נמאס לי מכם, מפחידנים עלובים

במאי 1999, אחרי שבנימין נתניהו הפסיד לאהוד ברק, התראיין עמוס עוז לרדיו. הוא ניסה להסביר את תחושת ההקלה בכך שנתניהו וממשלתו כבר לא בשלטון והסביר כך (אני עושה פראפרזה על דבריו): זה כמו שליד החלון שלך טרטר במשך שנה וחצי גנרטור. אתה לומד לחיות איתו, עם הגנרטור, אתה לומד להתרגל לרעש. אבל אם אחרי שנה וחצי הוא פתאום משתתק, אתה מבין כמה רעש הוא עשה ומה הערך המנחם של השקט שבא אחריו.

עוז ביטא בצורה מדויקת את התחושה שהיתה לרבים (מן הסתם לא לאלו שהצביעו לנתניהו) – גם לי. הקדנציה הראשונה של נתניהו היתה קדנציית השיסוי, קדנציית בראון-חברון, קדנציית הלחישה על אוזנו של הרב כדורי (“השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים”).

הקדנציה הזו שונה. זה לא שנתניהו הפסיק להאמין בשיסוי, הוא פשוט הבין ששיסוי לא מוביל ליציבות שלטונית. לכן הוא והממשלה שלו בוחרים במכשיר רטורי טוב יותר: פחד.

אני מאמין קטן מאוד בקונספירציות. אני לא חושב שאחת לשבוע מתכנס נתניהו עם יועציו והם דנים כיצד יפחידו השבוע את העם (הוא לא מאמין להם, הוא לא סומך עליהם, ולמעשה הוא מזמין חקירות שב”כ נגדם, והם יודעים שממילא כל החלטה שיקבלו חייבת אישור של שרה). אבל אני חושב שיש משהו בהתנהלות של נתניהו, ברטוריקה שלו, בדרך הפעולה שלה, בדרך המחשבה שלו ובדרך שבה הוא מפעיל את אנשיו, שמשדרים כל הזמן שאנחנו, כעם, כציבור וכאזרחים צריכים כל הזמן לפחד. המסר הזה מחלחל מטה עד שכולם מתחילים לדבר, לחשוב ולתרגל מילים ומעשים של פחד, עד שנראה שאין עוד דרך אחרת לחשוב על המציאות; כמו פילטר ענק שיושב על החיים שלנו, הכל עובר דרך פריזמה של פחד.

חשבתי על זה כאשר שמעתי בגלי צה”ל שתי פרסומות האחת אחרי השניה, רגע לפני החדשות. בראשונה נאמר כי הבית שלנו תמיד נתפש בעינינו כמקום הכי בטוח אבל הבית יכול להיות מקום מסוכן. למה? חשבתי שמדובר בפרסומת של המוסד לבטיחות וגיהות אבל הסתבר לי ש”רעידת אדמה בישראל היא רק עניין של זמן” ולכן אסור לי לתת לה לתפוס אותי לא מוכן. מיד אחריה שודרה פרסומת אחרת שבה רננה רז הסבירה לי שכבר שבע שנים לא ירד פה גשם כמו שצריך ושעד עכשיו ירדה רק 25% מכמות המשקעים הממוצעת. “ישראל מתייבשת“, היא אמרה לי בעודה מתקלפת.

כך, תוך 60 שניות, למדתי לפחד משני איתני טבע שאין לי עליהם שום שליטה: רעידת אדמה ועננים. לזה צריך להוסיף את הפחד מאש, הפחד משפעת, הפחד מתקיפה באירן – וזו כמובן רק תחילתה של רשימה: הפחד מכך שאין בעצם על מי לסמוך (שר החוץ תחת חקירה, הרמטכ”ל המיועד תחת חקירה, המועמד המרכזי למפכ”ל המשטרה תחת חקירה, שר האוצר לשעבר בכלא, הנשיא לשעבר בדרך לכלא, ראש ממשלה לשעבר בדרך לכלא, חצי ממפלגת ש”ס כבר בכלא או בדרך לכלא) ושכל מערכות המדינה קורסות – מערכת הבריאות נמצאת בקריסה, מערכת החינוך נמצאת בקריסה, מערכת הסעד והרווחה נמצאת בקריסה, יחסי החוץ של ישראל בקריסה, מערכת החוק נמצאת בקריסה, הרכבת נמצאת בקריסה, מערכת הכבישים בקריסה, המסים כל הזמן עולים כי אין כסף לממן את המערכות שאוטוטו קורסות, הנגיד מזהיר שהנה הוא עומד להעלות את הריבית והמשכנתא תקפוץ פי כמה, מה שאומר שמעבר לכך שהמדינה שולחת יד לכיס שלך ומוציאה משם כמה כסף שבא לה, גם הבנק יעשה זאת בקרוב. הדולר יורד מדי והשקל מתחזק מדי, בשוק הנדל”ן מתפתחת בועה, “ישראל היום” הוא סכנה לדמוקרטיה, צה”ל מנופח מדי, המשטרה מצומקת מדי, אין מספיק חוקרי ילדים, רופאים מרדימים, בתי חולים לזקנים ותשושים ובפייסבוק ילדים מתאבדים.

לצד זה, אנחנו מותקפים, כל הזמן מותקפים על ידי גורמים שרוצים ברעתנו: הפליטים מסודן שבאים לחסל אותנו, מהגרי העבודה שמשתלטים על הרחובות, הערבים שרוכשים שטחים ובתים, החרדים שרוצים מדינת הלכה, המתנחלים שעוקרים עצי זית, הבדואים שגונבים מכוניות, הבנות הספרדיות שרוצות ברוב חוצפתן ללמוד עם הבנות האשכנזיות, האתיופים והרוסים שהם בכלל לא יהודים, הסורים שרוצים את הגולן, המצרים שמאיימים לחסל את התיירות באילת, הלבנונים שבוחרים בחיזבאללה, הפלשתינאים שלא רוצים שלום, הטורקים שרק רוצים מלחמה, האירנים שבונים פצצה, הבריטים שרוצים להעמיד אותנו לדין, האמריקאים שנמאס להם מאיתנו, הדרום אמריקאים שמכירים במדינה הפלשתינאית, ההודים והסינים שלוקחים מכאן עבודה.

לכל מקום שאתה מביט אתה מוצא מישהו שמאיים עליך, מישהו שרוצה ברעתך, מישהו שמזהיר אותך מפני משהו נורא. בכל פינה סכנה אורבת, תופעה חדשה או ישנה מבקשת לחסל אותך. כולנו נמצאים סנטימטרים ספורים מקו העוני, בדרך לתאונת דרכים, למחלה סופנית, לשתיה של מים לא בריאים, למנת אוכל מקולקל, למטוס שנחת במסלול הלא נכון, לרכבת שעולה באש, לשוטר מושחת, לרופא שלא ישן 36 שעות, לעובדת סוציאלית שחטפה מכות, למורה שנמאס לה מהתלמידים שגומרים ללמוד והולכים לשתות אלכוהול, להסניף גז מזגנים, לעשן מבסוטון. אנחנו חיים בחברה מתפוררת, דמוקרטיה מתפרקת, מדינה שנמצאת על סף כליה.

אני זוכר את הקדנציה הראשונה של נתניהו ואת ההרגשה שמעתה ככה זה יהיה, שהגנרטור הזה יטרטר לכולנו מתחת לחלון מעתה ועד עולם. הא לא יטרטר מעתה ועד עולם כי בעולם נורמלי אנשים נורמליים לא מסתובבים כל הזמן בתחושת פחד קיומית, קיצונית ואינסופית. נכון, העולם מלא סכנות, וישראל מאיומת יותר מנורבגיה. יש לישראל צרות ובעיות וחלקן אמיתיות וכואבות. ועדיין, ישנם מקומות בעולם, חלקם ממש לא רחוקים מכאן, שאנשים חיים בהם את חייהם בלי תחושה פנימית שלא מרפה של פחד שנוקש בעצמות. הם הנורמליים. אנחנו חיים תחת שלטון הפרנויה של נתניהו שמתחבר לנטייה ההיסטרית של אמצעי התקשורת ההמוניים לצבוע כל כותרת באדום, להגדיל את הפונט ולהכריז על אסון.

נמאס לי מכם, מפחידנים קטנים ועלובים. לא תצליחו להפחיד אותי. אני לא בודהיסט ואני לא מאמין שאחזור לכאן בגלגול הבא. ניתנה לי הזדמנות אחת לבלות בעולם ואני לא מתכוון לבזבז אותה על פחד.

נכתבו 48 תגובות לפוסט “נמאס לי מכם, מפחידנים עלובים”

  1. שני:

    הייתי בוחרת בך עכשיו להיות ראש הממשלה. כל הכבוד.

  2. אסף:

    לא הבנתי מי זה “מכם”?
    רוב הדברים האלה לא מומצאים, ואתה לומד על רובם מהתקשורת שאולי מנסחת כותרות דרמטיות מדי – הם הרי צריכים למכור עיתונים או פרסומות – אבל לא ממציאה את הדברים.
    על מי בעצם הביקורת שלך? על תקשורת צהובה מדי, על מדינה שלא מנוהלת מספיק טוב או על זה שעם הגיל האיומים הללו מחרידים אותך יותר מבעבר?

  3. grebulon:

    אתה מתחיל להשמע כמו אדם קורי מ-no agenda.
    מומלץ להקשיב פעמיים בשבוע: http://www.noagendashow.com

  4. יואב מ.:

    טור מצויין כתמיד.
    ברשימת האיומים (מתנחלים, דתיים וכו’) שכחת “שמאלנים שמשתפים פעולה עם הטרור”.

    אסף, זה נכון שאפשר לייחס הרבה גם לגיל – הרי אנחנו מודעים יותר לכל הסכנות שקיימות. אבל למה בהולנד אנשים מבוגרים לא מפחדים ככה? אין להם שם בעיות, הכל מושלם? רק אנחנו דפוקים?
    זה עניין של פוקוס. לא הייתי תולה הכל בביבי, אבל אני לא אשכח לו את תשדירי הבחירות (לקדנציה הזו? הקודמת?) שתמיד הכילו כיתוב אדום לוהט על רקע שחור שמתאר לנו כמה מסוכנות המפלגות האחרות. הוא התחיל את שיטת ההפחדה להיבחרות, ואם זו הגישה שלו – אז הוא וואחד מזגן שמטרטר מתחת לחלון של כולנו.

  5. רם:

    יואב, אני חושב שהתגובה של אסף הוא ההמחשה הכי טובה של הטור המצוין הזה.

  6. אסף:

    יואב,
    מעבר לכמה ביקורים בבירתם החביבה, אני לא מכיר את החיים בהולנד.
    אני כן משער – ומקווה בשבילם – שגם אם יש להם בעיות, הן פחות חמורות מאצלנו.
    אובייקטיבית – יש כאן המון בעיות אמיתיות. כולן משפיעות או עם פוטנציאל להשפיע על חיינו לרעה ולכן שוות חשש כזה או אחר. החיים שלנו כאן הם לפעמים משחק של תעדוף הדחקות.
    ולכן אני באמת לא מבין אם הפוסט הזה מתלונן על הבעיות עצמן וחוסר היכולת שלנו לפתור אותן, התקשורת ההיסטרית שמלבה, או העם ההיסטרי שמלובה (שני האחרונים מן הסתם מזינים זה את זה)

    רם,
    לא מבין מה אתה רוצה

  7. גיל פרוינד:

    לא פחד, אלא חוסר ישע, ומכאן אפטיה.
    איתני הטבע, ממשל כושל, ערבים, סמאלנים, פשיסטים, הכל בלילה אחת, והכל גדול. אין ליחיד כלים להתמודד, אז הוא מסתגר בד’ אמותיו ואומר “אין מה לעשות”.
    לגבי ביבי, אני לא חושב שהוא מייצר את הפחד, אלא חי בו.

    גרבולון: inthemorning

  8. רם:

    אסף אני לגמרי מאמין לך שאתה לא מבין מה אני רוצה

  9. אסף:

    השילוב של זעם, עילגות והתנשאות בהחלט חינני על הבוקר

  10. רם:

    לא יותר מאשר טיפשות, בורות וחוסר מודעות עצמית

  11. אילן:

    שיר רקע לפוסט panic /the smiths

    http://www.youtube.com/watch?v=9AlH2oYedfk

  12. צור:

    מנוסח כל כך יפה, וכל כך נכון.
    מזכיר לי קצת את האנימציה על ארה”ב בסרט Bowling for Columbine של מייקל מור.
    http://www.youtube.com/watch?v=NPBHtjZmSpw
    מומלץ בחום.

  13. שי:

    נתניהו לא הפסיק עם השיסוי, הוא פשוט הפסיק לעשות את זה באופן עצמאי והיום הוא משתמש בארגונים קיקיוניים כמו “אם תרצו”, “הפורום למען ארץ ישראל” וכדומה, בשביל ליצור מראית עין של תמיכה אזרחית בתפיסות הקיצוניות שלו.

    http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1963

  14. שוקי:

    מה ששי אמר.

  15. ירדן:

    תלמד לא לקרוא עיתון. בתכלס עיתונים הם האשמים העיקריים.

  16. אלטנוילנד | ספר חברה תרבות:

    […] אחרים (גרמניה או איטליה למשל).  לא כולם כאלה, למשל היו"ר שלא מפחד מאף אחד, אבל בכל […]

  17. קיפודפותם:

    כשאתה אומר “מהגרי העבודה שמשתלטים על הרחובות”, אתה מתכוון לעמיר פרץ ואיתן כבל?

  18. עמוס עוז:

    קומפרסור, לא גנרטור. ושלוש שנים, לא שנה וחצי.

  19. אסף לוי:

    לדעתי התבלבלת. מדובר בדורון רוזנבלום ולא בעמוס עוז

  20. עמוס עוז:

    לא מדובר בדורון רוזנבלום*, אבל רוזנבלום אכן הזכיר את ההתבטאות הזאת באחד מטוריו:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1077396.html

    *אם כי אני לא בטוח שמדובר בראיון ברדיו, נדמה לי דווקא שזה היה במאמר שעוז כתב ל”הארץ”, אבל אני לא בטוח. ואולי גם וגם.

  21. רוני רוזמן:

    אני מקנאה בך על היכולת לא לפחד. אני מפחדת מאוד, אבל לא מאיראן או מפליטים סודנים אומללים; אני מפחדת עד אימה מגזענות, לאומנות, בורות, משיחיות דתית, שנאת זרים/נשים/שמאלנים/הומואים/קידמה/אמנות ומרגישה באמת ובתמים שלילדיי אין פה עתיד. לא בגלל הדברים שביבי אומר (לא שמעתי/ראיתי/קראתי חדשות כבר כמה שנים טובות), אלא בגלל הדברים שאני רואה ברחוב (ואני עוד בלב לבה של הבועה התל אביבית המשוקצת). כי כשכולם עסוקים בלפחד כל הזמן מאיומים פיקטיביים וממשיים, הם מרשים לעצמם להתפשט ממעט התרבות, דרך הארץ והמוסר שהיו להם ואווירת אדם לאדם זאב משתלטת על כל חלקה טובה. וזה המפחיד באמת, כי זה איום שלא ניתן לנטרל, להתעלם ממנו או להדחיק; זו המציאות היומיומית שלנו פה – והיא מכוערת.

  22. אלונה:

    יובל, לדעתי מה שאתה מתאר הוא עוד אחד מסימני האמריקניזציה, שביבי הוא אחד מנציגיה המובהקים. צפה במהדורת חדשות בכל ערוץ אמריקאי מקומי ולמד פחד מהו. מייקל מור מראה את זה יפה מאוד בבאולינג לקולומביין.

  23. דורון ניר:

    אם לא תפחד, איך תקנה?

  24. vandersister:

    פוסט נפלא. תודה.

  25. עידו:

    רם, גם אני לא הבנתי מה אתה רוצה. אני ממליץ על תגובות של יותר ממשפט סתום אחד כדי שתוכל להעביר את המסר שלך לפשוטי העם.

  26. אופיר קרא עוז:

    אני מודה שגם אני לא הבנתי את הפואנטה.
    השאלה האמיתית לדעתי איך זה שבשנה שבה מספר הרוגים מטרור הנמוך ביותר ב10 השנים האחרונות (9) הגזענות משתוללת ברמות הגבוהות ביותר.

    לגבי רעידות אדמה ומים יש הרבה דברים שאפשר לעשות, אזה לא הייתי מצרף אותם לקונספירציה.
    20-30% מהמים בארץ נוזלים מצינורות דפוקים כי ראשי העיריות השקיעו את הכסף של המים במינוי מקורבים, לדוגמה.

    גם ברעידת אדמה עדיף שנהיה במצב של צ’ילה ולא במצב של האיטי, למרת שאנחנו יושבים על השבר הסורי אפריקאי.

  27. חנה:

    מזדהה לגמרי עם הפוסט הזה. סכמת הכל כל כך יפה. אני כבר מזמן הפסקתי לחיות בתחושה שכל העולם נגדי (כלומר, נגדנו), למרות שזה מה שהמנהיגים שלנו רוצים שנחשוב ומשתמשים ברטוריקת ההפחדה השכם והערב. אנשים שחיים בפחד תמידי סביר שיהיו סובלניים פחות, אלימים יותר.

  28. המצביעים רוצים בפחד!:

    המפוחדים נותנים לפחד לנהל אותם, והמפחידים שולטים ע”י הפחדות.
    אם העם לא היה רוצה לפחד הוא לא היה מכניס פתק שהוא יודע שלא מתאים לו

  29. יואב איתמר:

    הייתי נותן לך פרס סוקולוב.
    ולגבי המכניזם הזה, אני זוכר שאחרי השרפה בכרמל, יועצי התקשורת של ביבי עשו ספין, ומכל מקום נשמעה ההכרזה ש”אי אפשר להתכונן לכל סכנה” ואני אמרתי שחלק מהסכנות כלל לא היו אם ההתנהלות של הממשלה הייתה נבונה יותר.

  30. יעל:

    הפחד עובד בשני הכיוונים.
    ישנם גם פחדים שמונעים מבורות והם יכולים גם להוביל לאסונות של ממש. אבל פחד יכול גם להניע לפעולה.
    להפסיק לפחד, להפסיק לחשוש, משמעו להפסיק להיות מודע ואכפתי.
    הדרך להתמודד עם ההפחדה המכעיסה של הימין היא באמצעות עובדות, נתונים, הסברה, השפעה, פעולה, ולא תעזור כאן האמירה “תפסיקו לנסות להפחיד אותי”. זו עצימת עיניים.

  31. א.ה.:

    מצרף לאלו שלא מבינים את רם.

    רם יקיר – התגובה שלך יושבת יפה על המתחם בין לא מובנת לסתם גועלית. וזה עוד בלי להיכנס להמשך תגובותיך.

  32. איל:

    בן אדם שמקרין פחד, כנראה שהוא עצמו חי בתוך פחד. אולי משרה…

  33. nitsanem:

    חייתי מרצון שנתיים בבירת האינטלקטואליה העולמית – בוסטון, מסצ’וסטס. חיינו בעיר עם רמת הפשיעה הנמוכה ביותר בארה”ב בתוך עצים ופסטורליה. לכולנו השתחררו הכתפיים והגבות בזמן קצר.

    אין מילים לתאר את הדיוק שיש בטור הזה. מה שמפעים בו, זה שהוא מראה את המים.
    דגים, הרי, לא רואים את המים. במובן זה, שמי שחי ונושם מים, לא יכול להעלות על דעתו את האפשרות שניתן לראות אותם, ושיש תווך אחר (למשל אויר) שאפשר לחיות בו.

    אני אשאר עם המטאפורה כדי לא לכתוב פה בתגובות טור שלם מלא ב”להכנס לפרטים של זה.”

  34. רגשות מחושבים:

    באמת נמאס. על ידי הצפת כל הגורמים האלה יחד מנסים לגרום לאדם הקטן למשוך בכתפיו, להגיד “זה גדול עלי”, להתכנס ב-ד’ אמותיו ולראות סדרות מהרשת או ערוץ 24 או האח הגדול או כל שילוב שמעביר את הזמן בנעימים או לברוח מפה להולנד ובוסטון.

    יובל, האם ב”לבלות” התכוונת לאכול ושתה כי מחר נמות? אם כן, אני לא מסכים איתך ואני חושב שזו גישה אסקפיסטית הרסנית. צריך להתנער מהפחד, אבל לא כדי לבלות אלא כדי להתחיל לתקן.

    אני חושב שברגע שמתנערים מהפחד (או לפחות מדחיקים אותו קצת, הדחקה זה מנגנון השרדות חיוני לפעמים) ניתן לעשות הרבה דברים.

    ניתן לבחור תחום אחד או שניים (תלוי בתחומי העניין ובזמן הפנוי) ולהחליט “בזה אני נלחם”. זה יכול להיות תרומה כספית קבועה או חד פעמית, זה יכול להיות התנדבות פעם בשבוע וזה יכול להיות בשינוי כיוון בחיים, כניסה בכל הכח והקדשת החיים למאבק. אולי זה לא יעזור, אבל אולי כן. חיים רק פעם אחת, אם לא תנסי לא תדעי. לא הלך? לא נורא, היה קשה ונשאר קשה You know, you come from nothing
    – you’re going back to nothing
    What have you lost? Nothing!

    לכל הפחות, ניתן להחליט שבמקום שוב להצביע בבחירות לרע במיעוטו, מתוך פחד מהרע הגדול או מבזבוז הקול, מצביעים בפעם הבאה לטוב (מוקדש באכזבה לכל מחשבי החישובים ומרכיבי הקואליציות שסתמו את האף והצביעו לעבודה/קדימה רק כדי שנתניהו לא יילך עם ליברמן…).

  35. אלי:

    יש כאלה קוטרים שתמיד אוהבים להסתכל על חצי הכוס הריקה.
    מזגן מטרטר לא קובע לי את החיים אלא הוא חלק מהם, בדיוק כמו צפצופים של מכוניות ברחוב.
    יש לך בטן מלאה על העיתונות (זה לא חדש).
    אתה לא אוהב את נתניהו כי הוא ימני מדי, אחר לא אוהב אותו כי הוא שמאלי מדי.
    נראה לי שמעולם, בשום מקום בעולם לא היה שלטון שטוב לכולם ללא יוצא מן הכלל, אין דבר כזה.
    עדיף לדעתי לנסות להאיר את החושך מאשר להצביע עליו.
    בהצלחה.

  36. מרים:

    מה זה קשור לביבי?
    מי שיוצר את אווירת הפחד הוא התקשורת שמנפחת כל דבר למימדי אסון בשביל לגרוף רייטינג ולרכב על גליו לפחות כמה ימים מבלי להזדקק לסיפור חדש בכל פעם. בנוסף, אם בעוד כמה חודשים לא יהיה פתאום על מה לדבר אפשר לרענן סיפור ישן וטוב באיזו הערה קטנה כי בזמנו עשו מזה רעש והציבור עוד לא שכח לגמרי.
    מה קשור ביבי?! תאמין או לא, לא ב-כ-ל דבר בעולם הוא אשם.

  37. אילן:

    המדינה מקשיבה לך והתחילה קמפיין חדש זה לא פודל זה כלבת..…

  38. אדר:

    אני מסכימה בריבוע עם כמעט כל מה שנכתב. אני ממש לא מפחדת מפליט סודני מסכן או מפצצה איראנית שאולי תהיה ב-2015 (ותשוגר רק כי אנחנו נתקוף קודם ממילא, אני כבר רואה את זה קורה). יותר מפחיד אותי שכל מערך התחבורה הציבורית קרס, הרכבות לא עבדו והאוטובוסים התפוצצו באפס מקום, ושיותר ויותר אנשים נאלצו לבזבז דלק, להרעיל את הריאות שלי בפיח ולעמוד בפקקים שעות.

    מפחיד אותי שקרנות הפנסיה שלנו נשחקו מאז שביבי הפריט אותן, ובגיל 70 אני אצטרך להיאבק עם חברת ביטוח סיעודי פרטית כדי לקבל סיוע. מפחיד אותי שהעבודה היחידה שנוכל כולנו למצוא בעוד 10 שנים תהיה דרך חברות כו”א ועם אפס זכויות סוציאליות. ומפחיד אותי שהרופא שלא ישן 36 שעות (ומקבל 5500 שקל בחודש לא כולל תורנויות אחרי 7 שנות לימוד) ייקח את הרגליים שלו ויילך למקום שבו המדינה מכבדת אותו מספיק כדי לשלם לו שכר הולם. מפחיד גם שאסור להיות שמאלן כי ליברמן ישים אותך בכלא. כל הדברים האלה קורים פה. איראן זה שם, מה אכפת לי. בינתיים אנחנו פה והמדינה על סף סגירה.

    עליית המיסוי מלחיצה אותי פחות: במדינות מתוקנות מס גבוה זה סטנדרט, אבל יש תמורה למס הזה. בנורבגיה (יש לי ידיד טוב שם) למשל אתה מקבל דמי אבטלה במשך שנה שלמה ולא צריך להוכיח שאף מקום לא מוכן להעסיק אותך. נותנים לך זמן למצוא עבודה שמתאימה לך ולכישורייך אמיתיים. הבעיה פה היא שהמסים הולכים בעיקר על “ביטחון”, שזה שם קוד לחבורת גנרלים מחרחרי ריב שעושים מזה הרבה כסף וגם מרגישים ביגשוטים.

    עוד ממשלת ימין פה ואבדנו. לא רק בגלל הפלסטינאים, בגלל פשיטת הרגל החברתית, בגלל אווירת ה”תסתדר בעצמך” ו”בעייה שלך” במקום סיוע לחלשים וחלוקה הוגנת של המשאבים.

  39. אדר:

    אגב, אני – בניגוד לעמוס עוז – מעולם לא התרגלתי לטרטור של המזגן, וזה הולך ומפריע לי יותר ויותר.

  40. נתנאל:

    המליצו לי על הבלוג הזה, והתאכזבתי מאוד.
    גיליתי כאן אוסף של אנשים שמאוד אוהבים את עצמם, וממשתפים בחגיגה של “לשנוא את ביבי”
    כולם כאן חוזרים על אותם הסיסמאות, ונראה כאילו מעולם לא עזבו את המחשב, ומעולם לא היו מסוגלים להיות מספיק אמיצים לשמוע דעה אחרת, השונה מדעת העדר.
    כולם פה שכפולים אחד של השני, ואף אחד לא מסוגל לחשוב מחוץ לפרדיגמה של “ביבי הוא אויב העם”.
    חבל.
    אבל אני יודע, שבמקום בו אנשים אומרים כולם את אותו הדבר, וחושבים שהם הכי חכמים, והכי יודעים, והכי צודקים. אז מהר מאוד הם פשוט ייעלמו ואף אחד כבר לא ישים לב למה שהם אומרים. וטוב שכך.

  41. יובל:

    דעותיך החשובות יחסרו לנו – אבל ננסה להתגבר.

  42. יהונתן קלינגר | איך להתרחק מהשתן של נתניהו? ‏ :: Intellect or Insanity‏:

    […] הנכון להתמודדות עם נתניהו, כפי שמציין נכונה יובל דרור, הוא להראות לו שיש לך את הכח להתעלם ממנו, להראות לו שאתה […]

  43. אז למה הם בכל זאת כועסים על לפיד | מאבד תמלילים - הגלוב:

    […] הגנטי של הפוליטיקה של נתניהו הוא קוד של הפחדה מעורבת בשיסוי. את השיסוי ניסה נתניהו בקדנציה הראשונה […]

  44. מאבד תמלילים – הגלוב » ארכיון הבלוג » להיות ת(ל)מיד מוכן בישראל:

    […] כמעט שלוש שנים כתבתי את הטקסט הזה, ואני מציע לכם לקרוא אותו לפני שאתם ניגשים לטקסט […]

  45. איל:

    אני לא חושב שזה קשור לביבי או אפילו לישראל. כל הזמן מפחידים אותנו עם מגפות (סארס, פרה משוגעת, שפעת העופות, קדחת הנילוס וכנראה עוד כמה ששכחתי), אסונות טבע, קריסת הכלכלה, אוכל מסוכן ועוד ועוד.
    לא יודע אם האינטרס הוא עוד רייטניג לתקשורת, בלבול ההמונים והפחדתם כדי שלא ישימו לב שעושקים אותם או משהו אחר.
    בתור בן אדם שחי במדינה בה נפלו טילים והתפוצצו אוטובוסים אני לא לוקח את זה קשה מדי.
    הגזענות והשנאה (שאותם קל לראות במו עינינו בטוקבקים ובפייסבוק) יותר מפחידים אותי.

  46. החיים עלולים להרוג אותך | מאבד תמלילים - הגלוב:

    […] רווחים פוליטיים לא מבוטלים. לפני כמה שנים פרסמתי כאן טקסט שעוסק בטקטיקת ההפחדה של המדינה, שכל הזמן מזהירה את […]

  47. פורנוגרפיה של פחד | מאבד תמלילים - הגלוב:

    […] היא להכניס כסף למי שעומד מאחוריהם. מי שחושב שאין מטרות פוליטיות מאחורי סרטוני הפורנו של הפחד חי […]

  48. 2016 סוף ||| זו הייתה השנה | קווים ונקודות:

    […] נראה מצחיק ומשעשע על פני השטח, ומתחת לרעש הבלתי פוסק (״הגנרטור״ המפורסם מהמערכה ראשונה) רחשו כל החששות הישנים. לאן […]

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: