שני עיתוני הכלכלה בישראל, גלובס והטוש הם עיתונים שנו-רא אוהבים עשירים. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהם מאמצים באופן מוחלט את הדרך שבה העשירים מסתכלים על העולם, מנתחים את העולם ורואים את שאר הלוזרים שלא הצליחו להגיע לדרגת החוכמה/עושר שלהם.
דוגמה טובה לכך טמונה בטקסט של לילך סיגן, עורכת מוסף "הערב" של גלובס שפרסמה אתמול טור שעוסק בפרשת אורן-פרנק-רפי-גינת. אני חייב להודות שבאופן אישי הפרשה הזו לא ממש מעניינת אותי בין השאר מכיוון שעולם הפרסום, אם לדבר לרגע בהכללה גסה, מחליא אותי. בעוד שאני מקבל חלק מהדברים שסיגן כתבה, חלק אחר לגמרי מזעזע אותי. וכך היא כותבת (בין השאר):
עם יד על הלב, האם אורן פרנק היה ראוי לתואר מנכ"ל של משרד הפרסום הגדול במדינה? קצת מוזר שאלה הם סדרי העדיפויות של המנכ"ל – הערך העליון הוא להגג הגיגים צדקניים בבלוג, בלי לשים לב שירדת על אחת הדמויות החזקות במשק, שבמקרה מפרנסת אותך ואת 150 העובדים מתחתיך. אבל מה זה חשוב? העיקר לצאת מתוחכם בבלוג, לא?
סיגן לא משאירה מקום לספק: פרנק לא כתב את דעתו הכנה, לא הביע עמדה לגיטמית, לא יצא נגד מה שנתפס בעיניו כעוול. תחת זאת הוא "הגג הגיגים צדקניים" כדי "לצאת מתוחכם בבלוג". זה מילא אבל "ירדת על אחת הדמויות החזקות במשק"? זה כבר חתיכת פאול. בהמשך, מסבירה סיגן, שדמות המופת בסיפור הזה היא זוגתו של אילן שילוח, שירה מרגלית. ומדוע היא דמות המופת?
כי היא, לפחות, הבינה שבמקרים כאלה עדיף להוריד פרופיל ולחכות, ולא להפוך את הדייסה לביצה ענקית שבעתיד יהיה בלתי אפשרי לצאת ממנה.
וכך קיבלנו את הנרטיב כולו בקליפת אגוז: ראשית, אל תהגג – התפקיד שלך להביא כסף ולא לחשוב. שנית, אל תיכנס בחזקים ובעשירים במשק ואם כבר עשית את זה, ילד מפגר שכמוך שצריך להסביר לו הכל שלוש פעמים, לפחות תוריד את הראש ותשב בשקט. השתגעת, להמשיך ולדבר?! הם עשירים, לא הבנת?!
גלובס אינו לבד בדרך שבה חלק מכותביו מאמצים את הנרטיב של העשירים (דרור פויר הוא דוגמה מצוינת לכותב בגלובס שעל בסיס קבוע מציג את הנרטיב הזה רק כדי לדרוך לו על הראש). הטוש מתאפיין בכך אף יותר. אתמול בערב הועברה הרצאתו של רוברט קיוסאקי מכנס של אקסלנס נשואה באתר הטוש ואין זה מפתיע; הטוש וקיוסאקי מתאימים זה לזה כמו כפפה ליד.
ראשית, יש לומר שמי שהחליט לשדר את ההרצאה באמצעות חלון שנמצא בעמוד הראשי של הטוש הוא חמור-גרם. העמוד הראשי עושה לעצמו רפרש אחת ל-5 דקות (או שעושים לו עורכי האתר כאשר הם מעדכנים אותו) ולכן כל 5 דקות השידור התנתק. גאונים.
קיוסאקי הסביר בהרצאה שאבא שלו היה איש משכיל, איש של חינוך ושגמר את חייו עני. לא, הוא לא היה באמת עני, הוא השתכר ממש לא רע, אבל הוא לא היה עשיר. כלומר הוא גמר עני. אבא של חבר שלו לעומת זאת היה עשיר והוא לימד אותו איך לחשוב על כסף. כאשר קיוסאקי השתחרר מהצבא לאחר מלחמת וייטנאם, הוא שאל את אבא שלו מה לעשות. האבא (העני) אמר לו: לך תעשה תואר שני, תעשה תואר שלישי, ותהיה עובד מדינה. קיוסאקי סיפר לקהל: "אמרתי לו שאני מעדיף לחזור ליויטנאם ולירות באנשים". הקהל כמובן התמוגג ומחא כפיים.
קיוסאקי המשיך וסיפר שהאבא העשיר הסביר לו שהשכלה זה דבר חשוב אך מנהל הבנק שלו אף פעם לא ביקש ממנו את גיליון הציונים שלו. קיוסאקי שעף מהתיכון פעמיים, שמעיד על עצמו כמי שלא יודע לכתוב בלי שגיאות כתיב, אמר שהוא ישלח את פירוט חשבון הבנק שלו למורה שלו לאנגלית – איפה היא, המורה העלובה הזו, ואיפה הוא. הקהל כמובן התמוגג ומחא כפיים.
כאשר קיוסאקי סיפר לאבא העשיר שהאבא העני שלו אמר לו ש"הבית שלנו הוא נכס", ענה האבא העשיר "אבא שלך הוא אידיוט". הקהל כמובן התמוגג ומחא כפיים.
פלא שהטוש כל כך מחבבים את קיוסאקי? פלא שהם פמפמו את ההרצאה הזו כאילו היו אחרוני מעריצי הנומרולוגיה והאסטרולוגיה? "רוצה להיות אבא עשיר? בוא למשה זרגיגון שיקרא לך בכוכבים לצפות בהרצאה של רוברט קיוסאקי!"
כתיבת תגובה