אנשים שיש להם את כל התשובות מדאיגים אותי. בגלל זה ביבי תמיד הדאיג אותי כי תמיד היו לו תשובות מלאות כרימון ופשטניות כעיפרון לכל דבר. גם כהנא (להבדיל אלף אלפי הבדלות). כמובן שכולנו (טוב, לפחות אני) חוטאים בכך מדי פעם רק שאני רוצה להאמין שאנחנו חוטאים בכך כשאנחנו מדברים בין חברים, כשאנחנו רוצים לחבוט את הדעה שלנו בדעותיהם של אחרים, כדי לחדד אותן, להבין את מגבלותיהן.
לזכותם של פוליטיקאים יש לומר שהם אנשים שאמורים (או לפחות כך הם חושבים) לעטות מסיכה של יודעי כל. אבל כאשר עיתונאים מתחילים לשחק במגרש הזה, זה כבר מתחיל להיות מגוחך. אני מודה שאני חש משיכה-דחיה כלפי ארי שביט שמצד אחד עושה רושם של אדם חושב ומצד שני עושה רושם של אדם שבעיקר רוצה שאנשים אחרים יחשבו שהוא אדם חושב.
שלא יהיה ספק; אני לא בחרתי באולמרט. ועדיין הטקסט של שביט הוא שילוב של יהירות, נפיחות והרבה מאוד יומרנות. הרי אפשר להעביר ביקורת בהרבה מאוד דרכים. הטקסט של שביט הוא לא ביקורת – הוא גיליוטינה.
(שימו לב שבעדכון לפוסט הזה הוספתי תו חדש. שיהיה משהו להשתעשע בו במהלך הסופשבוע. ניחושים יש להצמיד לפוסט המתאים)
מה איתך
גיליוטינה זה אחלה דבר
מוות מהיר ללא כאבים, שאחריו הראש שלך מתגלגל על הריצפה וילדי העיר בועטים בו משל היה כדור.
מה רע?
מזה חודש, כל פעם כשאני נוסע באוטובוס אני חושב לי על המאושר באדם – שר התחבורה שלנו. אין ספק שאגד ממשיכה לתפקד כמו שצריך גם כעת.
אולי ארי שביט מחשב את צעדיו בדרך לפוליטיקה. אולי שביט מריח בחירות בסוף המלחמה.
כדאי שיתייעץ עם שלי יחימוביץ' ואולי גם עם לפיד, בכנסת לא יוכל לעורר מהומות כדוגמת אלו שהוא מחולל במאמריו ב'הארץ'.
בכנסת גם צריך לפעמים לעבוד על פתרונות אמיתיים למצב, משיכה בקולמוס לא תספיק. ארי שביט לא טוב בלספק פיתרונות, הוא מתמחה בניתוח 'מרענן' למצב, שנלעס עד זרא, אך בתוכן של דבריו אין ממש, ובניגוד לביבי הוא גם לא מביא פתרונות אינסטנט. לא ברור האם יש לו פתרונות, ומהי האג'נדה הפוליטית שלו – מצב אידיאלי לממתין להצעה מגוף פוליטי כזה או אחר.
שביט כותב ודובר רהוט, ימים יגידו האם הוא גם יודע להוציא לפועל משהו מדבריו.
המממ… הלוווו…..
איך היתה החתונה, יובל?
כי הקול שלך מגיע אלי בדיליי.
אני מקבלת איזה רושם (מוטעה בודאי) שאתה נמצא בפיגור קל של 30 יום ו – 2,764 פרשנים / עיתונאים / כתבי שטח / בעלי דרגות במיל. ועוד כהנה וכהנה … ago.
מה שונה אצלו? הכותרת?!
משום מה, איך שראיתי את הכותרת ידעתי שמדובר בארי שמאי, האיש שמעריץ אריאל שרון ושונא את אולמרט.
בכל מקרה, מדובר על עיתונאי מאד מגמתי.
תמיד היה לי הרושם שבעיתונות נהוג להביא מספר דעות, לבחון סוגייה מכמה צדדים, לנתח מצב בצורה שלפחות מנסה להיות אוביקטייבית. נו, אז היה לי הרושם.
גם אני תכננתי להזכיר את המאמר הזה של שביט באיזה פוסט שרציתי לכתוב (ואולי עוד ייכתב). אני חושב שבאופן כללי שביט הוא פובליציסט מקורי ומעניין, וש(זהירות, סוג של הערה שובינסטית) קצת לא נעים לי לראות ככה גבר בהתקף היסטריה.
כן, האמת שיש יש תחושה כללית שהוא פשוט פספס איזה כדור….
אני חושב שהוא מכין את ארסנל ה"תראו מה אני אמרתי עוד לפני חצי שנה".
מי יודע מה יהיה עוד חצי שנה? מי יודע מה תגיד ועדת כהן של המלחמה הזו?
אין ספק שטוב יעשה העיתונאי שיכסה את כל האופציות.
נדמה לי שעלי מוהר גם כן כתב עליו היום.
נו באמת. דווקא אל ביבי וכהנא נטפלת? שמעת על פוליטיקאי שאין לו את כל התשובות? מה, אולמרט לא תמיד יודע מה צריך לעשות? פרץ אמר פעם "האמת היא שאין לי מושג"? קרה פעם משהו שלא הוכיח לביילין שהוא צדק עוד מההתחלה?
לא צריך לעצום את עין שמאל כשבוחנים את הפוליטיקאים.
יש לך כאן אבחנה חדה: "משיכה-דחיה כלפי ארי שביט שמצד אחד עושה רושם של אדם חושב ומצד שני עושה רושם של אדם שבעיקר רוצה שאנשים אחרים יחשבו שהוא אדם חושב.". שאפו.
אגב, יובל, בתקופה האחרונה מתחוור לי יותר ויותר שעשית בחירה נאה מאד בבחירות האחרונות.
יובל,
ראית את הבחור ב"מועצת החכמים" אור לרגע זה?
וואללה, היית רואה, היית נהנה.
טומי לפיד הוא לפעמים געגועים לאבא … (שלי)
🙂
מי יזכה במפרץ אהבה