“גורמים בשוק מעריכים”

דיווחים במוספי הכלכלה עוסקים מטבע הדברים בכסף. ככל שהכסף יותר גדול הידיעה יותר גדולה, הכותרת יותר גדולה והיא מופיעה בעמוד יותר קדמי. פשוט, נכון? אה-מה-מה, לפעמים מי שמעביר את הידיעה – שעוסקת נניח בעסקה גדולה – לא יכול לספק לעיתונאי מידע מדויק על היקף העסקה. למה? כי הצד השני של העסקה לא מעוניין, כי הוא רוצה לא רוצה שהמתחרים שלו ידעו מה בדיוק הוא עושה וכן הלאה. אבל בכל זאת מי שמוסר את הידיעה רוצה להיכנס לעיתון. מה עושים? נכנסים לריקוד ה”גורמים בשוק”.

מה זה אומר? אני, וכמוני שאר כתבי הכלכלה, היינו מרימים טלפון למוסר הידיעה (מנכ”ל החברה, משרד יחסי הציבור של החברה, הדובר) ומבקשים פרטים. הנה דו-שיח מייצג:

אני: “מה שווי העסקה?”
הוא: “אנחנו לא יכולים לומר. עסקה גדולה. הרבה מאוד כסף”.
אני: “עבורי עשרת אלפים דולר זה הרבה מאוד כסף. מה זה עסקה גדולה?”
הוא: “כמה מיליוני שקלים”.
אני: “‘כמה מיליוני שקלים’ יכול להיות 2 מיליון ויכול להיות 9 מיליון. אז כמה?”.
הוא: “אני לא יכול לומר”.
אני: “תן לי הערכה”.
הוא: “אתה יכול לכתוב שמקורות בשוק מעריכים את שווי העסקה ב-4.5 מיליון שקל”.

זהו. יש מספר. הוא לא אמר, אני לא מייחס את זה אליו, אלו הם “מקורות בשוק שמעריכים”. כמובן שהבלוף הזה מוכר לכל מי שמצוי בעסק.

בימים האחרונים שלחו לי כמה עיתונאים הודעות לעיתונות שנשלחו אליהם ולקולגות שלהם ממשרדי יחסי ציבור. נראה שבמשרדי יחסי הציבור מעוניינים לחסוך את הדו-שיח שאני נהגתי לקיים לפני כמה שנים. במקום זאת, הם כותבים בהודעה נוסחים מעין אלו (אני מצטט בהשמטת שמות הגורמים המעורבים):

מצ”ב מידע נוסף “אוף דה רקורד” (לא לציטוט ולא לייחוס):

“היקף העסקה של (יצרנית מחשבים גדולה) עם (מוסד פיננסי גדול) לא נמסר, אך גורמים בשוק מעריכים את שוויו בכ-5 מיליון שקל”

אתם חושבים שזה מקרה? הנה נוסח שני של הודעה לעיתונות שהתקבלה ממשרד יחסי ציבור אחר במקרה אחר:

ניתן לצטט בידיעה כי מקורות בשוק מסרו כי שווי העסקה הוא כמיליון וחצי שקל, אך לא לצטט זאת מפי (אתר אינטרנט גדול)

לכאורה הפרקטיקה הזו נלחמת בצביעות המובנית בתוך העסק ויש בכך משום התועלת. בפועל לא באמת נלחמים בצביעות. להיפך, ממסדים אותה.

נניח שקיבלתי ידיעה על עסקה גדולה ולא כתוב בידיעה מה שוויה. ונניח שבמקרה יש לי אחלה מקור שבעולם בחברה (כי סמנכ”ל הפיתוח למד איתי בתיכון). אני יכול להרים לו טלפון ולקבל ממנו מידע. כעת, המוטיבציה שלי לעשות כן נלקחת ממני. משרד יחסי הציבור מכתיב את המידע ומעקר את הרצון (ואולי אף את היכולת) של העיתונאים לאמת את המידע או להשיג מידע בלעדי שהרי ברור שכל העיתונאים קיבלו את אותה הודעה לעיתונות. מכאן שהכל מוכתב – גם המידע הפורמלי וגם המידע הבלתי פורמלי.

כשזה המצב, מי צריך בכלל עיתונאים?

