"אל תלכו ללמוד תקשורת!", הוא זעק

לפני כחצי שנה מישהו (שמו שמור במערכת) שלח לי קישור ל"מילה האחרונה" בגלי צה"ל. באותה תכנית מדוברת, שמאז הקישור אליה שבור, התווכחו קובי אריאלי ועירית לינור מי מהם מצליח יותר לשכנע את חיילי גלי צה"ל שלא ללכת ללמוד תקשורת. מלינור ואריאלי אין לי ציפיות וכנראה שגם לאף אחד אחר אין. למרות שאנשי סגל רבים המלמדים בבתי ספר לתקשורת קיבלו את הקישור, אף אחד לא מצא לנכון להתייחס אליהם. בצדק. אבל לאראל סג"ל דווקא החלטתי להתייחס.

 

 

הבעיה העיקרית שלי עם "אל תלכו ללמוד תקשורת" על הטיותיה השונות היא לא התוכן של הקריאה – מי שלא רוצה ללמוד תקשורת שלא ילמד תקשורת. זה בסדר גמור. גם אני לא למדתי תקשורת! הבעיה שלי היא הסיבות שבהם נתלים כדי לנמק את הקריאה הדרמטית הזו.

בטקסט שפורסם הבוקר ב"העין השביעית" ניסיתי להסביר, לכל אלו שתקועים בשנות התשעים, ש"תקשורת" כבר מזמן לא שווה "עיתונאות". בישראל ובמקומות אחרים בעולם, רואים ב"תקשורת" תופעה רחבה שתחתיה נמצאים תחומים רבים. כאמור, כדי לא לחזור על עצמי, אני מציע ללחוץ על הקישור הזה ולקרוא. אז אם לסכם, לפני שמישהו מתרשם ממישהו שאומר "אל תלמדו תקשורת", מומלץ לברר שהוא לא תקוע במאה שעברה.

שנית, יש כאלו שאומרים "אל תלכו ללמוד תקשורת כי אין מה לעשות עם זה". השאלה היא מה רוצים "לעשות עם זה"? לימודי תקשורת לא מכשירים הכשרה ספציפית למקצוע מסוים. זה לא כמו ללמוד משפטים, עבודה סוציאלית או רפואת שיניים, ולכן אף אחד לא יוצא עם תעודת הסמכה לעסוק ב"מקצוע התקשורת". מצד שני, אף אחד לא יוצא עם תעודת הסמכה לעבוד במקצוע מנהל העסקים, היסטוריה, קולנוע, פילוסופיה, פיזיקה הוא הנדסת תכנה. כל הדיסיפלינות האלו מספקות כלים וכעת על הסטודנט להשתמש בכלים האלו כדי להשתלב בשוק העבודה.

ספקטרום העבודות שמחכה לסטודנטים לתקשורת הוא מצד אחד עצום ומצד שני יש בו בעיה. הבעיה היא שבחלקו הלא מבוטל של השוק ניתן להשתלב גם ללא תואר ראשון בתקשורת. משום כך, יש מי שטוען "אין צורך בתואר". אני חושב שמי שאומר את זה צודק. אין צורך בתואר ראשון בתקשורת כדי להשתלב בעבודה הראשונה שלך בתקשורת. אבל יותר ויותר עובדים ויותר ויותר מעסיקים מגלים שבעוד שאין בעיה למצוא עובד לעבודה ראשונה, למצוא עובד ללא השכלה אקדמית, שאחר כך יוכל לטפס במעלה ההיררכיה הארגונית לעבודה השניה, השלישית והרביעית, זו כבר בעיה הרבה יותר גדולה (כמובן שגם במקרה הזה יש סיפורים על ההוא, שלא סיים כיתה ג' והגיע להיות מנכ"ל של חברת פרסום ענקית. אם זה מרשים אתכם – לכו בעקבותיו).

יש לכך סיבות רבות, ולטעמי די ברורות אבל אציין רק אחת: השכלה אקדמית, כל השכלה אקדמית, מרחיבה את דעתנו. מי שרוצה להיות תחקירן בתכנית בוקר לא צריך תואר ראשון, גם לא תואר ראשון בתקשורת. מי שרוצה להתקדם הלאה, ובכן, בתור מעסיק הייתי שמח לדעת שהוא יודע יותר מלהשתמש בספר האורחים של התכנית. זאת ועוד, העובדים עצמם מגלים שאחרי שלוש-ארבע-חמש שנים, המוח שלהם מתייבש. הם עצמם רוצים ללמוד, הם עצמם רוצים להיפתח, רוצים לגלות עולם אינטלקטואלי רחב יותר מהדבר הספציפי שהם עושים. הם נוחתים בסופו של דבר בלימודים אקדמאיים ומכיוון שחלקם כבר משולבים בתעשיית התקשורת, הם מגיעים גם לבתי ספר לתקשורת.

אבל חשוב מכך, מי שהולך ללמוד משהו רק כדי ללמוד מקצוע, בעצם רואה באקדמיה סוג של "אורט" (ואני מתייחס כאן ל"אורט" כמטאפורה שיתכן שאף עושה לו עוול). הוא הולך לרכוש מקצוע, הוא רוצה להיות טכנאי. אין רע בטכנאים, העולם זקוק גם לטכנאים אבל אני מציע לסטודנטים ללכת ללמוד משהו שפשוט נורא-נורא מעניין אותם. כאשר אתה לומד משהו שנורא-נורא מעניין אותך, אתה משפר את הסיכוי שלך להיות נורא-נורא טוב בו ומכאן הדרך לעשות מזה כסף (אם זה מה שמעניין אותך) מתקצרת בצורה דרמטית. אם "תקשורת" לא מעניינת אתכם ואתם רוצים ללמוד משהו שהוא נורא-נורא מעניין אתכם, זה סבבה לגמרי. למדו ארכיאולוגיה, למדו כימיה, למדו מזרח אסיה ואם תחום התקשורת מעניין אתכם – למדו תקשורת.

ולבסוף, כל אלו שאומרים "עדיף שתלמדו הנדסת מכונות ולא מדעי הכלום", ובכן, עליהם, אני פשוט מרחם. העולם הגיע לאן שהוא הגיע לא רק בגלל שהיו לו אינסטלטורים טובים אלא גם בגלל שהיו לו פילוסופים מעולים שהרחיבו את המחשבה, אנשי אמנות מהמדרגה הראשונה שנתנו לנו סיבות להתפעל, מדעני חברה מרתקים שהצביעו על המנגנונים שפועלים ברקע העבודה החברתית, היסטוריונים מדהימים שידעו לספר את סיפור חיינו וגם חוקרי תקשורת מתוחכמים שהצביעו על האופן שבה "תקשורת", הפעולה הכל כך בסיסית אך הכל כך מורכבת הזו, שעומדת בבסיס היותנו בני אדם, פועלת.

מי שמזלזל בכל זה רק כיוון ש"אי אפשר לעשות מזה כסף", ובכן, רחמיי. האנשים האלו יהיו לעולם אנשים קטנים ועלובים; התרחקו מהם כמו מאש.

כל זה לא אומר שלימודי התקשורת לא סובלים בשנים האחרונות מבעיה שהיא פרדוקס: ירידה בתדמית אך עליה בהיצע. הירידה בביקוש קשורה בין השאר לסיבות שציינתי כרגע: מועמדים סבורים ש"תקשורת = עיתונאות" ורואים את הצרות של "מעריב" של ערוץ 10, של גורמים אחרים ושואלים את עצמם "בשביל מה לנו?". מאידך, ישנה עליה בהיצע. אם בעבר היה בית ספר אחד שהציע תואר ראשון בתקשורת (בית הספר שאני מלמד בו), הרי שכיום רבים מציעים את תואר ראשון בתקשורת: כל האוניברסיטאות ומספר עצום של מכללות, חלקן בשכר לימוד מינימלי ממש ובתנאי קבלה משעשעים.

הרמה של בתי הספר לתקשורת אינה אחידה. ישנם טובים יותר וטובים פחות, יקרים יותר וזולים ממש, עם מרצים מעולים ומקסימים וכאלו שהם פסיכופטים. אין צורך שאתן המלצות: כל מועמד עושה את שיעורי הבית שלו ואת השיקולים שלו ובוחר בסופו של דבר מה ללמוד ואיך ללמוד.

אבל אם יש לי עצה אחת בשביל כל אלו שמתלבטים הרי היא לפניכם: לכו ללמוד (טקסט מנומק יותר משתי המילים האלו, כתבתי כאן). כן תקשורת, לא תקשורת – לכו ללמוד.

עדכון: גיא זהר ביקש הבהרות על הפוסט. אז נתתי לו.

נכתבו 33 תגובות לפוסט “"אל תלכו ללמוד תקשורת!", הוא זעק”

  1. גורו יאיא:

    רגע! טכנאי מילים זה הכינוי שאני בוחר לעצמי, כששואלים אותי אם אני משורר. איך אתה מעז לגנוב אותו!

  2. נדב:

    כבוגר מדעי הטבע אני יכול לומר, בלי טיפה של ציניות: הבעיה האמיתית נמצאת דווקא אצלנו.

    הקטע הסאטירי הבא ממחיש זאת, אולי יותר מכל:

    http://conadav.com/?p=1283

  3. כ. בראון:

    תלמד ותתעסק במה שמעניין אותך אחרי שיהיה לך כסף לדאוג לכל השאר: אוכל, מגורים, וכו'.
    ה"אנשים העלובים" האלה שהלכו ללמוד מקצוע שמכניס יותר כסף הם אולי עלובים בעיניך, אבל בסופו של יום יש להם עבודה מכניסה , שאולי לא הכי מעניינת אותם אבל מאפשרת להם גב תקציבי לעשות מה שהם רוצים בשעות הפנאי שלהם, בין אם זה להתעמק בספרי פילוסופיה או לקרוא בלוג תקשורת.

    אידיאלים זה טוב ויפה אבל אין חנות בארץ שמקבלת אותם כמטבע עובר לסוחר.

  4. גיל:

    שיט, גבר. למדתי תואר בהיסטוריה ועכשיו, 15 שנה אחר-כך, אני לומד הנדסה. נכון ש"התרבות האנושית" הגיעה לאן שהגיע גם בזכות פילוסופים והיסטוריונים, אבל על כל היסטוריון ופילוסוף ידועים שקידמו את האנושות יש עשרות או מאות מהנדסים אלמוניים שקידמו את האנושות באותה מידה לפחות. אני בכלל לא מתייחס לדור הדגול של הפילוסופים של ראשית העת החדשה שהיו גם מהנדסים ומתמטיקאים במקביל להיות פילוסופים. (ניוטון, פאסקל ודה-קארט עולים לי לראש בחצי מחשבה). אז מה כן? מי שיכול להרשות לעצמו מבחינה כלכלית ללמוד "מה שהוא רוצה ללמוד" מבלי לבנות על יכולת השתכרות עתידית מלימודים אלו…שילך על זה. מי שגם מצליח להשתכר ממה שלמד, שיחק אותה עוד יותר. מי שלא מצליח להפריד בין לימודים ובין פרנסה…לכו ללמוד הנדסה. היסטוריה ופילוסופיה תקראו לבד בזמנכם הפנוי.

  5. טל ניסן:

    כחברת ארגון העיתונאים הצעירים (כלומר, ארגון של עיתונאים 18-), אני יכולה להעיד שכל עיתונאי שנכנס בפתח הדלת שלנו ואין לו הכשרה אקדמאית, זעק בדיוק את אותה הזעקה: "אל תלכו ללמוד תקשורת". אין לי ספק שהיא ריקה מתוכן ואין להם מושג מה באמת לומדים שם. בד בבד, אני חושבת שמי שכן רוצה להיות עיתונאי, וכן מעניין אותו ללמוד תקשורת, יכול ואולי אפילו כדאי לו ללמוד גם את התחום בו הוא רוצה להתמחות- תקשורת וכלכלה, תקשורת ומדעי המדינה וכו'… תמיד טוב להיות בעל ידע רחב בתחום אותו אתה מסקר, ובכלל להרחיב אופקים- אם כבר, אז כבר.

  6. איפי:

    מילא אם היו חוגים לתקשורת, אבל אלו בתי ספר. זה נשמע אולי קטנוני אבל זה דווקא מהותי.
    בחוגים אקדמיים לומדים על מנת ללמוד, להרחיב אופקים וכו'.
    בבתי ספר, גם אלו הנמצאים בין כותלי האקדמיה, לומדים מקצוע – סיעוד, חינוך, משפטים וגם תקשורת.
    לכן הרבה בתי ספר לתקשורת (שנמצאים בעיקר במכללות, פחות באוניברסיטאות) מעניקים אשליה של רכישת מקצוע, משמע – בסיום הלימודים תוכלי להיות עיתונאית, עורכת, שדרנית, פרסומאית וכו' (כל בית ספר כזה וההכשרה שהוא מעניק).
    בתור אחת שהלכה ללמוד תקשורת כי זה עניין אותה, ואפילו עבדה בזה עד עכשיו, אני יכולה להעיד מנסיוני – אם אתם רוצים ללמוד משהו שיפרנס אתכם – אל תלמדו תקשורת.
    זהו שוק נצלני שקשה מאוד להתקדם בו (אלא אם כן אתם בוגרי גל"צ). שוק שמספק סביבת עבודה רעועה, עם מעט תנאים סוציאליים.
    מבין שלל הבוגרים בבית הספר שבו למדתי, אני לא מכירה אחד/אחת שמצליחים להתפרנס בצורה שמאפשרת עתיד פיננסי יציב. ואנחנו כבר באמצע שנות השלושים לחיינו.
    נכון, יש משרות מעניינות מאוד, מאתגרות, דינמיות. סביבת העבודה בדרך כלל צעירה ומגניבה.
    אבל הכסף לא מחלחל למטה בשום צורה, ומה לעשות שגם משכורת טובה הוא שיקול בבחירת מקצוע/תחום לימודים.

  7. כ. בראון:

    "בלוג תקשורת" שמצנזר תגובות לא פוגעניות… מדהים.

  8. יובל:

    כ.בראון (7): טוקבקיסט שקופץ למסקנות לא מבוססות. מדהים אפילו עוד יותר. התגובה שלך נשלחה על ידי אקיזמט לאישור ידני. כבר מזמן טענתי שלמסנן תגובות הזבל שלי יש יכולות ניתוח מרשימות.

  9. drevney:

    ולבסוף, כל אלו שאומרים "עדיף שתלמדו הנדסת מכונות ולא מדעי הכלום", ובכן, עליהם, אני פשוט מרחם.

    מילא אם הם היו אומרים הנדסת מכונות, לפחות זה דיסיפלינה מועילה. הם יגידו ללמוד משפטים או ניהול , דברים שרק מזיקים לעולם.

  10. אסף:

    "הנדסת מכונות"? רבאק, מה אנחנו בשלהי המהפכה התעשייתית? ישראל עומדת לפני בום בתחום ייצור הרכב? כמה אפשר להיות סטראוטיפי על שוק העבודה. לכו ללמוד איך לעזור לאנשים זקנים וחולים. זה העתיד – הוא יהיה מלא באנשים האלה, ויהיו להם הרבה צרכים ופנסיות תקציביות נדיבות.

  11. יוני:

    אסף, רואים שאין לך מושג מה עושים בהנדסת מכונות…
    אני מהנדס מכונות שכרגע עובד בחברה שמפתחת מכשיר ואפליקציה למדידת סוכרת, שמאד יעזרו לזקנים החולים עליהם אתה מדבר.
    והנדסת מכונות זה תחום מאד מאד רחב ודורש גם המון יצירתיות והבנה איך לשלב בין תחומים כמו אלקטרוניקה, מכניקה, עיצוב תעשייתי, רפואה, ועוד…

    למזלי התחום שעניין אותי גם מביא פרנסה.
    בכל מקרה אחרי שמתחתנים והילדים מגיעים, נותנים לפרנסה הרבה יותר חשיבות, כדי לאפשר להם להתפתח וללכת לחוגים וטיולים ע”מ שירחיבו אופקים.

  12. נעמה:

    אני מודה לך על הטקסט הזה. באמת. זה כל מה שאני מנסה להסביר לאנשים ומאמינה בו בזמן שאני מסיימת את התואר הזה. תודה תודה ושוב תודה.

  13. אברהמס:

    יש ערך בלימוד עצמו לשם הלימוד אבל גם צריך להתפרנס

    ואפשר אם תרצה לעשות שילוב.

    בתור אחד שהסתובב בזמנו בקומת הסגל האקדמאי בהנדסת חשמל מצאתי די הרבה מרצים בכירים (להנדסה) שלומדים ביולוגיה,אומנות, היסטוריה או ספרות כך שלומר שעולמם של אלה שיכולים להתפרנס יפה מאוד צר כעולם נמלה זה פשוט טעות. אם כבר להיפך. היכולת להתפרנס בקלות יחסית מאפשרת לימוד אמיתי. מה שצריך זאת רק מוטיבציה וסביבה תומכת. אין שום סיבה שאדם בן 40+ לא ילמד מה שהוא רוצה, מלבד העצלנות הטבעית של האדם.

    אגב, בתור אדם דתי (ומהנדס חשמל, בסדר הזה), ללימוד לשם הלימוד יש מקום מאוד חשוב בחיי. ואני עוד גרגר חול בים של לומדים אחרים ויש לי הרבה לאן לשאוף קדימה. יש דתיים אחרים (ונחשפתי לתופעה אצל המשפחה של אישתי לאחר נישואי) שאצלם זה הערך המרכזי. יש להם טלויזיה בבית, אבל היא לא בסלון. בסלון יש ספרייה בה ניתן למצוא ספרי לימוד שונים. מלימודי קודש, דרך אומנות ועד היסטוריה לצד ספרי פילוסופיה שירה ואצל אחד מהם גם מתמטיקה די כבידה. לאחרונה ממש, נחשפתי גם למספר לא מבוטל של חילונים שמתחילים להעיף את הטלוויזיה בבית והלחזיר את השליטה לתכנים שנכנסים הביתה לידיים. אם ע"י שימוש באינטרנט במחשב או בסמארטפון להורדת/צפייה/קריאת התכנים הרצויים בלבד ואם ע"י ספרי הגות שונים. לי אישית עוד יש טלויזיה בסלון, אבל בשבת תמצאו אותי ליד ספר.

  14. אברהמס:

    הושמטה המילה לשעבר בהודעה הקודמת "דתי לשעבר…"

  15. אושר:

    אחרי תואר ראשון בתקשורת ותואר שני בממשל מהמכללה הכי יקרה בארץ (המכללה למדעי הארנק) כן עובד בתחום אבל לא מוצא את האופק המקצועי שלי בוא. מזה שנה לקחתי נשימה ארוכה והתחלתי ללמוד סיעוד. כלומר חזרתי 6 שנים אחורה, לא ממליץ ללמוד חומר עיוני אלא רק משהו מקצועי

  16. ר:

    אני מסכימה עם אושר.
    בתור מי שישבה בהרצאות שלך, והלכה ללמוד תקשורת כי זה עניין אותך, בדיעבד אין לי עצה טובה יותר לתת מאשר: "לכו ללמוד הנדסה"!
    כנראה שללמוד מה שאתה אוהב (בין היתר פילוסופיה) זו פריוילגיה למי שיש לו כסף, אבל אם אתם (או אבא שלכם) לא מהמעמד העליון, הכי ראציונלי ומשתלם (ודי מצער אותי שאני אומרת את זה) זה ללמוד הנדסה, או מקצוע שאפשר לעבוד בו ולהרוויח.
    לצערי זה פשוט תוצר של המציאות הישראלית….

  17. יובל:

    ר (16): טוב, זה כמובן מצער אותי מאוד בכמה ממדים.
    הראשון הוא שאיך לומר לך, לא כולם רוצים ללמוד הנדסה, לא כולם יכולים ללמוד הנדסה וגם אין צורך בכל כך הרבה מהנדסים. כך שאני לא בטוח שזו עצה ממש טובה.
    השני הוא שאני מאמין (אולי בטעות, אבל עדיין אני מאמין) שאנשים טובים תמיד צריכים. תמיד. בכל מקצוע. זה לא משנה מה המקצוע, מה התחום – אם את אלופה בו – תמיד יהיה מישהו שירצה אותך. תמיד. כן קיצוצים, לא קיצוצים – אנשים טובים תמיד מחפשים. תמיד.
    אם את שואלת אותי, שוק העבודה ישמח לקלוט אנשי תקשורת מעולים ולא עוד מהנדסים בינוניים שהלכו לשם רק כי מישהו אמר להם שיש בזה עבודה.
    אבל היי, זו רק דעתי.

  18. אברהמס:

    בתור מהנדס חשמל אני מסכים חלקית עם מה שאומר יובל.
    הבעיה העיקרית שלא כולם אלופים.
    במחזור של חוג כלשהו אם זה הנדסה ואם זה תקשורת ואם זה עריכת דין ואם זה לא משנה מה, יש כאלה שמסיימים בטופ שבטופ ויש כאלה שמסיימים לא בטופ שבטופ, למה? ככה זה. מבחינת ציונים או מבחינת יכולת שלא מתבטאת בציונים. כשאדם נמצא לפני בחירת מסלול לימודים זה פשוט בלתי אפשרי לבנות על זה שאתה הכי טוב ועל בסיס זה לקבל את ההחלטות.
    יכולת קבלת ההחלטות שלנו על בסיס המידע שיש לנו טרום הלימודים פשוט לא מספיק. פשוט ככה זה. אדם לא יכול להעריך את מקומו בחברה על בסיס הנתונים שיש לו מהסיירת או מהניירת בצבא וקל וחומר על בסיס המידע שיש לו מהלימודים בתיכון.

    חוצמזה אם כולם ילכו ללמוד הנדסה, מה שיקרה זה לא שיווצר עודף של מהנדסים אלא שנתוני הקבלה להנדסה וסף המעבר משנה לשנה פשוט יהיו גבוהים יותר וממילא לא יהיו יותר מהנדסים אלא יהיו יותר מהנדסים איכותיים ורק מי שבאמת ירצה ללמוד הנדסה יישאר (ומי שלא פשוט נורא יסבול). אפילו אם חלק מהאנשים שיתקבלו להנדסה במצב החדש הם מהמובחרים שבמובחרים, אם מלכתחילה מה שעניין אותם היה (לצורך העניין) תקשורת והם הלכו ללמוד הנדסה כי יש בזה כסף הסיכוי שלהם להתמיד בזה לאורך זמן הוא נמוך. הנדסה זה תחום שוחק מאוד ויכול להיות מאוד משעמם למי שלא בנוי לזה. מצד שני מי שאוהב את זה אוהב את זה…

  19. מרים:

    יובל, תוכל בבקשה להוכיח את הטענה שלך ש"העולם הגיע לאן שהוא הגיע לא רק בגלל שהיו לו אינסטלטורים טובים אלא גם בגלל שהיו לו פילוסופים מעולים שהרחיבו את המחשבה, אנשי אמנות מהמדרגה הראשונה שנתנו לנו סיבות להתפעל, מדעני חברה מרתקים שהצביעו על המנגנונים שפועלים ברקע העבודה החברתית, היסטוריונים מדהימים שידעו לספר את סיפור חיינו וגם חוקרי תקשורת מתוחכמים שהצביעו על האופן שבה "תקשורת", הפעולה הכל כך בסיסית אך הכל כך מורכבת הזו, שעומדת בבסיס היותנו בני אדם, פועלת."?
    כי אני חושבת שזה קשקוש פלצני שאין לו שום אחיזה במציאות.
    בנוסף, גם לימודי הרוח, התרבות והאומנות, אם הם כל כך חשובים לאנושות, אמורים לעמוד בכללי הביקוש וההיצע המינימאליים, כלומר שיהיו מספיק אנשים שילכו לראות הצגות בבימה בשביל שהבימה תוכל להתקיים כלכלית. כנ"ל לגבי פקולטות למדעי הרוח, שלא בכדי תנאי הקבלה שלהם מצחיקים כפי שציינת – זה כי אין ביקוש לזה, ולמעשה הסטודנטים להנדסה מממנים את הפקולטות האלה שלא מרצונם.

  20. דרור פז:

    אני בוגר תואר בתקשורת ודי מרוצה מהבחירה שעשיתי אבל הבעיה האמיתית בתואר הזה, לפחות איפה שאני למדתי, היא שלא באמת מכינים אותך לאיך למצוא תעסוקה בסוף הלימודים לעומת תארים שמקנים מקצוע נקודתי. אני למזלי התחברתי לתחום מאוד ספציפי כבר במהלך שנה ב' והתחלתי להתעסק בו אבל הרבה סטודנטים תמימים לא עושים כך ומתעמקים בלימודים ואפילו מצטיינים בהם ואחר כך כאשר התואר נגמר לא יודעים לאן ללכת ולוקח להם הרבה זמן להכנס לשוק העבודה.
    אני חושב שברגע שתהיה הכוונה תעסוקתית כחלק מהלימודים נראה הרבה יותר בוגרים שמרוויחים משכורות יפות מאוד וכך גם יגדל הביקוש ללימודי תקשורת

  21. רמתיא תילגרם:

    אני מסכים עם רוח הדברים, שתואר בתקשורת אינו מכשיר אך ורק לעיתונאות וכי אחת ממטרות המשנה היא הרחבת אופקיושל הסטודנט, אך יש לשים לדבר מה שכנראה נמצא בעוכריו של דיסציפלינת התקשורת – היא אינה הדרך היחידה לעסוק במקצועות התקשורת. בניגוד למשפטים, רפואה, סיעוד וכד', בהם כדי להיחשב איש מקצוע בתחום כלשהו יש להצטייד בתעודת סיום ממוסד אוניברסיטאי, הרי שבתעשיית התקשורת יכולים לעסוק כאלה שלא חבשו את ספסל הלימודים ולו יום אחד.
    כמו כן, צריך להיות כנים: מה נדרוש מכתב כלכלי או לענייני משפט, תואר בתקשורת או בתחום סיקורו?

  22. ר:

    יובל (17),
    כמו שאמרתי, גם אותי זה מאוד מצער. אם אתה מצר על כך, רק תחשוב על תחושת הדיסוננס שלי…
    הקריאה שלי: "לכו ללמוד הנדסה", היא לא באמת ללמוד הנדסה, אלא מטאפורה למשהו שהוא פרופסיונאלי יותר, בטוח יותר, שיש לו יותר ביקוש, שניתן להתפרנס ממנו, ולא רק מהיד לפה (6000 ש"ח בחודש).
    וזה לא רק עניין של להיות מעולים במה שעושים. בלימודי תקשורת לומדים יותר על איך לבקר תקשורת (מספיק רק להציץ בסילבוסים ולראות שחלק ממטרות הקורסים הן פיתוח חשיבה ביקורתית). ואחרי שלמדתי, בהצטיינות, להסתכל על התחום הזה באופן ביקורתי, אני כבר לא מסוגלת לעסוק בו…

  23. יובל:

    ר (22): טוב, גם זה, לצערי, מצער אותי.
    החשיבה הביקורתית לא נועדה לגרום לתחושת מיאוס. היא נועדה לפתח יכולת להבין רבדים עמוקים יותר של מה שלעתים מתרחש לנגד עינינו ובין השאר, אם לא בעיקר, היא כלי לשיפור. באמצעות חשיבה ביקורתית אפשר להבין את המקור של הדברים אך באמצעות אותה חשיבה אפשר גם לשפר את הדברים, לשכלל אותם, להפוך אותם לטובים יותר, נכונים יותר, מוצלחים יותר. חבל שבמקרה שלך, זה נשאר רק ברמת הביקורת והמיאוס.

  24. ח:

    יובל בתור בן אדם עם כריזמה ופרספקטיבה מוטלת עליך ה״חובה״ לתת את הדעת ולהגיד בקול איך התלמידים שלך יתפרנסו אחרי שיסיימו את התואר ויכול להיות שהעצה של סגל מדם ליבו ״לכו להיות אינסטלטורים ותכתבו פוסטים״ היא הפתרון המעשי היחיד עבור חלק מהם.

  25. יובל:

    בולשיט.

  26. AP:

    אין שום טעם ללימודים שאינם מעניינים אותך. החשיבה הזו שאומרת "אל תלמד מה שמעניין אותך, תלמד מה שיש בו עבודה" היא פשוט שגויה מהיסוד. במקרה הכי טוב, אתה תסיים את הלימודים כשאתה בינוני במקצוע, במקרה הרע אתה תסיים את הלימודים כשאתה גרוע ובמקרה הכי סביר אתה בכלל לא תסיים את הלימודים. כשאתה לומד משהו שבאמת מעניין אותך אתה לא רק נהנה, אתה גם לומד מה פירוש השקעה ואתה גם במקביל מקבל כישורים שמגדילים מאוד את הסיכוי שלך להפוך לעובד מוצלח בכל תחום שתגיע אליו, בין אם זה מה שלמדת או משהו אחר בתכלית.
    זה לא נראה לי יותר בזבוז "לזרוק" כסף על לימודים שלכאורה אינם משתלמים כלכלית, מאשר "לזרוק" כסף על לימודים שלא מעניינים אותך ושיש סיכוי סביר שלא תסיים אותם.

  27. גלי:

    אני למדתי ספרות אנגלית. והלכתי לעבוד בהייטק והרווחתי 40K+ לחודש. עם תואר בספרות אנגלית (שאגב, מאוד עזר לי בתפקידי השונים – יכולת לעבד במהירות כמויות אדירות של מידע ולהסביר אותו בבהירות ותמציתיות היא יקרה מפז). עכשיו אני הולכת ללמוד סיעוד (בגיל 37), כדי להרוויח 6000 בחודש. ואני עושה את זה בכיף, כי החלטתי שאני רוצה לעזור לאנשים וזו הדרך הכי טובה לעשות את זה.

    אז למדתי ספרות בכיף, והרווחתי המון כסף, ונהניתי מכל שניה, ועכשיו אני לומדת סיעוד בכיף, חיה כמו תפרנית, נהנית מכל שניה, וארוויח פרוטות כשאסיים. מסקנה? לא יודעת, רק שאני אכן הלכתי ועשיתי בכל רגע נתון מה שבאמת עניין אותי, ובין אם יצא לי מזה כסף ובין אם לא, תמיד הרגשתי מאוד מסופקת.

  28. מעין:

    אולי הדרך הנכונה היא להשתחרר מהדיכוטומיה ("או שתלמד מה שמעניין אותך, או שתלמד מה שיש בו עבודה"), ולנסות למצוא תחום עיסוק שישלב עניין ופרנסה?
    הרי העבודה הכי מעניינת בעולם תאבד מקסמה אם לא תוכל להתפרנס ממנה, ומנגד העבודה הכי משעממת בעולם תשאב ממך את שמחת החיים גם אם ניתן להתפרנס ממנה.
    בהינתן שרוב מי שהולך ללימודים מעוניין להתפרנס מהם בצורה זו או אחרת, ובהינתן שבכל עבודה יש חלקים משעממים, צריך לנסות למצוא תחום שהוא מעניין במידה ומפרנס במידה, לא לנסות למקסם את אחד הקריטריונים על חשבון השני.

  29. קובי:

    למה לחפש קיצורי דרך, למה לחשוב בצורה כמותית ולא לחשוב בצורה מרחיבה אופקים.
    יובל כל הכבוד על הביקורת מול אראל!
    הסטודנטים של תקשורת יודעים שאפשר להניע קהלי ענק, דרך מכבסות מילים יפות
    ונתונים טובים ומוצקים. השאלה איך מעבירים את המ.ס.ר!!!

    עכשיו לגבי התואר עצמו, אנשים צריכים להבין וחשוב להדגיש זאת! שהתואר מקנה כלים
    להצלחה כמו שאמרת. אני לא יודע כמה הפנימו זאת וכמה מפנימים זאת, אבל הוא נותן לך כלים
    כמו: חשיבה וראייה ביקורתית, יצירתית, אופקית ומה לא?!
    היום אני יכול להגיד במיליוני האחוזים שאני לא מצטער לרגע! עם כל הקושי וטוב שהיה ויש ואמן שגם
    יהיה עוד קושי. שאני אמשיך להזיע בדרך לשאיפה הגבוה עם כל הכלים שרכשתי ואני רוכש וכנראה עוד ארכוש מכל הסביבה האקדמאית. אפשר עוד שנים לטחון את הנושא, אבל זה לא ישנה את העובדה
    שיש כלי חשוב שנרכש במהלך תואר מסוג שכזה והוא, פתיחות האופקים הגבוהה ויש עוד לאן לשאוף.

    לכן אצטט את דה וינצ'י –
    "למידה ללא תשוקה מקלקלת את הזיכרון, ושום-דבר ממה שנספג בו אינו נשמר."

    לא רק זה… הוא טען שהמוח מתעייף מהכל אבל לא מלמידה.
    אז אולי כדאי שבמקום שאנשים יתלוננו כל היום, הגיע הזמן שיישמו ויפסיקו לנסות להאשים
    את המכללות, אוניברסיטאות על כך ש"לא סידרו להם עבודה"

  30. רן בר-זיק:

    באיחור מאוד אופנתי, אבל יש לי משהו לומר על זה – דווקא בתור מתכנת. בתחום שלי אני רואה המון אנשים שלמדו מדעי המחשב בשביל 'המקצוע' והשכר הגבוה שבצידו. ואני רואה את אותם אנשים נפלטים מהשוק ולא מצליחים להחזיק מעמד בתעשיה. בשלבים הראשונים ובגילאים הצעירים יותר יש המון אנשים שלא אוהבים לתכנת ונמצאים בתחום רק בגלל הכסף – עוברות כמה שנים ורובם המוחץ לא מצליחים להחזיק מעמד. כי הם בורחים לניהול ואז נפלטים מהשוק בגל הפיטורין הראשון, או כי הם לא מצליחים להתעדכן (כי אי אפשר להקדיש כמה שעות כל שבוע מחוץ לשעות העבודה לתחום אם אתה *ממש* לא אוהב אותו) או פשוט נשחקים למוות.
    אני לא יודע איך זה בהנדסת מכונות או בהנדסות אחרות, אבל בתחום התכנות זה ממש צועק לשמים.

  31. יובל:

    רן (30): תודה רבה על התגובה הזו.

  32. מיכל זהבי:

    אני בוגרת תואר ראשון בתקשורת במכללה נתניה
    ואני חייבת לציין שאני לא מסכימה בכלל עם הטענה שתואר בתקשורת לא מועיל ולא מקדם.
    מעבר ללימודים המעניינים והמרתקים, במכללה קיבלנו הרבה כלים להתמודד עם העולם האמיתי
    אני כרגע עובדת במשרד פרסום, ונכון העבודה היא מאוד אינטנסיבית אבל מצד שני היא מאוד מתגמלת ומעניינת
    כל בוגר במחזור שלי מצא את דרכו בשוק
    לא ברור לי השם הרע שיצא למקצוע!

  33. אורית:

    לקרוא את התגובות פה, גורם לי להרגיש מאוד לבד

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: