אתמול בשעת ערב התקשר אליי מישהו מהתכנית של אראל סג"ל. יש לו תכנית רדיו במה שמכונה בשם החיבה "רדיו המתנחלים" ("גלי ישראל"). "אנחנו רוצים לארח אותך מחר", אמר האיש.
"אני חושב שזה יהיה נחמד אם תגיד לי על מה אתם רוצים לדבר, לא?", עניתי. "על המאמר שכתבת ב'העין השביעית' על ינון מגל", הוא ענה. הסברתי למר בחור (שלדעתי לא הציג את עצמו בשמו, אבל יתכן שאני טועה) שאין לי כוונה לעשות למאזינים של "גלי ישראל" הצגה ולהתווכח עם ינון מגל. "אז נעלה אותך ואז אותו". הסכמתי. סגרנו על 10:30 כיוון שב-11:00, אז רצה מר בחור שאדבר עם סג"ל, לא הייתי זמין.
הטלפון מעולם לא צלצל. לא ב-10:30, לא ב-10:45, לא ב-11:00 ולא מאוחר יותר. במקום זאת, סג"ל פרסם את המאמר המשעשע הזה. בכל זאת, יותר קל להתווכח עם בובת קש שסג"ל בונה לתפארת.
על ההתלהמויות של סג"ל כבר כתבתי בעבר ואין לי הרבה מה לומר על הנונסנס הנוכחי, ובכל זאת שלוש הערות קצרות.
1. הטענה העיקרית של סג"ל היא "כולם עושים את זה, אז למה אתה בא בטענות למגל?". סגל אפילו לא מתבייש בטענה הזו. הוא חוגג עליה. כולם מוטים, כולם עמוסי אינטרסים ורק לינון מגל אתה בא בטענות? קשה שלא להתפעל מהטיעון הרציני הזה ותרומתו לעיתונות הישראלית.
2. סג"ל מצטט טקסט אחר שלי בו כתבתי על ההחלטה של Ynet לכתוב על אשתו של אבו-מאזן שמאושפזת בבית חולים ישראל. על כך סג"ל כותב: "אתם מבינים, פרסום ידיעה על אשת מנהיג האויב המאושפזת בבית חולים ישראלי בשעה שבני עמה חוטפים שלושה נערים ישראלים היא טוקבק, כאילו אינפורמציה". אשת מנהיג האויב. אשתו של אבו-מאזן, זה שישראל תולה בו את יהבו ומקווה שיהיה אפשר לסגור איתו עסקה, זה שפרס אמר שצריך להחזיר אותו לרצועה, זה שפוקד על כוחות הביטחון שלו לשתף פעולה עם כוחות צה"ל? אז אשתו? היא "אשת מנהיג האויב". ללמדכם מי זה אראל סג"ל וכמה הזוי הבנאדם.
3. נראה שסג"ל משוכנע שאם הוא יכנה אותי "ד"ר יובל דרור" או "הד"ר" או שאר שילובים שבהם הוא מתייחס לתואר השלישי שקיבלתי, אני נורא איעלב. מותק שלי, אני עבדתי די קשה בשביל התואר הזה. למעשה, בטקסט התפלק לך וכתבת: "כתב יובל והבהיר". ד"ר יובל, בשבילך [סטגדיש].
כתיבת תגובה