אני לא יודע מה העיתונאים יכולים לעשות במקרה שכזה. מצד אחד אנחנו רוצים את הידיעה, אנחנו רוצים את הנתון ומגישים לנו אותו על מגש של כסף. מצד שני, מתייחסים אלינו כאל צינור ריק וחלול שכל תפקידו הוא להעביר את הידיעה as is ממצב של הודעה לעיתונות למצב של ידיעה בעיתון. הכבוד המקצועי של העיתונאים צריך לומר “עד כאן!”. מצד שלישי, מה עדיף – לחזור לחוקי המשחק הישנים שבהם ברור שתקבל את אותו המידע אחרי שכאילו לחצת על המקור? (שבעצם נורא רוצה לפלוט את המספר).

בעיה.

אחת הדרכים לפתור את דילמת האסיר הזו היא לקבוע שאו שנותנים מידע רשמי או שלא נותנים מידע בכלל ואז כל עיתונאי משתמש במקורות שלו כדי להשיג מידע בלתי רשמי. הבעיה היא שהחיים, ובייחוד החיים של עיתונאי, מורכבים יותר מחוקים פשטניים מעין אלו. אין פלא לכן שמבין הסדקים מציצים היחצ”נים.

18 מחשבות על ““גורמים בשוק מעריכים”

  1. כשאתה אומר “לקבוע” בפיסקה האחרונה, אתה מדבר על הגוף שמייצר את הידיעה – החברה שחתמה על העיסקה ורוצה לפרסם את עצמה. כלומר, הכדור בידיים שלה. אם זה ממילא כך, מה אכפת לך מי הצבוע – החברה עצמה או היחצ”ן שהיא שוכרת?

  2. זה ממש לא אכפת לי. אם אתה שואל את דעתי, אלו היו היח”צנים שלקחו במקרה הזה חירות לכתוב את הפסקה הזו, אבל יכול להיות שאני טועה.

    בכל מקרה הדילמה כאן אינה בקשר שבין היח”צנים ללקוחות שלהם אלא בין העיתונאים לבין היח”צנים שמעבירים את הידיעה.

  3. עיתונאים אמורים לבדוק מידע שהם מקבלים. אם עיתונאי מפרסם את הידיעה שהוא מקבל בצורה שהוא מקבל אותה – אבוי לנו. (בעצם די אבוי לנו כבר עכשיו)

    יש מספיק דוגמאות לכך ש X מיליון דולאר בעסקה מסויימת הם למעשה X/2 ושכמות הכסף שהושקה בחברה הוא X*3 – ובכל זאת העיתונאי המסקר לא בודק ולא מתייחס.

    עיתונאים: תעשו את העבודה שלכם.

  4. אני פשוט הייתי מעתיק את ההודעה לעיתונות פעם הבאה שעושים את זה, וכותב “ממשרד יחסי הציבור מסרו שלא לייחוס ושלא לציטוט כי שווי העסקה הוא” ואז לא מקבל יותר הודעות מהחברה. השאלה היא כמה העסקה באמת חשובה…

  5. אני פשוט אצטט את עצמי מהתגובה אצל עידוק, בפרפרזה על דבריו של גראוצ’ו מארקס\ג’ורג’ ברנד שו\וודי אלן\ארתור מילר\זאב רווח (לא זוכר מי) על עורכי דין שמצייגים את עצמם ומחזיקים לקוח טיפש (או במקרה של קלינגר, מייצגים אותי ומקלבים לקוח טיפש): עיתונאי שמצטט את עצמו מסתמך על מקור טיפש.

  6. יובל – בגלל זה ציטטתי את עצמי. ואני לא יכול לדבר בשם עצמי, אבל גורמים בקבוצת ENS ישמחו לת לך שווי עסקה במיליונים.

    וברצינות, אני מסכים איתך שזו בעיה שכשאנחנו לא יכולים להביא דברים בשם אומרם ולא בשמנו אנחנו תלויים בציטוטים עוף דה רקורד, אם תגובתי הקודמת צריכה הרחבה.

  7. בעיה : מצד אחד רוצים לפרסם את האמת, מצד שני פירסום האמת יגרום להחרמה.
    פתרון : דואגים לחבר טוב למקצוע שידאג בשקט (אמיתי) להעביר כל ידיעה ממשרד יח”צ שהוא מקבל, ואז מפרסמים דברים כלשונם. “משרד X המייצג את חברה Y כותב שהיקף העיסקה הוא Z אבל מבקש שלא ינקבו בשמו”.

  8. האמת, אני בשוק!

    כאילו… זה מפריע למי מהעיתונאים, כיצד מנוסחת ההודעה היחצ”נית?!

    שיט, איך לא שמתי לב עד עכשיו. אולי הייתי עושה הגהות על ז’גיעות הכתיב שלי…

  9. שלא לדבר על הסכום עצמו:
    עבדתי פעם בחברה כשכיר, ביצעתי מתיחת פנים ושיפורים לאתר במשך חודש-חודשים. לא הוחלף שרת או משהו – ההשקעה היחידה היתה העלות שלי. בהודעה לעיתונות נמסר כי באתר הושקע מיליון שקל.
    שנים עברו, ואת ההפרש של התשע-מאות שמונים אלף עוד לא ראיתי 🙂
    לא נראה לי שמישהו בתעשיה (אינטרנט) ממש למאמין למספרים האלה.

  10. לא, יובל, בודאי שלא.
    זאת השקפת עולם.

    אתה מתרעם על “הגורמים”, ואני שמחה (באמת) שאתה מתרעם.
    כי במקרה הזה, לך תדע מי כאן הביצה ומי התרנגולת.

    וב”ניסוח” אחר:
    יד על הלב, מי הראשון שקבע את מדיניות העבודה בעיניים? העיתונאי או היחצ”ן?

  11. לפחות, יש סיכוי שככה העיתונאי העצלן ירגיש שמנצלים אותו בשביל להעביר לקוראים מידע שקרי. עדיף מהמצב שבו העיתונאי מיוזמתו ובמודע משקר לקוראים (“גורמים בשוק”?! לא נכון, אלה גורמים בתוך החברה, וההערכה שלהם לגבי ערך המכירה איננה קשורה ל”מחיר השוק”).

  12. יובל, אתה בעצם מציע להמיר דילמת אסיר במשחק סכום-אפס. בעצמך אתה עונה שזו לא שיטה יעילה, על כן יש לתהות מי נפגע מהמידע (בין אם נכון ובין אם לא) וכיצד יש להבין את מה “שגורמים בשוק” אומרים.
    לדעתי, ההנחה צריכה להיות כזו, שיש להיות מאוד סקפטי לגבי כל הודעות היח”צנים (כולל העיתונאים שמשמשים להם פה), ואם אתה מתכוון להשקיע עדיף בכל זאת לפנות לגורם מייעץ שעיסוקו הוא תחום ההון (לדוגמא).

    הדבר השני שיש לברר הוא מיהו הציבור שנפגע. הציבור שמרומה. והתשובה? אין כזה. “גורמים בשוק” לא מבטיח לנו הערכה נכונה או אמיתית, על כן אין להסתמך עליהם יתר על המידה. אפשר לצפות שיהיו שינויים בערך החברה וכו’, אולם, ההחלטה של המשקיע הפרטי מתבסס על סיכון, ואיפה שיש סיכון יש גם צפי להפסד.

    אגב, אחת הסיבות העיקריות לתופעת “מקורות בשוק מסרו” היא עקיפת חוקים שונים כמו חוק ני”ע (ענייני דיווח) וחוק החברות. על-ידי האנונימיות של המדווח מידע פנים עשוי לזלוג החוצה. זו כמובן לאו דווקא תופעה שלילית, שכן ככל שמידע פנים מתרחב וגולש החוצה, כך ההשקעות שלנו מבוססות על מידע אמין יותר [שהרי רובנו הגדול מושקעים בעקיפין, על-ידי מוסדיים, שהם משקיעים מקצועיים].

    אין להיות תמימים ולחשוב שהידיעות *החדשותיות* בענייני כלכלה והון הן מידע עובדתי בלבד. מי שעוקב אחר מדורי הכלכלה (ועיתוני הכלכלה) יכול, עם הזמן, לסנן את המידע, ולאתר גם מידע מועיל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: