" כך מומחה לחשבונאות יוכל להשתכר עשרות אלפי שקלים בחודש, כמקובל בשוק הפרטי ובאוניברסיטאות אמריקאיות, בעוד שמרצה לפילוסופיה או להיסטוריה ייאלץ להסתפק במשכורת הרגילה." (מהלינק של גורע)
המשכורת הרגילה הזאת, מה היא בדיוק? משכורת עכשיות של מרצה? המשכורת הממוצעת במשק? אולי משכורת של מורה להיסטוריה בתיכון???
אני מציעה שבמסגרת הרפורמות יתפח ריאלטי חדש, מי רוצה להיות אקדמאי? במסגרתו סטודנטים מהפריפריות יתמודדו על מלגת קיום לדוקטורנטים. 30% מההחלטה תנתן לצוות השופטים שבאולפן ו70% לסמסים מהקהל.
למה זה מפתיע אותך?
בתעשייה שבה המדד העיקרי (העיקרי? יש מדד אחר?) הוא הרייטינג,
זה אך טבעי ללמוד ולנתח ולנסות להסיק כל מה שניתן מכך.
מה עדיף: תלמיד שהפיק אחלה אומנות, או שייצר אחלה רייטינג?
יחד עם הציניות (שלי ושלך) – אני בהחלט חושבת שלהתעלם מתכניות טלוויזיה שמביאות רייטינג,
להתעלם מהתופעה, לכפור ולא להכיר בה – זה להיות חרא בית ספר.
מחר התלמידים שלך יהיו שם, יעבדו לפי הקודים האלה – אין מה לעשות. דיס איז דה ריאליטי.
ויש לי אחלה סיפור אמיתי על זה. אבל רק אחרי שתגמור להתעצבן על מה שכתבתי.
מייקי, לא אמרתי להתעלם. נהפוך הוא, טענתי שיש צורך בחקירה תרבותית של התופעה ואולי גם בדיקה מקצועית של העשייה הטלוויזיונית. רק שמהדיווח זה נשמע כאילו מישהו חיפש דרך לשלב בין תוכנית טלוויזיה אהובה עליו לבין דרך למשוך הרבה סטודנטים לקורס שלו.
אינני מכיר את המרצה אבל ניתוח שפת הגוף של ג'קו בחוג לקולנוע נשמע לי כמו הזנייה.
מדוע שלא ננתח את שפת הגוף של דונלד דאק?
אף פלצן באקדמיה לא יחשוב שיש אלמנט אומנותי בשטויות האלו, היחידים שיקחו אותם ברצינות הם מגמת שיווק/מכירות במנהל עסקים, השאר סתם כותבים את זה כדי למשוך תשומת לב (הי, מסתבר שיש גם באקדמיה כאלו שרוצים רייטינג).
לכן, במסגרת התאמת תוכנית הלימודים לצפיות הסטודנט, להלן רשימת קורסים, שמם הקודם והמשמים מול שמם החדש והנוצץ (תרגישו חופשי להוסיף)
הקטע הוא הפוך, לדעתי.
אני חושבת שמי ש"חתך" אל הקטעים הפופולאריים בדיווח,
זה היה דווקא המדווח (במקרה זה המדווחת)
כבר הייתי מיליון פעם בסרט הזה.
אתה מוציא קומוניקט, או מתראיין, וחותכים לך משפט או שניים,
מוציאים מהקונטקסט, כדי לעשות את זה ידיעה.
אני בטוחה שהבנאדם אמר את הקטע עם ג'אקו, שיהיה ברור.
אבל הוא גם אמר דברים אחרים, שנשמעים לי קצת יותר אקדמאים, ועושים שכל.
מאד יכול להיות שהוא רצה להצביע על הסוכריות של הקורס, אתה יודע.
או להתבדח בקטע של "אנחנו אפילו נלמד את שפת הגוף של ג'אקו. כן, כן, גם זה סוג של תופעה…"
זה לא שאני עכשיו מתווכחת איתך לצורך ויכוח, אלא שאני פשוט יודעת איך זה קורה.
אתה לא מכיר את זה???
לא קראתי את הכתבה, אבל הרעיון הזה לא חדש בכלל. באנגליה היה מרצה שהעביר, לפני כמה שנים, קורס שלם על דיוויד בקאהם, וגם אני, בעוונותי, למדתי בסמינריון על תוכניות ריאליטי במסגרת החוג לתקשורת באוניברסיטת ת"א (ריאליטי במשמעותו הרחבה- גם תוכניות אסונות כמו פוקוס, COPS, ואופרה ווינפרי נחשבות ריאליטי). הנקודה היא שטווח ההשפעה של שתי התוכניות הנ"ל חורג בהרבה מתחום המסך הקטן, כך שאם הד"ר הנכבד מתכוון להביא לניתוח מעמיק של ההשפעה הזו, זה יכול להיות מעניין.
ואם הוא סתם רוצה להיות מאגניב, אז שיעבור לאוניברסיטת לטביה, שם ישלמו לו יותר טוב…
איכשהו אלון, לא נראה לי שמאחורי המשפט "נלמד איך נינט הצליחה למכור 20 אלף עותקים ביום אחד" מסתתר משהו מעבר לפופולריות זולה. אין ספק לי של(כל סוג של) תקשורת יש השפעה, אין לי ספק שיש יחסים הדוקים בין ערכים, תרבות פופולרית ונורמות חברתיות אבל אין לי גם ספק שגם להוגים מאוד מוכשרים לוקח קצת יותר משבוע לנתח את "תופעת הזהב של נינט".
זה חייב להיות קשור לזה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=761731&contrassID=1&subContrassID=0&sbSubContrassID=0
" כך מומחה לחשבונאות יוכל להשתכר עשרות אלפי שקלים בחודש, כמקובל בשוק הפרטי ובאוניברסיטאות אמריקאיות, בעוד שמרצה לפילוסופיה או להיסטוריה ייאלץ להסתפק במשכורת הרגילה." (מהלינק של גורע)
המשכורת הרגילה הזאת, מה היא בדיוק? משכורת עכשיות של מרצה? המשכורת הממוצעת במשק? אולי משכורת של מורה להיסטוריה בתיכון???
אני מציעה שבמסגרת הרפורמות יתפח ריאלטי חדש, מי רוצה להיות אקדמאי? במסגרתו סטודנטים מהפריפריות יתמודדו על מלגת קיום לדוקטורנטים. 30% מההחלטה תנתן לצוות השופטים שבאולפן ו70% לסמסים מהקהל.
מה "עם החדר של חני" – קורס בלימודי פסיכולוגיה – על אגורופוביה וסינדרום פיטר-פן?
אופס, כרגיל, המרכאות לא במקום הנכון
אני בעד פתיחת קורסים נוספים!
"פסוקו של יום" – קורס במלאכת הצבעה על שורה וקריאה של שורה אחר שורה (אפשר להוסיף הרצאת אורח על הסנפת שורה אחר שורה).
"מוקד" – קורס להבנת נבכי רצינות תהומית.
מישהו שם לב שהחליפו את המוזיקה של "פסוקו של יום"?
זו שערוריה
למה זה מפתיע אותך?
בתעשייה שבה המדד העיקרי (העיקרי? יש מדד אחר?) הוא הרייטינג,
זה אך טבעי ללמוד ולנתח ולנסות להסיק כל מה שניתן מכך.
מה עדיף: תלמיד שהפיק אחלה אומנות, או שייצר אחלה רייטינג?
יחד עם הציניות (שלי ושלך) – אני בהחלט חושבת שלהתעלם מתכניות טלוויזיה שמביאות רייטינג,
להתעלם מהתופעה, לכפור ולא להכיר בה – זה להיות חרא בית ספר.
מחר התלמידים שלך יהיו שם, יעבדו לפי הקודים האלה – אין מה לעשות. דיס איז דה ריאליטי.
ויש לי אחלה סיפור אמיתי על זה. אבל רק אחרי שתגמור להתעצבן על מה שכתבתי.
עכשיו חזרתי מבית ספר ולכן אין לי כוח לזרוק פה לינקים אבל בערוץ התרבות של וואינט מסבירים איך בדיוק נינט הצליחה למכור כל כך הרבה
"הערוץ האקמי" – ננסה להבין מה בכלל רוצים האנשים לומר, ולמה הם חושבים שמישהו מתעניין בהבעות פניו של ג'קו (המשתמט – http://www.nrg.co.il/online/7/ART1/478/187.html)
מייקי, לא אמרתי להתעלם. נהפוך הוא, טענתי שיש צורך בחקירה תרבותית של התופעה ואולי גם בדיקה מקצועית של העשייה הטלוויזיונית. רק שמהדיווח זה נשמע כאילו מישהו חיפש דרך לשלב בין תוכנית טלוויזיה אהובה עליו לבין דרך למשוך הרבה סטודנטים לקורס שלו.
אינני מכיר את המרצה אבל ניתוח שפת הגוף של ג'קו בחוג לקולנוע נשמע לי כמו הזנייה.
מדוע שלא ננתח את שפת הגוף של דונלד דאק?
אף פלצן באקדמיה לא יחשוב שיש אלמנט אומנותי בשטויות האלו, היחידים שיקחו אותם ברצינות הם מגמת שיווק/מכירות במנהל עסקים, השאר סתם כותבים את זה כדי למשוך תשומת לב (הי, מסתבר שיש גם באקדמיה כאלו שרוצים רייטינג).
לכן, במסגרת התאמת תוכנית הלימודים לצפיות הסטודנט, להלן רשימת קורסים, שמם הקודם והמשמים מול שמם החדש והנוצץ (תרגישו חופשי להוסיף)
מבוא לכימיה אורגנית – מבוא לסינטזת סמים.
כימיה אנליטית למתקדמים – הכנת מטעני נפץ (ראיון מובטח במשפחות הפשע המובילות!!1!)
חשבונאות כללית ג – "העלמות מס – איך עושים מזה כסף".
יסודות המשפט הפלילי – איך לסגור חשבונות ולצאת נקי.
ארט נובו מול ארט דקו בעיצוב פוסט תעשייתי – אומנות משהו, יש כוסיות, תבואו.
מבוא לתורת ההכרה והשקפותיו של יונג – איך לגרום לחברה שלך לתת.
פרוייד ותסביכים סקסואליים – איך לזהות בחורות שנותנות (קורס למתקדמים).
דני – לול על הארט נובו.
דני – מעולה.
יובל, שוב אני מתפלאה עלייך …
לא, סתם סתם…
הקטע הוא הפוך, לדעתי.
אני חושבת שמי ש"חתך" אל הקטעים הפופולאריים בדיווח,
זה היה דווקא המדווח (במקרה זה המדווחת)
כבר הייתי מיליון פעם בסרט הזה.
אתה מוציא קומוניקט, או מתראיין, וחותכים לך משפט או שניים,
מוציאים מהקונטקסט, כדי לעשות את זה ידיעה.
אני בטוחה שהבנאדם אמר את הקטע עם ג'אקו, שיהיה ברור.
אבל הוא גם אמר דברים אחרים, שנשמעים לי קצת יותר אקדמאים, ועושים שכל.
מאד יכול להיות שהוא רצה להצביע על הסוכריות של הקורס, אתה יודע.
או להתבדח בקטע של "אנחנו אפילו נלמד את שפת הגוף של ג'אקו. כן, כן, גם זה סוג של תופעה…"
זה לא שאני עכשיו מתווכחת איתך לצורך ויכוח, אלא שאני פשוט יודעת איך זה קורה.
אתה לא מכיר את זה???
בהחלט מכיר. השאלה האם זה המקרה במקרה הזה? יש לי הרגשה שהצד השני "אשם" לא פחות מהצד המדווח.
omeran, הוצאת לי את המילים מהפה (תגובה 3).
לא קראתי את הכתבה, אבל הרעיון הזה לא חדש בכלל. באנגליה היה מרצה שהעביר, לפני כמה שנים, קורס שלם על דיוויד בקאהם, וגם אני, בעוונותי, למדתי בסמינריון על תוכניות ריאליטי במסגרת החוג לתקשורת באוניברסיטת ת"א (ריאליטי במשמעותו הרחבה- גם תוכניות אסונות כמו פוקוס, COPS, ואופרה ווינפרי נחשבות ריאליטי). הנקודה היא שטווח ההשפעה של שתי התוכניות הנ"ל חורג בהרבה מתחום המסך הקטן, כך שאם הד"ר הנכבד מתכוון להביא לניתוח מעמיק של ההשפעה הזו, זה יכול להיות מעניין.
ואם הוא סתם רוצה להיות מאגניב, אז שיעבור לאוניברסיטת לטביה, שם ישלמו לו יותר טוב…
איכשהו אלון, לא נראה לי שמאחורי המשפט "נלמד איך נינט הצליחה למכור 20 אלף עותקים ביום אחד" מסתתר משהו מעבר לפופולריות זולה. אין ספק לי של(כל סוג של) תקשורת יש השפעה, אין לי ספק שיש יחסים הדוקים בין ערכים, תרבות פופולרית ונורמות חברתיות אבל אין לי גם ספק שגם להוגים מאוד מוכשרים לוקח קצת יותר משבוע לנתח את "תופעת הזהב של נינט".