אתמול קיבלתי מכתב מרגש מגברת עלומת שם:
"הינך מוזמן להרצאה מרתקת אודות החיים, על כוס קפה. שם ההרצאה: יעילות אישית".
מכיוון שאינני שותה קפה, מיהרתי להקליק על הקישור, והגעתי אל דף שכאילו נתלש מתוך עלון "השלום מתחיל אתם יודעים איפה":
"האם אי פעם שאלת את עצמך…
למה אנשים עושים שגיאות בחיים?
למה אנשים פועלים באופן רגשי ולא בהגיון?
למה אנשים חייבים, למרות כל הטעויות, להיות תמיד צודקים?
למה אנשים מאבדים אנרגיה, למה אין להם כוח נפשי להתמודד?
מה מניע אנשים לפעול באופן שגורם להרס-עצמי?
מה עומד מאחורי הספקות אצל אנשים? מאחורי חוסר היכולת שלהם להחליט?
ומאחורי מצבי הרוח המשתנים שלהם?
למה אנשים נכנעים לתרופות, סמים או אלכוהול?"
האמת שלא תהיתי, אבל המשכתי לקרוא, ונתקלתי באנלוגיה, שהיא ספק משל ספק מטאפורה מרופטת, שעשתה לי פלאשבק למבחן התיאוריה:
"נהג שלא יודע איך המנוע של האוטו עובד, קם בבוקר אל האוטו. חורף. גשם. האוטו לא נדלק. הוא עומד לאחר לעבודה וצפוי לפיטורין אם רק עוד פעם יפשל בעבודה. הוא מתעצבן, מקלל את ההורים, האישה או את החברים, ממש מתוסכל, בועט בגלגל, לא מסוגל לחשוב. האם הוא יגיע לעבודה בזמן או האם יפוטר? האם הוא חושב בהגיון כדי לפתור את בעיותיו?
מה אם אותו נהג היה פשוט יודע יותר על המנוע של האוטו, היה יודע איך הוא עובד, ממה הוא מורכב, ומה יכול להתקלקל בו. צדקת. הוא היה פשוט עושה את הדבר הנכון, הוא היה פותח את מכסה המנוע, מסתכל, רואה חוט שהשתחרר מכניס את החוט למקום, מתניע את האוטו, ומגיע לעבודה בזמן. הוא היה מרגיש ניצחון, שליטה וכיף אמיתי. שווה לדעת על המנוע, לא?"
אני מרגישה שאבדה לי התמימות. אם פעם הייתי צריכה לחשוש שהמוסכניק שלי יגנוב אותי, היום אני צריכה לפחד שהוא יתקע לאוטו שלי כדור אור בקרבורטור.
עדכון: סיינטולוגיה, סיינטולוגיה, סיינטולוגיה.
כתיבת תגובה