פרץ של תדהמה

נו, אז כולם נורא מיואשים. לא רק כאן בביצת הבלוגים המנותקת כמעט לחלוטין מכל קשר אמיתי אל המציאות הישראלית (רק כדי להמחיש את הנתק, נדמה לי שאחד הויכוחים הלוהטים ביותר בזירה הזאת ערב הבחירות היה האם להצביע לחד"ש או לעמיר פרץ), נדמה שגם כמה מבכירי הפובליציסטים ואנשי הרוח, שתמכו בהתלהבות בעמיר פרץ, עומדים עכשיו נדהמים לאחר המכה שהוא הנחית עליהם עם הסכמתו לשבת באותה ממשלה עם אביגדור ליברמן.

"האמנו בו והאמנו בחזון האנושי שלו ובראייה ההומניסטית שלו ובדבקות שלו בצדק חברתי ובשאיפה שלו להרים את האדם הקטן למטה ולהשיב לו את כבודו הרמוס", כותב היום דניאל בן-סימון ב"הארץ". "כל מי שטיפח תקווה לישראל אחרת, פחות כובשת, פחות הדוניסטית, פחות ברוטאלית, ראה בפרץ, או יותר נכון רצה לראות בו, את האיש שיחולל את השינוי".

גם אם נתעלם רגע מאלמנט ה"אמרתי לכם" (היי אמא), אני מוכרח להודות שלא הבנתי אז, ואני לא מבין גם היום מה בעצם גרם ללא מעט אנשים להאמין שהפוליטיקאי עמיר פרץ, עסקן ההסתדרות, הוא בעצם כל-כך שונה מיתר הקולגות שלו?

אני קורא את בן-סימון ולא יודע אם לצחוק או לבכות. הוא מבכה את ה"התלהמות הפראית" של פרץ ש"איים על מנהיגי חיזבאללה בצורה שהזכירה את 'קול הרעם' מקהיר", כאילו אנחנו לא מדברים על אותו מנהיג מתלהם מימי השביתות וההפגנות, שכולו הצהרות פומפוזיות ובומבסטיות. כאילו לא מדובר כאן באדם שעם הצטרפותה של שלי יחימוביץ' למפלגת העבודה, שמר על פרופורציות והכריז שזהו "יום חג לחברה הישראלית".

"אם לא מהפכה בסדרי חיינו", כותב בן-סימון, "אז לפחות הפיכה קטנה ונחמדה שתנער את מעטה השחיתות, הסיאוב והרקב שפשו במערכת הפוליטית". ושוב לא נותר אלא לתהות למה בעצם להאמין מלכתחילה שאותו אדם שזכה בפריימריס של מפלגת העבודה בזכות אותו "מפקד ארגזים" מפוקפק, הוא זה שינער את המערכת מחולאיה.

לטעמי, הדבר הכי מפתיע בהתנהלות הפוליטית של פרץ הוא העובדה שכל-כך הרבה אנשים מופתעים ממנה. ברוב המקרים פרץ עושה בדיוק את הדברים שהייתי מצפה מפוליטיקאי לעשות. לא כי כולם גרועים, וכולם מושחתים והכל חרא ובואו נרד מהארץ. אלא כי ככה המערכת עובדת, ופרץ, על פי התרשמותי, הוא פוליטיקאי ממוצע. לא טוב בהרבה מהאחרים, ולא רע מהם בהרבה.

ברוב הסיטואציות שנוצרו מאז הבחירות מי שמגוחך בעיני הוא לא פרץ (טוב, אז גם הוא), אלא בעיקר אותם אנשים שכמה חודשים לפני הבחירות החליטו שהם ממציאים את הפוליטיקה מחדש, ומעכשיו הכל יהיה אחרת, אם רק נורא-נורא נרצה. אין פסול בלנסות לשכנע אנשים מעל במות שונות לתמוך במפלגה שאתה מאמין בערכיה ובדרכה, אבל כדאי לעשות את זה מתוך איזושהי הכרות עם המערכת הפוליטית, ומתוך איזושהי הבנה של האופן בו מתבצעים בה שינויים. חלק מהמסע שניהלו תומכיו של פרץ למענו במהלך תקופת הבחירות, הזכיר לי לעיתים ברמתו את אותו ילד קטן שחושב שאם הוא עוצם את עיניו, אז כנראה שאף אחד לא יכול לראות אותו.

מבלי לנתח את כל התנהלותו הפוליטית של פרץ מאז שיחזר את כישלונו של מצנע וזכה ב-19 מנדטים (לפחות אצל מצנע כולם הבינו שזה כישלון), אפשר לעבור ישר לסוגיה הבוערת של הסכמתו לשבת באותה ממשלה עם ליברמן.

קודם כל, גם כאן נותר רק להתסכל בתמיהה על ההלם והתדהמה של תומכיו. ובאמת, מי יכול היה בכלל להעלות בדעתו שמפלגת העבודה תסכים לשבת באותה ממשלה עם מפלגה כל-כך קיצונית? ממש אף אחד, חוץ מכל מי שחי במדינה הזאת ולא לקה באמנזיה. הרי מפלגת העבודה כבר ישבה עם ליברמן בממשלה, ואפילו עם אדם קיצוני ממנו, רחבעם זאבי. אבל איך אפשר לזכור את זה, זה הרי קרה לפני כמעט ארבע שנים(!), וגם בתקופה לגמרי אחרת כשהמפלגה הזאת עוד שלחה לממשלה כל מיני אושיות כמו פואד, שלום שמחון, ואפרים סנה.

אבל אם להגיע לעצם העניין, אז למרות שאני רואה בעצמי איש שמאל אני לא שותף לבהלה האדירה מליברמן. נראה לי שלפחות כרגע, במידה רבה הוא בעצם סוג של תמונת מראה של פרץ. עוד "מנהיג" שחזק בעיקר בהצהרות. עוד משיח מדומה של קהל הצמא לסיפוקים מיידים. אני בספק אם כניסתו לממשלה תביא לשינוי משמעותי של המדיניות שלה.

לא שאין כאן דילמה. אני מוכן לקבל את את הטענה שבמישור העקרוני וההצהרתי עצם הישיבה איתו היא בעייתית (אם כי, שוב, לא מדובר כאן בשום דבר שלא ראינו כבר בעבר ממפלגת העבודה). אבל במישור הפרקטי, בהנחה שאי צירופו של ליברמן יקרב מאוד הליכה לבחירות, ובהנחה שבאותן בחירות צפוי כוחו של ליברמן (ושל הליכוד) להתחזק מאוד, לא בטוח שזה לא הרע במיעוטו.

17 מחשבות על “פרץ של תדהמה

  1. אני גם מאלה שחושבים שזה איום ונורא שהעבודה תשב יחד עם ליברמן, למרות שיש בזה הרבה היגיון פוליטי אבל הרי בדיוק בגלל דברים כאלו הצבעתי למרצ

  2. ג'וני, בוא נוותר על ציונים למפלגת העבודה. הסכנה מצירוף ישראל ביתנו היום יותר גדולה מפעם כי הנסיבות השתנו.
    לא הגיוני בעיני לתמוך במהלך מיידי גרוע על בסיס הספקולציה הרחוקה שבלעדיו יהיה פעם עוד יותר גרוע.

  3. אם הבנתי נכון ג'וני, אתה אומר שאין על מה להתרעם כי ממפלגת העבודה אי אפשר היה לצפות ליותר. זה נכון, אבל העניין הוא שגם אנשי שמאל שלא הצביעו למפלגת העבודה שמחו על הטרמינולוגיה החדשה שהמפלגה הזו אימצה, וסמכו על זה שלפחות חלק מחברי המפלגה "לא יביישו את הפירמה". הייאוש נובע מכך, שמי שנשאו בתוך המרכז הפוליטי דברים על צדק חברתי ושלום, הרסו במו ידיהם את הסיכוי לדרך הזו.

    עוד מאמר פחות או יותר ברוח הדברים, כאן:
    http://www.haokets.org/mail-message.asp?ArticleID=2015

  4. ע.ש., גם אני ניסיתי להסביר בזמנו לכמה אנשים שגם אם נניח שפרץ הוא מנהיג גאון ודגול, הצבעה למרצ לא תמנע ממנו להקים ממשלה אם וכאשר, ולעומת זאת ההיסטוריה הוכיחה שהצבעה לעבודה היא בסבירות גדולה מתן כוח לממשלה שחברות בה גם מפלגות ימין. זה לא עזר.

    שושי, אני מציע שתתארי כאן את התרחישים האיומים והנוראיים שלדעתך יקרו כתוצאה מ"הסכנה של צירוף ישראל ביתנו", ובעתיד נחזור לכאן ונבדוק מה באמת התרחש.

    מוסיף, אני בעיקר אומר שההלם והתדהמה האלה של מצביעי העבודה הם מגוחכים בעיניי, בדיוק כמו שהכתרים שהם קשרו לראשו של עמיר פרץ לפני הבחירות היו מגוחכים בעיניי. ויש חברי כנסת בעבודה שאכן מתנגדים לצירוף ליברמן, ו"לא מביישים את הפירמה" אם זה עוזר למישהו.

  5. מוסיף,
    יש עוד גילויים חדשים בסגנון הזה או שדי להיום?
    מחר נגלה לכם גם שתפקי ראש הממשלה/נשיא/שר איננו ערובה לישרות…
    חכו ולא תתאכזבו…

  6. כן למה לנו פוליטה עכשיו או מחר?
    בוא נעלה עוד איזה יוטיוב של יפנים מוזרים ונצחק עליהם ממרומי… אהמ… מתחתית הבור.

  7. אה סליחה לפני שאני אחטוף תביעה:

    לא התכוונתי להגיד "נעלה איזה יוטיוב" אלא "נשתמש בשירות החדשני של יוטיוב כדי לצפות בסרטון וידאו משעשע"

    ט.ל.ח.

  8. תאמין לי מנשה שאני לא מבין מה אתה רוצה. אפשר לחשוב שעד עכשיו לא כתבתי פה בגלוב על פוליטיקה, על שחיתות ועל הקשר ביניהן. השאלה שלי היא האם ג'וני חושב שהקשר הזה הוא מחוייב המציאות.

  9. אני דווקא ממש לא אומר שפוליטיקה זה חרא וזהו. למען האמת, ניסיתי פחות או יותר להגיד את ההיפך. אני אומר שלפני שאנשים מתחילים "לשחק בפוליטיקה", כדאי שהם יבינו פחות או יותר את "גבולות הגיזרה", ואת האופן שבו מתחוללים בה שינויים, אם בכלל.

    זה בסדר להצביע למפלגת העבודה, אבל מי שעושה את זה צריך לקחת בחשבון שבמקרה שבו היא לא תזכה בבחירות (וערב הבחירות היה די ברור שהיא לא תזכה בהן), ישנם סיכויים גדולים שהיא תחבור לממשלה שתכלול גם מפלגות ימין. מוזר בעיניי שאנשים נדהמים מהעובדה שהעבודה מוכנה לשבת עם ליברמן (כאמור, זה כבר קרה בעבר, וממש לא מזמן).

    זה בסדר לחשוב שפרץ הוא הפוליטיקאי הכי מתאים מבין האפשרויות הקיימות, אבל כדאי לזכור שהוא קודם כל פוליטיקאי. מצחיק בעיניי שאנשים מתפלאים על כך שהוא העדיף להיות שר הביטחון, במקום להיות יו"ר האופוזיציה.

  10. אני לא חושב שמצביעי העבודה "נדהמים". זה יותר שכנוע עצמי (אני מוכן להישבע שקראתי כבר בכמה מקומות אנשים שכתבו על כך שהם יוכלו לספר לנכדים שהם היו נגד ועשו כל שביכולת – כתבו באינטרנט וחתמו על עצומה).

    בכל מקרה, קטע יפה ג'וני. לא הייתי מנסח טוב יותר.
    מה שכן, הייתי מוסיף שבישראל ביתנו, תמכו כ-288 אלף אנשים, שזה קצת יותר מאשר ממחצית מהתומכים של העבודה (זה אגב יותר מאשר חד"ש, בל"ד ורע"מ-תע"ל יחדיו).
    אני לא תומך של ישראל ביתנו או אחת ממפלגות הימין. וגם לא הצבעתי עבודה, קדימה או גימלאים (מאותן סיבות כמוך בדיוק).
    אבל האין זו קצת חוצפה שביחסי הכוחות הנוכחיים, מצביעי העבודה אומרים "עם אלה אנו לא מוכנים לשבת"?
    הניסיון ליצור דה-לגיטימציה למפלגה של ליברמן, לא שונה בהרבה מההדרה מאז קום המדינה של המפלגות הערביות.
    הרעיון פשוט: מי שחורג ולוּ במעט מהקונצנזוס או לא מתאים לתדמית שהאליטה רואה בה את המדינה, מתאים להיות בכנסת, אך לא בממשלה. ואין זה משנה אם הוא משמאל או מימין.

    נכון לעתה, כפי שזה מצטייר, יותר גרוע מישיבת אדם כמו ליברמן בממשלה (שהוא נוסף על היותו תומך במדיניות "חילופי שטחים ואוכלוסין", גם עבריין מורשע, בעוון הכאת ילד קטן), זו הציפייה למניעת או שלילת לגיטימציה מקבוצות רבות באוכלוסיה, בין אם הם חרדים, מתנחלים, ערבים או שמאלנים (הכל בהתאם לזהות השולל).
    ככה באמת יהיה קשה למנוע קונפליקט פנימי גדול…

  11. אין פה דליגיטימציה. פשוט לא מתאים שעבודה, אם המצע שלה, תשב עם "ישראל ביתינו". ואותו הדבר היה נכון גם אם היו ל"ישראל ביתינו" 40 מנדטים או 50. עבודה לא אמורה לשבת עם מפלגה שהמצע שלה הוא ההפך של המצע של העבודה.

  12. אלעד – אתה מדבר על הקושי של "העבודה" לשבת עם ליברמן, כאילו היה זה הקושי של לפיד לשבת עם ש"ס. ליברמן הוא לא שותף לגיטימי בגלל דעותיו, ששוללות ציבור שלם של אזרחים במדינת ישראל. בנוסף לכך עמדותיו המדיניות, החברתיות והכלכליות אינן עולות בקנה אחד עם אלו שהציגה מפלגת העבודה לפני הבחירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: