אני מחבב את דניאל בן-סימון. יצא לי להכיר אותו היכרות שטחית ביותר כאשר הייתי ב"הארץ" אבל משלל הופעותיו וכתיבתו, קשה שלא להתרשם ממנו. אני התרשמתי ממנו לטובה. ובכלל, כך נראה לי, העיתונאים שהפכו בשנים האחרונות לחברי כנסת, העלו את רמתו של בית המחוקקים. שלי יחימוביץ (שיש כאלו שמאוכזבים ממנה, כועסים עליה – ואני עדיין חושב שהלב שלה במקום הנכון), דניאל בן-סימון, ניצן הורביץ ואפילו טומי לפיד, כולם אנשים רהוטים, משכילים, מעניינים. לא עם כולם אני מסכים אבל קשה לי שלא להעריך את החלטתם לקפוץ למים העכורים.
במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" מראיין אורי משגב את דניאל בן-סימון, שהתמנה לתפקיד יו"ר סיעת העבודה לפני כשישה חודשים והתפטר מהתפקיד בשבוע שעבר, באיחור של חמישה חודשים ו-30 יום.
בן-סימון סיפר על דרכו המיוחדת של ברק לשכנע את האנשים העומדים מולו והוסיף:
"יש בסיעה אנשים שלא מסוגלים להישיר אליו מבט. האדם היחיד, היחיד, שהוא רוחש לו כבוד כאשר הוא מדבר איתו זה פואד בן-אליעזר. כנראה בגלל שפואד מייצג עבורו שפה שהוא לא מכיר ותחושה אותנטית של שטח. כשהוא מקשיב לפואד, אתה רואה עליו הבעה שונה לגמרי, כאילו הוא יושב עכשיו עם ז'אן פול סארטר".
כך, בכישרון יוצא דופן, מצליח בן-סימון לאבחן את כל מה שרקוב באהוד ברק: אדם שלא רוחש כבוד לאף אחד אבל מתמלא בתחושת יראה כאשר הוא מדבר עם בכיר המסואבים של המפלגה, אדם שמתקשה לחבר שני משפטים, שעיקר עוצמתו נעוצה ביכולתו לגייס ראשי ועדים בשיטות ואמצעים שמאוחר יותר משמשים כממתקים למבקר המדינה. ברק זה מוביל את מפלגת העבודה לאבדון. יהיה זה צירוף מקרים קוסמי אם המפלגה תצליח לשחזר את ההישג המדהים שלה בבחירות האלו ותקבל 13 מנדטים.
אני מכיר כמה קישואים שעוררו בי יותר כבוד מפואד. אבל אולי זה רק אני.
מה כל כך מסואב בפואד? מה רע בקשר עם ועדי עובדים? שהרי זו מפלגת העבודה מפלגה שתכליתה לייצג את העבודה המאורגנת?
השימוש במושג סיאוב (או שחיתות) נפוץ לגבי כל מי שהוא פוליטיקאי מקצועי, פוליטיקאי שמקור כוחו הוא בציבור, באנשי השטח ובארגונים שונים להם הוא חייב את מקור כוחו. זאת בניגוד לפוליטיקאים שעיקר כוחם מגיע מאמצעי התקשורת ומתדמיתם הציבורית, פוליטקאים המחוייבים בעיקר לריצוי הנהלות תאגידי הבידור.
לג'ו
סיפור אופייני – חבר שלי התישב בחוות בודדים בנגב. עבודה פיזית קשה, ומאבק ביוקרטי בלתי פוסק. יום אחד הודיעו לו ששר השיכון (פואד דאז) יבוא לביקור ביום זה וזה. החבר שלי השקיע (יש לציין שלהבדיל ממני, הבחור הזה אינו תמים בכלל). כשפואד הגיע חיכתה לו פנטזיה מדברית מפוארת שכללה שולחן ערוך ומוצל עם יינות וגבינות משובחות וכמה טלאים שנבחרו בקפידה מסתובבים לאיטם על הגריל שנקנה במיוחד למטרה זאת. כטוב ליבו ביין ובאוכל, פואד, כמו אפנדי טוב, טפח על בטנו והודיע שיסדר פה איזה כביש ותקציבים לבחור הנחמד הזה.
להערכתי, הארוחה הנפלאה הזאת עלתה למשלם המיסים כעשרה מליוני שקל (יש לציין שחוות בודדים אחרות לא זכו לנתח מהעוגה). ברוך הבא לתהליך קבלת ההחלטות במשרד של פואד.
—————-
ולי נותרה תחושת ההחמצה – אילו לפחות היו מזמינים גם אותי.
מישהו יכתוב פעם על כסילותו של ברק כאסטרטג פוליטי ומדיני, אני רק מקווה שזה ייכתב בעברית(ולא בפרסית למשל).
שכחת את אורי אורבך
על פואד מאום לא יפליא אותי. אני טיפה תמהה על אדם חריף, אינטיליגנטי ומנוסה כמו בן סימון, שצעד לתוך מאורת הצפעונים הזו, ואחר כך טען שלא ידע כי הם ארסיים…
1. חבל לי על עשיית השימוש במונח "ראשי ועדים" כביטוי לשחיתות, בתקופה שבה אנו נוכחים בכך שאין תחליף להתאגדות עובדים (או"פ, כללית רפואה משלימה, מלצרים וכו') . בעבר ציטטת יפה ממרקס (שאני עצמי לא זכיתי לקרוא), אך השיח הזה ממשיך את הדה-לגיטימציה לקשר בין וועדי עובדים ופוליטיקה (כפי שנעשה בתקשורת בהתמודדות מופז השחור מול לבני הלבנבנה).
2. כתבת "יהיה זה צירוף מקרים קוסמי אם המפלגה תצליח לשחזר את ההישג המדהים שלה בבחירות האלו ותקבל 13 מנדטים."
שום צירוף מקרים ושום נעליים אלא פעולה צבאית יזומה.
להזכירך בסוף 2008 עמדה מפלגת העבודה בראשות ברק בסקרים על 7-9 מנדטים, היו אפילו אנשים בחד"ש שפינטזו על לעבור את מפלגת העבודה, אחרי שסקר אחד הראה 5 לחד"ש. ואז באה עופרת יצוקה. בזמן המבצע העבודה קפצה בסקרים עד ל-16 מנדטים. יש מצב שאם אובאמה לא היה מפריע לברק להרוג פלסטינים ההישג של העבודה אף היה גדול יותר.
כולכם תמימים.
אדון יובל, בצורה מתוחכמת להפליא, סולל בעצם את דרכו שלו אל בית המחוקקים. לא סתם הוא מדבר על עיתונאים משכילים ורהוטים.
ליובל חסרים רק שני דברים: מפלגה, וועדי עובדים.
עכשיו ברצינות. אני חושב ששלי יחימוביץ, למרות האין-מפלגה שלה, היא הפתעה ענקית, ולדעתי היא עוד יכולה להפתיע בעתיד. ואתה יובל, יכול להוסיף כבוד רב לבית המחוקקים שלנו. רק שלא תגיד שלא ידעת שיש שם צפעונים ארסיים.
אני תומך!!
לדעתי, יובל כבר ממש בשל לתפקיד היו"ר. בטח יותר מדליה איציק
אם יובל יחליט לרוץ אי פעם, אני מתחייב לנחות בנתב"ג ולהגיע לקלפי הקרובה.
ואני חשבתי שקלינגר הוא המועמד של הגלוב לתפקיד ח"כ.
מה שאותי מטריד זה שברק רוחש כבוד רק למי שהוא חושב שיכול לעשות משהו בשבילו שהוא לא יכול לעשות בעצמו ושיש רק אדם אחד כזה.
עומר – קלינגר הוא מספר 2 קלאסי, ביצועיסט נושך.
היו"ר ישלח אותו למשימות מלוכלכות, כמו משא ומתן קואליציוני עם מפלגתו החדשה של שמעון פרס "נצח ישראל" וכיו'ב.