מזלג תנועה

הבוקר, בשעה שהתלבטתי האם שווה לי לנגוס בעוד שורת שוקולד, נתקלתי במחקר הרציני והחשוב שנערך באוניברסיטת קורנל האמריקאית, שעסק בקבלת החלטות בנושאי אוכל:

“בממוצע, הנבדקים העריכו כי במהלך היום קיבלו 15 החלטות הקשורות למזון […] אבל למעשה קיבלו 221 החלטות בנושאי מזון במהלך היום”

החוקרים ציינו שחלק גדול מההחלטות מתקבלות כמעט ללא מחשבה וכי רבות מהן מושפעות מגורמים סביבתיים כמו גודל הצלחת, גודל האריזה ונוכחותם של אחרים.

מכיוון שהאמריקאים נורא שמנים, אבל נורא רוצים להיות רזים, החוקרים מציעים הצעות כיצד ניתן לרתום את מסקנות המחקר לטובת האמריקאי הכבד: השתמשו בצלחות קטנות יותר, הימנעו מלאכול ישירות מהאריזה, מלאו חצי מהצלחת בירקות ושבו רחוק מהכיבוד. העצה הכי מופלאה לטעמי היתה להשתדל לסעוד ליד האכלן האיטי ביותר בשולחן, זה שהמלצרים מברכים אותו כל מספר דקות בברכת “אפשר כבר לפנות את הצלחת?”.

הסיבה לעצה האחרונה היא שקבלת ההחלטות התת הכרתית הזו, מושפעת מהסביבה, ואם זה שיישב לידי אוכל לאט, אוכל לאט גם אני, עד שתגמר לנו הפסקת הצהריים והבוס ינגוש בנו בחזרה למשרד. אולי בכלל שווה לפתוח אזור ל”לא ממהרים”, בו יחול איסור על תנועת מזלג במהירות הגבוהה מ-2 קמ”ש.

12 מחשבות על “מזלג תנועה

  1. הבנתי שיש איזו תנועה באירופה שבעד לעשות הכל לאט יותר. לייצר לאט יותר, לאכול לאט יותר.

  2. שטויות במיץ. מי שיושב ליד אכלן איטי – אוכל יותר. זה בדוק.
    מה הוא יעשה עד שההוא יגמור ת’מנה? יתקע עוד חצי “לחם הבית” עם חמאה…

  3. את חייבת לשתף אותנו בסוג השוקולד שנגסת.

    ובאסוציאציה חופשית – הפרה הגדולה במרכז טבלת השוקולד הכניסה דילמה רצינית לחיים
    האם לאכול את הכל ולהשאיר את הפרה לסוף או לאכול לפי הסדר או שמא לפרק את הכל ולהתחיל עם הפרה.

    (זה אמנם לא כמו דילמת המילקי, או הקרמבו, אבל עדיין…)

  4. ממה שאני יודעת, מילקי כבר לא כולל ג’לטין.
    ובכל מקרה, זה מעט ג’לטין.

    ממה שאני יודעת, אני חנאנה.
    קורה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: