העיצוב החדש של מוסף "סופשבוע" של "מעריב" בא אל העולם כבר לפני שלושה שבועות אבל החלטתי שאתן לעצמי זמן להתרגל לפני שאכתוב את דעתי עליו (כן, אני מנסה ריסון עצמי. נראה מה יצא מזה).
באופן כללי, בניגוד ל"תגובות הקשות" שקראתי עליהן, אני מוצא את המוסף סביר בהחלט למרות שיש בו כמה החלטות תמוהות, רובן – למרבה הצער – נמצאות בעמודים הראשונים שלו. את המדור "גבשו לעצמכם דעה" שהוא עמוד התוכן הראשון של המוסף, אני ממש לא סובל. כבר משמו עולה סוג של פטרונליזם של העיתון כמי שאומר "הרי אתם לא מסוגלים להעלות בכוחות עצמכם חמישה טיעונים בעד או נגד בנוגע לסוגיה מסוימת. אז הנה, ילדים מפגרים שלי, עשינו את זה בשבילכם".
ההחלטה למקם את "ליאורה", מדור הרכילות לראשיתו של המוסף, היא ללא ספק התמוהה מכל וצדקה ולווט כאשר כתבה שמדובר בפוסטמודרניזם מוחלט; קודם רכילות ואז תחקירים, זה הסדר הנכון בעולם ואם זה לא הסדר הנכון, אז ודאי שזה לא סדר שגוי.
המדור של רוגל אלפר שעוסק השבוע בחגיגות האוליגרכים במסגרת טורניר הכדורגל הרוסי שהתרחש פה בשבוע החולף, מצוין. אבל אני משוחד מכיוון שאני מאוד אוהב את הכתיבה של רוגל, תמיד אהבתי.
שמחתי לראות את מדורו של גיל רימון "פס רחב". לא עם כל מה שהוא כותב אני מסכים אבל עצם זה שנתנו לו עמוד במוסף מלמדת שמישהו הבין שיש קהל גדול שרוצה לקרוא באופן קבוע תכנים שעוסקים בתרבות דיגיטלית, טכנולוגיה ואינטרנט.
הכתבה של בילי מוסקונה-לרמן עם אסתרינה טרטמן מ"ישראל ביתנו" הזויה לגמרי. אין כלל ספק שמוסקונה-לרמן מזדעזעת מטרטמן ואפילו חושבת שהיא מטומטמת (מה לעשות, היא מטומטמת והפרשן המדיני של "מעריב", נדב אייל, אומר זאת כמעט באופן מפורש) ובכל זאת היא נורא מנסה למצוא בה צדדים מעניינים (אין כאלו) חכמים (ממש אין כאלו) או שפויים ("ליברמן", אומרת טרטרמן "הוא השפוי היחיד"). הייתי נרעש מהכתבה הזו אילולא לא הייתי בטוח שטרטרמן היא אפיזודה חולפת כמו הרב-בא-גד (זו הדוגמה של נדב אייל) או יחיאל לא-לקחתי-את-המוח חזן. כמה עצוב שהכנסת שלנו מושכת אנשים כאלו. מצד שני, כאשר יש לך מנהיג "חזק" כמו ליברמן שבוחר לעצמו גמדים, לא מן הנמנע שאחד הגמדים תהיה בהמה גזענית. קורה (ובזה הרגע נפרדתי מהניסיון שלי לנקוט בריסון עצמי).
הכתבה על המתרחש בסין לקראת האולימפיאדה מרתקת למדי. הסינים האלו וגו'.
לקראת סוף המוסף שוב חוזר העיצוב התמוה שנורא מנסה להיות כמו המגזינים בחו"ל אבל נראה לי שזה פשוט לא עובד: האייטמים הקצרים, הפונט המשתנה, העיצוב בצבעי פסטל – מין אווירת אוורירית כזו שמשדרת ריק אינטלקטואלי. חותמת את הריק אודטה הנפלאה שמדווחת לקוראיה "אפשר להקפיא את המנוי בחדר הכושר". שמישהו יתן לה מדור קבוע.
בסך הכל אני לא סובל נורא כשאני קורא את סופשבוע. בעיני חלק מהשינויים הלכו צעד אחד קדימה מדי (לאן?) אבל זו לא קטסטרופה.
כתיבת תגובה