עצומות ברשת

דיסקליימר: אני עומד לכתוב דבר לא פופולארי.

שוקיג, חבר, קולגה ואיש שאת דעתו אני מעריך עד מאוד (בעיקר בענייני חומוס), פרסם פיטנגו ובו קריאה נרגשת להצטרפות לעצומה נגד הצטרפותו של ליברמן לממשלה. אליבא דה שוקי, הסיבות שבגינן אנו, הגולשים, אמורים לחתום על העצומה הן פשוטות:

א. אנחנו לא באמת רוצים את ליברמן בממשלה.
ב. הגיע הזמן שתהיה עצומה אינטרנטית אחת שממש תצליח. לזו יש סיכוי.

אולי הגיע הזמן שתהיה עצומה אינטרנטית אחת שממש תצליח, אבל הזמן עוד לא הגיע. בחוסר חשק מופגן ביקשתי מכם לחתום על העצומה נגד החוק של מרצ. כ-3,000 איש חתמו על העצומה הזו וכאשר מרצ החליטה להקפיא את הצעת החוק שלה, קפצו הפרשנים והכתבים בטענה שבגלל העצומה, הו כן, בגלל העצומה זה קרה.

תקראו לי חסר אמונה (חסר אמונה זה אני) תקראו לי אוויל (טוב, נו) אבל המחשבה שבגלל העצומה הזו מרצ עשתה משהו, היא פשוט מגוחכת. 3,000 אנשים אנונימיים (כן, גם אם הם כותבים את השם שלהם), ממש מזיזים למישהו במרצ. מרצ החליטה את מה שהחליטה מכיוון שההצעה הזו ממילא לא היתה אמורה להגיע לשום מקום. זו הצעת חוק פרטית שהוגשה במקביל להצעת חוק ממשלתית שמאחוריה עומד משרד המשפטים. וילן רצה להראות לחברים שלו שהוא עובד בשבילם, הגיש הצעת חוק שזכתה לפרסום אבל לקצת יותר מדי פרסום. בשורה התחתונה: עם כל הכבוד לעצומה, ויש כבוד, לא היא הובילה להחלטה של מרצ.

מה שמחזיר אותי לבקשה של שוקי לחתום על העצומה נגד כניסתו של ליברמן לממשלה. בחייאת דינאק, אתה באמת חושב שלפוליטיקאים שמנהלים היום את המדינה יזיז מה חושבים “גולשי האינטרנט”? האנשים הציניים האלו ששבתו מולם רעב, הפגינו מולם, צרחו עליהם, דרשו מהם, שלחו להם מכתבים, אתה חושב שהם יגידו “אהה, תראו, שוקי גלילי חתם על העצומה! הוא לא רוצה שליברמן ייכנס לממשלה. אההה, יצחקי, תגיד לליברמן שאנחנו מבטלים את המגעים איתו”.

אני מאמין ביכולת האזרח להשפיע על הממשל אבל בשלב הזה, עצומה באינטרנט, היא הדרך האחרונה שבה הייתי בוחר כדי להשפיע על טיפוסים כמו אולמרט שאחרי מלחמת לבנון השניה כשמצבו על הפרצוף, מעוניין בשרידותו האישית ולא בדעתו של שוקי.

הגיע הזמן להודות במגבלות הכוח האזרחי בשיטת הממשל הנוכחית ובעיקר הגיע הזמן להודות, שהאינטרנט בישראל הוא כלי אסקיפיסטי, נהיליסטי שמושך את אלו שאינם רוצים להיות מעורבים (“אני? קורא עיתונים? מה פתאום, רק אינטרנט”). זה נורא רומנטי לחשוב שאם עשרים אלף איש יחתמו על עצומה ברשת אולמרט ייכנע (למה 20 אלף ולא 200 אלף? כי 200 אלף לא יחתמו). במקרה הטוב זו מחשבה ילדותית ובמקרה הרע זו מחשבה שמנותקת מהריאל פוליטיק של מדינת ישראל.

39 מחשבות על “עצומות ברשת

  1. אולמרט לא יבטל את המגעים עם ליברמן גם אם 200 אלף יפגינו מול הלשכה שלו מדי יום. לכל היותר הוא ישתמש בזה כמנוף בשיחות עם ליברמן – “אני לא יכול לתת לך כל כך הרבה, יש התנגדות ציבורית” – או כתירוץ במקרה שהשיחות ייכשלו.

    מחאה ברחוב, אם היא לא מגובה באיום פוליטי ממשי – היינו, הצבעת אי אמון עם סיכויים ריאליים, או הצבעה נגד התקציב – פשוט לא משפיעה בישראל, ולא השפיעה מאז הפגנת 400 האלף המיתולוגית. מחאת אינטרנט, על אחת כמה וכמה.

  2. יובל, תחושת הבטן שלי אומרת שאתה טועה בזלזול שלך כלפי ההשפעה שיש היום לפעילות אינטרנטית על הפוליטיקה הישראלית היום.

    בקשר לליברמן, כרגע נראה לי שאין ממש מה לדאוג. שוטטתי אתמול באתר ה”צופה” ואפילו שם לא במיוחד מתלהבים מהאופציה הפוליטית שהוא מציע. למשל כאן.

    אני מאד מקווה שהדיבורים על ליברמן הם רק כיסוי לעובדה שלממשלה שלנו אין סדר יום אמיתי.

  3. אתה טועה בפרוש תפקידה של העצומה, מטרתה להעלות נושאים לדיון ציבורי.
    ולא ,כמו שמארגניה היו אולי רוצים, לשמש כלי לסחיטה (תראו איזה גב יש לי רוצים מכות?)
    הצעת החוק לא נפלה בגלל הפחד של מרצ מהחותמים אבל העצומה כן סייעה להעלות את ההצעה לדיון ציבורי ואז כבר היה ברור מאוד לראות את הטיפשות שבה.
    תפקיד נוסף של העצומה הוא כמו שלטי חוצות בזמן בחירות, לפנות לאפקט העדר. “אם הרבה אנשים חושבים אותו דבר זה חייב להיות נכון.” לצערנו זו שיטת שכנוע מאוד אפקטיבית.

  4. מבחינת מניעת הכנסת ישראל ביתנו לממשלה, אתה ככל הנראה צודק – לעצומות בכלל, ועצומות אינטרנטיות בפרט, אין כוח השפעה על מהלכים פוליטיים ספציפיים. עם זאת, נראה לי שעצומות, כמו גם הפגנות, כן משפיעות בתחום אחר – הן יוצרות, משמרות ומחזקות תודעה פוליטית אצל אנשים פרטיים. אני לא כל כך יודע איך ניתן לאושש או להפריך את הטענה הזו, אבל היא נראת לי די מתקבלת על דעת – עצומות והפגנות הן מה שמחזק בקרב האנשים שמשתתפים בהם את הרצון ללכת ולהצביע בקלפי ביום היחיד, אולי, בו לאזרח מן השורה יש איזושהי השפעה פוליטית. מפלגה פוליטית יכולה לעשות בכלי זה שימוש – מי שמתנגד לכניסת ליברמן לממשלה ומששתף בעצומה שבה למפלגה מסויימת נוכחות בולטת, עשוי לשקול יותר בחיוב להצביע לאותה מפלגה בבחירות הקרובות.

  5. יובל,
    כמי שעבד וייעץ לתומר ונמרוד עם העצומה נגד מרצ, אני יכול לומר לך שהעצומה היתה חלק ניכר ממה שדחף את מרצ לבטל את הצעת החוק – זה לא היה הדבר היחיד. בין היתר משפטנים רבים שמצויים במפלגה חוו דעתם וגם אנשים מוערכים אחרים. נמרוד ותומר הם אנשים מוכרים היטב במפלגה ודחפו זאת.
    לגבי מרצ, 3,000 אנשים הוא מספר קרוב למספר חברי המפלגה ובערך 5% מהמצביעים לה, לא סכום מבוטל בכלל.

    מצד שני, מדובר הרי היה בחוק שמלכתחילה לא היה לו סיכוי לעבור.

    לגבי העצומה נגד ליברמן – אני חתמתי, אבל אני לא מאמין בכח שלה להשפיע, אלא דווקא מסכים עם יוסי גורביץ בטענתו חלקית. אני חושב אולם שאם אולמרט יווכח כי הכנסת ליברמן לממשלה תוציא אותו מהקונצנזוס (בערך 200 אלף חתימות) אז אולי הוא יחשוב בשנית.

  6. dיא, אני מקווה שלעולם לא תאבד את התמימות. כדי לשכנע אותך שזה יהיה צעד ממש גרוע, הנה הצצה קטנה איך נראים החיים אחרי: להצעה של מרץ לא היה סיכוי מעולם, ואיש לא ציפה שהיא תעבור, משום שהתפקיד שלה לא היה להפוך לחוק. תפקידה של ההצעה היה בתחום מאבקי הכוח הפוליטיים בכנסת, ובעולם הכלכלה הישראלי. משנגמר התפקיד שלה היא התפוגגה.

    לדיון הציבורי אין כמעט כוח בישראל, בגלל דפוס ההצבעה הדי ברור, קבוע, ומכוון ביטחון של המצביע הישראלי. קשה לי לחשוב על דיון ציבורי ששינה משהו בשנים האחרונות, וגם אלה שנראה שכן שינו (שביתת הרעב של חולי הסרטן), נגמרו בהבטחות שלא מומשו (זוכרים את הטריק של פיטור ועדת סל התרופות?).

    בכל פעם שאני שומע על דיון ציבורי, עולות לי בראש שתי תמונות של אולמרט מבקר בבית תמחוי לפני הבחירות: בראשונה הוא בולס במהירות, בשקט ובלי למצמץ מרק צהוב ולחם אחיד, בזמן שלידו יושב הומלס ומתלונן על חוסר האונים שלו. בשניה הוא עומד בפתח בית התמחוי לפני הנסיעה ואומר “בחירות? כבר שכחתי שיש בחירות. אני כאן בשביל לתמוך בעניים”. אנשים כמו אולמרט יודעים על איזה צד של הלחם מרוחה החמאה, וזה לא הצד שבו אנחנו המצביאים נמצאים.

  7. מסכים מאוד.
    דומה אבל שונה: החשיבות המוגזמת שנותנים לטוקבקים כמעצבי דעת קהל או משהו, בעיקר בגלל משרדי יחצנות ופרסום שרוצים להרגיש מתקדמים.

  8. הבעיה אצלנו היא לא שיטת הממשל אלא התרבות הפוליטית. העובדה שפוליטיקאים יכולים לעשות מה שהם רוצים, שכרוכה באופן הדוק עם העובדה שרוב אזרחי ישראל לא מוכנים להזיז את התחת שלהם בשביל להשפיע על גורלם.

    עצומה – כמו הפגנה – לא אמורה להשפיע על דעתו של פוליטיקאי זה או אחר, אלא לגרום לו לשקול את צעדיו מסיבות תועלתניות. להזכיר: נמצאים היום בשלטון אותם פוליטיקאים שבתקופת הבחירות עשו סקר כל פעם שרצו לגרד באף. זה לא נכון שלא אכפת להם מה הציבור חושב, להפך – הם פועלים מתוך פופוליזם מוחלט, להוציא מקרים שבו זה יעלה להם בתחת שלהם (כמו הקמת וועדת חקירה ממלכתית).

    הבעיה היא לא שהנבחרים לא מוכנים לפעול לפי רצון הציבור בישראל אלא ש*הציבור* לא מוכן לפעול. לא לצאת להפגנות, לא להשתתף בעצומות, לא להתפקד ולנצל את הפריימריז כדי להעיף פוליטיקאים מושחתים. מי שקובע את הרכב המפלגות היא קבוצה של פחות מאחוז אחד של האוכלוסייה שכן עושה את זה. רוב האנשים האחרים עושים טובה שהם הולכים להצביע בבחירות, וגם אז הם מתלוננים כל הדרך אל הקלפי שההצבעה שלהם לא שווה כלום.

    אז עצומות אינטרנט זו התחלה קטנה – אם נצליח לגייס מאתיים אלף איש לעשות שני קליקים עם העכבר, אז אולי גם נצליח לגייס שלושת אלפים איש שיצביעו בפריימריז.

  9. ועוד משהו.
    כשגייסתי אותך לעצומה נגד הצעת החוק של מרצ, אמרתי לך שזה מאבק שכדאי לעשות כי קל לנצח בו.
    וזה שנכתב שהעצומה גרמה לביטול ההצעה *זה* הניצחון, גם אם זה לא נכון, כי זה מעביר מסר שיש תועלת בפעילות חוץ פרלמנטרית. הרבה אנשים לא לוקחים חלק בחיים הפוליטיים כי הם חושבים שהיכולת שלהם להשפיע אפסית. מה שנכון. התפיסה הזו היא נבואה שמגשימה את עצמה.

  10. החוכמה היא לנצח במאבקים הקשים לא הקלים (שממילא לעצומה – לפחות לדעתי – היה תפקיד זעיר על התוצאה הסופית שלהם).

    לחשוב שעצומה, גדולה ככל שתהיה, תשפיע על איזשהו מהלך של אולמרט זו פשוט תמימות. מילואימניקים שחזרו מהמלחמה התיישבו על הדשא מול המשרד שלו ולא זזו שבועות וזה לא הזיז לו. אנחנו כבר לא בתקופה של אשכנזי. חלפו יותר מ-30 שנה מאז. כן, משהו השתנה בתרבות הפוליטית של המדינה ולחשוב שעצומת אינטרנט היא הדרך לשנות את זה – זו נאיביות. מקסימה אמנם, אבל נאיביות.

  11. אם לצד המילואימניקים היו יושבים מאה אלף אנשים אחרים, זה היה משפיע.
    אם לצד שובתי הרעב היה גיוס מוחלט של העיתונות, זה היה משפיע.

    ואם התרבות הפוליטית כאן הייתה יותר מפותחת, אז 30 אלף האנשים שהגיעו להפגנה להקמת וועדת חקירה היו הולכים אח”כ ומתפקדים למפלגות הגדולות, ומעיפים קיבינימאט את כל מי שהיה בממשלה.

    ו-30 אלף זה מעט בהתחשב בזה ש-93 אחוזים מהציבור אמרו שהם לא רוצים את אולמרט בתור ראש ממשלה. אז למה לא עושים את זה? כי אנשים אינטליגנטיים כמוך אומרים כל הזמן שאין טעם בפעילות חוץ פרלמנטרית כי הפוליטיקאים משתינים עליה בקשת. וזו נבואה שמגשימה את עצמה.

    חוץ מזה, אם נלך בדרך שלך – עם מה זה משאיר אותנו? עלייה על הבסטיליה? ירידה מהארץ? איזו אסטרטגיה חליפית אתה מציע?

  12. אני מציע בדיוק את מה שדיברת עליו: שישבו 100 אלף איש בהפגנה, שילכו ויתפקדו ויעיפו משם את הפוליטיקאים שישבו בממשלה (אם זה הדבר שאתה בעדו). אני מציע לבצע פעילות פוליטית אמיתית. כזו עם הרגליים.

    עם כל הכבוד לרשת, זו פעילות של עצלנים, של אנשים אנונימיים שלא מוכנים להזיז את התחת למען שינוי אמיתי. הניסיון לגייס אותם הוא פאתטי וגם מקבלי ההחלטות יודעים את זה.

    אם 100 איש היו עומדים מול משרדי הממשלה אולי זה היה מזיז משהו. אם יחתמו 100 אלף איש על עצומה ברשת, זה לא יזיז כלום.

  13. אוקיי, אז אנחנו מסכימים על הדרך. חוץ מזה שאתה כנראה מאמין שיש סיכוי שמאה אלף איש יצאו מהבית ולא מאמין שיש סיכוי שמאה אלף איש יחתמו על עצומה. אתה מבין שזה טיפשי, נכון?

    אני אומר: נתחיל בעצומה אחת מוצלחת. קודם כל שנראה שיש מאה אלף, או מאות אלפים, שבאמת מוכנים *לנקוט עמדה*. אחרי זה ננסה להגיע לכך שהם גם *יעשו מעשה*. חנוך לנער על פי דרכו.

    יש כאן בעיה של ביצה ותרנגולת – אנשים לא מאמינים שאפשר להשפיע ולכן באמת אי אפשר להשפיע. אז צריך להקים את התרבות הפוליטית הנכה הזו על רגליה צעד אחר צעד. נתחיל בקטן: בפעולות שאפשר לבצע מהכורסא, ובדיונים כמו זה, ובמשוגעים כמוני שניגשים לשר בממשלה ובנוכחות אנשים מציגים אותו כאידיוט וחסר חוט שדרה. ויום אחד יעמדו מאה אלף מול הכנסת ויצעקו “אופיר פינס – יש כבר אג’נדה, אהבל”.

    אתה איתנו?

  14. לא. אני לא אתכם.

    ראשית אני לא מאמין ש-100 אלף איש יצאו מהבית. אני חושב שאם רוצים להזיז משהו זה מה ש*צריך* לקרות. אני גם לא מאמין שיש סיכוי ש-100 איש יחתמו על עצומה. מצד שני אני חושב שגם אם הם יחתמו על עצומה, לא יקרה שום דבר. יש מבין?

    חוץ מזה, אתה יוצא מנקודת הנחה שמי שחותם על עצומה באינטרנט “נוקט עמדה”. זה כמובן שטויות. אין דבר קל יותר מלהקליק עם העכבר. זה לא אומר שום דבר על שום עמדה – בטח לא עמדה רצינית. אם כבר זו עמדה עצלנית, יאפית, חלולה לגמרי.

    לבסוף, 100 אלף איש שיעמדו ויצעקו שלמפלגת העבודה יש כבר אג’נדה גם לא כל כך מעניינים אותי מהסיבה הפשוטה שלא הצבעתי למפלגת העבודה, האג’נדה שלהם לא רלוונטית ואם להודות על האמת – אין להם באמת אג’נדה, גם אם הם כתבו אחת שכזו בזמן הבחירות.

    אני על דבר אחד מסכים איתך, וזה שהעמדה שלי מביעה סוג מסוים של יאוש מהמערכת הקיימת. מאידך אני לא חושב שהדרך שבה אתה מנסה לפצח אותה היא יעילה או הגיונית.

  15. דבר אחד טוב בעצומה – היא גורמת למושא העצומה להבין שיש ביקוש לדרישה של החותמים. אבל זה בטח לא קבוצת לחץ. אתה רוצה למחות? תפגין! את העצומה יהיה אפשר לזרוק לפח, ולאף אחד לא יהיה אכפת.

  16. “נקיטת עמדה”, זה להחליט מה דעתך ולהצהיר עליה, וזה השלב הראשון בדרך למעורבות פוליטית. בלי זה אין כלום. והעמדה שאתה נוקט בה, היא שמכיוון שהסיכוי לשינוי קטן אתה מוותר עליו.
    הרי לא היה כואב לך לחתום ולעודד אחרים לחתום – ויכולת להציג הסתייגויות דומות, ולומר שלדעתך זה לא יעזור, אבל עדיין חובה לחתום.
    נקיטת עמדה היא גם מעשה בעל משמעויות מוסריות, אתה יודע. בלי קשר לתוצאות שלה ולעצם הסיכוי שתשפיע.

  17. אין בעיה: תכתוב – אני מבקש שתחתמו על העצומה כי זה הדבר המוסרי לעשות ואני אהיה הראשון לחתום. אם אתה כותב “אני מבקש שתחתמו על העצומה כי רק כך נוכל למנוע את כניסתו של ליברמן לממשלה”, אני אסתכל עליך כאילו נפלת מהירח.
    ואתה יודע. הירח רחוק. כאילו. כן.

  18. “קבוצה קטנה של אזרחים חושבים ומעורבים חברתית יכולה לשנות את העולם. למעשה, זה הדבר היחידי ששינה אותו אי פעם.”
    — מרגרט מיד

  19. מרגרט מיד: נולדה ב-16.12.1901

    גם אני הייתי רומנטי אם הייתי נולד רגע אחרי סוף המאה ה-19 (ומת בסוף שנות ה-70) אבל מה לעשות שנולדתי בראשית שנות ה-70 ולגבי המוות – אעדכן בהמשך.

  20. שוקי, אולי כתבת את זה מתוך חוסר תשומת לב, אבל זה ש-7% מהנשאלים בסקר כלשהו אמרו שאולמרט הוא ראש הממשלה המועדף עליהם, ממש (אבל ממש), לא אומר ש-93% מהנשאלים לא רוצים אותו כראש ממשלה. כאילו, עם כל הכבוד למניפולציות על תוצאות של סקרים וכל זה.

  21. ולגבי העצומה נגד החוק של מרצ, מעניין שגל מור כתב בבלוג שלו איזה פוסט שבו הוא טען שא. כל המאבק נגד החוק הזה בכלל לא ראוי לסיקור, וב. ששום עצומה באינטרנט עוד לא שינתה כלום.

    עכשיו אני קורא בקישור שהובא כאן כתבה בחתימתו שא. מסקרת את המאבק הזה, וב. טוענת שהוא הצליח (גם) בזכות העצומה. לא שאני בא לרדת עליו או משהו, יכול להיות שהוא שינה את דעתו, או שב-Ynet הוא פועל תחת כל מיני, אני יודע, “אילוצים מערכתיים”.

  22. טוב במקרים כאלה הדיעה שלך לדעתי דווקא רווחת. אבל בין אם זה ישנה או לא זה גם בדרך כלל לא יזיק נכון? אז מה רע. נחתום בכל מקרה… כי עקרונית אני מסכים עם העצומה והכל אז אני אצביע, אפילו אם זה לא ממש ישפיע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: