שמה! נסגר – סיכום אירוע

ב-1 בינואר 2007 פתחה קבוצה מדהימה ומוכשרת של אנשים אתר אינטרנט שאפתני. קראנו לו “שמה!”. אתמול בערב, אחרי הרבה מאוד התלבטויות, החליטה הקבוצה לסגור את האתר.

בפוסט שבו סיפרתי על האתר כתבתי:

אין כאן אלגוריתם, אין כאן אוסף של RSSים בלתי מסונן. בדיוק ההפך. יש כאן הרבה עבודת עיניים של הצוות שהחליט להשקיע בהתנדבות בפרויקט שכל כולו קידום תוכן מקורי ומעניין בעברית.

יש הרבה סיבות בגינן שמה! נכשל במבחן התוצאה וזו בהחלט אחת מהן (אני בטוח שאתם תשמחו לציין עוד כמה עשרות). לא, לא בגלל שרק אלגוריתמים ומערכות אוטומטיות יכולות לעמוד מאחורי כזה פרויקט, ממש לא. הבעיה, לדעתי (אני כותב כאן על דעת עצמי ולא על דעת הקבוצה כולה), היא אחרת וכפולה: ראשית, זה היה פרויקט התנדבותי לגמרי. כל מי שהיה מעורב בו עשה זאת כי חשב שזה רעיון נחמד ורצה לקחת בו חלק. שנית, כל מי שהיה מעורב בו הוא איש עסוק עד הגג. אחד הוא פסיכיאטר, אחד הוא עיתונאי, אחד פרילנסר, אחד מפתח, אחד דוקטורנט, אחד עורך דין, אחד עובד בחברת הייטק, שניים בכלל נמצאים בחו”ל וכן הלאה.

מכיוון שזו מערכת שנבנתה כמבוססת על הסוכן האנושי, יש צורך מכריע בסוכן אנושי שיש לו זמן להשקיע בעניין. גילינו שזמן הוא חתיכת משאב יקר. בנוסף, הסתבר לנו, די במהירות, שהמערכת הטכנולוגית כפי שנבנתה, לא ענתה על הצרכים שלנו ושל הגולשים. הניסיון להשקיע בשפצורים ואף בבניית מערכת חלופית (ותודה למוסטיגמן על הניסיונות וההשקעה), התגלו כמאוחרים מדי.

בסך הכל זה היה ניסיון מעניין ואני בטוח שכולנו למדנו ממנו לא מעט: על החסרונות והיתרונות בניהול משותף של פרויקט, על האתגרים שעומדים בפני מיזמים התנדבותיים, על טכנולוגיה מקוונת וגם על כמה מוסיפיניו, שהרעיון לשמה! היה שלו, הוא מאאאאניאק שגרר אותנו לתוך העסק הזה.

ויש עוד משהו חיובי שנותר מכל הסיפור הזה והוא שנוצרה קבוצה קטנה ומשעשעת שמעבירה בינה ובין עצמה דחקות, רעיונות ומחשבות. בעולם ציני ואכזר כמו שלנו, זה משהו שאין לזלזל בו.

36 מחשבות על “שמה! נסגר – סיכום אירוע

  1. הלכתי וחיפשתי, כי שכחת מהפוסט הזה. ואז חשבתי לי- מאיפה הגעתי לגלוב? בסופו של דבר, אחרי כל מיני דברים, נזכרתי- היה איזה דאחקה ברשת של הסרטון של נינט שעושה את הזה בתנוחה שאסור להזכיר את שמה. מתי זה היה?!

  2. שמה היה אחד החביבים עלי בעידן הפרה-רידרים, צר לי לשמוע על מותו בטרם עת, גם לי יצאו משם כמה הכרויות מצויינות של חומרים ואנשים..

  3. הדבר החשוב באמת שיצא משמה, לי לפחות: ההוכחה שיש המון תוכן עצמאי ראוי אצלנו. איפשהו מישהו ימצא פתרון עובד ויעיל להצפה של התוכן הזה, ואז כולם באמת ירוויחו.
    תהי מנוחתו עדן.

  4. אז איך אני אמור להתיחס למשהו שלא ידעתי על קיומו (לבושתי הרבה) וכעת אינו קיים יותר?

    כמובן שבכל מקום אחר הייתי מזפזף הלאה אולם פה איני בטוח מה נכון לעשות. אשמח לשמוע את דעתכם.

  5. שמה היה רעיון מצויין של מוסיף. יש עושר של תכנים איכותיים בבלוגוספירה הישראלית והצורך בכלי שיציף את התכנים הללו לציבור הרחב עדיין קיים.

  6. עצוב, אבל מובן. הסיבה שאהבתי את שמה היא חיסכון בזמן. ידעתי שאם יש חומר טוב הוא חייב להיות שם. החבר’ה חסכו לי זמן אבל השקיעו מזמנם היקר שלהם, דבר שיכול לעלות על העצבים בסוף.

    תודה לעוסקים במלאכה ובמיוחד למוסיף.

  7. קצת מביך שבזמן האחרון כל התגובות שלי הן “מה שX אמר/ה”*, אבל מה ששרון ןהמאזינה אמרו.
    חבל ותודה ונתראה בשמחות.

    *ככה זה כשפתאום החיים שלי מתעקשים להתנהל מחוץ לבית ויובל מסרב בעקשנות לתאם את העלאת הפוסטים עם הלוז שלי :+)

  8. מחוסר זמן לא יצא לי להשתמש באתר הרבה, אבל גם לגרגרן הרססים הפרטי שלי אני לא מגיע 🙁
    למה לסגור ולא לנסות להוריש למתנדבים חדשים במקום זה?

    על כלפנים… יובליניו, איך אין עדיין פוסט על מאות הלירות בקנסות שחסכה לך המועצה המקומית שלך? מצאתי השבוע שטר בבית של מאה דראכמות ואז הופיעה הידיעה בעיתון שפרדס חנה עידכנה את הלירות לשקלים חדשים ותתחיל להטיל קנסות חניה ובניה והפעלת עסקים שבמשך 27 שנה לא חולקו… שווה פוסט 🙂

  9. עד היום אני מחכה שמוסיף יסיים להתחתן כדי שימצא זמן לסדר לי יכולת להעלות לינקים לפוסטים ב”שמה!”. מצד שני, מעולם לא הצלחתי למצוא תירוץ יותר טוב לעצלות שלי מאשר “מוסיף מתעכב, אז אני לא יכולה לעשות כלום” – מי לא קונה את זה?

  10. לינוי היא מקרה קלאסי של פספוס שהוא כולו שלנו. נורא רצינו לצרף אותה ונורא התביישנו בדרך שבה המערכת הרעועה מתפקדת ולכן דחינו ודחינו ודחינו ואמרנו – טוב אי אפשר להראות ככה את המערכת – קודם נתקן אותה.
    את הסוף, עכשיו – כולם יודעים.

    מצטער לינוי. תודה על הנכונות בכל אופן.

  11. עד היום לא שמעתי על הדבר הזה, ואני ממש ממש מצטער על כך.

    כבר הרבה זמן יש לי תקווה שיהיה אתר עברי בסגנון Arts and Letters Daily המצויין (הייתה לי גם תקווה הרבה יותר קטנה ובדיונית לנסות להרים דבר כזה…). זה פשוט מתסכל לפעמים לפספס פנינים אמיתיות רק בגלל שיש לי זמן וסבלנות לעבור, למשל, רק על ynet אבל לא על nrg.

    אפשר, אם זה לא מוקדם מידי, לפרט קצת על סיבת המוות? ושאלה יותר ספיציפית: האם אי אפשר להסתפק בעורך אחד שרק יעבור על המוני ההמלצות של הקוראים הנאמנים ויבחר מתוכם את הראויים ביותר (כן, כן, יש פה איזושהי הנחה סמויה)?

  12. פספוס שהוא כולו שלכם?! הייתי בטוחה שזה בגלל שהתעצלתי ללחוץ על מוסיף! חודשים אני מסתובבת עם רגשות אשם, ממלמלת בזעף: “שוב הוכחת שאת לא מסוגלת להתחייב”, רק כדי לגלות שיכולתי להאשים אחרים? שרפתם לי הזדמנות להאשים אחרים?!? מאיזה עדה אתם חושבים שאני?!?

  13. המממ, צודקת.
    עצלנית אחת! לא יכולת להתקשר אליו! שעות הוא בכה לי בטלפון, שעות! “לינוי לא מתקשרת אליי, לינוי לא אוהבת אותי!”. ואז היינו מתכנסים ומתכננים עלייך נקמות, והתחלקנו לקבוצות משימה, והפצנו עלייך שמועות (המממ, מי שקרא איפשו שלינוי היא בגובה מטר ועשרים, המממ, זה לא נכון) וחשבנו איך אנחנו נראה לך מה זה לא לקיים את ההבטחות שלך!
    יש לך מזל, מזל גדול, שבסוף החלטנו לסגור את וובסטר, אההההה את שמה!

    ~היו”ר מנסה להציל את המצב~

  14. שמה התפגר בגלל סיבה אחת, החבורה שהתאספה שם היא חבורה פאתטית שניסתה לעשות משהו שהם לא, קרי: אנשים שנושמים אינטרנט ומוצאים שם פנינים יקרים מפז. כל מה שהחברה המנופחים שם עשו זה למחזר פוסטים שראינו או אפשר לראות באלף מקומות אחרות. יש הרבה אתרים כאלה עם מסננים אנושיים בחול שמצליחים מעל ומעבר, אבל שם עורכי האתרים אינם עיתונאים או שאר סלבס מבולבלים אלא אנשים שנושמים רשת.

    כל השאר זה קשקוש.

  15. גם אני למדתי הרבה מהתצפית על “שמה”. בסופו של דבר הוא עשה סירקולציות בין אליטות שסומנו לנושאים שונים, מן הסתם בגלל שלאף אחד מהעורכים העסוקים לא היה זמן להתחיל לנבור מתחת לאדמה ברשת או לקפוץ לרשתות חברתיות בבלוגוספירה שאינן קרובות לליבו. אני חושבת שזו תופעה טבעית וזו אחת המגבלות של עיניים אנושיות אבל גם אלגוריתם עיוור לתוכן שניתן להתל בו, אינו הפתרון. הרעיון של תוכן גולשים הוא ליצור מצב שכל דם הוא לא רק “שדרן” (בלוגר וזה) אלא גם עורך ושופט ויוצר העדפות קריאה בקרב אחרים. ועל הכאוס שנוצר שם צריכים לעבור זוג עיניים ואלגוריתם גם יחד. אשר עידן קורא לשילובים הללו ווב 3.0, כמדומני. נתראה שם 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: