לפני כמה שבועות שלחו לי קישור להופעה של רינגו סטאר אצל ג'ון סטיוארט. הוא שר שם את השיר With a Little Help From My Friends של "החיפושיות". רבים שצפו בקליפ, גם אני, סברו שרינגו צריך הרבה יותר מ-little help.
רינגו סטאר אף פעם לא היה הזמר הכי מוכשר בחבורה. למרות שנראה שהוא עושה חיים, קשה להשתחרר מההרגשה שזו סוג ההופעה שהייתם מצפים לה כאשר הייתם עולים על אוניית שעשועים. במקרה הטוב. מה שמעלה את השאלה מה קורה לאמנים גדולים אחרי כל כך הרבה שנים; האם הם משתבחים עם הזמן או שהם מנסים, בצורה קצת פאתטית, לחזור אל ימי התהילה.
חשבתי על העניין הזה כאשר שמעתי את House of the rising sun של The Animals. כל מי ששומע את השיר הזה לא יכול להשתחרר מהעוצמה שיש בקולו של אריק ברדון, הסולן. הנה, ראו אותו כאן בהופעה חיה משנת 1964, כשהוא בן 23 בלבד:
סיפור חייו של ברדון מעניין ואחרי שקראתי עליו קצת הבנתי שהוא ממשיך להופיע, כמו רינגו סטאר, ברחבי העולם כשהוא מזמר את שירי הלהקה ההיא, משנות ה-60. הנה אותו ברדון, באותו מעמד – הופעה חיה – 44 שנים אחרי ההופעה ההיא.
לא יודע מה לומר לכם.
חשבתי על ההופעה הזו, על האנשים האלו שעולים על הבמה פעם אחר פעם, גם כשברור שהם הרבה אחרי השיא שלהם, כאשר צפיתי בסרט הדוקומנטרי ששודר לפני כמה ימים בערוץ 8 על ג'יי די סלינג'ר. בסרט מנסים כמה סופרים להבין את הסיבה לשתיקתו של סלינג'ר. הם מעלים כל מיני השערות. כשצפיתי בהופעה של ברדון שאלתי את עצמי האם יתכן שסלינג'ר שותק פשוט מכיוון שהוא יודע שלא משנה מה יאמר, לא משנה מה יכתוב, הוא אף פעם לא יוכל להוציא מעצמו דבר מרשים, מפעים וחד-פעמי כמו "התפסן"? וגם אם כן, האם היצירה הכי טובה שלך היא סיבה מוצדקת לשיתוק, לשתיקה?
הקול שלו דווקא לא ממש השתנה, הוא נראה מצחיק בעיקר כי הוא רוקד כמו זאב נחמה. אגב יש לי הרבה הערכה לזמרים על אוניות שעשועים, ההורים שלי יוצאים לקרוז כל שנה והם תמיד נהנים. אני אישית לא עולה עליהן כי אני לא יודע לשחות וזה מלחיץ אותי להיות מוקף במים.
ויש גם דרך ביניים בין השניים – כמו ג'וני קאש, שבימיו האחרונים השתמש דווקא בעובדה שהקול שלו מעבר לשיא כדי ליצור מימד מרגש יותר לאלבומי הקאברים שלו, או כמו דיוויד בואי, שגם כאשר הניסויים המוזיקליים שלו לא מתקרבים לשיאים של שנות ה-70, עדיין חוסה על כמה אמנים צעירים ומעולים ודוחף אותם קדימה.
במקרה של סופרים בכלל וסלינג'ר בפרט, אין סיבה שלא ימשיכו להיות פוריים לכל ימי חייהם – בעיקר שבמקרה של "התפסן בשדה השיפון" מדובר בעיקר במיתוס – ספר שהיה במקום הנכון בזמן הנכון – ולא ביצירה שלא ניתן להתעלות עליה.
א. ההופעה של רינגו לא רעה. של ברדון מעט מביכה.
ב. אני בטוח שעכשיו, כשיחטטו לסלינג'ר במגירות, ימצאו כמה יצירות מופת.
ג. too old to rock'n'roll, to young to die.
אני מבינה לחלוטין את מי שמעדיף לשתוק. עצוב לראות את אלה שאנחנו זוכרים בשיא תהילתם, רחוקים כל כך ממה שזכרנו.
אני לא חושב שזה עניין של להמשיך וליצור גם אחרי המאגנום אופוס שלך אלא העניין של להמשיך ולהתפלש באותה יצירה/יצירות שלך ולא להתפתח הלאה – זה שמציג אותך באור מגוחך ופאתטי.
זו תגובתי:
http://www.penpal.co.il/tip.php?id=71
ובמחשבה נוספת – למרות שהוא נראה מטורלל כמו הצרות שלי, נראה לי שהוא כן עושה כבוד למקור.
מילא שהוא לא הזמר הכי טוב – ששאלו את ג'ון לנון האם רינגו הוא המתופף הכי טוב בהיסטוריה, הוא אמר שהוא אפילו לא המתופף הכי טוב בביטלס
אני רק שאלה: מאז האירוע (כמה שנאמר ב " Lost: "The Incident) ושובו לתחיה של הגלוב – לא רואים אצלי בתועל את הוידאו שאתה מטמיע מיוטיוב. (הקליפ של רינגו כן מופיע). פשוט חלל לבן.
לא יודע אם זה רק אצלי.
ג'וני מיטשל מספרת בהופעה בכמה מילים (בסלע) על אחת הבעיות בלהיות אמן מבצע.
A painter does a painting, and he paints it and he paints it, and that's it, you know. He has the joy of creating it, it hangs on a wall, and somebody buys it, and maybe somebody buys it again, or maybe nobody buys it and it sits up in a loft somewhere until he dies. But he never, you know, nobody ever, nobody ever said to Van Gogh, 'Paint us Starry Night again, man!' You know? He painted it and that was it.
JONI MITCHELL, Miles of Aisles
What's the thing with those little round sunglasses?
Does the ex. rock star look in the mirror and say "hey, I've lost some hair and gained few pounds, but I'm still cool with my slick shades"?
שווה לראות בנושא הזה באתר של TED.
וכמובן הקישור…
http://www.ted.com/talks/elizabeth_gilbert_on_genius.html
רינגו נאחז בימי התהילה?, בנאדם מה קורה איתך. רינגו הוא אגדה חיה: הוא מהחיפושיות!!!! ובתור אחד שכזה הוא סלבריטי-על, אם תרצה, שהתהילה אופפת אותו בכל מקום שהוא הולך אליו ובכל דבר שהוא עושה. אתה באמת חושב שהוא בא לשיר קצת בתוכנית של סטיוארט בשביל תהילה?
גבר, הבנאדם ניגן ב-cavern, "שיחק" בצוללת צהובה השתתף באלבום הלבן, נסע עם כולם להודו למהרישי ועשה סמים, ניגן על הגג של אפל ואחראי (אפילו ב-5%?) לאחד השינויים המוזיקליים והתרבותיים הכי גדולים בהיסטוריה וכל זה עוד לפני שכולנו או כמעט כולנו היינו בתכנון. אז קודם כל קצת כבוד.
דבר שני, בתור אגדה חיה לרינגו מותר לעשות מה שבא לו, כולל להשתעשע קצת בתוכנית של ג'ון סטיוארט, מה גם שהביצוע הזה לא נופל ולא עולה על מה שהוא עושה כל הזמן. לא, בהחלט לא זמר גדול אבל גם לא היה אז.
דבר שלישי, ובמענה לגלוברמן, אני מאוד לא מסכים להערה שלך. עד שפיט בסט לא ראה את הדלת החיפושיות כלהקה לא התרוממה, וזו עובדה ידועה. אז אולי הוא לא המתופף הכי גדול בכולם אבל הוא בהחלט הכניס סדר ויציבות ללהקה שנתנה להם אפשרות להמריא קדימה.