מכה על חזה האחרים

מאמר משונה של ארי שביט מתפרסם היום במוסף “הארץ”. במאמר מפליא שביט ליילל על כך שהתקשורת לא הצליחה ליירט את אהוד אולמרט בזמן, כלומר לפני שנבחר לראשות הממשלה. בכישרון רב הוא מצליח להכות על חזה האחרים – דן מרגלית, נחום ברנע, לונדון וקרשנבאום וכל מי שלא שאל שאלה קשה את אולמרט לפני הבחירות.

בפסקה מביכה במיוחד, מתנדב שביט להכות גם על חזהו שלו:

גם אני חייב בדין וחשבון. בחודשים פברואר-מארס 2006 פירסמתי כמה וכמה מאמרים בעמוד המערכת של “הארץ” שבהם תקפתי את קדימה, את דרכה ואת העומד בראשה. בגיליון ערב הבחירות של “הארץ” פירסמתי רשימה שבה אני גאה במיוחד על השתלטות משפחות-ההון על ישראל באמצעות מפלגת התאגיד של אולמרט. ואולם במבט לאחור ברור לי שלא עשיתי די. לא הפכתי כל אבן. לא זרקתי כל אבן. ראיתי את האסון מתקרב ולא עשיתי את כל אשר היה ביכולתי לעשות למנוע אותו. על כישלוני היחסי אני מדווח בזאת לקוראי. אני מקווה שגם עמיתי ידווחו על כישלונותיהם לקוראיהם הם.

(סאבטקסט: אני לא יכול רק ללכלך על אחרים. זה פוגע באמינותי. אז הנה, גם אני לא הייתי בסדר. המממ, איך לא הייתי בסדר? המממ, בגליון ערב הבחירות פרסמתי רשימה שבה אני גאה במיוחד. אה הא! וכן, גם לא הפכתי כל אבן. על “הכישלון היחסי” הזה שלי אני מדווח כאן. איזה מלך אני)

בעבר כבר התלבטתי בדמותו ובכתיבתו של שביט אבל נראה שעם הזמן הוא מצליח לשבור את שיאי הביזאר של עצמו. המאמר של שביט יוצא מנקודת הנחה שאילו רק התקשורת היתה שואלת כמה שאלות, אילו רק הראיון אצל לונדון וקרשנבאום היה יותר נוקב, אם הוא רק היה הופך כל אבן, עמשראל היה מצביע אחרת (ועל הדרך שוכח להזכיר ששתי האלטרנטיבות באותה התקופה היו גם הן על-הפנים: ביבי ופרץ).

כמה יוהרה יש בהנחת מוצא שכזו, כמה פאטתית היא.

כן, עיתונאים צריכים לשאול את עצמם האם הם עושים את עבודתם נאמנה ורוב העיתונאים האמיתיים אכן עושים זאת. שביט עושה מהשאלה הזו טקס חרקירי פומפוזי: במהלך 1,200 מילה הוא צובע את פניו, כורע על ברכיו, אוחז בסכין הבוהקת ואז לופת את דן מרגלית ותוקע לו אותה בגב.

כל הכבוד ארי, כל הכבוד.

54 מחשבות על “מכה על חזה האחרים

  1. תראה זה פאטתי כמעט כמו אילנה דיין שהביאה את שלום ירושלמי גם כעד מומחה על אופיו של קצב ואחרכך ראיינה אותו לחשבון נפש איך שניהם ידעו על מעשי הנשיא ולא יצאו עם זה לתקשורת (אולי זה הגילוי המרעיש שאליו היא התכוונה).

    אולמרט לא רצה לקיים בבחירות האלו אפילו לא עימות טלויזיוני אחד. המטרה הייתה הדממה תקשורתית, להכניס את העיתונאים והציבור יחד עם שרון לתרדמת. בפוסטרים של קדימה הופיע שרון, וכשהציבור התחיל להבין שמדובר בתרמית מוחלטת, אז אם זכור לכם פתאום הופיע אולמרט בראש “הנבחרת” (בצורת ראש חץ מאחוריו). נבחרת שהורכבה מאופורטוניסטים שחודש קודם עוד היו עסוקים בלהתחנף לקבלני הקולות הגדולים במרכז הליכוד.

    היה ברור שאולמרט לא נבחר בצורה דמוקרטית לעמוד בראש המפלגה אלא הם פחדו לעורם ולכן התכרבלו סביבו מפחד להתרסק. אולמרט עצמו התחבא מאחורי ראיונות שבהם אפילו לא דיבר יותר מדי על מהי התכנסות ואיפה הגבולות שלה ולמה שוב החד צדדיות, אלא על כלכלה ורווחה וטיפול בעוני כי זה מה שאמרו לו שמעניין את הציבור בבחירות האלו, הוא פחד מפרץ יותר מאשר מנתניהו כי היה ברור שנתניהו, הנמסיס שלו, יתרסק בגלל השחיתות בתקופת שרון.

    העיתונאים בארץ איתרגו את שרון כמו גם מערכת המשפט. את זה אמרו גם שופטי עליון בדימוס. זאת עובדה, לא ספקולציה. מאותו איתרוג נהנה אולמרט, גם זאת עובדה. יש כאלו שעד היום מנסים לטעון שמתנכלים לו, שהוא לא כזה גרוע, שבכלל המלחמה הייתה אשמה של פרץ, חלוץ או ‘נסיבות’- כאילו שמר אולמרט לא היה בקבינט של ממשלות שרון החל מ-2001 ולא היה שותף לכל המחדלים שנבעו מהזנחת ההתחמשות בצפון. בעצם, אולמרט גם אחראי כרגע להזנחת ההתחמשות בעזה.
    זה ברור שראש הממשלה הבא אחריו (במהרה בימינו) יאלץ לטפל בביצה ששרון ואולמרט יצרו בשנתיים האחרונות בעזה.
    אז איפה העיתונאים עכשיו? למה הם לא תוהים מה בדיוק עושה הממשלה מול 12 אלף קני טילים בעזה? מול מאות ק”ג חומרי נפץ שנאגרים שם? מול רקטיות שבקרוב יגיעו גם עד קרית גת? איפה ארי שביט? למה בראיונות עם ראש הממשלה בחג הזה לא דורשים תשובות ברורות לגבי עזה? מה זאת ההבלגה? לאן היא מובילה? מתי היא תסתיים? האם היא שוב אחיזת עיניים ונתעורר לקטיושות מעזה על אשדוד ודימונה?

    אולי הפעם הם ידרשו תשובות במקום שוב להכות על חטא בדיעבד?
    מתי הציבור פה יתעורר ויבין שמה שמעסיק את ראש הממשלה כרגע זה דה-לגיטימציה למבקר המדינה במקום בטחון אזרחי ישראל? כולנו אשמים שאנחנו אדישים, שרק 60 אחוז הלכו להצביע בבחירות. שהצביעו למפלגות בלון כמו קדימה, ישראל ביתנו וגיל שבכולם חברי כנסת אלמוניים ושבכולן עומדים אנשים שמעולם לא הנהיגו מפלגה.
    כולנו אשמים, אנחנו אלו שמאפשרים לעיתונאים לשרת את השלטון ואינטרסים של בעלי ההון ששולטים בתקשורת במקום את הציבור.

  2. כי ארי שביט וחבריו עושים לממשלת אולמרט ממש כרגע אותן הנחות וחיים קלים שהם עשו לו בבחירות ושעשו לשרון עם חוות השחיתות.

  3. לאולמרט עושים חיים קלים? היום לאולמרט – עושים חיים קלים.
    כנראה שאנחנו חיים ביקומים מקבילים.

    לפני יומיים ראיתי פרק של הסימפסונים שהומר מסתבך שם עם נזירים סינים והם מתחילים להפליק לו מכות רצח ובסוף אחד מהם דוחף את היד שלו לחזה של הומר, מוציא ממנו את הלב, מסתכל עליו כמה שניות ואז מחזיר לו אותו לתוך החזה. הומר פונה אליו ואומר לו “אני מקווה ששטפת ידיים לפני כן”.

    אני מניח שעד שארי שביט לא יכניס את היד שלו לחזה של אולמרט ויניח לך את הלב שלו על הצלחת שלך לא תהיה מרוצה.

  4. תראה למשל את פרשת הירשזון?
    איפה התקשורת?
    שני עיתונאים בקושי דרשו ממר הירשזון תשובות במסיבת העיתונאים שקיים בשביתת הרשויות המקומיות.
    וגם הם הושתקו והמשיכו לתת לו לנסות לעמעם את העניין.
    מדוע לא להחרים את שר האוצר?
    מני מזוז טוען שהציבור צריך לשפוט, להיות אקטיבי ולקבוע נורמות.
    איך הציבור יעשה את זה כשהתקשורת נרדמה?

    ראש ממשלה בישראל טוען שמבקר המדינה עובר על החוק?
    והתקשורת שותקת ועוברת על זה לסדר היום כאילו כלום?!

  5. אולמרט השתלח על מבקר המדינה
    אולמרט השתלח על חשב הכללי
    אולמרט השתלח על ביה”מש העליון דרך מינוי פרידמן
    אולמרט השתלח על נתניהו
    אולמרט השתלח על התקשורת
    אולמרט השתלח על ועדת וינוגרד
    אולמרט השתלח על פרץ
    אולמרט השתלח על ראשי הרשויות בצפון
    אולמרט השתלח על יושבי בתי הקפה בתל אביב
    אולמרט השתלח על היועץ המשפטי לממשלה
    אולמרט השתלח על העיתונאים
    אולמרט השתלח על אלי מויאל ותושבי שדרות
    אולמרט השתלח על גאידמק
    אולמרט השתלח על ההורים השכולים
    אולמרט השתלח על אומ”ץ
    אולמרט השתלח על פרקליט המדינה

    יש מישהו שאולמרט עוד לא פתח עליו ג’ורה?

  6. תגיד מה אתה רוצה שהעיתונאים יעשו? שילבשו חגורת נפץ ויתפוצצו על הירשזון? כבר עשרה ימים מככב הירשזון על העמוד הראשון של כל העיתונים. כל מהדורת חדשות נפתחת איתו. מה אתה רוצה שהעיתונאים יעשו? שיכוונו אקדח לרקתו? שישתינו לו על הרגל?

    להחרים את שר האוצר? תגיד, אנחנו בכיתה ג’?
    לכל אחד יש את העבודה שלו. העיתונאים כותבים ומסקרים, המשטרה חוקרת, בית המשפט שופט והסוהר סוגר את הדלת.

    הדרישות שלך מהעיתונאים הן מגוחכות וילדותיות.

  7. אני רוצה שעיתונאים יעשו את עבודתם. איך יתכן שפרשיית הירשזון לא נחשפה ב1994 עם מזוודת
    250 אלף דולר? איך זה הושתק?
    איך יתכן שהעיתונאים מניחים לפרס לומר שהוא לא היה יוצא למלחמה כאשר הוא הרים בממשלה יד בעדה?

    כן, אני חושב שברמה המוסרית שאליה הגיעה הדמינה, צריך להתחיל להחרים פוליטיקאים שלא מבינים
    שטובתם האישית פחותה מטובת הציבור. שמעבר לקלון וכתב אישום יש גם מראית עין ומוסר.

    אני לא חושב שזה כיתה ג’. הירשזון בעמוד הראשי? אני לא ראיתי שעיתונים כותבים “הגזמת, תתפטר”
    בכותרת אלא “שר האוצר ייחקר שנית”. איך הגענו למצב שבו זה נורמטיבי ששר נחקר?!
    יש מדינות שבהם עצם הפחד מפתיחת חקירה גורם לשרים להתפטר על זה שהם העסקו עובדת לא חוקית,

  8. ועוד משהו –

    בית משפט שלח את נעמי הירשזון לכלא וכתב שזכות השתיקה שלה חמורה ופסולה מיסודה לאיש ציבור.

    אז איך זה שיושב בממשלה שר – יצחק הרצוג – ששמר על זכות השתיקה בפרשת עמותות ברק?!

    לא שמעתי עיתונאי אחד אפילו מעלה את זה בכתבות החנפניות כמה הוא נפלא.

  9. תפוזו – מעולם לא עשיתי מחקר אנתרופולוגי בקרב ימנים אז אני לא יודע איזה עיתונים אתם קוראים אבל אם מדי פעם תתפוס את עיתון “הארץ” אולי תגלה מאמר כמו זה שהופיע בעמוד הראשי (!) של המוסף הכלכלי (!!) של העיתון. זה התפרסם ביום רביעי. לפני יומיים.

    יש משהו שאינו ברור לך במילה “תתפטר”, כשהיא מרוחה על השער של המוסף?

    בקיצור, קצת תנוח.

  10. ואגב בדבר אחד אי אפשר לערער על מה שכתב ארי שביט –
    יואב יצחק במשך חודשיים כמעט מדי שבוע חשף פרשיות של אולמרט. אחת אחרי השנייה, בעוד מערכות
    ענק של עיתונים לא חשפו כלום. לא סתם הפך nfc מאתר שולי והזוי לכזה שחקן חזק.

    ואם רק על זה צריכים הרבה אנשים במקצוע הזה לעשות חשבון נפש.

  11. לגבי דה מארקר והתחקיר על הזרמת מליונים לקנות ראשי ערים של גיא לשם –
    אני רק יכול להגיד שאני שמח שעיתון הארץ התעורר מהתרדמת.

  12. לטעמי זאת בדיוק הבעיה. זה שכותבים על אנשים פרטיים ושחיתויות כל הזמן אבל לא מדברים על הדברים הגלובלים, התוכניות והמעשים. הם מתגמדים לצד הכתבות והחדשות על אולמרט ושריו, על הלימודים של השרה ההיא ועל הביקור של דה-קפריו בארץ.

  13. אני עם תפוזו. גם לדעתי העיתונים בארץ לא ממצים את הפוטנציאל שלהם ולא מעמידים מראה בפני הפוליטיקאים, לא שואלים שאלות נוקבות ולא חופרים עמוק מדי. יובל טוען שלכל אחד יש תפקיד, ואני אומר שבמצב שבו מערכות הביקורת, השיטור והשיפוט במדינה לא מתפקדות על הצד הטוב ביותר, התקשורת האלקטרונית חוטאת לתפקידה, כדאי שהעיתונים ינקטו עמדה מוסרית כלפי הציבור וידרשו מהפוליטיקאים וממערכות השלטון דין וחשבון על בסיס יומי. זה אולי לא התפקיד המסורתי שלהם אבל אין ברירה.

    המצב כל כך גרוע ועמידת העיתונים בצד רק מדגישה את מה יכול היה להעשות ולא נעשה.

    להערכתי אין מצב ששר אוצר באנגליה או בארה”ב היה מועל בכספים (או נחשד במעילה והחשד מגובה בראיות) ולא היה נבעט מחיי הציבור שעות ספורות לאחר הגילוי. העיתונים וכלי התקשורת היו מציפים את הציבור בכותרות ראשיות (לא רק במוסף הכלכלי) וגם שר אוצר זחוח שנתמך בידי מערכת שלטונית מושחתת ופרקליטות רופסת היה נאלץ להתפטר.

    הירשזון הוא רק דוגמא, כן?

  14. “…אם הוא רק היה הופך כל אבן, עמשראל היה מצביע אחרת (ועל הדרך שוכח להזכיר ששתי האלטרנטיבות באותה התקופה היו גם הן על-הפנים: ביבי ופרץ)”

    אז בעצם אתה, יובל דרור, אומר שהצבעת לאולמרט כי זה היה או אולמרט או ביבי או פרץ. בוא אני אחדש לך משהו: הבחירות בישראל הן לא בחירות אישיות. האזרחים מצביעים למפלגות, ויש קצת יותר מ-3. אם לא היית מתעצל, ומפעיל קצת את המחשבה שלך, אולי היית מוצא אופציה אחרת.

    אני למשל יכול להגיד שהמצפון שלי נקי – לא הצבעתי לאף אחד מהנ”ל ואני לא צריך לקלל את עצמי הכל יום.

  15. אם כך יובל, קבל את התנצלותי. אני קצת חמום מוח בזמן האחרון – עדיין לא נרגעתי מזה שאולמרט נבחר לראשות הממשלה ועוד בנוסף לזה מינה את פרץ לשר הביטחון.

  16. לא יודע אם שמתם לב אבל אני חושב שזו הפעם הראשונה שאת הממשלה מרכיבים 4 ראשי מפלגות שמעולם לא עמדו קודם בראש מפלגה כלשהי לפני הבחירות, והיחידי שהיה שר בכיר קודם זה אולמרט (ליברמן היה לתקופה קצרה שר תיירות).

    רפי איתן – גיל
    עמיר פרץ – עבודה
    אהוד אולמרט – קדימה
    אביגדור ליברמן – ישראל ביתנו

  17. יובל, לגבי ההכאה על חזה האחרים אתה כמובן צודק. מזכיר את אותם אלה שעונים לשאלה “מה החסרון הבולט שלך?” בתשובה מסוג “הפרפקציוניזם שלי” או “אני שונא טפשים”.
    לגבי היוהרה והיומרנות של שביט בהנחת המוצא שלו, אני חושב שאתה טועה. שביט מתייחס לכך בפסקה שלמה, ומראה שהתמיכה באולמרט היתה שברירית ותחקיר אמיתי בזמן הנכון היה מגלה את ערוותו. אותי לפחות זה משכנע.

  18. סתם משהו קטן, שעלה מקריאת ההשמצות על לבני (הפניה של תפוזו לאתר אנרגיה, http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/563/663.html) בקונטקסט של הבלוג הקודם (של נויף – https://www.popup.co.il/?p=2194)

    על מועמדות אפשרית של לבני לראשות ממשלה אומר אולמרט: “בבוא הזמן, אם וכאשר זה
    יעלה על הפרק, היא תצטרך להחליט אם היא רוצה לרוץ. היא בחורה מוכשרת”.

    לא אשה מוכשרת, לא מדינאית ראויה. בחורה (אבל מוכשרת. וטעמתם כבר את עוגת השמרים שלה? משהו).

  19. יובל- היום יום שישי[או היה יום שישי, סתכל על זה איך שאתה רוצה], יצאתי לבלות.
    אממ… שני פוסטים רצופים, אמנם אחד הוא של אורח, אבל אתה השקעת זמן בלהעביר אותו לדפי הגלוב. יש לך זמן פנוי= העיפו אותך מהלימודים. או שאתה שוכבת עם המרצה. למרות שזה לא סביר. אלא אם כן זאת תמר ששוכבת עם המרצה, אבל אז זה עוד יותר גרוע.

  20. הטקסט של שביט באמת מגוחך, אבל לעניין הויכוח בתגובות – התקשורת באמת לא ממלאת את תפקידה. לא באופן שבו אני רואה את התפקיד שלה בכל מקרה.

  21. הו, הנה הוא הגיע.
    כן? ומה אתה רוצה ש”התקשורת” (השימוש ב”התקשורת” הוא אולי “הכי” מגוחך) תעשה? כי כבר הצעתי שתי הצעות (להתפוצץ על הירשזון ולהשתין לו על הרגל) – יש לך הצעות משלך?

  22. יובל, , “התקשורת” – קול ישראל, ערוץ 2, ערוץ 10, ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ, והאינטרנטים שלהם.

    הצעה – לעשות את העבודה. לחקור, לנבור, להקשות, להטריד, לכתוב. לא להיות חלק מהשיטה, לא לשרת פוליטיקאיים או גופים כלכליים, לא ליפול להתעסקות בטפל.

  23. העיקר שההצעה האחרונה קשורה לטקסט של שביט. חבל שבאותה הזדמנות לא הצעת להפסיק לשלוח קטלוג של אופיס דיפו עם העיתון. זה יפתור את כל הבעיות.

  24. יובל, אתה מתעלם לחלוטין מהתגובה הראשונה שלי: “הטקסט של שביט באמת מגוחך”. אתה זה שביקשת לדעת איך התקשורת אמורה שלא למעול בתפקידה.

  25. התקשורת לא ממלאת את תפקידה? אה, נכון, אז בטח על כל השחיתויות והמחדלים שמעתם ככה מפה לאוזן, במחתרת השמועות האנדרגראונדית וברשתות חברתיות חתרניות כמו “שוקס”.

    לא חסרים פאקים רציניים בעיתונות הישראלית, אבל בשנה האחרונה היא עושה את העבודה שלה טוב בהרבה מבשנים קודמות, החל מהעמדה האופוזיציונרית של ערוץ 10 למלחמה בלבנון ועד שרשרת החשיפות האינסופית במסגרת המלחמה בשחיתות.

    כמובן שככל שיהיו בתקשורת פחות אתרוגיסטים כמו ארי שביט היא תמלא את תפקידה טוב יותר, אבל כמו שכתב חיים ברעם, אלה ימים בהם לעיתונאים יש סיבה טובה לגאווה מקצועית.

  26. קונטרול – אני מסכים ובכל זאת הערה קטנה. שביט, עיתונאי שמגיע להעיד במשפטו של עמרי שרון, לא נראה לי האדם הכי מתאים בעולם לדבר על אתיקה בעיתונות. עם כל הכבוד. ויש כבוד.

  27. כולכם צודקים.
    אוקיי, זה לא שהתקשורת עושה לאולמרט חיים קלים. גם לא להירשזון. אבל הכל בדיעבד, והכל שטחי, ונדמה שבמקום לעורר דברים – מרדימים אותם. “ראיתי את האסון מתקרב ולא עשיתי את כל אשר היה ביכולתי לעשות למנוע אותו”, כותב שביט במאמר הפתטי הזה. אבל בזה הוא כן צודק. זה באמת כמו בדוגמה של אילנה דיין על קצב: גם כשהעיתונאים כבר יודעים דברים, הם לא מתאמצים ליידע את הציבור. הם יותר טובים בלטחון את המים הרבה אחרי שמאוחר מדי, בלמחזר דברים במקום חשיפות מרעישות.
    זה נכון מה שתפוזו אומר, שלא מספיק בוחנים את ההתנהלות של הממשלה עכשיו (יותר קל לשים את סדרת השקופיות של “כל השרים פושעים”). וזה מעצבן כשימניים צודקים.

  28. יובל: לא טענתי אחרת. אפילו להצמיד לשביט את התואר “עיתונאי” נראה לי מעט בעייתי. לא יודעת על מה מבוסס הכבוד שיש לך אליו, אבל אם זה בקטע כזה של כבוד-האדם-וחירותו אז בסדר. אפילו לארי שביט מגיע.

  29. טוב, הגעתי רק עכשיו, אז רק רפרפרתי על רוב התגובות כאן, וגם יש לי עוד עבודה לעשות, אבל נדמה לי שכבר כתבתי פעם איפשהו שההיסטריה בה שרוי ארי שביט, ממש מעוררת רחמים. אני אמנם נגד אלימות, אבל אני לא מבין למה לא קם איזה מישהו ופשוט מוריד לו סטירה. לא כדי להכאיב לו, אלא לטובותו, כדי שהוא יחזור לעשתונותיו.

    ועכשיו כשקראתי כאן בפוסט את הציטוט הרלוונטי מהמאמר ההוא שוב, הגעתי למסקנה שה”ביקורת העצמית” של שביט קצת מזכירה את הקטע המפורסם ההוא מרשימת שינדלר, עם ה-“i could have done so much more”.

  30. דני- לא. אבל עם רמת התגובות האחרונות שלי יש מצב שאני אבי כהן ואני אבקש שימחק את חשבון הבנק של ג’וני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: