1. בקרב עיתונאים, לא משנה באיזה כלי תקשורת, יש בדיחה קבועה. "אנחנו ממלאים את הרווח שבין הפרסומות". בעיתון, ברדיו או בטלוויזיה, התוכן הוא בסך הכל החומר הזה שממלאים בין הדברים שהם באמת חשובים, שבאמת מכניסים כסף, שבאמת מעניינים את כלי התקשורת – הפרסומות.
יש לא מעט תסכול במשפט הזה שרומז לכך שתוכן מערכתי לעולם נמצא כשידו על התחתונה מול התוכן הפרסומי אבל נראה שב"גלובס" פתרו את הבעיה בצורה יצירתית במיוחד. אחת הכפולות הפותחות של אחד ממוספי החג של העיתון, עוסקת בשאלה: אילו אנשי עסקים כבר רכשו את האייפד ואלו לא. בשני העמודים האלו אין בכלל טקסט. תחת זאת, תמונות של אנשי עסקים שרכשו את האייפד מופיעות על רקע כחול, כשלצידם על רקע אדום, תמונות של אנשי עסקים שעדיין לא רכשו את האייפד. יש גם טור של האפליקציות החביבות ביותר על אנשי העסקים.
הרשות השניה מגבילה ומפקחת על ערוצי הטלוויזיה בכל הקשור למושג "תוכן שיווקי". לעיתונים אין בעיה שכזו, גם לא לניירות המהודקים לכדי חבילה המתכנה בשם "גלובס". כנראה שלארגון הזה ולעורכיו אין בעיה להקיא על הקוראים תוכן שיווקי ולכנות זאת בשם "עיתונות". שי קטן לפסח.
2. בעוד ש"גלובס" מזנה את עצמו למען תוכן שיווקי, "ידיעות אחרונות" מזנה את עצמו למען אהבת הגולשים במדיה החברתית. "רוצים להיות על השער של שבעה ימים?", שואל העיתון בחוסר חשק מוחלט בעמוד שכאילו עוצב על ידי המעצב הראשי של גיאוסיטיס. אין שום בעיה. אתם רק צריכים לקרוא את התקנון. ומה קובע התקנון? אתם צריכים ללחוץ על לייק בפייסבוק. זהו. אתם בפנים. כבר נבחר פרופיל אחד ונתקע אותו על השער של שבעה ימים. עכשיו תלחצו.
העיתון לא מבקש שום דבר חוץ מהפגנת החיבה הסתמית ביותר בייקום. בתמורה ללחיצה על לייק, שעל פי הערכות מיטב החוקרים, מחייבת ניצול של שמינית הקלוריה, מוכן העיתון לתקוע את תמונת הפרופיל שלכם על מה שבעבר נחשב לאחד מהנכסים התקשורתיים הגדולים ביותר של "ידיעות אחרונות".
אתה לא יכול לאהוב את מי שאתה מזלזל בו. לתשומת לב עורכי "ידיעות אחרונות".
3. ד"ר טל בן שחר כתב שני ספרים שהפכו לרבי מכר העוסקים באושר ונראה שמדובר באדם מרתק. קראתי בעיון את הראיון הקצר שערכו איתו ב"כלכליסט" בו הוא טוען כי:
סוציאליזם נוטל את חופש הבחירה מהאדם. אם אני לא יכול להחליט מה אני עושה עם הקניין שלי ועם הזמן שלי, אז אני באמת אהיה פחות מאושר.
לדבריו:
הבעיה הגדולה ביותר במדינה שלנו היא שאנחנו קרובים מאוד להיות מדינה סוציאליסטית, שבה באופן כללי האנשים הרבה פחות מאושרים.
מרתק.
ראשית, אשמח לדעת עד כמה האמריקאים האומללים שלא היה להם (ולחלקם עדיין אין) ביטוח בריאות ממלכתי, מאושרים. אחרי הכל הם יכולים להחליט מה הם עושים עם הקניין שלהם! וגם עם הזמן שלהם! הם ודאי מתפוצצים מאושר!
ושנית, רק מי שחזר לא מכבר מארה"ב, ומנותק לחלוטין מההוויה הישראלית הנוכחית, יכול לטעון מבלי להסמיק שישראל "קרובה מאוד להיות מדינה סוציאליסטית".
4. ל"אייס", ארגון התקשורת אשר מתחרה בימים אלו על תואר "ארגון התקשורת ההזוי ביותר" לאחר שקנה שני בלוגים רק כדי לסגור אותם פחות משנה אחר כך, נמאס לפרסם הודעות לעיתונות. זה באמת מעייף. גם "אייס" רוצה שמישהו ידבר אצלו על הכל. משום כך, פנה האתר אל הכהן הגדול, הגורו האולטימטיבי, העיפרון המחודד ביותר בחבילה, פר ההרבעה של תעשיית יחסי הציבור, קונסול הכבוד של איי מרשל, מר רני רהב בכבודו ובעצמו. זה, ענה על כמה שאלות וב"אייס" הגדירו את הראיון כך: "רני רהב מדבר על הכל". היסטרי. כלומר, היסטורי.
מהראיון החגיגי, החד-פעמי, החושפני והאישי עולה שרהב אוהב את עובדיו, מרוצה מפעילותו במדיה החברתית, שמח שאייל גולן לקוח שלו, אוהב לעבוד קשה ומאד מתרגש מכך שפסח מגיע רגע לפני יום השואה שמגיע רגע לפני יום הזיכרון שמגיע ממש דקה לפני יום העצמאות. ל"ג בעומר פנה אל אביגדור פלדמן כדי לברר האם הוא יכול להגיש תביעה בגין התעלמות. אהה כן, וגם לרני רהב יש אייפד.
1. המשפט "הרווח שבין הפרסומות" אף פעם לא היה לגמרי בדיחה.
2. פרויקטים מיוחדים שהם משאל/סקר הם הקלים ביותר להכנה (מושיבים שני זוטרים על הטלפון), המייגעים ביותר לקריאה והמאפשרים חופש יצירתי גדול ביותר למעצבי העמוד.
3. יבוא יום וגם אני אדבר על הכל, ואז כולם יהיו מאושרים יותר. כמו במדינה קפיטליסטית.
חג שמח.
הגלוב, כנראה גם הוא בחבורה – אחרת לא ברור לי איזו מערכת כופה על הכותבים שלה לפרסם טורים בצהרי חג הפסח …!!!
זה אולי זמן טוב להזכיר שפרסום תוכן שיווקי הוא עבירה פלילית.
מתוך סעיף 7 ג' בחוק הגנת הצרכן:
"(ג) (1) פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו
פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם תכנה איננו מטעה.
(2) המפרסם פרסומת בצורה של כתבה, מאמר או ידיעה עיתונאית, בלי לציין באופן ברור כי המדובר בפרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה, אף אם תוכנה אינו מטעה.
"
אני מתפלא שאיש עוד לא הגיש קובלנה פלילית או תביעה ייצוגית נגד עיתון בישראל. מצד שני, לא מאוחר מדי.
הכי מצחיק זה לראות את ערן תור, מנכ"ל איידיגיטל, יבואנית אפל, כאחד מאנשי העסקים המשתמשים באייפד. אין ספק שמדובר בדוגמא מנצחת למה שחושבים עורכי גלובס על רמת המשכל של הקוראים שלהם.
שוקי (3): אם אתה שואל אותי, זה לא תוכן שיווקי, זה חמור מזה. אני לא חושב שמישהו יצר קשר עם ערן תור, מנכ"ל איידיגיטל, הזכיינית של אפל בישראל (שבאופן מדהים! יוצא דופן! חסר תקדים! ובלתי ברור! נמצא ברשימת אנשי העסקים שיש להם אייפד!!!!!!!) ואמר לו, בוא נעשה פרויקט ביחד ובתמורה תתנו לנו כסף. לא, אני חושב שהדינאמיקה היא הרבה יותר חמורה: יש מישהו בגלובס שחושב שזו עיתונאות, שזה פרויקט עיתונאי לגיטימי, שזה משהו שמעניין מי מבין הקוראים שלהם.
קובלנה פלילית לא תעזור כאן. רק השתלת מקצועיות. אבל כאשר משלמים 4 שקל לכתבים ועורכים, אי אפשר לצפות לכתבות תחקיר. או לכתבות.
Americans are brainwashed against socialism. They can't tell the difference between socialism and communism, and since communists were the bad guys, socialism is bad. You can simply watch Faux News to see brainwashing in action. So, even though their healthcare system is ranked 37 in the world by the World Health Organization, for high infant mortality, low life expectancy and being inaccessible, while still spending the highest portion of GDP on it, most Americans consider their system to be the best in the world.
Furthermore, most Americans are against taxes and big government but they are for government services and wars. They are against taxes, but they don't consider health payments, that take a much higher percentage of median salary than in any Western nation, to be taxes. They are willing to buy their right to choose healthcare insurance at a very high cost indeed.
It is very sad that this author can't see beyond that.
Quite frustrating to get product placement on transatlantic flight as 'entertainment'. Probably even more harmful as people are sleepy.
On my way back I intend to bring my entertainment with me together with the sandwitches.
משפט קצר לגבי הפרויקט הנלוז של יד"א: זה נראה כאילו באופן בלתי מתוחכם בעליל הם הולכים לפרסם מן מוזאיקה של תמונות פרופיל ואחריהן כתבת שער עדכנית לספטמבר 2008 על תופעות הפייסבוק. רק תזכרו מי אמר את זה קודם…
ודרור, חשבתי שהקטע שלך הוא לחפש לכלוך במעריב?
חג שמח
תמיר (8): נזכור גם נזכור. חבל שחשיבה הוא לא החלק שבו אתה מצטיין, אבל אני מבטיח שנזכור!
סוציאלזם הוא לא רע, רק המימוש שלו. אף אדם לא נגד מיסוד העזרה לחלשים וניהול מסודר של המשק הבעיה ששמים יותר מדי אנשים בעמדות משפיעות כדי לבצע את המטרות הללו מה שמוביל לשחיטות וסידור ג'ובים! (וכן ישראל היא כן סוציאלית יחסית)
קח לדוגמא את הרגולציה על משק החלב שנועדה להגן על הצרכן מעליית מחירים ועל העובד מפני קיצוצים, הבעיה שהחליטו שהדרך להשיג זאת היא לפגוע בחופש התעסוקה ובנוסף בסופו של דבר המחירים לא השתפרו.
סטס (10): ראשית נשאלת השאלה "יחסית? יחסית למי?". ושנית, הוא לא טען שישראל קרובה לסוציאליזם באופן יחסי. על פי הציטוט הוא אמר: "אנחנו קרובים מאוד להיות מדינה סוציאליסטית", וזו, אומר בעדינות, טענה מוזרה.
סטס, אני נגד מיסוד העזרה לחלשים וניהול מסודר של המשק, מה תגיד? אולי אתה מתבלבל בין רצון לעזור לחלשים והתפיסה שרק המדינה היא זאת שאמורה לעשות זאת.
וקשה לכנות את ארה"ב מדינה קפיטליסטית. היא אולי הייתה כזאת במידה רבה עד שנות השלושים של המאה הקודמת. מאז, הממשל הפדרלי רק לוקח על עצמו עוד ועוד התחייבויות סוציאליות שלא יביישו מדינות בסקנדינביה (או אחת מסוימת במזרח התיכון) שעושות את הכיוון ההפוך, דרך אגב, והופכות יותר ויותר קפיטליסטיות.
יובל, למה זאת טענה מוזרה? עד לפני קצת יותר מ-30 שנה מדינת ישראל הייתה סוציאליסטית לגמרי. אמנם מאז חלה תזוזה מסוימת לכיוון של שוק חופשי, אבל אם תסתכל על השוק הישראלי ספק אם תמצא בו תחומים רבים שהממשלה לא מעורבת בהם ברגולציה כבדה, שלא לומר קביעת כללי המשחק באופן מוחלט (אפרופו תוכן שיווקי והחוק להגנת הצרכן).
חירותניק (13): אתה צודק. אין כמו הסרה מוחלטת של הרגולציה. למה רגולציה ממשלתית טובה? בוא ניתן לשוק "החופשי" להשתולל. הרי הוא המנגנון הכי טוב לניהול כל עניין, בטח בכל הקשור לעניינים פיננסיים. בזמנך החופשי גש לספריית הוידאו הקרובה ביותר למקום מגוריך, השג את הסרט הדוקומנטרי "The Inside Job", ולאחר מכן דבר איתי על רגולציה כבדה.
אהבתי גם את הטענה שלך לפיה חלה בישראל "תזוזה מסוימת לכיוון שוק חופשי". גם באוקיינוס יש לפעמים תזוזה מסוימת של הגלים. תשאל את היפנים.
יובל, אין לי אינטרס להיכנס לויכוח של מה טוב יותר סוציאליזם/קפיטליזם (שהרי כמובן שלדעתי כל מילה שאמרת בקשר לשוק החופשי היא נכונה, הוא אכן המנגנון הטוב ביותר). כל מה שטענתי הוא שמדינת ישראל היא עדיין מאוד סוציאליסטית בגלל המעורבות הגדולה מאוד של הממשלה בכלכלה, ולא ממש סתרת את טענתי.
חירותניק (15): העניין הוא שאנחנו כבר יודעים מה העמדות שלך. הצגת אותן כאן לא פעם. בעיניך, עצם העובדה שיש שכר מינימום היא התערבות סוציאליסטית. מה פתאום שהמדינה תקבע שכר מינימום? שהשוק יקבע! בעיניך, בכל פעם שהמדינה נכנסת לשוק ומנסה לעשות בו סדר, היא תמיד מזיקה, תמיד מכבידה, אף פעם לא מביאה לתועלת. משום כך, אין ספק שבעיניך מדינת ישראל היא "מאוד סוציאליסטית" ולכן לא ניתן לסתור את הטענה שלך במונחים שלך. גם לא ממש מתחשק לי.
מצד שני, אתה גם לא ניסית להתמודד עם the inside job, כך שאני מרגיש בחברה טובה.
יובל, אין חשיבות לעמדה שלי או שלך האם התערבות הממשלה טובה או לא. השאלה היא האם הממשלה מתערבת או לא. אם היא מתערבת במידה רבה, מדובר בסוציאליזם. אם היא מתערבת במידה מועטה, בקפיטליזם. לפיכך, אבחנתו של בן שחר נכונה – בישראל המעורבות הממשלתית גדולה, ומכאן: ישראל קרובה מאוד להיות סוציאליסטית.
חירותניק (17): מדעני המדינה בכל העולם, כמו גם כלכלנים, מודים לך על הראייה הכל כך מורכבת שלך באשר לאבחנה בין סוציאליזם לקפיטליזם כמו גם לדרך הסבוכה והמתוחכמת באמצעותה הגעת למסקנה שישראל "קרובה מאוד לסוציאליסטית". למעשה, נראה שאפשר לסגור את החוגים הנ"ל. פיצחת אותם. עכשיו לבעיה הבאה: סרטן הריאות. לך על זה!
יובל, אני חושש שזה לא כלכלי למצוא תרופה לסרטן ריאות.
אמר את זה היטב ומצחיק כריס רוק: הכסף הוא לא בתרופה אלא בטיפול, בדיוק כמו שלא ייצרו מכונית שיכולה להחזיק 50 שנים. למה להכביר מילים ולשבור שיניים בניסיון לתרגם את זה, הנה לינק:
http://www.youtube.com/watch?v=G7P4iFg048k
החופש של אדם לעשות בקניין שלו מה שהוא רוצה? איזה כיף. אממה, לאף אחד כמעט אין קניין משמעותי חוץ משכבה קטנטנה של מליאנים. הזכות המדהימה, החירות לעשות ברכושי כרצוני, בטלה בשישים כשאין לי שקל על התחת (בעיקר כי אני מבלה את רוב חיי בעבודה שתכליתה ניצול להגדלת הרווחים של המליאנים שצוינו לעיל). המרצה הנפלאה שלי למשפט, חברה ותרבות, פרופ' ליאורה בילסקי, ציטטה פעם מישהו שאמר ש"לעני ולעשיר יש זכות שווה לישון מתחת לגשר ביום חורף". נחשו מי מהם מנצל אותה.
אגב, הבבל"ת שד"ר בן-שחר אמר שם על זה שבסקנדינביה יש סוציאליזם אבל הם לא מאושרים – עובדה הם מתאבדים כל הזמן? מדובר בחרטא מדרגה ראשונה, זה מיתוס נפוץ. בעבר חיפשתי ספציפית מידע על שיעור ההתאבדויות בנורבגיה ובדנמרק והוא היה גבוה משאר העולם במידה קטנטנה. וגם את זה אפשר לייחס למחסור בשמש ולא לעובדה שיש להם דמי אבטלה גבוהים משלנו (לשנה שלמה, מבלי שיתנו את זה בכפיית עבודות שאתה לא רוצה). אבל שאנחנו ניכנע כמוהם לשטן האדום ונהנה ממערכת חינוך, שיטור, שירותי בריאות משובחים ועובדים סוציאליים שלא צריכים למחזר בקבוקים כדי לקנות חלב במכולת? חלילה וחס.
תסתכלו שנייה על בית כלא סקנדינבי.
התנאים שם יותר טובים מהדירות שני חדרים שאנשים שוכרים בתל-אביב תמורת כל המשכורת שלהם בערך, כדי שיוכלו לגור כאן, לעבוד בפרך ולאפשר לסמי עופר וה-17 האחרים חופש לעשות מה שהם רוצים בקניין שלהם.
סליחה על העצבים, אבל אין דבר שמעלה לי את הסעיף כמו קפיטליסטים מוצהרים. והכתב לא מאתגר אותו על האמירות האלה בכלל. בכלכליסט התפרסמה היום כתבה מהצד השני של המתרס, ממליצה לקרוא.
עיתונאים לא רק ממלאים את הרווח שבין הפרסומות, הם עצמם פרסומת.
אני אסביר: מי שכותב בעיתון מפרסם את המוצר שלו (הכתבה) ואת החברה שמייצרת אותה (העיתון/העיתונאי).
וכאן יש לשאול מהי המטרה של כתבה? האם לשפר את העולם? האם לעורר נקודות שיעלו לסדר היום הציבורי? האם להעביר ביקורת על..?
אני טוען שלא (זה 'לא' מוחלט אבל זה 'לא' של 70%-80%). המטרה של כתבה היא לשרת את האינטרסים של העיתון (כסף) ואת האינטרסים של העיתונאי (כסף)…
מה למדנו?
מטרת הפרסומת=קניית המוצר=כסף.
מטרת העיתון=קניית העיתון=כסף.
יובל (5): מניסיוני, ברור שזאת לא יוזמה של איידיגיטל או שיתוף פעולה. אם יחצן או חברה יציעו כזה דבר, בעיתון ידחו אותה בבוז ויגידו שהם לא נותנים במה לתוכן כזה. זה נותן לאנשי המערכת תחושה שהם מייצרים תוכן ראוי ולא מפרסמים פרויקט יחצני.
אבל כשרעיון כזה עולה במוחם של העיתונאים, כי "כולם מתעניינים באייפד, זה נושא חם", זה נראה לגיטימי לגמרי. והרי אין שיתוף פעולה רשמי עם יחצן או עם החברה, אז הכל בסדר.
ובכלל, אפל זוכה לפרסום חינם בהיקף עצום, לא רק בעיתונות הישראלית.
יובל, מילים בסלע.
רק דבר אחד – בוא נקרא לילד בשמו – פרסום סמוי, ולא ממש תוכן שיווקי. וגם זה חוטא לעיקר, כי הוא לא סמוי.
מישו: מנסיוני, אתה צודק וכנראה שאיידיגיטל לא שילמו כדי שהמוצר שלהם יקבל פירסום כזה. וזה מה שהכי עצוב בסיפור. עיתונים מפרסמים תוכן שיווקי כזה מבלי לקבל תשלום, ומצדיקים את זה כשהם אומרים ש"זה מה שהציבור רוצה לקרוא". תוך שנתיים-שלוש עוזבים את העיתון ועוברים לעבוד במשרד היח"צ ששלח את הקומוניקט הזה, אולי באיידיגיטל עצמה. ראיתי את זה קורה כל-כך הרבה פעמים.