יש שרים בירושלים

יהונתן קלינגר כותב על מעלליהם של פקידי האוצר – הם מונעים קצבאות מניצולי שואה, הם משפילים אותם, הם דורשים כספים מבעלי עסקים שנפגעו במלחמה. מאחר ובשטח זה אכן מה שקורה, אין טעם לחלוק על כך. אבל, הוא ממשיך וטוען, התנהלות כזו של פקידים עובדי מדינה שקולה, למעשה, להפיכה צבאית: כאילו קציני צה”ל יעשו דין לעצמם, ימציאו מדיניות ויבצעו אותה, בלי שלמדינה יהיה פיקוח.

הבה נבחן את הנושא. חיילי צה”ל מחויבים למלא את פקודות הרמטכ”ל, והוא בתורו מקבל פקודות, לפי הגדרות החוק (ומיטב זכרוני), מממשלת ישראל באמצעות שר הביטחון. באופן דומה, אותם פקידי אוצר אינם קובעים מדיניות, אלא מקבלים הוראות משר האוצר ומנכ”ל משרדו.

כשבעיתונות מופיעות האשמות כלפי פקידי האוצר, שר האוצר שותק. מדוע? כי אז נצטרך לברר האם עובדי המשרד עושים דין לעצמם וממציאים מדיניות – ואז צריך לפטר אותם, או שלמעשה הם מוציאים לפועל את מדיניות השר, ואז הטענות לא צריכות להיות כלפי הפקידים. אבל השר הוא פוליטיקאי ויודע מתי לשתוק. למעשה, שתי האפשרויות מובילות לאותו אדם: שר האוצר. או שהוא מתנער מאחריות למדיניות שלו-עצמו, או שהוא נמנע מלפטר עובד שפועל נגדו. מסיבה כלשהי, אותה אני יכול רק לנחש, בוחרים בארץ להאשים את עובדי המדינה ולא את נבחרי הציבור.

מה שמתקבל זה, בעצם, מן שר אוצר לא-יוצלח כזה, שמושך בכתפיו ואומר: “מה אתם רוצים ממני? זה הכל הפקידים.” לא כך מנהלים משרד ממשלתי, ולא כך מתייחס בוס לעובדים שלו: נותן הוראות מאחורי הקלעים ונותן להם לספוג את חיצי הציבור. אדם כזה, כמו שאומרת הקלישאה, לא יכול לנהל גם באסטה בשוק.

נכתבו 21 תגובות לפוסט “יש שרים בירושלים”

  1. אחד העם 18:

    בישראל, הצבא נותן פקודות לממשלה. מבט חטוף בתקציב הבטחון ימחיש זאת

  2. רואה שחורות:

    1. עדיין, האחריות היא של הממשלה. אם היא חותמת גומי לרצון הצבא, הציבור צריך להחליף אותה. עד היום זה לא קרה.
    2. אם תשווה את אחוז תקציב הביטחון בהשוואה לתקציב הכללי, תגלה שהוא ירד בטירוף. האמירה שלך, למרות שהיא פופולרית, לא בדיוק מייצגת את המציאות.

  3. עומר:

    לא משנה למה הוא שותק – האחריות על ראשו.
    אם הכפופים לו ממציאים לעצמם חוקים והוא לא עושה דבר – זו אחריותו; אם הוא עושה דברים בניגוד להחלטות הממשלה – זו אחריותו.

    ואני מתכוון לאחריות במובן הקלאסי שלה ולא במובן האולמטרי שלה שאומר בדיוק את ההיפך (ר’ נאום אולמרט מ-04/02/2008 הידוע יותר בכינויו “אני לוקח אחריות בכך שאני לא לוקח אחריות. אה, וגם ביבי אשם!”).

    מריר? אני? מה פתאום!

  4. נתאי:

    אתה מוזמן לקרוא את דו”ח ווינוגרד, או דו”ח וועדת כהן לצורך העניין אם אתה רוצה לדעת מי מקשקש במי ביחסי צבא – ממשלה.

  5. צחי:

    רגע של עברית: מכשכש (בזנב), מקשקש (על נייר).

  6. ירושלמי:

    אני תובע את עלובנם של סוחרי השוק. מחנה יהודה לדוגמה מתנהל טוב מאוד, לא בטוח שהוא היה מצליח באותה מידה אם שרינו היו בעלי הבאסטות.

  7. מוסיף:

    צודק בהחלט.

  8. מנחם:

    רו”ש,
    מי שקצת מכיר את התנהלות המערכת השלטונית יודע שדווקא הפעם יהונתן צודק. אכן במקרים רבים הפקיד שולט על הפוליטיקאי ולא להפך. בחלק גדול מהמקרים אין דרך לפטר פקיד וגם להעביר אותו זו בעיה לא קטנה. לי ידוע על כ15 סוגים של שלטון פקידים כשלפחות במחצית מהם הדרג הפוליטי לא בר בחירה כמעט. יהונתן כמובן נסחף עם ההגדרה (הפיכה) אבל יש רקע לדברים.

  9. זה משנה:

    רו”ש, זה כאילו מעולם לא ראית את “כן אדוני השר”.

  10. רואה שחורות:

    לא, זה כאילו אני דורש משרים בישראל שלא להיות כמו השר ההוא מהסדרה.

    מנחם (8): אני מצטער, אבל ההסבר שלך לא מספק אותי. אם השר הוא חדל אישים, אני לא רוצה לשלם לו משכורת.

  11. יהונתן:

    כמובן שהדיון שאני דיברתי עליו הוא תיאורטי לחלוטין, אבל אני כן חושב שזו הפיכה, אני חושב שכשפקידים לא מצייתים לממונים עליהם מדובר בהפרה בוטה של החוק ואין הבדל בינה לבין שביתה.

    היום מדובר בסירוב לתת תקציבים לחולי סרטן, מחר מדובר בסירוב למגן את שדרות (או אתמול כבר) ומחרתיים מדובר בסירוב לאבזר את הצבא במטוסי קרב. איפה הגבול בין מרד, הפיכה וסירוב?

  12. דורון:

    הם עושים זאת ע”פ חוק, לא?

    חוק שחוקקה הכנסת המאפשר לפקידים לערוך את התקציב כראות עיניהם כל עוד אנחנו במצב חרום.

    מה יכול לעשות השר כשזה החוק?

    אז מה אם הוא היה ח”כ ויהיה ח”כ… זה לא קשור.

    או שכן?

  13. אפרת:

    ראשית, הציבור כן מכיר באחריותם של השרים ובאמת שולח אותם הביתה פעם בבחירות. שנית, לפקידים שנשארים שנים רבות באותו מקצוע לעיתים קרובות יש הרבה יותר קשר לעבודתם, רגשי, אידיאולוגי וכלכלי, מאשר לשרים המתחלפים מהר מדי ולכן יש להם הם המשפיעים, ומצד שני (על פי גישה אחרת למנהל ומדיניות ציבורית) אולי כדאי שיהיה מישהו מקצועי שיוכל לתכנן לטווח ארוך ולא נתון לשיקולי כלכלת בחירות או ריצוי קבוצת בוחרים מסוימת (אני לא טוענת שאלה התכונות של הפקידים הנוכחיים, אבל אולי יש יותר סיכוי שפקיד יהיה מקצועי מאשר ששר).

  14. אמיר:

    כבר הרבה זמן שאני טוען שהמדינה מתנהלת על פי תכתיבי פקידי האוצר. נדמה לי שבערוץ עשר פעם הראו איך מתייחסים להחלטות ממשלה – 70 אחוז מהן פשוט לא מקיימים אותן.

    לא סתם השיחות עם המורים, המרצים נתקעו באוצר, כשלשר החינוך לא היה say
    לא סתם ההחלטות שנלקחות הן החלטות “מקצועיות” על פי “שיקולים כלכליים” ולא שיקולים חברתיים.

    זה לא שהם מקשקשים בזנב של הכלב הנוכחי. נדמה לי שהם לקחו פיקוד איפשהו בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת.

  15. דוד:

    זו תמימות גדולה לחשוב שבאמת לשר יש חופש אין סופי לעשות ככל העולה על רוחו. לפקידים יש כוח רב. הם בוחרים מה ללמד את השר, הם בוחרים איזה מידע להציג לו ואיזה מידע להסתיר מפניו. הם מכירים את כל המחדלים ויכולים בקלות להדליף אותם ולפגוע בשמו של השר – גם אם הוא לא אשם בהם. הם יכולים לפתוח בשביתה איטלקית.
    בקיצור, לדרג המקצועי יש כוח רב, וככל שהמערכת מסובכת יותר, הכוח הזה גדל. אכן, השר ממנה אנשים משלו כשהוא מזהה שהדברים אינם פועלים כפי רוח המפקד, אבל זה תהליך מאוד ארוך ומסובך, ואם רוצים שהמשרד גם יתפקד תוך כדי, צריך לעשות אותו מאוד בזהירות. אתה יודע כמה עולה לפטר פקיד בדרגה גבוהה עם קביעות? כמה קשרים כבר יש לו עם אנשים שיבואו לשר ויגידו לו ‘ז’וז’ו, למה אתה ככה לעשות’? כמה אדמה חרוכה הוא יכול להשאיר מאחוריו?
    כשמנהל חדש נכנס לארגון, לכל ארגון, המטרה שלו צריכה להיות להסתכסך כמה שפחות עם העובדים. הרי אפילו מנהלים באמריקה מתקשים להשיג את היעדים שלהם בגלל רצונות אחרים של העובדים. תאמר: שם הם מגינים על פרנסתם, ופה על אג’נדה? תשובה: הגבול ביניהם מטושטש מאוד. מי שמתנגד בתוקף להכניס מיכון מקדם את פרנסתו או את האג’נדה שלו? ואם פקיד מרגיש שהחלטה מסוימת של השר הופכת אותו למיותר, או נוטלת את כוחו, זה נקרא להגן על הפרנסה או על האג’נדה?
    הפקידים לא תמימים כמוך. הם מבינים זאת היטב, ולכן הם באמת שולטים בעניינים.

  16. תמר [כלשהי]:

    אפרת,נכון שהפקידים נשארים במשרד הרבה יותר מאשר כל שר ממוצע, אבל הסיבה שיש דבר כזה בשם דמוקרטיה שהיא שאנשים שנבחרים ע”י רוב הציבור יוכלו להנהיג מדיניות שנראית להם נכונה.
    לפקידים יש אג’נדה אבל אין להם מחוייבות לציבור כי הם לא נבחרים.
    זה לא דמוקרטיה – זה לעשות מהם גננת ומאיתנו ילדים.
    ובקשר למדיניות ותכנון לטווח ארוך – מה לעשות שאנחנו מגיעים לשנתינו השישים בלי חוקה ובלי יציבות שלטונית. בחירות אמורות לקרות כל ארבע שנים, לא שנתיים וחצי. אם הייתה פה יציבות הייתה אפשרות לתכנן יותר, ולתת את הכוח לפקידים זה לא פתרון, זה פלסטר.

  17. בטטה:

    בקשר לדרישת פיצויים, נראה לי מאוד במקום שהם יצאו בשביתת תשלום מס.

  18. אפרת:

    תמר כלשהי- ואז השר מחליט לקחת אחריות לפטר את הפקידים שלא עושים מה שהוא רוצה ולהביא חדשים. מה אז? מיד קמה סערה ציבורית- מינויים פוליטיים במשרד זה וזה! השר ממנה מקורבים ומפטר מרוחקים!

  19. שושי:

    מעניין שאת שרביט חוק ההסדרים מסר לידיהם להם אדם שחושב שהוא מעל מבקר המדינה.

  20. Me Too Web 2 » ארכיון » בטח לא שעירים לעזאזל:

    […] שחורות מסביר את זה הרבה יותר טוב. […]

  21. טל:

    משום מה אותם פקידים מצטיירים ברוב התגובות כאותם סיביל סרוונטס שמבלים שנים רבות במשרדי הממשלה בעוד שפועל אותם מקבלי ההחלטות הם אנשים צעירים שהשרות הקצר מאוד שלהם הוא רק מקפצה לתפקידים טובים יותר.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: