הדבר הזה משולב בתוך שידורי החדשות הרגילים ואין לך דרך אמיתית להימנע מהחשיפה לפורנו הזה.

לבסוף, ישנה תעשייה שלימה של סרטי פורנו. ישנם מפיקים, במאים, עורכים. ישנו ארגון שמטרתו הפצה של הסרטונים האלו למטרות רווח כלכלי. גם בישראל ישנו ארגון שמפיץ את הסרטוני פורנו הפחד. קוראים לו משטרת ישראל. הגוף הזה מחפש בארכיון המוקלט שלו את השיחה שבה ילדה בת 13 מתקשרת למוקד המשטרה לאחר שדקרו אותה, כי זה מה שלימדו אותה שעושים, והוא דואג להפיץ את השיחה הזו כדי שאנשים יסתכלו לתוך הפחד בעיניים, מקרוב, בצורה חשופה, בוטה, בדיוק כפי שאיברי מין מוצגים בסרטי פורנו: בצורה חשופה, בוטה, גלויה.

קשה להישאר אדיש לסרטי פורנו – הם עושים את העבודה שלהם בצורה טובה, זו הפונקציה שלהם. קשה גם להישאר אדיש לסרטוני פורנו הפחד שמפיצה משטרת ישראל בחסות מדינת ישראל. נסו לחשוב מה חיים בתוך פורנו בלתי פוסק עושים לנפש האדם ותקבלו הצצה מעניינת לחיים של צרכן התקשורת הישראלי ששוחה יום אחרי יום בתוך פורנו של פחד בחסות התקשורת הישראלית ובעידוד ממשלת ישראל.

יגידו אנשים: "חתיכת שמאלני, מה אתה רוצה, להסתיר את האמת? את המציאות?! אנשים חיים בפחד!". זה כמובן נכון. גם אני חי כאן. מצד שני, כמו שאנשים נדקרים ברחובות, הרבה מאוד אנשים מקיימים יחסי מין. כל יום הם מקיימים יחסי מין. תרצו לראות את כל זה בחדשות כל יום? כל היום? זו גם המציאות, לא?

בשורה התחתונה המטרה של סרטי הפורנו היא להכניס כסף למי שעומד מאחוריהם. מי שחושב שאין מטרות פוליטיות מאחורי סרטוני הפורנו של הפחד חי בסרט. פורנו.

8 מחשבות על “פורנוגרפיה של פחד

  1. להקלקה על הקישור ושמיעת הרגעים האחרונים של הקורבנות, או הצפייה בסרטון ההשלטות המדממת על המחבל אין שום ערך חדשותי. אין לזה מקום באתר שמשדר חדשות, זה סנאף לכל דבר ועניין.
    אתרי החדשות אינם משדרים "חדשות" אלא הם שופר של מישהו שהאג'נדה שלו היא להשאיר את ההמונים במצב רגשי מסויים, לרוב מעורער ורווי פחדים, שנאה ורגשות עוכרים, וסיבותיו עמו.
    הצורך לצפות בזוועה הוא אנושי, כולנו מאטים ליד מוקד התאונה כשאנו חולפים על פניו בכביש, אך הרכיבה והניצול הציניים של הנטייה הפסיכולוגית הקלוקלת הזאת, על מנת להפיץ פחד וטרור מנטאלי הם פשוט פשעים נגד האנושות.
    החדווה שבה אתרי וערוצי ה"חדשות" מפמפמים לנו את הידיעה המזעזעת הבאה, היא התבהמות של החברה שלנו, שכמו בימי רומא האחרונים, רוצה רק לחם ושעשועים, ואת הגלדיאטורים שלה מדממים היטב, ואם אפשר את הצרחות לשמוע בסטריאו ב"צפו: תיעוד נדיר".

    אני נכנס לטמקא לקרוא ולהתעניין בקורות היום, בצורה מדודה וזהירה.
    לעולם איני לוחץ על "צפו: השיחה האחרונה של קורבן הפיגוע/חטיפה/אונס", אני רוצה לישון טוב בלילה

  2. @אסף, הוא צורך את טמקא רק בפרטיות ביתו ולא בעבודה, כשהבנות לא רואות. זה בכלל לא למטרות גירוי, אלא לצרכים מקצועיים בלבד. תתביש לך שחשבת אחרת.

  3. אז המשטרה אשמה שטמקא פרסמו פורנו?

    "ארגון שמטרתו הפצה של הסרטונים האלו למטרות רווח כלכלי", זה לא המשטרה.

  4. הכל נכון. מה שאתה שוכח לציין יובל זה שאתה *בוחר* להיכנס לאתרים האלה. אתה מעלה את הרייטניג של האתרים האלה. אתה היער שבו נופל העץ. אתה יכול לבחור לא לשמוע, לא לקרוא, לא להתייחס או שאתה יכול לתדלק את האש.

    מקרה מבחן- ח"כ מהספסלים האחוריים. התעלמות מוחלטת ממנו ומפועלו תעלים אותו מהשיח הציבורי. במקום להתעלם מהרדידות האינטלקטואלית שהוא מפגין, הופכים אותו למעין אורים ותומים בכל הקשור לזילות משכן הכנסת.

    אני מציע לבחור.
    לבחור לא להקליק באתר זה או אחר, לא לבקר במקורות מידע מפוקפקים, לא לקחת חינם את העיתון ולא לצפות בערוץ הבעייתי.
    בסוף היום, זו הדרך הכי אפקטיבית ואחת שהוכחה כיעילה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *