היועץ הנדיב (או אגדה עם סוף טוב)

לפני שנים רבות, בארץ קטנה ובלתי סבירה ושמה כנעל (המממ…), חי מלך יוצא מגדר הרגיל ולו מאה ועשרים יועצים שגם הם, ממש כמו המלך, היו יוצאים מגדר הרגיל. כל אחד מהם ניחן בחוכמת הדורות ובלב טהור כמו תחתוניה של בתולה אינדונזית רגע לפני שהושלכה לאש לשמחת כולם. ומבין מאה ועשרים היועצים היה אחד מופלא במיוחד שרק מפאת קדושתו לא נזכיר את שמו. איש לא עלה עליו בחוכמתו כמו גם בצחות לשונו ונועם הליכותיו. יום לאחר היבחרו, קם היועץ בבוקר, עוד לפני קריאת הזרנגול (כמו תרנגול, רק עם קרניים) התרחץ, צחצח שיניים (כולל פלוסינג, רבותי) הביט בעצמו בסיפוק במראה, יישר את ההילה שנטתה מעט שמאלה אחרי לילה סוער של… שינון החוקים המלכותיים (המממ…) ואמר לעצמו (בקול רם):

"היום אתה נכנס לתפקידך החשוב כמשרת הציבור, וזה בדיוק מה שאתה הולך לעשות: לשרת את העם הנהדר הזה. צא אל הרחובות הלוהטים, שוטט בסמטאות שכוחות אל ובשכונות עבשות וחפש לך מטרה נאצלת. ודאי ישנו אי שם מישהו הזקוק לעזרתך, מישהו אשר נקלע לאיזה עסק ביש ואינו יודע את נפשו מרוב יגון וחלחלה. וכאשר תמצא אותו, עשה כל אשר לאל ידך בכדי להחזיר את החיוך לשפתיים שלה! אחחמ… שלו!"

(המון דמיוני סוער מוחא כפיים לנוכח הרגע האפוקליפטי)

כך בדיוק (מלבד תיקון שגיאות הגייה קלות והשמטת שיעולים) אמר לעצמו היועץ, נטל בקבוק מי-ברז צלולים כמו האוויר מעל רמת-חובב (לא זאת, אחרת), נעל את נעלי האצבע הפלסטו-אקולוגיות שלו ויצא לדרך ללא שהיות מיותרות (אפילו לא התעכב בכדי לגזוז את השערות הסוררות שהתבדרו בחן כה רב מנחירו הימני). היה זה יום קיץ חם והשמש קפחה על ראשו של היועץ. מיוזע ואפוף צחנה קלה אך מלאת הוד, הוא צעד ברחובות כנעל שעות רבות ללא הפסקה (רק שתי דקות בסביח של אפריים בעיי-גבירול). הוא שאל עוברים ושבים בכל פינה של רמת-לביב ג', חקר בכל ספא, ביקש בכל מסעדת גורמה צרפתית – אך לשווא. איש לא היה זקוק לעזרתו. הביט סביבו היועץ ואמר לעצמו ביאוש (בקול רם):

"אלאס! הייתכן וזו הארץ הכי מושלמת בעולם? הייתכן ואנו באמת חיים בגן עדן עלי אדמות? ומה נותר לי לעשות? ואני כל כך רוצה לשנות, כל כך משתוקק לשמח את לבו של מישהו. ואיכה אמצא סיפוק לנשמתי הדואבת (בעיקר בסופי החודש, כשאורסולה במחזור)???"

(אוההה….המון דמיוני מרכין ראש בעצב ונאנח)

ובכן רבותי, מעשייה עתיקה ובדיונית לגמרי זו הייתה עלולה להסתיים באופן טראגי כל כך, אלמלא יועצנו הנכבד שכעת כבר ישב לבטח בכרכרתו המפוארת (יד שלישית, מאופה) ולגם ברוך ארכיאו-בחרובקה, הביט מהחלון ולפתע חש תחושה מוזרה בבטנו:

"בו'נה ג'יבס, לאן 'תה דוהר?" שאל צח הלשון את עגלונו.

"ובכן אדוני, אנחנו על כביש תל לביב-ירושג'יפה, בדרך לארמון המלך," השיב העגלון.

"ומה זה כל הדברים הירוקים המשונים האלו שמה בצדדים?"

"(אנחה מיוסרת) ובכן אדוני, חושבני שקוראים לזה נוף."

חשב היועץ וחשב עד שנפל לו הדינר: "וול, סלאפ מיי אס אנד קול מי סוזי!!!"

"סליחה אדוני?"

"שלטי חוצות!!" הוא קרא בקול. "מדינת כנעל זקוקה לשלטי חוצות!!"

ומאותו רגע גורלי עושה היועץ ימים כלילות, לא נח לרגע (מלבד אולי ביקורים קצרים אצל אורסולה… ומדי פעם מכות למאבטחים שמנסים למנוע ממנו לתת צדקה), בדיונים (נועזים, שבסופם הוא נותן צדקה) בוועדות שונות, ובהתחככויות (שלא נעימות לו בכלל, רק ככה קצת שם למטה, אחרי שהוא נותן צדקה) ועם מיני חברים ססגוניים (שאחרי כולם אנשי משמר המלך עוקבים כבר שנים בנסיונות נואשים לברר מאיפה, לכל הרוחות, יש להם כל כך הרבה כסף לצדקה). יועצנו העשוי ללא חת יעשה ה-כ-ל. איש לא יעמוד בדרכו. בשבילו, השמיים הם לא הגבול. רק אחלה פלטפורמה לפוסטרים של נייקי.

הסוף. כל קשר בין מעשיה בדיונית זו למציאות מקרי בהחלט.

36 מחשבות על “היועץ הנדיב (או אגדה עם סוף טוב)

  1. רועי – נסה לעקוב אחריי.

    מי מרוויח מפרסום שלטי חוצות?
    רשויות מקומיות (ממסים).
    מי עומד בראש הרשויות המקומיות?
    ראשי הרשויות.
    מה מביאים ראשי רשויות?
    מצביעים לקלפי בפריימריז.

    האם עכשיו זה מובן קצת יותר?

  2. רק בשביל ההתייחסות ל “סלאפ מיי אס אנד קול מי סוזי” היה שווה כל הפוסט.
    לדמיין את מרציאנו? רק כשארגיש צורך דחוף ומיידי להעניש את עצמי בצורה חמורה. (עצמי פשוט דורש את זה לפעמים)

    ד"א, נראה שההתייחסות היא לדרכים בינעירוניות, כך שאני לא בטוח שההסבר של יובל תופס

  3. רועי, אני אנסה שוב. לאט יותר.

    מרציאנו רוצה להיבחר שוב.
    נורא רוצה.
    ראשי הרשויות יכולים לעזור לו.
    אז הוא עוזר להם.
    יד רוחצת יד.
    רגל שוטפת רגל.
    יש מבין או שצריך לכתוב את זה על שלט חוצות?

  4. אז הוא עוזר לרשויות, אבל איך הרשויות יכולות לעזור לו? הוא רוצה להיבחר לכנסת\ראשות הממשלה? זה האזרחים בוחרים. אלא אם כן לא הבנתי כאן משהו מהיסוד.

  5. פיספסת את הקטע של פריימריס, כוח פוליטי של ראשי רשויות, וכל המסביב.

    מעט מאוד אזרחים הלכו לקלפי וממש אמרו לעצמם "אני רוצה שיורם מרציאנו יהיה בכנסת".

  6. הרשו לי לפתוח בפוסט קללות קל-
    ח"כ מרציאנו-הלוואי שיבוא ויאכל אותך שוטר.
    ח"כ מרציאנו-הלוואי שתתנגש בשלט חוצות וישבר לך הזין.
    ח"כ מרציאנו-הלוואי שתיקח הלוואה ארוכת טווח מבועז יונה.
    ח"כ מרציאנו-הלוואי שתתיקע ממש חזק עם הזרת של הרגל בשולחן(כואב).
    ח"כ מרציאנו-הלוואי שתצטרך בעל כורחך לעבור למחנה הפליטים בלאטה.
    ח"כ מרציאנו-הלוואי שתיקלע להרצאה של פרופ' עדי אופיר(עדיף על דרידה או סתם על אונטולוגיה מוסרית).
    ח"כ מרציאנו היקר והאהוב-הלוואי שתצטרך לקרוא את ספרו של שלמה סימונסון-"הכס הקדוש והיהודים",בלי להירדם ואחר כך עוד פעם בקול במבטא טורקי ועוד פעם בחיקוי(מדויק) של יוסף שילוח בתור הסמל "שמש".
    ח"כ מרציאנו-הלוואי שתתאכזב מאוד מדברים וזהו(שלמה,אל תיעלב, אחלה ספר אבל ממש משעמם וגם ארוך למדי)

    אבל ברצינות- אני חושב שאפשר לרדת עוד יותר נמוך, למה שחברי הכנסת הנכבדים שלנו יתקנו חוק שמתיר להם לחרבן לי על הראש וגמרנו את העסק?
    אבל שוב ברצינות-אהבתי שבכתבה הכתבת מפצירה בחברי הכנסת ליצור אווירה ציבורית של רגישות למרחב הציבורי, תגידי חמודה-על איזה מרחב ציבורי את מדברת קיבינימט? אולי כדאי קודם לדאוג שחברי הכנסת של מדינת כנעל לא יגנבו כסף מעמותות במעטפות. ואולי ששרי הממשלה של כנעל יפסיקו לצרפת חיילות בנות 20 בכניסה לדיוני ממשלה.
    אבל אבל ברצינות-לא צריך שום ניתוחים מורכבים של הכנסת, פשוט תראו איך הגענו מס. יזהר ויוסף בורג עד ליורם מרציאנו ויחיאל חזן. אין מילים.

  7. יורם מרציאנו משקיע ימים כלילות בלהפוך את עצמו לזוכה ראוי בפרס "זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב" ע"ש יחיאל "המוח" חזן, והפעם אפילו מתעלה על עצמו ותוקף את נושא איכות הסביבה האופנתי (שנחשב טריטוריה ביתית של המתחרה הראוי גדעון עזרא),
    ועדיין, עדיין ישנם אנשים צרי עין שמתעקשים למנוע מיורם את הקרדיט המגיע לו, ומשתמשים בכל מיני אלגוריות מסובכות רק בכדי לנסות ולטשטש את השגיו של יורם. פשוט בושה.

  8. חלק גדול מהחן של הגלוב בעיני הינו האג'נדה הסוציאליסטית וההומניות של כל כותבי הפוסטים. אני תוהה אם אותה אג'נדה עומדת גם מאחורי המילים של הכותבת החדשה.

  9. סליחה, אני רק שאלה.

    מישהו פה יודע מה מקור הביטוי הנפלא: "ובכן, הכה בישבני וקרא לי יודית" ???

    ניסיתי לחפש והגעתי רק ל רוטב לסלט.

  10. ל-26: שמעתי את הביטוי בפעם הראשונה בסדרה המצויינת בלאקאדר. יש לו אלפי גרסאות והטקסאניות שביניהן נוטות להיות וולגריות לגמרי. אין לי מושג מה המקור.

  11. רועי: אין צורך שכן לג'נו לא היה צבא והפוסטים שלו הופיעו בשחור, ועכשיו הפוסטים של ילדה יופיעו בשחור.

    אבל אני אעשה את המאמץ ואארגן גרסא ורודה לילדה.

  12. ילדה – ברכות להצטרפותך לצוות כותבי הגלוב (משום מה אני נזכר כאן באמרתו האלמותית של גרושו מרקס – לא הייתי מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אנשים כמוני)

  13. בקשר לנושא – שלטי החוצות חוסמים לך את המרחב הציבורי. באמא שלי שאת אגואיסטית. מה עם זכותם של בעלי ההון להגדיל את עושרם? מה עם זכותם של אמני הפוטושופ לקדם את אמונתם בהפרעות אכילה ובעיות דימוי גוף? מה עם זכותם של הנלחמים בתאונות הדרכים לשמור על אחד ממקורות פרנסתם? רק על עצמך ועל החברים מחבקי העצים שלך את חושבת, נכון?
    מהר מהר לכתוב מכתב תודה ליורם מרציאנו שדואג לנו, האנשים הקטנים.

    וברצינות, מצטרפת למברכים, פוסט ראשון מהמוצדקים שידענו.

  14. פינגבק: עבודה שחורה ~
  15. MrM (תגובה 31) ורועי (22 ו-23) – עדכנתי גם את הסקריפט שלי.
    הוא יותר מעודכן ועושה קצת יותר דברים (למשל, משנה את כותרת החלון כדי שיהיה עוד יותר קל לדעת מי כתב את הפוסט)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: