על המאבק להשארת הילדים

במשך שבועות ארוכים אני מתבונן במאבק להשארת משפחות העובדים הזרים (וילדיהם) בארץ ולא מצליח לגבש עמדה. מצד אחד, נראה כאילו המדינה, בראשותו של המחנך הדגול, אלי ישי, שמחה להתנער מהאחריות המוסרית שלה כלפי אנשים שהיא עצמה הביאה לכאן. מצד שני, ובכן, את הצד השני היטיב לתאר לא אחר מאשר בן דרור ימיני.

הביקורת שמתחתי על ימיני בכל הנוגע לעיסוק האובססיבי-פרנואידי שלו באנשי השמאל הקיצוני (כלומר כל מי שהוא לא “אם תרצו”), אינה סוד, ובכל זאת הפעם מצאתי שהקטע בו הוא כותב על המאבק נגד “גירוש הילדים” (“ניצחון הדמגוגיה”) משכנע.

הטענה שאותי אישית משכנעת יותר מכל קשורה בדרך שבה מדינות אחרות מתייחסות למהגרי עבודה ישראלים. יודע כל ישראלי שעשה רה-לוקיישן שכאשר נגמרת לו הויזה, הוא צריך לארוז את הפקלאות ולהחזיר את המשפחה לארץ. אין כאן חוכמות. יתכן שבמהלך השנים נולדו ילדים בארץ החדשה, הלכו למערכת החינוך, הם דוברים את השפה והתערו בתרבות ועדיין, המדינה שקלטה אותך אומרת לך: “חביבי, זמנך עבר. חזור למדינה שלך. זה החוק וכשהגעת לכאן ידעת שזה החוק”.

נכון שמצבם של מהנדסי תוכנה ישראלים טוב יותר ממצבם של פועלים בחקלאות מהפיליפינים אבל אני לא חושב שתפקידה של המדינה להיכנס לחשבון הבנק של מהגרי העבודה שלה ולומר “טוב, הם נורא מסכנים שם בפליפינים – נשאיר אותם כאן”. איך לומר בעדינות – את אותו הטיעון בדיוק אפשר לומר על מהנדס תוכנה מאשקלון שחוזר מעמק הסיליקון.

המילה “גירוש” בהקשר הזה היא שמפעילה את כל הרגשות. בתור ילדים כולנו למדנו על “גירוש יהודי ספרד” שלא לדבר על גירוש יהודים ממדינות אירופה בזמן מלחמת העולם השניה. גם הימין השתמש במילה “גירוש” כאשר דובר על פינוי ישובי חבל עזה ויש כאלו שעדיין דבקים ברטוריקה הזו שבאופן אישי נשמעת לי כמו דמגוגיה צרופה. לכן, גם כאשר מדובר במהגרי עבודה, המילה “גירוש” נראית לי פומפוזית, דרמטית ואפילו שקרית.

לא ברור לי על איזה גירוש מדובר. הגיעו לפה גברים ונשים כדי לעשות עבודה (אינני עוסק כעת ביחס המחפיר לו הם זוכים לעתים קרובות מהמדינה ומהמעסיקים). במהלך הזמן הם התאהבו, התחתנו, עשו ילדים. חלפו 6-7 שנים. הילדים נכנסו למערכות החינוך, למדו עברית, הם מרגישים ישראלים לכל דבר. אז? האם “ההרגשה הפנימית” של העובדים ושל ילדיהם היא קריטריון להישאר במדינה? האם בגלל שהמדינה דאגה שהילדים לא ישארו ללא מסגרת צריכה כעת “לשלם את המחיר” ולהשאיר אותם רק כיוון שהם יודעים עברית? אין ספק שחזרתם אל מדינת המוצא שלהם תהיה לא קלה: הם לא מכירים את השפה או את התרבות. אבל לא זורקים אותם לכלבים (תיאר זאת היטב ימיני כאשר אמר שכאשר מדובר במקרים הומניטריים של רדיפה וכיוצא בזה, יש להשאיר אותם כאן בכל מחיר); יש להם הורים, יש להם משפחה, ויקלטו אותם בדיוק כמו שקולטים כל משפחה שחוזרת אחרי תקופה ארוכה מחוץ למדינה.

בקיצור, אני לא נורא מתרשם מהמאבק הזה, שנראה לי שגולש לפסים היסטריים בייחוד אם מתחשבים בעובדה ששני שליש מהילדים יישארו מכוח החלטתה של ועדה שהוקמה לצורך העניין. אפשר לטעון שאם כבר משאירים 800 אז ה-400 הנוספים לא יעלו ולא יורידו. אפשר. אבל זה לא נראה לי כמו טיעון מנצח.

בכל אופן, אשמח לשמוע עמדות נוספות כיוון שלמרות שהטקסט של ימיני שכנע אותי, יתכן שיש בו חורים אותם לא מצאתי. אם הדיון יגלוש לפסים אישיים ולא ענייניים, אאלץ למחוק את התגובות.

נכתבו 59 תגובות לפוסט “על המאבק להשארת הילדים”

  1. גיל:

    ההשוואה לעובדים ישראלים בניכר אינה מדוייקת. יש לי ארבעה דודנים ושני אחיינים עם אזרחות אמריקנית ועוד דודנית עם אזרחות צרפתית בדיוק בגלל שהוריהם היו במדינה בזמן לידתם.

  2. יובל:

    גיל (1): אתה כמובן צודק. יש מדינות שמאשרות זאת. אבל זו המדיניות שלהן מלכתחילה ויתכן שזו המדיניות שצריכה להיות בישראל. אבל כאשר מהגרי העבודה הגיעו לכאן הם ידעו שזו *לא* המדיניות בישראל. אז?

  3. גיל:

    בירור נוסף מגלה מספר זאטוטים נוספים: נורווגי, קנדי ואוסטרלי.

  4. טל:

    גם בארה”ב המצב לא תמיד היה כל כך שחור או לבן. לא מעט פעמים ארה”ב “הלבינה” את המעמד של שוהים לא חוקיים. מעבר לזאת עשרות אלפי מהגרים מקבלים גרין כארד כל שנה. בנוסף לזאת יש מסלול מאוד ברור (כמה שמסלול בירוקרטי יכול להיות ברור) למעבר מויזת עבודה לגרין כארד ובסופו של דבר לאזרחות. זאת בלי לדבר על ויזות מיוחדות לפליטים ולמקרים מיוחדים. בכלל, שנגיע למצב שבו נהיה מדינה מתוקנת כמו ארה”ב נוכל לטעון את הטיעונים האלו.
    בארץ, הממשלה יצרה במו ידיה את הסיטואציה הזו בכך שנתנה לכל מיני סוחרי אדם כוח לנצל את העובדים הזרים ולהרוויח מיבוא עובדים חדשים. אם רוצים לשנות את החוק אז צריך לקבוע מדיניות הגירה ברורה ולהתחיל את האכיפה מעכשיו. כמובן שלאף אחד אין אינטרס לקבוע מדיניות ברורה כי יהיה קשה לקבוע באופן רשמי חוקים גזענים וכמובן שכך תמיד השר יכול לארגן קומבינה למקורבים.

  5. דובי:

    הטורקים בגרמניה גם הם הגיעו לשם כעובדים זמניים, אבל מרגע שהרשו להם להשאר שם 10 ו-15 ו-20 שנה, בית המשפט שלהם הכריע שאי אפשר לשלול מעובד זר את החידוש האוטומטי של הויזה שלו בלי שום סיבה.
    במיוחד אין הגיון בכך כאשר המדינה ממשיכה לייבא עוד ועוד עובדים זרים מצד אחד, ולא מאפשרת שום מסלול להתאזרחות מצד שני. שוב, המצב בגרמניה הוא דוגמא טובה – גם שם לא הייתה שום אפשרות להתאזרח, אבל עם הזמן, ועם הלחץ, נוצרה אפשרות כזו, דחוקה ככל שתהיה, והיא הולכת ומורחבת עם הזמן. מוטב לישראל אם תקבע מדיניות טובה כבר היום ולא תחכה עד שיווצר לחץ משמעותי ליצירת תוכנית פחות נוחה לנו מאוחר יותר.

  6. קסטרו:

    בני אדם הם יציר הבריאה (אלוהית או פיזיקלית, לא משנה). כולם נמצאים על אותו כוכב מבלי להבין את העבר ולא ממש יודעים מה צופן העתיד. ההווה על הכוכב הוא מה שחשוב וצריך לזרום בו. המלה לזרום משמעותה היא להיות תודעתית מאושר מהיותך בן אדם – שווה בין שווים. גבולות דימיוניים אינן אמורות להגביל את האושר בהווה. לכולנו זכות מוחלטת וזהה על הכוכב. זה בסדר שהגדרנו במשך השנים שפות, דתות, תרבויות וחוקים שונים לכל מדינה, אך כל אדם זכאי לחיות היכן שהוא הכי מאושר על הכוכב.

  7. גיל:

    מתוך דבריו של בן ציון:

    ישבה כאן ועדה…

    ומדוע ישבה הוועדה? היות ולא הייתה מדיניות ישראלית למעט:

    …שפעלה בצלו של לחץ ציבורי אדיר.

    הלחץ אז היה של קבלנים וחקלאים שביחד עם משרד חברות כוח האדם והממשלה טיטאו מתחת לשטיח כל תכנון עתידי ושיקול דעת, למעט הרווח המיידי.
    על ממשלת ישראל לומר אופס, טעינו. ואת המחיר להטיל על הקבלנים, החקלאים וחברות כוח האדם מחד (רוצים עובדים נוספים? הרי לפניכם בני 400 המשפחות) ועל עצמם מאידך (לא קבענו כללים ברורים עד היום, להלן הכללים מהיום, ורק מהיום).
    הרי לא יתכן לשנות את הכללים בדיעבד (תשאלו את תשובה)…

  8. רוני רוזמן:

    הטיעונים שלך תקפים ונכונים – יש בעייתיות גדולה בהתנהלות הנוכחית, המתעלמת מכך ששום גזירה לא הונחתה לפתע על ראשם של אנשים. ואולם נוסף על מה שנכתב מעליי צריך להביא בחשבון את הבעייתיות המיוחדת של ישראל כאתנוקרטיה גזענית שמגדירה את אזרחיה על בסיס שיוך דתי/אתני/גזעי (כל אחד רשאי לבחור כראות עיניו):העובדה שבישראל אין הליכים בירוקרטיים כמו במערב המאפשרים למהגרי עבודה להתאזרח אינה מקרית; זו תוצאה ישירה של הגדרת המדינה כיהודית, וזו הסיבה היחידה למניעת התיישבות הקבע שלהם בארץ. העובדה שילדים יגורשו כדי לשמור על טוהר הגזע (הרי בעוד כמה שנים הם עלולים להתחתן עם הילדים שלנו רחמנא לצלן) ועל הרוב היהודי (כל מה שקורה כאן נעשה בשם המאבק הדמוגרפי ולמענו) היא שמפריעה וגרמה, לדעתי, להתנגדות הציבורית. אני אשמח להשאיר כאן את מהגרי העבודה לא כל כך בשם הצדק החברתי (ופה נכנסים הטיעונים הלגיטימיים שלך), אלא יותר בשביל לזכות ולחיות בחברה קצת יותר הטרוגנית ונורמלית. חברה שבה לא כולם נראים אותו הדבר, חוגגים את אותם חגים ונשבעים באותו אל. בעיניי זו חברה חולה ומעוותת, וכל “זר” שמוכן להתערב בה ולחיות את חייו בתוכה עושה לנו טובה גדולה. בקיצור, השארת המשפחות פה היא סימן קטן אך משמעותי של נורמליזציה במקום מופרע לחלוטין. אז איך אפשר שלא?

  9. אוזניון:

    מצד אחד אני מסכים מאוד עם הטעון שלא מדובר פה בגרוש אלא משפחה שצריכה לחזור הביתה.

    מצד שני יש בעיה קשה יותר. עד עכשיו ילדי מהגרים זכו לחינוך ולטיפול הרפואי שמגיע להם גם אם ההורים שלהם שוהים בלתי חוקיים. עם השינוי במדיניות, יתכן שהורים לא חוקיים יעדיפו לשמור על הילדים שלהם בסוד ולא לשלוח אותם לביה”ס וקופ”ח כדי שלא יעלו עליהם ויגרשו את כל המשפחה.

  10. דובי:

    אגב, ימיני מקשקש כהרגלו. אם אתה עובד ב,נגיד, לוקסמבורג (הדוגמא שהוא נותן) יותר מחמש שנים, אתה זכאי להכנס לתהליך של התאזרחות. אז כן, אתה צריך לעבור מבחן תלת-לשוני, ואתה צריך לשלם סכום מסויים, והכי חשוב – אתה צריך לוותר על האזרחות הקודמת שלך, אבל אם תרצה להשאר, אתה יכול. למהגרי העבודה של ישראל אין את האופציה הזו אפילו.

  11. יונתן שחם:

    העניין הוא פשוט – האנשים האלה (ההורים) הם לא חוקיים מסיבה אחת בלבד: יש להם ילדים. כן, במדינת ישראל יש אנשים שאסור להם להביא ילדים לעולם. לא מדובר באנשים שהויזה שלהם נגמרה כי עבר הזמן, אלא שהיא נשללה כי נולדו להם ילדים.

    החור המרכזי במאמר של ימיני הוא הממשלה. מבחינתו היא פשוט לא חלק מהסיפור. זאת למרות שהיא זו שמביאה לכאן את מהגרי העבודה, שוללת את הויזה שלהם כשנולד להם ילד אבל נותנת לו לגדול פה וללמוד בבית ספר ממלכתי. (ואגב, גם בנושא הפליטים מאפריקה עליהם ימיני כותב הוא פשוט מתעלם מכך שהממשלה מסרבת לבדוק את הבקשות לפליטות ולא משתפת פעולה עם המנגנון הבין-לאומי שמאפשר ויסות של כמות הפליטים בין המדינות הקולטות)

    כל עוד מדינת ישראל מביאה לכאן מהגרי עבודה (והיא זו שמביאה אותם, הם לא באים מעצמם) היא צריכה לקחת בחשבון שלא הביאה מכונות עבודה אלא בני אדם. ומה לעשות נולדים להם ילדים. אם המדינה נותנת להם לגדול כאן ולהשתלב בתרבות של ישראל, מה שהיה עד כה מדיניות רשמית אך בלתי כתובה, היא לא יכולה להחליט לשנות את החוקים יום אחד באופן רטרואקטיבי.

    מדינת ישראל מביאה אנשים לעבוד בתחומיה במספרים עצומים, גדולים גם ביחס למדינות אחרות שעושות את זה. מדובר במאות אלפי אנשים שהמדינה מביאה לפה לעבוד ברשות. בכל מדינה מערבית אחרת בה יש מהגרי עבודה, יש גם כללים כיצד הם יכולים לרכוש מעמד קבע חוקי במדינה בה הגיעו לעבוד, החל באזרחות מלאה ועד לרשיון עבודה מתחדש. הכללים יכולים להיות מאוד נוקשים (בריטניה) או מקלים (יוון, בלגיה), יש גם דרגות ביניים (גרמניה, צרפת). בכל המדינות הקריטריונים לגבי ילדים מקלים יחסית לעומת מבוגרים ללא ילדים.

    המדינה היחידה שאין בה שום דרך לקבלת מעמד היא ישראל, ובה גם אין חוקי הגירה בכלל (!) והנהלים על פיהם משרד הפנים שולל ויזות הוגדרות ע”י בג”ץ כעבדות מודרנית. ויחד עם זאת יש פה ילדים בני 18, 10, 6 או 3 שחיו פה כל חיהם ומעולם לא היו בארץ אחרת. ומתוך מאות האלפים שבאו לפה לעבוד נולדו סה”כ כ-2000 ילדים.

    ויש עוד באתר המאבק.

    ובכלל, רצוי לנהל דיון על סמך עובדות – ובזה ימיני לא ממש טוב (וגם לא סופר אותו הוא נוהג לצטט) ואגב מקרים הומניטריים, זה יפה שימיני מציע להתחשב בהם. הוא רק כמובן מתעלם מהמציאות בה מתרחש הטיפול במקרים הומניטריים ע”י משרד הפנים, אותו משרד שטען בבית משפט שהחזקת ילדה בת 4 במעצר לא קשורה לשיקולים הומניטריים..

  12. יואב:

    כשמבקשים להשתכנע מדעה של בן דרור ימיני, צריך לבדוק היטב את העובדות שביסוד דבריו. ימיני ידוע כמי ש”מעגל” פינות רבות בכל מה שקשור לעובדות. הוא לעיתים מביא חצאי אמיתות, מאזכר עובדות באופן סלקטיבי התומכות בעמדתו ומתעלם (להרגשתי – ביודעין) מעובדות אחרות. לרוב, כשאחד הטוקבקיסטים לוקח יוזמה ובודק היטב את העובדות, מוצאים אי דיוקים רבים.

    אני מניח שימיני לא דיבר על כך שבמדינות מערביות רבות (כמו ארה”ב) אזרחות מוענקת מכוח לידה באותה מדינה, עובדה שכבר משנה את כל ההסתכלות על מדיניות ההגירה שלהם.

    ימיני גם לא דיבר על האפשרות של מהגר עבודה במדינה ארופאית או בארה”ב לקבל מעמד של קבע ואף אזרחות בחלוף תקופת השתקעות משמעותית, עם גישה מאד אוהדת. ארה”ב מעניקה בנוסף, כל שנה, גרין קארד, לאלפי אנשים (באמצעות הגרלה). ימיני גם “שכח” להתייחס למדיניות איחוד המשפחות הליברלית של מרבית מדינות המערב, המעניקות אזרחות, כמעט באופן מיידי, לתושב חוץ המבקש להתחתן עם אזרח של אותה מדינה.

    ההבדל המשמעותי אינו נעוץ בכך שישראלים שבאו לעשות relocation באים מחברת שפע, הם וילדיהם מחוברים בעבותות לתרבות ולחברה הישראלית ויש להם לאן לחזור, אם כי גם להבדל זה צריך לתת משקל. ההבדל נעוץ בקיומה של מדיניות הגירה שקיימת ברוב מדינות המערב להבדיל מישראל. כשאזרח ישראלי מגיע לארה”ב כתוב לו בדיוק על הויזה מתי עליו לחזור. גם אם מעת לעת מוארכת תקופת השהייה שלו, הוא יודע מתי הוא צריך לחזור. לעיתים רבות השהייה הארוכה מובילה לבסוף למעמד קבע, כמו שהזכרתי קודם לכן.

    בישראל אין מדיניות הגירה. מייבאים עובדים זרים כדי שישמשו לנו חוטבי עצים ושואבי מים. אלי ישי היה שר הפנים שהעניק את מספר האשרות הרב ביותר לעובדים זרים עד כה. במקום אלה שיגרשו, יביאו עובדים חדשים וגם אותם יזכרו לגרש רק לאחר שהם ישתקעו כאן. במקום לקבל החלטה על סגירת השערים, תוך הותרת מי שאין לו לאן לחזור, מתעללים בעובדים הזרים שהשתקעו כאן ומייד עם גירושם יביאו עובדים זרים חדשים.

    הגירוש הוא אכן גירוש, אין מדובר בדמגוגיה – לילדים האלה אין שפה אחרת, אין תרבות אחרת, הם מגיעים ממדינות מצוקה ואין להם לאן לחזור – סילוקם יהפוך אותם לפליטים.

  13. יובל:

    תגובות רבות עוסקות במדיניות ייבוא העובדים. בואו נצא מנקודת הנחה שמדיניות ייבוא העובדים היא לא פחות מאשר מזעזעת. אין פיקוח, יש מעאכרים שגוזרים מאות אלפי שקלים, יש תעשייה משגשגת שעוסקת בעניין הזה. על כל אלו אני חותם בעיניים עצומות. ממשלת ישראל לדורותיה עצמה עיניים.

    השאלה אם כל זה קשור כעת למעמדם של העובדים – וילדיהם – שפגה אשרת השהייה שלהם בארץ והם צריכים לחזור לארץ המקור שלהם. אפשר לטעון שלא ניתן לתקן עוול על חשבונם של אנשים שלהם עשו את העוול הזה.

    הטיעון הזה תקף בעיניי אבל אני לא בטוח שהוא קשור לעניין. את הפרצה שמאפשרת לקבלנים בני אדם להביא לפה המוני אנשים ללא פיקוח ותוך עצימת עין של כל הנוגעים בדבר צריך לסגור במהירות. אך האם במקביל, לא צריך לסגור את הדלת שהלכה למעשה אומרת למהגרי עבודה: אם אתם עובדים כאן והבאתם ילדים לעולם, הרי שהילד עצמו הוא כרטיס הכניסה שלכם לישראל.

  14. אהוד קלדור:

    יובל,
    אני חושב, כמו שכבר אמרו את זה קודם, מעלי (זה לא משנה), שהעניין כאן הוא ההקשר. מה שאתה אומר נכון, אבל בהקשר מאוד נקי, אפילו סטרילי. להבדיל מארה”ב, שם מי שמביא את רוב עובדי ההייטק הם החברות המעסיקות עצמן, או שהעובדים מגיעים לבד, בישראל והעובדים הזרים שלה, שמגיעים דרך קבלן, שיש לו אינטרס ברור לדלל את השוק כדי שיוכל לייבא עוד. וכשהקבלן הזה קשור לשר שמחליט על המדיניות לבד, חדשות לבקרים ואד-הוק, יתכן שיש כאן בעיה.
    העדר המדיניות הוא גם כן פקטור. כמו ילד שרוצה כלב, מתחנן ומבטיח לדאוג לו ואז נמאס לו והוא שוכח מהכל – זה לא מעלים את הבעיה. זה פשוט זורק את האחריות על מישהו. ברוב העולם הנאור (שחלקו מוזכר למעלה) מקובל כי מי שנולד בתחום הריבונות מקבל אזרחות. לארה”ב יש בעיה מאוד חמורה לגרש ילדים כאלו, ולכן גם את ההורים שלהם, שבהם הם תלויים עד גיל 18. ועדיין, גם אם יגרשו מדי פעם מישהו שכזה, החלטה גורפת בנושא תגרור תגובה עממית חריפה. ראה מה גרמה ההחלטה של אריזונה לחייב זרים להסתובב עם מסמכים מזהים.
    ישראל, כהרגלה, מתעלמת מהבעייה עד שכבר אי אפשר יותר, או עד שמישהו מחליט לעשות משהו בלי דיון, בסיס או מחשבה על תקדימים.

    ודבר אחרון – היוצאים נגד הם לא היחידים שמשתמשים הדימויים עוצמתיים. התומכים משתמשים ברטוריקה דומה של מחלות, דילול העם היהודי וכולי.

  15. אור:

    יובל – לטעמי לא. זה בעצם טיעון הבייבי ויזה של ישי – שלא עומד במבחן המציאות. רובם המוחלט של בני האדם לא מביא ילדים כדי להשיג ויזה, וכך גם כאן, אין מאות אלפי ילדים שנהרו על מנת להשיג את הויזה המיוחלת – יש אלפיים. (בהערת אגב, מעניין אותי איך יגיב ישי לטענה שחרדים מביאים ילדים כדי לזכות בקצבאות, טענה שגויה כמובן). לטעמי הנימוק אמור להיות למה לגרש אותם, לא למה לא לגרש אותם…

  16. בירנית גורן:

    יובל, אם אתה רוצה להתרכז אך ורק במדיניות “הוצאת” הילדים ממדינת ישראל – לא רוצה לקרוא לזה גירוש? תכבס ותודיע לי מה מקובל עליך – בהשוואה לשאר העולם (הבסיס לכל התיזה של בן דרור ימיני ובפרוקסי, שלך), אז אנא פרט בכל מדינה ומדינה בעולם המערבי מה בדיוק המדיניות בנוגע לילד הנולד במדינה להורים שאינם אזרחי המדינה, ובכלל זה הורים ששהותם הוגדרה כלא חוקית במדינה.

    אם הבסיס לטיעונים שלך הם “אבל ככה זה בכל העולם”, אז אנא בדוק קודם כל מה באמת המדיניות בארצות הברית, אנגליה, גרמניה, איטליה, וכו’.

    אני לא מאמינה שעשית את הבדיקה הזו, ואני משוכנעת מעל לכל ספק שבן-דרור ימיני לא עשה אותה.

  17. חי:

    אני רואה את המאבק הזה מנקודת ראות אחרת:
    יש מספר פוליטיקאים בישראל המשתייכים למגזר מסויים שנמצא בניגוד אינטרסים יסודי לישראל הדמוקרטית והאזרחית. המגזר הזה מעוניין לנהל את המדינה על-פי תפיסתו ואמונותיו שאם להגדיר אותם בקצרה אזי הן “גזעניות” “חשוכות” ובלתי הומניות בעליל.(ואני בכוונה לא מזכיר שמות כי יש רק מגזר אחד כזה) האנשים הללו תופסים נתח הולך וגדל באוכלוסיה וכוח עצום בשילטון כתוצה ממדיניות מפנקת שאין לי רצון או צורך לפרט אותה כאן.
    לפני כשלושה חודשים נולד לי בן בישראל, אישתי אינה יהודיה (וגם לא מהגרת עבודה…) ולשמחתי ניגשתי למשרד הבנים לרשום את בני כאזרח. מאז אותו יום ובשלושת החודשים האחרונים הוצאתי אלפי שקלים ואין ספור שעות בנסיון לשכנע את משרד הבנים שבני הבכור זכאי לאזרחות. על-אף שאני יהודי שנולד בארץ, שירת חמש שנים בצה”ל ועוד 10 שנים במילואים.
    בני אינו יהודי על פי ההלכה, ומבחינת מי שעומד בראש משרד הפנים, אם רק היה לו את הכוח לכך, אינו ראשי להיות אזרח ישראלי. יבוא יום ואותם יהודים גלותיים עם תפיסת עולם מימי הביניים יכפו עלינו את רצונותיהם בכל תחום בסיסי שאינו מיישר קו עם חוקי ההלכה.
    עניין איזרוח הזרים הוא רק חלק ממאבק שמתנהל (לצערי בד”כ במעמד צד אחד וזה לא הצד החילוני) על אופיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית מתקדמת.
    רבותי, בידקו את הסטטיסטיקות של פרופ’ בן-דוד, אלו עובדות יבשות אין צורך לקיים עליהם דיון, וחישבו איפה ואיך תראה ישראל בעוד 30 שנה.
    חובה עלינו להילחם בכל הערוצים באנשים כמו אלי ישי, לא רק למען ילדי ה”גירוש” אלא גם עבור ילדינו שלנו.

  18. רועי:

    אבל לא פועלים לסגור את הפרצה שמאפשרת לקבלנים להביא לפה המוני אנשים! ההפך, מספר העובדים המיובאים רק הולך וגדל.

    אני בספק אם אנשים שמגיעים לפה יודעים משהו על הכללים. אבל גם אם הם יודעים, זה לא שהמדינה עמדה בהם. הרי בג”צ פסק לפני הרבה זמן שהסדר הכבילה אינו חוקי ובכל זאת הוא ממשיך.

    מעבר לכך, השאלה שעומדת כאן אינה רווחת ההורים, אלא רווחת הילדים. ככל שההורים היו מודעים לכללים, ברור שהילדים לא היו מודעים להם, ובוודאי שלא היו מסוגלים להבין אותם, גם אם היו מודעים. האם צריך להעניש את הילדים על כך שההורים שלהם הביאו אותם לעולם למרות שהבינו (כביכול) את הכללים?

  19. יונתן שחם:

    כמה נקודות:

    ליובל – מדיניות ייבוא העובדים קשורה קשר הדוק למדיניות גירוש העובדים. לחברות יש אינטרס שיגרשו מפה עובדים כדי שהן יוכלו להביא חדשים. זוהי המדיניות של “הדלת המסתובבת” שקבלנים והמדינה מנהלים במשותף: המדינה דואגת לכך שהעובדים יאבדו את מעמדם הרבה לפני תום הויזה, בין היתר עקב הולדת ילדים ואז מגרשת אותם. והקבלנים מרוויחים מעל 10,000$ על כל עובד חדש שהם מביאים. כולנו זוכרים למה בניזרי יושב בכלא.
    לכן הצעד הראשון שצריך לעשות הוא לעצור את הגירוש השרירותי, ובטח את זה של ילדים שזו התרבות שלהם. וכן, נעשה להם עוול שבכך שהם איבדו את הויזה שלהם כי נולד להם ילד.

    ואגב, רוב ההורים הם אך ורק אמא, כי את האבא משרד הפנים כבר גירש מהארץ.

    ולגבי “אך האם במקביל, לא צריך לסגור את הדלת שהלכה למעשה אומרת למהגרי עבודה: אם אתם עובדים כאן והבאתם ילדים לעולם, הרי שהילד עצמו הוא כרטיס הכניסה שלכם לישראל.” – מי שמשתתפים במאבק, ואני בינהם, אומרים מהיום הראשון שחייבים לקבוע מדיניות הגירה ברורה לישראל, שתהיה אנושית וצודקת ומעוגנת בחוקים. רק שמשרד הפנים לא רוצה שזה יקרה, כי אז הוא יצטרך לפעול לא לפי החוקים שהוא ממציא לעצמו אלא לפי חוקי הכנסת ופיקוח.

    לרוני-
    “שום גזירה לא הונחתה לפתע על ראשם של אנשים” – זה לא נכון. במשך 15 שנה הייתה מדיניות לא כתובה אך רשמית לחלוטין שילדים לא יגורשו מהארץ. הגיע גנות לרשות האוכלוסין והחליט שלא מתאים לו ומעכשיו יגרשו את כל הילדים, גם אלו שכבר נולדו.

    ואור צודק(ת) – בשנת 2006 נתנו ל-900 ילדים מעמד בהסדר דומה. לא הייתה שום עליה בילודה בקרב מהגרי עבודה (ובכלל 2000 ילדים שנולדו ליותר מ-500,000 עובדים ב-15 שנה זה זניח לחלוטין). למעשה רוב הילדים מתוך ה-1200 שהיו מועמדים לגירוש הם פשוט כאלו שלא קיבלו מעמד ב-2006. מה שרק מוכיח שהמדיניות שלא לגרש ילדים הייתה רשמית לחלוטין. כול אותן משפחות קיבלו ב-2006 צו גירוש ומשרד הפנים החזיק את כול הנתונים שלהן ויכל בכל רגע לגרש את הילדים. אבל החליט שלא, כחלק מאותה מדיניות.

  20. אלמוני:

    מה שהרבה אנשים מפספסים פה הוא שזה לא רלוונטי בכלל מה קורה במדינות אחרות.
    במדינת ישראל יש חוקי הגירה ברורים מאוד- אין הגירה למי שאינו יהודי. זה אולי חוק גזעני וחשוך אבל הוא בא לשמור על צביונה היהודי של המדינה. אם אתם מסכימים לזה או לא זאת שאלה אחרת, אבל כרגע מדינת ישראל היא מדינה יהודית ורוב תושביה רוצים להשמיך לראות אותה כך, ולכן לא רוצים לאפשר הגירה למי שאינו יהודי.
    העובדים הזרים שהגיעו לארץ ידעו את חוקי ה”אי הגירה” של מדינת ישראל כשהם באו ולכן שום דבר לא “נפל עליהם”. החוק במדינת ישראל היה תמיד, מתי שאישור העבודה תם, צריך ללכת. זה שלא אכפו את החוק לא נותן לשוהים זכות לזלזל ולא להקשיב לו. החוק עדיין קיים.
    ולמה הילדים צריכים להענש על טעויות הוריהם? כי ככה זה. כל אחד מאיתנו גדל עם הטעויות של הוריו וזה המצב. ההורים שלנו מחליטים היכן נגור, היכן נלמד, מה נאכל ואיך נתחנך ואנו סובלים מטעויות הורינו בכל אחת מהבחירות האלה. וכך גם ילדי העובדים הזרים.
    במדינה אחרת שבה חוקי ההגירה לא מאפשרים אזרחות למי שאינו חוקי (וככה זה ברובן המוחלט של המדינות, אם אתה לא חוקי אתה מגורש ולא יכול לחזור לעיתים מספר שנים ולעיתים לנצח) אין התחשבות בילדים, הם מגורשים גם. אבל כמו שאמרתי מקודם, אלה מדינות אחרות ולא רלוונטיות בכל מקרה, החוק במדינת ישראל הוא כזה, ולדעתי רוב תושבי ישראל לא רוצים לשנות אותו ועדיין רוצים את מדינת ישראל כמדינה יהודית.
    לכן יש לגרש את כל 1200 הילדים, יחד עם הוריהם, כדי לחסוך את אותו סבל לילדים עתידיים שהוריהם יזכרו את המקרה הזה ויחשבו שגם הם ע”י מניפולציות רגשיות יצליחו להשיג אזרחות.
    וברצינות? האם לעבור דירה זה כזה סבל? אלפי ילדים אם לא מאות אלפים עוברים לארץ אחרת בכל שנה. להפגין, לשמוע שאתה מעביר מחלות ולהיות מגורש ע”י המשטרה זה נזק הרבה יותר גדול.

  21. איתמר שאלתיאל:

    לאלמוני (וליובל גם): הדבר ששוב ושוב חגים סביבו בסיפור הזה הוא טעות אחת בסיסית – לא תמה אשרת השהיה של העובדים. זו טעות. העובדים הללו נעשו לא חוקיים רטרואקטיבית, לאחר שמשרד הפנים שינה את הנהלים שלו. והעובדים נעשו לא חוקיים משום שהיו להם ילדים. כלומר, ביום אחד החליט משרד הפנים לגרש מכאן עובדים שיש להם ילדים, ופתאום כולם מדברים על זה שאשרת השהייה שלהם תמה. אל תקנו את הספין הזה.

  22. עמיצי:

    אלמוני, דווקא בכך אנחנו די דומים למדינות אחרות. כלומר לא ממש דומים אבל בהרבה מדינות באירופה יש מפלגות וגופים מסויימים הדוגלים במדיניות דומה. אם תבחן את אותן מפלגות אותם גופים תגלה שכולם נמצאים בימין הקיצוני עם קשרים ברורים לתאים ניו-נאצים אירופאיים. אין זו מקריות. איכן שיש שנאת זרים וחוסר רצון לקבל את האחר צומחים אנשים עם דעות כמו שלך ושל אלי ישי.
    עם זאת הרוב שעליו אתה מדבר אינו כה ברור כיון שאם מחר יתבצע משאל בקרב כלל תושבי ישראל אין לי ולא שמץ של ספק שלא יגורש ולא ילד אחד. הסיבה היא שלמרות הגזענות הברורה הקיימת בישראל, עדיין חלק ניכר מאזרחי המדינה, וביניהם מיטב אמניה, הוגי הדעות שבה, נשיא המדינה ועוד רבים וטובים, מבינים את העוול שנעשה לילדים והוריהם בשם הטוהר היהודי. הם גם מתחילים להבין שהישראליות עומדת בפני עצמה, יכולה להיות עצמאית אחרי כל כך הרבה שנים, נפרדת מהיהדות שהיא עדיין כי חזק בה אך אינו בלעדי. למרבית אזרחי המדינה, כולל אפילו מספר מפלגות ימין ידועות יש נטייה ברורה לקבל כל מי המוכן לקשור את גורלו עם המדינה ולקבל את החובות והזכויות השונות שבה כשאר האזרחים.

  23. אסף אחר:

    תרומה קטנה לדיון: דובר כאן על הרווחים שקוצרים קבלני כח האדם בעידוד המדינה, אך יש להדגיש את משמעות הדבר. עובד המגיע לישראל משלם אלפי דולרים עבור הזכות המפוקפקת להיות עובד נטול זכויות ותנאים. רבים לוקחים הלוואות כדי להשיג את הסכומים הללו ולכן נאלצים גם לשלם ריביות. התוצאה היא שלוקח כארבע שנים עד שאותם עובדים מכסים את העלויות ורק אז הם יכולים להתחיל לחסוך. זו סיבה מרכזית לכך ששהותם של מהגרי עבודה בישראל היא ארוכה – ארוכה כל כך עד כי לא ניתן לצפות שיתנזרו מחיי מין ומשפחה ולא ניתן להצדיק כל ניסיון למנוע מהם זאת. ביטול סחר העבדים יאפשר הבאת עובדים לתקופות קצרות בהרבה (שנתיים-שלוש), אשר תצמצמנה את ההתבססות, ההיקשרות וההשתקעות של עובדים בישראל.
    עד כאן ברמה הפרקטית.
    ברמה העקרונית יותר, אנשים החיים בישראל בתת-תנאים, ללא הגנות וכבוד מצד כל גורם שהוא, ואשר עדיין מעוניינים להישאר כאן ולא לחזור למקומות מהם הגיעו, כנראה הגיעו ממקומות נוראיים. גם אם לא זו היתה כוונתנו כאשר אפשרנו להם להיכנס הרי שקשה למצוא הצדקה מוסרית לכפות עליהם לשוב לתנאים שאפילו גרועים יותר מהתנאים שלהם בישראל. זה לא אומר שישראל צריכה להיות מדינת מקלט לכל נדכאי התבל, אלא רק עבור אלה שקשרו גורלם בגורלה. מי שלא רוצה לשאת בעול הצדק החלוקתי הגלובלי פשוט כדאי לו שבעתיד ימנע את אותה קשירת גורלות אשר טומנת בחובה מחויבות מוסרית בלתי נפרדת.

  24. צחר רותם:

    הדיון בבעיית העובדים הזרים כמו דיונים רבים אצלנו פשוט גולש לפסים רגשיים, במקום להיות ענייני. מדינה לא יכולה לקבל החלטות על בסיס רגשי. בדיוק אותו דיון אגב מתקיים על עניינו של גלעד שליט. אלה הקוראים לשחרורו המיידי מזדהים עם כאבה (המוצדק, האמיתי, הזועק) של המשפחה, אך שוכחים שבדרך יש כאן גם מדינה, שאינה פועלת בחלל ריק.

    זה לא אומר שהפתרון לבעיית העובדים הזרים הוא דווקא שליחתם הבייתה של הילדים וגם לא בהכרח שאין לשלם מחיר גבוה עבור שליט. זה רק שצריך לבצע כל החלטה מתוך חשיבה עניינית, של מדינה, ולא על פי צו הלב, גם אם זה כואב.

  25. אלמוני:

    במדינות אירופה יש כרגע מדיניות הגירה שמאפשרת לעובדים זרים להתאזרח לאחר תקופה מסויימת. התוצאה- גלי הגירה מטורפים שמביאים לרמת פשיעה עולה, קריסת מערכות רווחה ואובדן תרבות המדינות האירופאיות. אם תשאל כיום אירופאי (יליד) מה מחשבתו על כך, הוא יגיד לך שזה פשוט נורא. ולכן האיחוד האירופי כולו נמצא כרגע בתהליכי גיבוש נהלים חדשים.
    בנוגע לאשרת העבודה. אולי חברות כוח האדם מרוויחות אבל מי ש”מזמין” את העובדים גם כן משלם כסף רב ואין לשכוח שרבים מהם הם קשישים אשר מוציאים על כך את רוב הקיצבה שלהם. אם עובדת זרה מגיעה לארץ, וזה תהליך שלוקח זמן, ונכנסת להריון, זאת פשוט חוצפה וחוסר אחריות. העובדת הגיעה לעבוד ולא להביא משפחה, אם היא רוצה להביא משפחה עליה לשוב לביתה. עובדת שמוזמנת לעבוד בחברה בארצות הברית ומביאה ילד בהחלט אוכלת אותה, כי החברה משלמת כסף להשיג אישורים ולהביא את העובדת וזה פשוט לא הוגן לעשות דבר כזה.
    עכשיו שאל את עצמך, מדוע לא הלכו העובדים הזרים לאירופה אם הם חיפשו מדינה טובה יותר?
    התשובה- באירופה יותר קשה. וגם אם אפשר לקבל שם אזרחות בסופו של דבר, זה לא לכל אדם, יש קריקטריונים ואדם צריך כסף ומקצוע.
    העובדים שהגיעו לארץ ידעו כמה זה יעלה להם, כמה הם ירוויחו ומה התנאים כאן ובכל זאת באו לעבוד, זוהי בהחלט בחירה שלהם ואיש לא אילץ אותם לבוא, הם באו וידעו שאין להם אפשרות להתאזרח ולכן זאת לחלוטין בעיה שלהם.
    ישראל היא מדינה אחת קטנה עם המון בעיות. אנחנו לא יכולים לאפשר לכל עלובי העולם לבוא אלינו, אם כל הכבוד לילדים החמודים, אזרחות לא ניתנת על חמידות, בשום מדינה.

  26. יונתן שחם:

    לאלמוני –
    אז זהו, שלמדינת ישראל אין חוקי הגירה.

  27. רותם:

    שלום
    אני מזהירה מראש, זה הולך להיות ארוך.

    טענתך על מדינות אחרות אינה רלוונטית בעיני. האם עוולה במקום אחר בעולם צריכה להצדיק עוולה כאן אצלנו?
    ויתרה מכך, מה שאתה וימיני כתבתם פשוט לא נכון, ובסוף אתן דוגמאות רבות מדוע. כמעט בכל מדינה מערבית בעולם יש מסלול לבקשת מעמד למהגרים.
    אני אחלק את תשובתי (שתהיה מאוד ארוכה) לשני חלקים- חלק ראשון זו עמדתי באופן כללי על הנושא. חלק שני ואחרון אתן דוגמאות מכמה מדינות שאכן מעניקות מעמד ויש בהן מסלול להתאזרחות למהגרים. שוב, זה לא טיעון רלוונטי בעיני. גם אם בעולם נוהגים בצורה מסויימת, זה ממש לא אומר שכך עלינו לנהוג, אבל אתייחס לכך מפני שזה הטיעון ששכנע אותך שיש לגרש ילדים.
    ורק אציין שאני מעריכה את העובדה שלמרות דעתך בנושא, אתה פותח זאת לדיון ולא
    מתקבע בעמדה אחת מבלי להקשיב.

    חלק ראשון לתשובתי-
    בלי לפגוע, לא אתה ולא אף אחד מהמגיבים התומכים בגירוש, כתבו אף טיעון שמנמק מדוע יש לגרש את 400 הילדים. אולי כתבתם מדוע צריך לגרש עובדים זרים לא חוקיים באופן כללי. המאבק נגד הגירוש הוא על קבוצה קטנה מתוך מאות אלפי מהגרי העבודה שעברו במדינה, להם נולדו ילדים. ילדים שבמשך 20 שנה הייתה מדניות שאסור לגרש אותם. נראה לך הגיוני שאחרי כל כך הרבה שנים פתאום “נשנה את דעתנו” ונחליט שעכשיו הם בעצם כן צריכים לחזור? ואם כל כך מדאיגה אתכם כמות העובדים הזרים, האם ידעתם שאלי ישי הוא שר הפנים שנתן הכי הרבה אשרות עבודה אי פעם לעובדים זרים? הוא אומנם מדבר על גירוש 400 הילדים, אבל זה רק כדי להביא עוד ועוד עובדים זרים במקומם. אני ממליצה לך בחום לקרוא את הכתבה הבאה, ולראות מי הוא אותו השר שכל כך פועל “לצמצום העובדים הזרים”- http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1126901.html
    חשוב בנוסף לציין שימיני מערבב פעם אחר פעם בין מבקשי מקלט (אנשים שהגיעו דרך הגבולכי ברחו ממדינות כגון סודן ואריתראה) לבין מהגרי עבודה שהגיעו באופן חוקי בהזמנתו. ערבוב זה משרת עבורו שתי מטרות – מטרה ראשונה שהיא ניפוח המספרים, והצגת כמות השוהים הבלתי חוקיים כהרבה יותר גדולה ממה שהיא. שיטה ידועה לייצר קסנופוביה בציבור. ומטרה שניה הצגת הורי הילדים ככאלו שהגיעו למדינה באופן לא חוקי, או הצגת הנושא כנושא שאין לנו שליטה עליו כי “הם נכנסים כל הזמן בכמויות למדינה” במקום לספר את האמת וזה שאנחנו מביאים אותם…

    ישראל היא המדינה המערבית היחידה שמתנהלת ללא מדניות הגירה שמעוגנת בחוק. אז לא, מגיב “אלמוני”, לישראל אין חוקי הגירה. גם אם תחזור על זה ממש הרבה פעמים. לישראל א-י-ן מדניות הגירה שמעוגנת בחוק. כל מה שקיים אלו נהלים של משרד הפנים שרבים מהם כלל אינם מפורסמים לציבור. גם אם המדינה מחליטה שעכשיו היא רוצה שיהיו חוקים במדינה, הם יכולים לחול מנקודה זו והילך. הייתה מדניות לא כתובה שאסור לגרש ילדים ונותנים להם להשאר עם אמותיהם ועכשיו מתפלאים שאותם ילדים נטמעו לחלוטין בחברה שלנו והינם ישראלים לכל דבר?.
    גירוש הילדים הוא בגדר הענשתם רטרואקטיבית, על מצב שהמדינה יצרה במו ידיה. עם כל הכבוד, המדינה לא יכולה מצד אחד להביא הנה את הורי הילדים ולתת להם להישאר עם הילדים במשך כל כך הרבה שנים, ומצד שני להחליט אחרי העלמת עין של 20 שנה לגרשם… עבור הילדים שכבר כאן וחלק מהחברה באמת שמאוחר מידי. גם צריך להבין איך כל הסיטואציה הזו נוצרה. שוב, זה לא אנשים שנפלו עלינו מהשמיים- זה אנשים שהמדינה הביאה הנה לעבוד. לפי מחקר של הכנסת, מרבית העובדים מאבדים את אשרת העבודה שלה הרבה לפני תום תקופתה (להבדיל ממה שכתבת יובל, לא מדובר על עובדים ש”נגמרת לו הויזה, הוא צריך לארוז את הפקלאות ולהחזיר את המשפחה לארץ”). לא מדובר בעובדים שבאו למשל לעבוד חמש שנים וכשנגמרה האשרה בחרו להשאר יותר. הרוב הופכים לא חוקיים הרבה קודם לכן בשל תקנות דרקוניות של משרד הפנים כגון “נוהל אישה בהריון” לפיה למהגרי עבודה אסור להיות בקשר זוגי או ללדת ילדים כפי שכתבת יונתן שחם. עובדים נוספים רבים איבדו את מעמדם בשל “הסדר הכבילה” שהוכרז כלא חוקי על ידי בג”ץ בשנת 2006. זהו הסדר שאומר שלעובד אסור לעזוב את המעסיק שלו והוא בא לעבוד עבור מעסיק ספציפי, ואם הוא עזב אותו הוא אוטומטית הופך לא חוקי. למשל עובד שעזב את המעסיק כי לא שלמו לו, התעללו בו, המעסיק נפטר- אוטומטית הם אינם חוקיים. כלומר לא רק שהמדינה מביאה הנה את העובדים, היא גם זו שדואגת שהם יהפכו לא חוקיים במהרה. במקום להשקיע בעובדים שכבר כאן ולדאוג שהם יעבדו את המספר השנים שהוקצב להם, מעדיפים להמשיך ולהכניס כל הזמן עובדים חדשים למדינה.

    כפי שכבר כתבו לפני, מדינת ישראל מקיימת במשך שנים מדיניות של “דלת מסתובבת” במסגרתה מהגרי עבודה חדשים מגיעים לארץ כדי להחליף את העובדים שמגורשים. המרווחים ממדיניות זו הם קבלני כוח אדם הגובים אלפי דולרים מכל עובד תמורת הגעתו לישראל, אך אינם אחראים לעובד מרגע שנחת בארץ (אגב, לפי החוק מותר לגבות עד 3700 שקלים דמי תיווך מכל עובד שמגיע לארץ, אך בפועל גובים בין10,000-30,000 דולר!!) האינטרס של קבלנים אלו הוא תחלופה מהירה, ככל שניתן, של עובדים זרים. בעיני, לא מתקבל על הדעת שמתכננים לגרש 400 ילדים חפים מפשע, אך ממשיכים בו בזמן להביא עובדים חדשים למדינה.

    והדבר הכי חשוב להבין בהקשר זה כפי שכבר כתבתי- לישראל אין מדניות הגירה שמעוגנת בחוק. אני מסכימה איתך שלמדינה מותר להגן על גבולותיה, אך לא יתכן שלמדינה שמביאה כל כך הרבה מהגרים אין מדניות הגירה! אני תומכת בגיבוש ויישום מדיניות הגירה ברורה ואנושית למדינת ישראל. עם זאת, אין זה נכון שילדים ישלמו את מחיר המחדלים שהתרחשו במדינה לאורך השנים. המדינה יצרה במו ידיה את בעיית ההגירה, עליה לקחת אחריות ולא להעניש את אותם ילדים שלא חטאו.
    מדובר ב400 ילדים שהרוב רק עם האמהות שלהם מכיוון שאת האבות כן גרשו. כך שבאמת מדובר במספר אפסי ואני בטוחה שיש למדינה שלנו בשטחה ובלבה מקום לקלוט אותם. מה גם שאני יודעת בכל ליבי מהכרות אישית עם הילדים שהמדינה שלנו רק תרוויח מהיותם חלק מאיתנו. מדובר בילדים ישראלים לכל דבר שחלומם הוא להיות חלק מהמדינה.
    ולכן אני מאמינה שהמוסר וההגיון מחיייב אותנו להעניק מעמד לילדים ואמהות אלו. וממחר המדינה צריכה להתחיל ולפעול ברצינות לצמצום מספר השוהים הבלתי חוקיים. אבל לא על ידי רדיפת העובדים, אלא על ידי פיקוח על חברות כוח האדם והסכומים הענקיים אותם הם גובים באופן לא חוקי ועל ידי אכיפה כלפי המעסיקים. ולהגיד לך את האמת, אם המדינה שלנו החליטה שהיא לא רוצה שיהיה כאן אף ילד של עובדים זרים, יש רק פתרון אחד אמיתי- ממחר היא צריכה לסגור את הגבולות ולהפסיק ולהביא כל הזמן עובדים חדשים

    מה שהכי אבסורד בעיני, זה שאותה ממשלה שמחליטה על גירוש הילדים, היא זו שביודעין לא מטפלת בכל הבעיות שהזכרתי. דוגמה הכי קטנה- אלי ישי ושטייניץ אוהבית להצדיק את גירוש העובדים בכךשהם לוקחים עבודות מישראלים. בואו לרגע נניח בצד את השאלה האם ישרלים בכלל ירצו לעבוד בעבודות כאלו או לא, בואו לשם הדיון נניח שכן.
    .מי אשם בעיני ישי ושטייניץ בדחיקת עובדים ישראלים מענפים בהם מועסקים מהגרים? המהגרים עצמם?! אולי שיפנו את האצבע כלפי הממשלה עצמה? הרי המדינה יכולה להחליט ממחר, שתנאי העסקה, כולל שכר וכולל תנאים סוציאליים, יהיו אותו הדבר בין עובדים ישראלים לבין מהגרים. כך, גם המהגרים ירוויחו שהם יוכלו לעבוד בתנאים נורמליים וגם יתאפשר לישראלים שמועניינים להשתלב באותם תחומים- סתם דוגמה קטנה להראות את האבסורד וחוסר ההגיון שבשיח על גירוש הילדים. כל הבעיות שישי טוען שגירושם יפתור, הן בעיות שהמדינה גם יוצרת בעצמה וגם יכולה באותה קלות לפתור.

    בנוגע להערתך ש”יש להם הורים, יש להם משפחה, ויקלטו אותם בדיוק כמו שקולטים כל משפחה שחוזרת אחרי תקופה ארוכה מחוץ למדינה.”- יחי ההבדל הקטן בין חזרה לישראל משהייה בחו”ל, לבין גירוש כפוי שכולל מעצרים, ישיבה בבתי כלא וחזרה למדינות כגון הפיליפנים או ניגריה. ראשית, בתור מישהי שעובדת עם פיליפניות רבות שעובדות בסיעוד, לרובן אין לאן לחזור. איזה משפחה בדיןק מחכה להן? המשפחה שמנדה אותן כי יש להן ילד מחוץ לנישואים? מדובר על ילדים שגדלו והתחנכו כאן כישראלים לכל דבר- למדו בבית הספר על שיוויון, על זכויות ועל צדק. מילא ילד שנולד בפיליפינים והוא לא מכיר משהו אחר, אבל להחזיר אותם עכשיו? אחרי שהם נטמעו בחברה וגדלו במדינה מערבית? האם ידעת שבפיליפינים אין להם אפשרות להתחנך? שחינוך איכותי הוא רק לעשירים ומי שאין כסף עובד מגיל צעיר בשדות האורז? אז סליחה שאני לא רואה את הקשר בין זה לבין חזרה לישראל אחרי פוסט דוקטורט או משהו כזה בחו”ל…ושוב, אין לי בעיה אם אמא וילד יחליטו מרצונם החופשי לחזור. יש לי בעיה עם זה שפקחים יעצרו אותם בכוח ברחוב ויקחו אותם למאסר. יש הבדל קטן בין זה לבין חזרה מרצון…

    ולגבי מה שכתבת “השאלה אם כל זה קשור כעת למעמדם של העובדים – וילדיהם – שפגה אשרת השהייה שלהם בארץ והם צריכים לחזור לארץ המקור שלהם. אפשר לטעון שלא ניתן לתקן עוול על חשבונם של אנשים שלהם עשו את העוול הזה.”- ברור שזה קשור! זה הכל קשור אחד לשני! כי גירוש 400 הילדים הופך עוד יותר אבסורד על רקע ההתעלמות והשחיתות בשאר התחומים. זה מוכיח לך מדוע גירושם אינו נסיון אמיתי לצמצום כמות המהגרים, אלא זריית חול בעיני הציבור.

    חלק שני לתשובה- (למרות שכפי שכתבתי לא זו הסיבה כן לגרש או לא לגרש… רק חשוב לי להראות כיצד ימיני פעם אחר פעם בוחר לספר רק חלקי עובדות, רק מה שמתאים למטרה שלו הפעם…)-
    בכל מדינות האיחוד האירופאי יש דרקטיבה שקובעת שאדם שעבד באופן חוקי חמש שנים במדינה זכאי להגיש בקשה למעמד קבע עבורו ועבור ילדיו!!!
    באף מדינה מערבית בעולם אין חוק שאוסר על מהגרים להיות בזוגיות או ללדת ילדים. בארה”ב ילד שנולד הוא אוטומטית אזרח ארה”ב, וכל כמה שנים הם עושים מורוטריום ונותנים מעמד גם להורים. באוסטריה קטינים יכולים להתאזרח לפי שיקול דעת הרשויות, גם אם לא גרו קודם לכן במדינה. בצרפת אפשר להגיש בקשה לאזרחות לבני 16-21. בגרמניה לאחר שמונה שנים של מגורים במדינה ושש של נוכחות בבית ספר גרמני אפשר להגיש בקשה לאזרחות , בהולנד אפשר לרכוש אזרחות על ידי הצהרה בין
    הגילאים 18-25 אם נולדת במדינה, בשוודיה אפשר לקבל אזרחות אם גדלת במדינה ואתה מצהיר הצהרה פשוטה. בבריטניה זכות רישום לילדים שנולדו שם והתגוררו מעל 10 שנים, בלגיה העניקה מעמד בשנת 200 ל23,000 ילדים של מהגרים לא חוקיים,
    יוון ב2001 העניקה מעמד ל 228,000 משפחות של מהגרים לא חוקיים וכיום הולכת להעניק מעמד לחצי מליון ילדים של מהגרים לא חוקיים, פורטוגל העניקה ב2001 מעמד
    ל120,000 מהגרים לא חוקיים, צרפת העניקה מעמד ב-98 ל87,000 משפחות של מהגרים לא חוקיים, גרמניה העניקה ב2006 מעמד ל50,000 משפחות של מהגרים לא חוקיים ובאמת שאני יכולה להמשך אך פשוט אין לי כח.
    ושים לב שבכל המדינות שהזכרתי מדובר על דרכים קבועות (!) בחוק להתאזרחות. במרביתן אפילו לא מדובר על מהגרי עבודה שהמדינה הביאה באופן חוקי לעבוד, אלא על שוהים שהגיעו למדינות בדרכים לא חוקיות. ומה הסיפור כאן? הסדר חד פעמי ל1200 ילדים? ואוו. זה באמת איום ענקי על המדינה שלנו.

    בקיצור- הילדים צריכים להשאר כי הם נולדו גדלו והתחנכו פה. הם צריכים להשאר כי במשך שנים הייתה מדניות שלא מגרשים אותם ולכן הם נטמעו לחלוטין בחברה הישראלית. הילדים צריכים להשאר כי מדובר במספרים אפסיים שלא מזיזים לצביון המדינה. הילדים צריכים להשאר כי ההורים שלהם היו מספיק טובים בשביל לעבוד עברנו שנים רבות בעבודות הכי קשות, אבל חס ושלום שגם יעיזו לדרוש זכויות. הילדים צריכים להשאר כי הם והוריהם קורבנות של מדניות הדלת המסתובבת וחברות כח האדם שמעניין אותן רק עשיית הרווחים הלא חוקיים על גבם של העובדים. הילדים צריכים להשאר כי לא הם צריכים לשלם את המחיר על העדר מדניות הגירה במדינה. והילדים צריכים להשאר כי זה הבית שלהם בדיוק כמו שזה הבית שלך ושלי.

  28. צחי:

    תודה רבה. סוף סוף מישהו מוכן לומר את הדברים ההגיוניים. נגמרה האשרה, תחזרו הביתה.

    חוץ מזה, לא שמעתי שמישהו מתלונן כאשר עוקרים ילד יהודי מאיזה מדינה בה נולד וגדל, ומבקשים ממנו לעלות לישראל. כניראה שבכיוון הזה אין טראומות ילדות.

    רוני, את צודקת, בואי נבטל את העניין הזה של עם ישראל. זה באמת מוגזם, כבר 3,500 שנה, מספיק. בואי נסגור את העסק, ונתערבב לנו בין העמים כמו בני אדם נורמלים.

    יונתן, כמו שהאלמוני כתב בתגובה קודמת, חוקי ההגירה של ישראל הם שאין הגירה. יש אשרת עבודה מוגבלת בזמן, וזהו. אין תהליך התאזרחות, ומי שהגיע לכאן לא היה יכול לצפות להתאזרח.

  29. מומי והחתול:

    כל דיון במדינה הזאת מתנהל בצורה היסטרית וללא דיון אמיתי בעובדות. זה לא משנה מה יחליטו זה התקבל על סמך פופוליזם או שיקול כלכלי. בכל מקרה, מעניין לראות שבאירופה אין כזה דבר ילדי מהגרים שמקנים אזרחות. אם אחד מההורים הוא לא בעל ויזה חוקית הילד לא מקבל שום אזרחות. נקודה.

  30. יונתן שחם:

    מומי והחתול –
    אני שמח שאתה בעד עובדות. רק חבל שהעובדות שאתה מביא לא נכונות.
    באירופה אפילו אנשים שאין להם מסמכים בכלל ואף אחד לא יודע מאיפה הגיעו, יכולים לקבל מעמד קבע ואפילו אזרחות.

    צחי –
    חוקי ההגירה של מדינת ישראל הם ששר הפנים עושה מה שהוא רוצה. ברצונו נותן ויזה/תושבות/אזרחות, וברצונו מבטל.
    זה בדיוק מה שמאפשר לקיים את הדלת המסתובבת שמביא לכאן אנשים רק כדי שיאבדו את הויזה ויגורשו, ואז יבואו אחרים במקומם. ועל כל סיבוב כזה הקבלנים מרוויחים מיליונים.

    אלמוני-
    “אם עובדת זרה מגיעה לארץ, וזה תהליך שלוקח זמן, ונכנסת להריון, זאת פשוט חוצפה וחוסר אחריות. העובדת הגיעה לעבוד ולא להביא משפחה, אם היא רוצה להביא משפחה עליה לשוב לביתה.”
    מי שחושב שאדם צריך לכפוף את הזכות שלו על גופו ואת זכותו למשפחה לרצונותיו של מישהו אחר, רק כי למישהו הזה יש כסף – מגעיל אותי.
    אני מאחל לך שייתחסו אליך כפי שאתה מציע להתייחס לעובדים הזרים.

  31. ג'ו:

    קודם כל אם השתכנעת ממשהו שבן דרור ימיני כתב עליך לבדוק את עצמך היטב. זו אמנם טענת אד הומינם אבל עבור ההומינם הזה מדובר בטענת אמת.

    ובקצרה: אלי ישי אישר הבאת אלפי מהגרי עבודה, אין חוק שאוסר על בני אדם להתרבות, חוק כזה מלבד היותו בלתי מוסרי (ולמעשה מדובר בהחזרת העבדות) סותר אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהם.

    ההורים לא היו בלתי חוקיים, הויזות שלהם בוטלו בגלל שיש להם ילדים, כלומר משרד הפנים ממציא תקנות לא חוקיות ואוכף בצורה שרירותית.

  32. גיל:

    מומי, אתה צודק חלקית. הילדים אינם מקנים אזרחות במצב שכזה, אך הילדים כן זכאים לאזרחות.

  33. מומי והחתול:

    לכל המצדדים בעובדות מהתגובות מעליי: קחו לדוגמא את אירלנד ותבדקו את התיקון ה27 לחוקה שעבר ברוב של 80% רק לפני חודשיים. אין אזרחות אוטומטית לתינוקות.
    בבריטניה: Under the law in effect from 1 January 1983, a child born in the UK to a parent who is a British citizen or ‘settled’ in the UK is automatically a British citizen by birth. כל השאר לא.
    קנדה: Section 3(2) of the Current Act states that Canadian citizenship is not granted to a child born in Canada if, at the time of his/her birth, neither of his/her parents was a Canadian citizen or Canadian permanent resident
    אוסטרליה: From 20 August 1986 a person born in Australia acquired Australian citizenship by birth only if at least one parent was an Australian citizen or permanent resident. יש החרגה אם הילד מגיע לגיל 10 למשל.

    כנ”ל גם צרפת, גרמניה, שוויץ, נורבגיה ואחרות.

  34. יונתן שחם:

    לחתול – בבקשה
    http://www.compas.ox.ac.uk/publications/reports/regularisation-of-unauthorized-migrants/

  35. רמי:

    הטיעון, לא רק שהוא מתבסס על תאור שגוי של העובדות, כפי שהעירו לך, אלא גם הוא מתעלם מעובדות נוספות שהתיחסות אליהן מאירה את המאבק באור אחר. מוקד המאבק הוא מלחמה במדיניות הדלת המיסתובבת- המתממשת דרך הפרקטיקה התמידית להביא לביטול המעמד החוקי של העובד ולגרשו תמורת אחר. הלובי של חברות כוח האדם בכנסת הוא שני רק ללובי של חברות התיקשורת הגדולות. העובדים, שלקחו הלוואות בריביות אבסורדיות לשלם את 10 אלפי הדולר, בממוצע, שגוזלות מהם באופן לא חוקי קבלני מישנה של חברות כוח האדם הישראליות, המאפשרות להן לגבות רווחי תיווך לא חוקיים לפי החוקים בישראל, מכל עובד. הם לא ידעו שסייגים בחוזה ההעסקה ובחוקי התעסוקה האד הוקיים (איסור ניידות בין מעסיקים, למשל) יביא לגרושם טרם יוכלו להחזיר חובות אלה.

    הם ידעו שהם יוצאים למדינה בה אין זה חוקי עבורם להכנס להריון (הרשה לי להיות פופוליסט ולציין כי פגשתי לאחרונה “עבריינית” כזו בזכות העובדה שהיא נאנסה ע”י בן משפחה של המעסיק ואמונתה אוסרת עליה לבצע הפלה). אינני יודע מה איתך, אני מוצא חוק כזה דרקוני במיוחד.

    השבוע שמענו על ישראלי העומד לדין בארה”ב באשמת העסקת עובדים תאילנדים בתנאי עבדות. בסיס ההאשמה מתמקד בגניבת דרכונם ואם יורשע הוא צפוי לשבת במאסר של עד 70 שנה בכלא. מסכן, הוא בסה”כ עשה שם מה שבארץ, גם אם אינו חוקי הוא מקובל ונורמטיבי. לאחרונה, הייתי מעורב בתהליך הפניות של העובדים הזרים מול משרד הפנים במהלך החלטת הממשלה האחרונה, באוגוסט. נתקלתי מתוך מאות, בפונים ספורים בלבד שבידהם הדרכון המקורי עמו נכנסו לארץ ובו החותמת המקורית, הדרושה להסדרת מעמדם. הבעיה כה חמורה שפקידי משרד הפנים עצמם הקלו בדרישה והם מסייעוים לעובדים באיתור נתונים על כניסתם המקורית. יעיד על כך כל פקיד במשרד הפנים שהיה מעורב בהתהליך. רק בזכות הצד הפחות נודע בפעילות של יחידת עוז- מלחמה על זכויותיהם של המועסקים מול הפשעים שנעשים נגדם, המצב השתנה לאחרונה. אולם הפונים, הורי הילדים הגדלים, עדיין שייכים לדור שבו המעסיק הישראלי העסיקם בתנאים שבמדינה כמו ארה”ב מכונים “עבדות”.

    המאבק נגד גרוש הילדים, אם כן, מציע פשרה הוגנת יחסית לפצות על פשעים אלה ולמנוע השנותם בעתיד. חברות פרטיות ישראליות ביצעו פשעים חמורים נגד העובדים הזרים. חלק מפשעיםאלה עדיין נמשכים. מדיניות הדלת המיסתובבת היא עצמה מדיניות פושעת ולא מוסרית. אנו דורשים להשאיר את העובדים בארץ, ולהפסיק לסלקם ע”מ להביא במקומם אחרים. להשארתם יש שני צדדים: מחד, הגיע הזמן שמדינת ישראל תתמודד עם המחיר של הפשעים שגורמים פרטיים מבצעים בזרים, כמו גם בישראלים, ושממשלת ישראל וכנסת ישראל לא מנעו. מניעת גרושם יש עמה את המסר כי לפשעים אלה יש מחיר, והיא תוריד את המוטיבציה לבצעם בעתיד. מאידך, הצעד יהיה מהלך אנושי קטן שיהנו ממנו מאות ספורות של עובדים ומשפחותיהם. משפחות אלה מעורות בחיים החברתיים בישראל וילדיהם הם ישראלים לכל דבר. ישראל לא תהיה המדינה הראשונה הנוקטת בצעד הומניטרי כזה, וזאת בהתעלמות מכך, כפי שהעירו לך, ש you got the facts wrong בעניינים לא מעטים. צעדי לגליזציה של מיליוני עובדים לא חוקיים נעשו בארה”ב יותר מפעם אחת. במקרה הנוכחי, חשוב להבהיר שהשאלה אינה פוליטית בשום מובן. שאלות פוליטיות אינן מורכבות מגורלם של 400 איש. בארה”ב המוטיבציה למהלכים כאלה היא הצורך של המשק בעובדים בפלח שוק זה. אולם בארץ זה לא עובד. הרי אחרי 5 שנים בארץ העובדים יודעים את זכויותיהם, ויודעים לעמוד עליהן, ולא כמו בארה”ב, כאן זה נתפס כלגיטימי הרצון להחזיק בתחתית סולם ההעסקה במשק בעובדים נגזלים שהמשק לא יכול להרשות לעצמו שהם ידעו את זכויותיהם וילחמו עליהן. כלומר, פשעי ההעסקה הם אינהרנטים למבנה המשק כפי שהוא. זה נתפס בעיני רבים כלגיטימי לטעון כי יציבות המשק דורשת עובדים בתנאי העובדים הזרים ולא כאלה שיתוגמלו כחוק.

    הבחירה שלך לכתוב דברים אלה, להעלות מילים העשויות להשפיע על גורלם של 400 איש, היא כמובן, זכות שלך. בכל זאת יש טעם להזכיר: מדובר כאן על חייהם של 400 משפחות, ובדומה לשאלות כמו האם להעביר כביש ליד ישוב, או האם להשאיר מוקד שרותי בריאות חרום בשכונה מסויימת. ההתחכמות הבן דרור ימינית שלך אינה אלא רוע לב. אינני, חלילא, מציעה לסתום את פיו של מי שדורש חרות להביע עמדות פרובוקטיביות (איזה ריר של רייטינג עולה סביב שפתיהם של פרובוקטורים שמהלכים אינטלקטואלים שמרגשים בעיקר אותם מציגים אותם, בעיני עצמם, כנועזים), רק להזכיר שאין באופן בו בחרת לנצל זכות זו יותר מאשר עיוורון למציאות כפי שהיא, ולעוולותיה המוסריות והאנושיות, וכאמור- לא מעט רוע לב. אם דבריך יהיו, במקרה, קש שישבור את גב הגמל בקונפליקט החי בשאלת הגרוש, אז אשריך.

  36. יובל:

    רמי – תנוח.
    רותם – מעניין. תודה רבה על התגובה הארוכה והמאוד מנומקת. השכלתי.

  37. יובל אחר:

    אני רוצה להציג רגע זווית נוספת, ואולי קצת רדיקלית: כל העניין הזה של “תום האשרה” ו-“העובדים ידעו זאת מראש” מייצג בעיני חוסר מוסריות מוחלטת. זאת מעבר לעובדה – שצוינה כבר כאן – שמדובר בחוסר דיוק.
    הבה נחשוב רגע על מובטל שעכשיו מתקבל לעבודה כשומר היכנשהו. חברת השמירה מחליטה שלא מתאים לה לשלם את שכר המינימום, ומחתימים את העובד שהוא יקבל פחות משכר המינימום וגם לא יזכה לזכויות סוציאליות. העובד, מכיוון שהוא מובטל ולא ממש יכול לשאת ולתת עם החברה, נאלץ לקבל את התנאים הללו. מסתבר, שבמדינת ישראל החברה היא זו שעברה על החוק, למרות שהעובד קיבל את התנאים בתור אדם בוגר ומודע לחלוטין. מדוע המצב הזה קיים? מכיוון שאנחנו מראש לא מקבלים את העובדה ששוק העבודה הוא שוק שוויוני. בשוק העבודה קיים חוסר איזון מובנה ובו כוחו של המעסיק גדול מכוחו של מחפש העבודה. חוסר האיזון הזה הוא פתח לניצול, ואנחנו – כחברה – משתדלים לבקר ולרסן את חוסר האיזון הזה כדי ליצור תנאים בהם העובד יזכה לזכויות בסיסיות. העובדה שמובטל יסכים לתנאים מחפירים כדי לזכות בעבודה אינה חשובה בעינינו ואנחנו מרשים לעצמנו לקבוע שלא כל מה שהעובד יסכים אליו הוא באמת חוקי, כי חוסר האיזון הזה הוא פתח לניצול של החזק את החלש. יש כמובן מקרים בהם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להעלים עין מחוקי העבודה – אלו הם המקרים בהם המועסק הוא שווה כח (פחות או יותר) למעסיק. שוק היי-טק הוא דוגמה טובה. בתחום זה למועסקים הפוטנציאלים יש כח רב, ולכן אנחנו יכולים לקבל מצב בו הם והמעסיק מסכימים על תנאים (כמו לדוגמה שעות עבודה) שחורגים מהמקובל. הקונטקסט כאן הוא מה שמכריע.

    כאשר אנחנו מסתכלים על מהגרי העבודה המצב דומה. משום מה אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לקבוע איזה כללים שבא לנו, וברגע שמהגר העבודה הסכים להם הרי שמדובר בעסקה הוגנת. אבל זה לא המצב. אדם עני יסכים לעשות הרבה כדי להשיג עבודה, ואסור לנו לנצל את העובדה הזו כדי לכפות עליו תנאים לא אנושיים. משום מה נדמה לנו שאנחנו עושים למהגרי העבודה טובה כשאנחנו נותנים להם לעבוד בשדותינו, לטפל בזקנינו או לבנות את בתינו. אבל אנחנו מביאים אותם מתוך אינטרס שלנו ואסור לנו לנצל את מצוקתם כדי לקבוע עבורם תנאים שרירותיים. העובדה שקבענו להם שאסור להם להקים משפחה היא נוראית. העובדה שהם לכאורה הסכימו לתנאי הזה לא הופכת אותו לראויה, ולא הופכת את גרושם לנכון. בדיוק כמו שהעובדה שהשומר הסכים לוותר על שעות נוספות הופכת את שלילת זכויותיו הסוציאליות לראויה. מדובר בבני אדם, לא בסחורה.

    הדוגמה הנפוצה, של עובד ההיי-טק הישראלי שעבר לרילוקיישן למספר חודשים ואז פתאום צריך לחזור, היא מופרכת. מעבר לעובדה הפשוטה – שהועלתה כאן בתגובות – שבמרבית מדינות המערב שהות מעבר לתקופה מסוימת מעניקה לעובד זכויות תושב, הרי שהמצב של עובד ההיי-טק העשיר והמשכיל לא זהה למצב של פועל הפלחה התאילנדי. חוסר האיזון הבסיסי במצבו של האחרון לא זהה למצבו של הראשון.

    לא כל דבר שאנשים מסכימים עליו הוא גם ראוי. העובדה שנצלנו את הכח העודף הרב שלנו כדי להביא לכאן אנשים בתנאים לא אנושיים לא מצדיקה את גרושם. בדיוק כמו שהעובדה שחברות מצליחות להחתים עובדים על חוזים שמפרים את חוקי העבודה לא מצדיקה זאת. מהגרי העבודה הגיעו לכאן מתוך אינטרס כלכלי וחברתי של מדינת ישראל. היא לא יכולה לזרוק אותם כמו סחורה משומשת. ברגע שהכנסנו אותם אנחנו צריכים לשאת באחריות המלאה עליהם. וזה אומר שאם הם רוצים להשאר הם צריכים לקבל זכויות תושב מלאות.

  38. ג'ו:

    ובנוסף להכל.

    החוקים המגבילים מקום מגורים של אדם בשל מוצאו ואזרחותו הינם לא מוסריים מלכתחילה. הדבר אמנם מקובל באופן גורף בכל העולם אבל עדיין מדובר בעניין לא מוסרי. בעולם טוב יותר לא יהיו מגבלות חוקיות על הגירה.

  39. Aya:

    מגרי עבודה בארה”ב יכולים, אחרי שהייה בויזת עבודה של מס’ שנים (5 או 7, אני לא זוכרת) להגיש בקשה לגרין קארד ותקופה אחר כך (5 שנים נדמה לי) גם להתאזרח. ילדים שנולדו במדינות מסוימות (ארה”ב וחלק מאירופה נדמה לי) זכאים לאזרחות מדינות האלו, ולעיתים גם הוריהם מורשים להשאר.

    עצוב לי על הילדים וכל זה, אבל בשבילי המאבק הזה הוא הרבה מעבר ל-400 הילדים האלו. מדובר בעובדה המזעזעת בעיני שמדינת ישראל מאפשרת לאנשים להגר אליה רק אם הם נולדו לדת מסויימת או התגיירו אליה, כלומר, אין שום אפשרות למישהו להפוך בשום דרך שהיא לאזרח ישראלי בלי להיות יהודי. בעיני זה מאוד בעייתי.

  40. רמי:

    תודה יובל, נחתי זה עתה ;)

    אין לך מה להתפלא על כך שחלק מהתגובות לפוסט זה לא תמצא ענייניות, ועובדה שציפית לכך ומראש הדגשת שתמחק תגובות מסויימות. הרי אתה מגן כאן על עמדות המיוצגות בימים אלה, באמצעות רטוריקה גזענית דרקונית ודיסאינפורמציה שיטתית (“באפריקה מחלקים עלונים בשם “בייבי ויזה”, אמר ישי בשבוע שעבר). וכמו שהציגו לך למעלה, אתה לא עושה זאת דרך לימוד מדוקדק של הנושא אלא דרך הסתמכות על מקורות חלקיים ולא מדוייקים.
    גם אחרי המנוחה אני עומד על כך שאני מוצא דיון בגורלם של ספורים, שאינם מיצגים כל קבוצה משמעותית, ותמיכה בגזרות קשות עבור פרטים אלה הפגנה של רוע לב, ולא דיון פוליטי רציני. אני גם חושב שאנשים לפעמים שוכחים שכיום, מה לעשות, למילים, אפילו כשאלה נאמרות בבלוג (אינני מכיר אותך או את הבלוג שלך ואינני יודע כמה משפיע הוא) יכולות להיות להן השפעה ממשית על החלטות, בעיקר כשהשאלה היום תלויה ברגע הכרעה.

  41. יוסי:

    עד לפני כמה ימים גם אני, כמו יובל, לא הבנתי את הקייס של מתנגדי הגירוש. אמנם לא ירדתי לרמה של לקרוא את בן-דרור ימיני, ובכל זאת, ידעתי היטב שיש מדינות שבהן היוולדות של ילד של מהגרים במדינה אינה מאפשרת אזרחות או אשרת שהייה באותה מדינה. ב
    נוסף, אני חושב שהטיעון שאף אחד לא עושה ילד בשביל אזרחות הוא טיעון מוטעה. כמי ששהה בארה”ב, אני זוכר זוגות ישראלים רבים שהכניסו את האזרחות האמריקאית כחלק מהשיקול אם לעשות ילד בעת שהיו שם. רובם אמרו שברור שעדיף להוליד ליד המשפחה ובמקום מוכר, אבל אזרחות אמריקאית היא מתנה נהדרת לילד. באותה מידה, אני משוכנע שקצבאות ילדים לחרדים משפיעות על ההחלטה לעשות ילדים. כלומר, אם לא היו קצבאות, חיי משפחות מרובות ילדים היו הרבה יותר קשים, והם היו מנסים לבחון איך אפשר לעשות פחות ילדים.
    .

    אבל, אז חקרתי קצת, והתחלתי לגלות שיש טיעונים טובים מאוד להתנגד לגירוש. בתגובות כאן עלו כל הטיעונים האלו ואחרים. הטיעון ששיכנע אותי יותר מכל הם שהמנוולים שינו את הכללים הלא כתובים. אם הם רוצים לשנות את הכללים הלא-כתובים, שיטרחו לכתוב אותם ושיתחילו להכיל אותם אחרי שיאשרו שהייה של עוד 400 ילדים ולא לפני (כי 400 הוא מספר קטן מאוד). טיעון משכנע נוסף הוא העובדה שיש תקנה נוראה ששוללת את אשרת השהייה כשהעובדת הזרה יולדת. כלומר, האישור של העובדים הזרים האלו לא פג באופן טבעי, אלא פג בגלל הלידה. את הטיעון השלישי הכרתי, אבל הוא עדיין טיעון טוב בעיני. הגירוש הזה הוא חלק ממדיניות לא מוסרית של המדינה, לייבא מאות אלפי עובדים זרים שפוגעים בשכבות החלשות (כפי שכתב היטב שטרסלר, אגב, אבל לא השכיל להבין שהממשלה, ולא העובדים הזרים, אשמה), לטובת המעסיקים ולטובת סוחרי העובדים הזרים, בהסכמים כובלים ויקרים שגורמים לכך שהעובד הזר לפעמים חייב להפוך לבלתי חוקי, כדי לא לצאת בהפסד מכל הסיפור הזה. כרגיל, אפשר לומר שזו הבעיה של העובדים הזרים שמסכימים לעיסקה גרועה כל כך, אבל כפי שכתב מישהו למעלה על ההגיון מאחורי חוק שכר מינימום, הגיוני ומוסרי להאשים את המנצל ולהגן על המנוצל, ולא כפי שעושים במקרה הזה.
    .

    לדעתי, הקמפיין הרגשני על 400 הילדים הצליח לרתום אנשים טובים רבים, אבל גם הצליח להרתיע אנשים רבים שדורשים טיעונים. אם הקמפיין היה טורח להוסיף מספר טיעונים לכל מודעה, אז לא היה קל כל כך לבני-דרור ימינים של העולם לשכנע אנשים שהמאבק מוטעה. בנוסף, הקמפיין חייב להתרחב ולעבור מ-400 הילדים האלו, לעיסוק בעובדים הזרים באופן כללי. לדרוש חקיקה ברורה והומנית בנושא, להביא למדיניות שתצמצם מאוד את מספר העובדים הזרים החדשים שמגיעים לישראל, ותילחם בניצול הנורא שהם חווים כשהם נמצאים בישראל.

  42. אלמוני:

    זה תמיד נחמד לראות איך יש אנשים שאומרים שזה לא משנה מה קורה במדינות אחרות ואז מציינים את אירופה.
    אז כמה דברים על אירופה. נכון באירופה אפשר לבקש אזרחות אחרי מספר שנים. דגש על לבקש. זה שביקשת לא אומר שתקבל כי הקבלה היא עדיין לא אוטומטית וצריך לעמוד בקריקטריונים מסויימים, בכל מדינה אחרים, אבל הם קיימים.
    דבר שני, אירופה מוצפת מהגרים, מדיניות ההגירה שלה נכשלה לחלוטין. האירופאים סובלים מאוד ולכן האיחוד כולו שוקד בימים אלה על חוקי הגירה חדשים ומחמירים. אז אם כבר לומדים מאירופה, לא כדאי ללמוד מהטעויות ולא לחזור עליהם?
    דבר שלישי, ישראל עדיין אינה אירופה. ישראל כרגע רוצה לשמור על צביון יהודי בין אם אתם מסכימים לכך או לא, הבחירות האחרונות הראו שרוב העם כן. וכמדינה יהודית לא מאפשרת הגירה למי שאינו יהודי.
    בנוגע לחוקי ההגירה. זה שאין הגירה זה חוק ההגירה, וכן זה חוק. אם אין דרך שאתה יכול לבקש להגר אז אין הגירה. לא הייתה הסכמה שלא מגרשים ילדים. בתקופה זו לא גירשו אף אחד. יחידת עוז היא חדשה יחסית. וגם אם לא גירשו ילדים, זה לא אומר שמותר לזלזל ולא להקשיב לחוק וכן מותר למדינת ישראל להחליט שהיא כן אוכפת את חוקיה. אין בכך שום דבר לא תקין.
    ומה עיניין אזרחות הילדים לתנאי העבודה? כשהעובדים באו לארץ היו תנאי עבודה ברורים והם ידעו מהם. הם ידעו כמה הם משלמים וידעו כמה הם ירוויחו. הם גם ידעו שהריון מפקיע את אישור העבודה. אולי התנאים רעים, אכזריים ולא חוקיים ויש לאכוף את זה, אבל זה לא קשור לאזרחותם של הילדים. זה פשוט לא. הילדים עדיין נולדו לשוהים בלתי חוקיים, וזה לא משנה למה הם לא חוקיים וזה לא משנה אם הם סבלו פה, הם אינם אזרחי ישראל וככאלה, ילדיהם הם לא אזרחים.
    אין ספק שלישראל יש מקום ל400 ילדים נוספים, הבעיה היא שעוד חמש שנים יהיו עוד ושוב יהיו תמונות עצובות, מניפולציות רגשיות וסחטנות, כי הרי ילדים מצטלמים כל כך יפה. אז תנו לומר לכם משהו על הקמפיין. הוא גועלי ורגשני.
    הוא מנצל ילדים קטנים למטרות של הוריהם (שרבים מהם לא באים ממדינות נוראיות כמו שאתם מנסים להציג את זה ובהחלט ניתן לחיות שם לא רע, בייחוד עם הכסף שהם הרוויחו בארץ ושם נחשב להרבה, וגם זה לא ממש משנה כי ישראל אינה מקלט למסכני העולם). וממזמן נראה שטובת הילדים לא עומדת נגד עיניו של אף אחד. האנשים שהציעו להסתיר ילדים בביתם כבר לא חשבו על הנזק הנפשי בזה וכמה זה יותר טוב פשוט לחזור הבייתה, הם מאוהבים כבר במאבק עצמו וזה הכל.
    ודבר אחרון. אין לי ספק שקולכם הוא חשוב. ואם הוא לא היה קיים זה היה מדאיג מאוד. זה טוב מאוד שיש קול בישראל שחושב גם המרגש. אבל בסופו של דבר החלטות צריכות לבוא מהראש. חשוב שיהיה קמפיין לתמיכה בילדים, וחשוב יותר שבסופו של דבר הם יגורשו, כדי שלא יהיו נוספים עוד מספר שנים.

  43. יובל אחר:

    אלמוני
    אתה חוזר ואומר ש-“זהו החוק” כאילו שמדובר כאן בחידוש גדול או במשהו שיש עליו עוררין. אני חושב שעל הכל מוסכמת העובדה הפשוטה שאכן גירוש מהגרי העבודה והילדים מתבצע לפי חוק. בדיוק כפי שהבאתם התבצעה לפי חוק. השאלה היא אם החוק הזה הוא מוסרי וצודק. המדינה יכולה לחוקק חוקים רבים, לא עם כולם צריכים האזרחים להסכים. יתרה מזאת – בדמוקרטיה אחד העקרונות החשובים הוא היכולת של האזרח לא להסכים עם פעולות הממשלה שלו.

    העובדה שהחוק הזה לא מוסרי ולא צודק פורטה כבר בתגובות לעיל. אני חושב שאדם צריך להיות קר לב במיוחד כדי לטעון שטובת הילדים דורשת את גרושם ל-“בית” שהם מעולם לא היו בו. אני יכול לקבל את הטיעון הגזעני לפיו טובת הצביון היהודי או משהו כזה היא להשאיר כמה שפחות יהודים בתוך מדינת ישראל, אבל לטעון שזה גם לטובתם זה באמת מרושע.

    בסופו של דבר אתה מתעלם מעובדה אחת מאוד פשוטה – האנשים האלה הובאו למדינת ישראל כי היא היתה צריכה אותם. אנחנו היינו צריכים אותם. כדי שהם יעבדו בשדות שלנו, יבנו את הבתים שלנו ויטפלו בקשישים שלנו. לא עשינו להם טובה כשהבאנו אותם לכאן ואנחנו צריכים לקבל את העובדה שמי שבא לכאן הוא בן אדם. בדיוק כמוני וכמוך (אם כי לא יהודי. אוי גוועלד). בני אדם הם לא סחורה שאפשר להביא ולזרוק כשגומרים להשתמש בה. אם הכנסנו לכאן בן אדם לכמה שנים עלינו לקחת אחריות על כך. האחריות הבסיסית, בעיני, היא שהאדם הזה מקבל את הזכות להשתלב בחברה שלנו (ואחרי הכל – הוא עשה כאן כמה דברים). מותר לבן אדם להקים משפחה, כי זה מה שבני אדם עושים. לנו אסור להחליט שבן אדם צריך להשעות את אנושיותו כדי שיהיה לו מותר לעבוד כאן ואסור לנו להחליט שברגע מסוים אנחנו לוקחים אדם שחי כאן שנים ועובד כאן והקים כאן משפחה וקהילה וזורקים אותו חזרה למדינה אחרת רק כי נמאס לנו מזה שהוא נמצא כאן. אף אחד לא הכריח אותנו להביא לכאן מהגרי עבודה, ואם הם מפריעים לך אתה מוזמן לפעול כדי שיפסיקו להביא חדשים. העובדה שאנחנו ממשיכים להביא מהגרי עבודה חדשים (גם במקום אלו שמגורשים וגם בנוסף אליהם) מעידה על כך שאנחנו צריכים אותם.

    ומלה אחרונה – חסוך מאיתנו, בבקשה, את ההתנשאות שלך כאילו אנחנו פועלים “מהרגש” כמו איזה ילדים קטנים ואתה פועל “מהראש”. הרשה לי לבשר לך שגם אתה – כמו יתר בני האדם – פועל מתוך שילוב של רגש ומחשבה, בדיוק כמונו. רק שאצלך הרגשות העיקריים הם פחד ושנאה. וזה עצוב.

  44. רוני רוזמן:

    צחי (28) – כן, אתה צודק וההיסטריה שלך מוצדקת. ראינו איך מדיניות ההגירה של צרפת מחקה את העם הצרפתי, המהגרים בארה”ב העלימו את העם האמריקאי מעל פני האדמה והתורכים בגרמניה הפכו את העם הגרמני להסטוריה רחוקה. התערבבות עם בני אדם אחרים (יכול להיות שבעיניך מי שאינו יהודי אינו בן אדם?) אין פירושה “סגירת העסק”.

  45. משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    לפעמים כשאני קורא את טוריו של ימיני אני נזכר במשחק אותו שיחקנו בילדותנו, שבו אתה מציב ידך סנטימטר מול הפנים של חברך וכשהוא מנסה להסיט את היד אתה מטיח בו “לא נגעתי בך, אל תיגע בי”. במשחק – כמו בטוריו של ימיני – החוק הוא חוק והכל נשמע כל כך סביר, אז איך זה שכולם טיפשים/טועים/אנטי-ציוניים?
    אני חושב שצריך לבחון את ה”מאבק” למען ילדי העובדים הזרים כחלק מתמונה גדולה יותר (ולא לחינם המתגייסים למענם הם אותם שמאלנים-תל-אביבים-קיבוצניקים שמתייצבים מול האלי-ישיים. אני חושב שזה חלק מהמאבק למה שחלק מהחברה כאן רואה נורמליזציה של ישראל (או ישראליזציה של ישראל לעומת יהודיזציה שלה).
    האסוציאציות ההיסטוריות שהעלת חשובות מאוד. מגיל אפס מחדירים לראשנו עד כמה “אנחנו” בודדים ועד כמה כל העולם נגדנו ועד כמה איש לא עזר לנו וכך הלאה. והפעם, כשיש קבוצה במצוקה, האינסטינקט הישראלי/יהודי הוא לגשת לספר החוקים.
    אני לא מסכים איתך שדין עובד זר מהפיליפינים הוא כדין מהנדס התוכנה שנסה לעמק הסיליקון. לא כל תאילנדי קרא בעיון את ספר החוקים הישראלי לפניש הגיע לכאן והם לא במצב כלכלי/משפטי/סוציולוגי דומה. וגם אם נניח שכן, וגם אם ניתן לחוק לעוור עינינו – מה עם קצת אנושיות? ונניח שמבחינת החוק הם לא זכאים להישאר כאן – הם מעוניינים בכך, הם לא פושעים, הם מוכנים (שלא כמו כמה מידידיו של השר אלי ישי) למלא חובותיהם האזרחיות – אז מדוע לא לעזור להם?
    אני חושב שהמאבק הוא חלק מהמאבק הכללי יותר בין מי שרוצה מדינה יהודית (לא “סתם” יהודית ודמוקרטית כמאמר הקלישאה, אלא כמה שיותר יהודית “טהורה”, שכן אלי ישי ודומיו לא חוששים מתפישת מקומות העבודה, אלא מהפצת המחלות ובראשם נישואי התערובת – ביטוי מגונה לכשעצמו), לבין מי שרוצה מדינה מערבית-“נורמלית”, שבה מי שמתגורר הרבה שנים במדינה מסוימת או נולד שם זכאי לפחות לאפשרות לקבל מעמד של תושב קבע או לפתוח בהליך של קבלת אזרחות. כל זה כמובן לא אפשרי במדינה שמקדשת את המוצא האתני-הדתי של האנשים על פני האנושיות.
    שנה טובה

  46. דני:

    קשה לי לאמר שאני מסכים עם כל מילה של ימיני, אחרי הכל יש לו נטייה לעוות את העובדות (או לפחות להתייחס רק לחלק מהן) כאשר זה מתאים לתפיסת עולמו.
    אבל בעיקרון לפחות, אני מסכים איתו במקרה הזה.
    כל הטענות על המדיניות הגרועה של ישראל בתחום ההגירה נכונות. טעינו חטאנו פשענו והטעינו במדינות הדלת המסתובבת, והיה עדיף בהרבה (כמו בכל תחום) אם היינו מטפלים במהגרי העבודה ברגישות והגינות, ולא עם אלי ישים למיניהם.
    אבל כל זה לא משנה את השורה התחתונה – מדינת ישראל קמה כמקלט ליהודים, וחוק השבות הוא הביטוי המוחלט לתפיסה הזאת. מי שלא מסכים עם זה – שיגיד זאת בריש גלי, ולא יתחבא מאחורי גבם של 400 ילדים מסכנים, כי המשמעויות ארוכות הטווח של ביטול האפלייה המובנית בחוק השבות לטובת יהודים היא גדולה מאד, גדולה הרבה יותר אפילו מגורלם של אותם ילדים. וזאת הסיבה שתומכי חוק השבות (אני מניח שרובם של אזרחי המדינה) לא יכולים להסכים לתקדים המסוכן אות דורש הקמפיין להפסקת ה”גירוש”.

    שלא לדבר על הפשרה שהושגה בסוף – ריבונו של עולם, ילד מתחת לגיל 5 יכול להסתגל למקום חדש! הלכו פה עד הקצה בהתחשבות בעובדים הזרים ובמצב הביש שנקלעו אליו, והשאירו פה כל ילד מעל גיל 5, כדי למנוע את המצב הלא סימפטי של ילד שכבר הסתגל לתרבות ומנהגים במדינה מסויימת. עם כל הכבוד – ילד בגיל 2,3,4,5 עדיין יכול לעמוד במעבר מדינה ולהסתגל בצורה מצויינת. ילדים בכל העולם עושים זאת, גם ילדים של ישראלים.
    לא חסרות מדינות שמדיניות ההתאזרחות שלהן קשוחה מזו של ישראל. וכן – זה שיש עוול במקרה הזה כן מצדיק עוול גם אצלנו.
    בעולם אוטופי היינו משמשים דוגמה ומופת לעמי העולם, והופכים את עצמנו למקלט לכל פליט ומדינה שיוויונית ללא אפלייה.
    בעולם האמיתי היהודים הם מיעוט נרדף לאורך אלפי שנים שרק לפני 60 שנה שליש ממנו הושמד בגלל מוצאו ותו לא. מדוע דווקא אנחו צריכים להיות יותר צדיקים מכולם ולפתוח את המקלט הקטן שעמלנו עליו כה קשה לכל דכפין, לחסל את אפיזודת המדינה היהודית במ ידינו ולהמר בכך על טוב לבו של העולם כלפי יהודים באשר הם במקרה שתתרגש עלינו שואה שניה ?

  47. שוקי:

    אני אתחיל בלצטט את הפיסקה האחרונה מהמגיב שלפניי:
    “בעולם האמיתי היהודים הם מיעוט נרדף לאורך אלפי שנים שרק לפני 60 שנה שליש ממנו הושמד בגלל מוצאו ותו לא. מדוע דווקא אנחו צריכים להיות יותר צדיקים מכולם ולפתוח את המקלט הקטן שעמלנו עליו כה קשה לכל דכפין, לחסל את אפיזודת המדינה היהודית במ ידינו ולהמר בכך על טוב לבו של העולם כלפי יהודים באשר הם במקרה שתתרגש עלינו שואה שניה ?”

    ההדגשה שלי.
    מדוע דווקא אנחנו? השאלה הנכונה לדעתי היא: מי אם לא אנחנו. אנחנו, שעד היום מקללים את השוויצרים על ה”נייטרליות” שלהם בתקופת מלחמת העולם השנייה. אנחנו, שבמשך אלפיים שנה נדדנו ממדינה למדינה כי איש לא רצה לקבל אותנו. ממתי בדיוק הפך המוסר של תושבי מדינות אחרות לנקודת ייחוס עבורנו, המדינה הקטנה מוקפת האויבים שכל העולם נגדה?

    כשבאים להתמודד עם בעיה, כדאי לבדוק קודם כל מה הבעיה. פליטים הם לא הבעיה שלנו, כפי שהסברתי כאן (כדאי לקרוא, גם על הפתרונות):
    http://www.shooky101.com/?p=66179
    כי מניינם 3 פרומיל מהאוכלוסייה בישראל. גם העובדים הזרים הלא-חוקיים הם לא הבעיה שלנו, כי הם מונים 1.4 אחוז מהאוכלוסייה בלבד. מיעוט זניח.

    הבעיה האמיתית – בהנחה שיש בכלל בעיה, וגם זה לא בטוח – היא שבכל שנה מכניסים לכאן עוד 30 אלף עובדים זרים חדשים, וזה כמובן בגלל כל הספסרים והסרסורים שעושים הון עתק מהבאת העובדים האלה, ושחבריו של אלי ישי כבר נכנסו לכלא על קשריהם איתם.

    מתוך חצי מיליון עובדים זרים שנכנסו לישראל ב-15 השנים האחרונות נשארו למעלה ממאה אלף. אפשר להמשיך את החישוב מכאן. פרקטית, עדיף “להלבין” אותם מלהמשיך להביא לכאן עובדים זרים נוספים.

    ואם לחזור לשאלת היש או אין בעיה – בקצב הנוכחי יעברו כ-300 שנה עד שהעובדים הזרים והפליטים יהפכו אותנו למיעוט. מכיוון שכיום לא ברור אם נשרוד עוד 30 שנה, נדמה לי שאפשר לומר שזו אחת הבעיות הקטנות שלנו.

  48. נעמה:

    המדינה לא “דאגה שהילדים לא יישארו ללא מסגרת”, כדבריך. המדינה מחויבת לכך, מכוח אמנות בינלאומיות שהיא חתמה עליהן מרצונה החופשי. וחוק חינוך חובה מבטיח זאת לכל ילד בישראל. בדיוק כפי שחוקי המגן חלים על כל עובד/ת בישראל, אזרח או זר, חוקי או לא, מכוח האמנות של ארגון העבודה הבינ”ל שישראל היא צד להן. (הם לא נאכפים, זה סיפור אחר).
    את שאר ההערות שלי הכנסתי כבר בתגובה לפוסט של איתמר.

  49. יובל המבולבל ובעיית העובדים הזרים | שוקי גלילי בהנהלה חדשה:

    […] כשמחפשים "יובל" בגוגל, הבלוג של חברי יובל דרור מופיע במקום השני, מייד אחרי האתר של יובל המבולבל. זה היה משעשע אותי יותר לולא סימני הבלבול שהראה בפוסט שפרסם אתמול על המאבק להשארת הילדים. […]

  50. יונית:

    קודמי המכובדים הביאו כאן את רוב העובדות והרגשות הרלוונטיים, אבל יש לי כמה דברים להוסיף, בעיקר בענייני הרטוריקה:

    לא נעים לדבר על זה – כלומר, על מה שנמצא מתחת לשני הצדדים של הרטוריקה כאן, וגם אני אדבר על זה בלי להזכיר את השם המפורש – אבל אין מה לעשות, אנחנו חיים במדינה של קונוטציות ברורות ואינדוקטרינציה ברורה. מי שמעלה טיעון של הפצת מחלות, שלא יתפלא שזה חוזר אליו בגירוש. למעשה, אצלי הריאקציה הזאת מעוררת קצת אופטימיות, שאולי אנשים עוד בכל זאת זוכרים משהו, מעבר לתעשיית הזיכרון המנוצלת באופן ציני להפקת רווחים פוליטיים או כלכליים.

    אלי ישי משתמש ברטוריקת “מיליוני אפריקנים שמפיצים מחלות שעומדים לשטוף את מדינתנו הקטנה ולהשמידנו”, ומקפיד להשתמש ברטוריקה הזאת על מנת לטשטש את ההבדלים בין מהגרי עבודה חוקיים, מהגרי עבודה לא חוקיים ומבקשי מקלט. עיתונאים רבים מאמצים את הרטוריקה הזאת, ולראיה ראינו בעיתונים בתקופה האחרונה יותר מכתבה אחת על סכנות האפריקנים. אלא שהרטוריקה הזאת לא מקיימת קשר אמיתי עם המציאות. לפי נתוני הלמ”ס, חלקם של האפריקנים בקרב מהגרי העבודה, החוקיים והלא חוקיים, הוא זניח (משהו כמו 1.2%). מבקשי מקלט אסור לנו לגרש בכל מקרה. לא משנה אם בגלל אמנות בינלאומיות או בגלל ועידת אוויאן (וכאן אנחנו לגמרי מיישמים מדיניות של תרמתי במשרד. תורמים כסף לסוכנות הפליטים של האו”ם, אך את בעיית הפליטים שמגיעים לכאן פותרים בצורה שמגעיל אותי אפילו להתייחס אליה כאן). פרט לכך, מספרם של מבקשי המקלט בכלל הוא זניח אפילו לעומת אותם מהגרי עבודה חוקיים שקיבלו את הוויזה שלהם ישירות מאלי ישי בזמן כהונתו כשר התמ”ת (כ-15 אלף בסך הכל, לעומת יותר מ-90 אלף – כ-30 אלף לשנה). מקרב מהגרי העבודה הלא חוקיים (ויזות תייר), אגב, הנתח הגדול ביותר מגיע ממדינות בריה”מ לשעבר (בערך 41%). צריך לפרט את המשמעויות של זה? ולנוכח כל זה אני תוהה – הרטוריקה של המאבק מטרידה אותך, אבל הרטוריקה הזאת לא? הרטוריקה של ישי וימיני ודומיהם היא משהו שטוב מאוד שמעורר תגובה רגשית נגדית קשה. אם זה לא היה קורה, היית צריך להיות מוטרד.

    מדיניות הדלת המסתובבת, כמו גם שאר המנהגים של חברות כוח האדם שמייבאות את העובדים הזרים בעלי הוויזה בחסות הממשלה ובאחריותו הישירה של שר התמ”ת, היא סחר בבני אדם, לא מדיניות הגירה ולא מדיניות תעסוקה. כשהיא מתלווה להיעדר של מדיניות הגירה והתאזרחות מסודרת, למדיניות תעסוקה שהולכת ומעוותת את שוק העבודה, ולממשלות פחדניות שלא מעזות להתעסק בכלל בדברים האלו בצורה רצינית, טיעוניו של ימיני מקבלים משמעות קצת אחרת. וזאת בלי להזכיר בכלל את אלו שמעסיקים את מהגרי העבודה הבלתי חוקיים, ואת התנאים שבהם מועסקים אותם אנשים, תוך הפרת אלוהים יודע כמה חוקים לאומיים ובינלאומיים וללא כל אכיפה. האם זה נראה לך הגיוני שסחר בעבדים יהיה חוקי כאן – ששכרם הממוצע של עובדים זרים חוקיים (ממוצע, לא חציון) יהיה מחצית מהשכר הממוצע במשק, שחברות כוח האדם ירוויחו מתחלופה תדירה של כוח עבודה זול, שהחקלאים, המלונאים וכו’ ירוויחו מהאפשרות לא לציית לחוקי העבודה הישראלים, שכולנו נרוויח מחוטבי העצים ושואבי המים לטווח הקצר, אבל שכל הדגש של קביעת המדיניות יושם על העפת מספר מצומצם של בני אדם שרוצים להשתקע כאן אבל אין להם שום דרך הגיונית אפילו לנסות ולעשות את זה? הם העבריינים כאן? באיזו קונסטלציה מעוותת הטיעון הזה יכול לשכנע אותך? עבריינותה של מדינת ישראל בהקשר הזה הופכת את הטענה לעבריינותם של אותם מהגרי עבודה למשהו שהיה יכול להיות מצחיק אילולא היה כל כך עצוב. ומפחיד.

  51. יעל קשתן:

    טיעון נוסף –

    העולם מתחלק לעולם הראשון, השני, השלישי וכך הלאה.רצף בין עולם עשיר עד עולם עני מאוד. בני אדם מהחלקים העניים של העולם מחפשים להגר על מנת לעבוד בעולם העשיר כי כך הם יכולים לפרנס את המשפחה המורחבת בארצות מוצאם ועל ידי כך, על ידי הגירת העבודה הזו, קטן במקצת אי השוויון בעולם.יש תנועה עצומה של בני אדם מדרום אמריקה לצפונה, מאפריקה לארופה, מארופה המזרחית למערבית.לא רק המהגרים העניים ומשפחותיהם מרוויחים אלא גם העולם העשיר יוצא נשכר – הרי מהגרי העבודה אינם בוחלים בעבודות נחותות שהשכר בהן נמוך. לא רק אצלנו אלא בכל מקום. הם מאפשרים לבני המקום “להתחיל” מעבודות יוקרתיות יותר המעניקות שכר גדול יותר.
    אם נסתכל על זה מבחוץ (מחוץ לעולמנו, כאילו) – זו מגמה חיובית מאוד.צד אחד צריך עובדי כפיים וצד שני צריך פרנסה.
    מדוע יש לתופעה כל כך הרבה מתנגדים?
    בעיני הסיבה היא שבני אדם אוהבים לחיות במחיצת הדומים להם ומסתייגים מהשונים מהם.
    אחד הכותבים השתמש במושג שמירה על טוהר הגזע, אך גם אנשים שאינם חרדים רק לסומק הדם של הצאצאים העתידיים שלהם אוהבים לגור בקרב אנשים הדומים להם מבחינה לאומית, דתית, כלכלית…הצורך נובע אולי מכך שה,שבט נותן תחושת ביטחון, תחושת שייכות חזקה יותר ואולי גם תחושת עליונות.הצורך הזה מסביר את דחיית הילדים ממוצא אתיופי מבתי הספר ואת פרשת הילדות הספרדיות בעמנואל, אך גם את פריחתם של בתי הספר החצי פרטיים האליטיסטים (בית הספר לטבע, לאומנות, חברותא….)

    וטיעון נוסף – אל תשכחו שמדובר בבני אדם, בזמן שהם כאן בזכות ויזת העבודה הם משתנים, התודעה שלהם משתנה, הם מכירים אנשים, בני זוג, נולדים להם ילדים – הם כבר לא האנשים שהגיעו וגם בכך יש להתחשב.

  52. צחי:

    רוני, פני החברה הצרפתית, שכ-10% ממנה הוא מוסלמי ממוצאים שונים, השתנו מאוד בשנים האחרונות. אין צורך לומר שיש מקומות שאיבדו לחלוטין את האופי הצרפתי, ויש מקומות שאדם שחייו יקרים לו לא ידרוך בהם.

    בגרמניה אני לא יודע מה אחוז התורכים, וארה”ב היא מדינת הגירה מיסודה, ולכן כל מהגר (חוקי, כמובן) הוא אמריקאי מעצם טבעו.

    ישראל, לעומת זאת, היא מדינה קטנה בהרבה ממדינות אלה, ולכן גם קל יותר להפר את האיזון הדמוגרפי בה. אני לא רוצה להיות כמו כמה ממדינות המפרץ הפרסי, שיותר מחצי מאוכלוסייתן מורכב מעובדים זרים.

  53. לא שומעים! » יהודי, אוהב דמוקרטיה?:

    […] נוכל לכונן לעצמנו חיים בטוחים, מוגנים וחופשיים מפחד. –יובל, אני מאשים אותך בזה שקראתי את הטקסט הזה. [↩]אינני […]

  54. מדברים עלינו:

    […] הנרי זובידה כותב על שלושה פשעי ישראל; יובל דרור כתב למה המאבק לא משכנע אותו, אבל פרסם בבלוג שלו תגובת נגד […]

  55. שגיא:

    קראתי בעיון ואהבתי מאד את הדיון המחכים ואת הטענות
    אני רוצה להוסיף עוד נקודה: אצלי לפחות ואולי גם אצל אחרים אי איפשר להפריד את האדם מהדיעה.
    כלומר – קשה. מאד קשה לי להתייחס לטיעון של אלי ישי בדבר מהגרים אחרי נאום המחלות-חצבת-איידס שלו. זה פשוט מהדהד ברקע כל אימת שאתה מנסה להבין למה הוא מתכוון או לנסות לדון בנושא.
    זה די אוטומטי: אלי ישי = גזען פרימיטיבי = אני נגדו.
    זה נדבך חשוב כל פעם שאתה בא להקשיב למשהו שאלי ישי או מי מהתומכים בגירוש כזה או אחר טוען.
    נוספת לכך העובדה שתומכי הגירוש נסחפים לטיעונים ולפעולות אנטי דמוקרטיות אחרות. הצעתו של ח”כ כץ להקים מחנות לפליטים בדרום, הצעות חוק הקובעות עונשים לאזרח ישראלי שמסתיר פליט או מיועד לגירוש (מי אמר “חוק אנה פרנק”) ?
    אתה פשוט מבין באיזו שכונה פוליטית משחקים האנשים האלה, ולא בא לך להיות שותף
    אז עם כל הצער שבדבר: כן. אני בעד להשאיר פה את כולם. כי אני מתגלח מדי פעם. ואני אוהב לאהוב את מה שאני רואה במראה מולי.

  56. אלמוני:

    לשגיא
    העלת פה בעיה חשובה. הרבה מאוד אנשים מגבשים דיעה רק על בסיס זה שהם שונאים את אלי ישי והוא התומך העיקרי בגירוש הילדים. הצורך להיות אוטומטית נגד האדם הזה שהוא בהחלט גזען נוראי מונע מרבים לחשוב בהגיון.
    ואפשר רק לתקן אותך במשהו? לא מדובר כאן על פליטים. מדובר כאן על עובדים זרים לא חוקיים. הם לא חוקיים מסיבות כאלה ואחרות וזה לא משנה. על פי החוק הם לא חוקיים, רוצים לשנות את החוק, בבקשה, תצביעו. הממשלה הנוכחית תומכת בחוקים האלה ולכן הילדים האלה צריכים להיות מגורשים. זה ממש לא נורא כמו שמנסים להציק את זה. אין איום על חייהם. רוב המדינות לא כאלה נוראיות בכלל. ומי שנגרר פה לפעולות אנטי דמוקרטיות זה דווקא הפעילים נגד הגירוש שמנסים לכפות דעת מיעוט על הרוב. על פי רוב הסקרים כחצי המאוכלוסיה בעד גירוש הילדים למרות הגיוס התקשורתי. מה50 אחוז הנוספים כ30 אחוז נגד ול20 אחוז פשוט לא אכפת.
    להשוות את הסתרת העובדים הבלתי חוקיים לאנה פרנק זה פשוט בורות. הילדים האלה לא נשלחים למוות. הם נשלחים לארץ המולדת של הוריהם, למשפחה וחברים שחלקם משתוקקים לראותם.
    אין קשר בין היחס הנוראי שהם מקבלים לבין אזרחות שלא מגיעה להם. יש מקום לשפר את היחס לעובדים, אולי לאלץ מעסיקים לשלם פיצויים, אבל אזרחות לא קשורה לזה בכלל. ומתנגדי הגירוש עושים בזה סלט אחד גדול. במדינת ישראל אין אזרחות מלידה ורוב תושבי המדינה רוצים שזה ימשיך להיות ככה ולא מעוניינים בהגירה ממדינות עניות. זה, דמוקרטי.

  57. דני:

    שוקי הדיון פה הוא בנושא העובדים הזרים לא הפליטים. הפליטים הם דיון אחר שאפשר לקיים אותו בפוסט מתאים.
    אנחנו כרגע מדברים פה על העובדים הזרים. ואני מצטער – “דווקא אנחנו” לא מחוייבים בשום צורה לתת לכל עובד זר באשר הוא אזרחות ישראלית.
    והעובדה שמדובר בפרומיל היא כמובן לא רלבנטית. אלא אם אנחנו לא שואפים להיות מדינת חוק.
    במדינת חוק יש חוק, יש חריג, ויש תקדים.
    החוק (למיטב הבנתי) לא מקנה אזרחות לעובדים הזרים (מטעמים ידועים).
    אבל מה שמבוקש כאן זה לא חריג – מבוקש כאן תקדים. הרי הבעיה היא לא 400 הילדים והוריהם. מדינת ישראל יכולה לספוג אותם ולשמור על אופייה היהודי. היא יכולה לספוג גם 4000.
    אבל התקדים יאפשר לכל עובד זר בעתיד לקבל אזרחות באותו הליך. ואז אנה נגיע?
    נורא קל לאמר “כולה 400”. אבל זה לא כולה 400.
    זה ההבדל בין מדינת חוק שמנסה לשמור על עקביות כלשהי במדיניות שלה ובכללים על פיהם היא נקבעת (להלן – החוק), לבין מדינת בלגן מוחלט

  58. קרני:

    החוק אשר אוסר על עובדים זרים להביא ילדים לעולם אינו חוקתי ומוסרי ופוגע בזכויותיהם הבסיסיות. הילדים שנולדו לעובדים כאן אינם חוקיים לאור החוק הזה אשר מזכיר לי יותר מכל את תקופת הפרעונים. הילדים האלה צריכים להיות חוקיים והולדתם לא צריכה להשפיע על ויזת העבודה של הוריהם. אני מקווה שהמאבק יביא לביטול החוק המחפיר הזה. (האם יש מדינה אחרת בעולם שבה תוקף ויזת עבודה פוקע בגלל הבאת ילדים לעולם????)

  59. אלמוני:

    לקרני
    אולי זה לא תקין אבל בכל אופן זה החוק וכן הוא מובן. כשלזקן לוקח כחצי שנה להביא עובדת זרה שתטפל בו ולא מעט כסף, אם היא מביאה ילד זה מאוד בעייתי. העובד מגיע לעבוד. לא להקים משפחה. אתה מוזמן לבדוק למשל מה קורה בסקנדינביה (גם שם מעבדים אישור לאחר הבאת ילד, בנוסף העובידם הזרים גרים בשכונות משלהם ויש להם שעת עוצר! ולא לדעתי ממש לא צריך ללמוד מהם, הם מקצינים מאוד).
    דבר שני אין זה קשור לאזרחות הילדים. אולי כדאי לעשות שלא פג תוקף אישור העבודה והם כן יוכלו ללכת לאחר תום כל 5/7/10 שנים או מה שזה לא יהיה. ויש גם מקום לשפר בכלליות את תנאי העסקה, אבל זה לא קשור לאזרחות.
    ואין בימנו עוד מדינה בעולם מלבד ארצות הברית שנותנת אזרחות מלידה. רוב המדינות למדו כמה זה רע ומעודד הגירה של אוכלוסיה חלשה. גם בארצות הברית הילד מקבל זכאות לאזרחות כשיהיה מבוגר. הוריו עדיין יגורשו ביחד איתו.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: