שנה אחרי: התנצלות

בהרצאה במיקרוסופט, בה דיברתי על הגלוב, ציינתי כי במהלך השנתיים וחצי לקיומו של הגלוב, התנצלתי פעמיים בשל דברים שכתבתי. פעם אחת בפני ולווט ופעם שניה, כך אמרתי, בפני מישהו שטרם הגיע הזמן לחשוף את זהותו.

ובכן, הגיע הזמן.

לפני שנה (פחות שמונה ימים), כתבתי את הפוסט הזה בו התייחסתי לאחד הטקסטים הראשונים שפרסמה מעיין כהן ב”גלובס”. בטקסט המקורי כתבתי שאין לי מושג אם מדובר בכתב או בכתבת (ואחר כך שיניתי ל”כתבת”), ואכן לא ידעתי במי מדובר. הטקסט של מעיין הרגיז אותי כל כך מכיוון שהוא סימפטומטי לכתבים חדשים שנכנסים לתחום בסערה גדולה, בטוחים שגילו את אמריקה ומיד כותבים על הדבר הכי נדוש וידוע בתחום.

ועדיין, הפוסט שלי היה לא פחות גרוע מהטקסט של מעיין. ראשית התנפלתי על האדם הלא נכון. למרות שבפסקה האחרונה ציינתי כי הבעיה האמיתית היא היעדר יד עריכתית, את רוב הפוסט מיקדתי בכתיבה של מעיין. שנית, להתנפל כך על כותב שזה הרגע החל את המסע שלו בתחום הוא מעשה שפל, מביש ומיותר.

חודשים ספורים אחרי פרסום הטקסט המדובר ניכר היה שמדובר בכתבת מוצלחת במיוחד. כשהיא נאבקת בעובדה שאין מעליה עורך מקצועי אמיתי (בתחום שאותו היא מכסה), ומכאן שאין מי שיעזור לה, יכוון אותה או ייעץ לה (משהו שכולנו ככותבים זקוקים לו לא אחת), הפכה מעיין לאחת מכתבות הטכנולוגיה היותר מוצלחות, מעניינות וכן, גם המוערכות, בתחום. היום, היא החלה לכתוב בדה-מרקר לאחר שעברה מ”גלובס”.

לפני כמה חודשים שלחתי מייל למעיין ובו התנצלתי בפניה. מעולם לא קיבלתי ממנה תשובה. זה בסדר גמור, היא לא חייבת לי כלום ולא אתפלא אם היא עדיין מעוניינת לחנוק אותי. ללא קשר, ההתנצלות האישית היא חצי מהעבודה כי התנפלתי עליה כאן ולכן גם כאן צריכה לבוא ההתנצלות.

אני מנצל את ההזדמנות בו מעיין עברה לדה-מרקר כדי להתנצל בפניה ולאחל לה הרבה הצלחה.

36 מחשבות על “שנה אחרי: התנצלות

  1. כל הכבוד, יובל.

    ועכשיו שגם תמר תתנצל. ראו תגובה 11 בפוסט ההוא, מלפני שנה, (מיטיבי לכת יכולים לרדת גם לתגובה 41) ותראו איך היא מנסה בכל כוחה להגן על יובל. לי זה היה נראה עלוב כבר אז, היום כנראה כבר לכולם. מצד שני, אולי להתנצל על זה שאתה פאתט זה רזי ברקאי.

    ועוד משהו ליובל: באמת סחטיין על ההתנצלות, רק תשים לב שיומיים אחרי פרסום הפוסט המשכת (בתגובות) להיות מאוד בוטה כלפי מעיין וכתבתה. מה שאומר שאולי ספירה עד עשר – המומלצת לכולנו – צריכה אצלך להימשך הרבה יותר.

  2. אתה מתבגר וזה סימן טוב.

    לפני 10 שנים למדתי איך לעשות מדיטציהאינטרנטית ולהירגע ב-אווטלוק. הרעיון היה לכתוב את האימייל המתלהם/הכועס/המוכיח ואז לתת לו לשבת 15 דקות לפחות בספריית ה DRAFTS. ללכת לשתות אספרסו/סיגריה/רגיעון ולחזור ולגלות שתמיד היה מה לעדן בניסוח או אפילו לגנוז אותו לחלוטין.

  3. אולי כדאי גם להוסיף את השם “מעיין כהן” עוד כמה פעמים במהלך פוסט ההתנצלות הזה, כדי שהפוסט הקודם בו קראת לה סתומה בלחץ לא יופיע במקום הראשון בחיפוש “מעיין כהן” בגוגל.

  4. התנצלות פומבית משפרת את הקארמה שלך, אבל מקריאה חוזרת של הטקסט אני לא מצליח להבין למה אתה בכלל צריך להתנצל. המאמר של מעיין כהן היה מטופש לחלוטין, מסוג המאמרים שהיה הגיוני אם היו נכתבים ב1998 או על ידי כתבת עיתון נוער, ולא ב2006 בעתון שמחשיב את עצמו למוביל. אם הבחורה לא מצליחה להתמודד עם ביקורת על המקצועיות שלה, זו קודם כל בעיה שלה.

  5. מרק: אין ספק שהביקורת היתה לגיטימית, אבל ישנם שני בעיות עם הפוסט המקורי. הבעיה המרכזית היתה הניסוח (ותגובתו של רי”ה – מצביעה בדיוק על זה). מעבר לכך , וזה מראה משהו על ההבדל בין כתיבה עיתונאית לבין עיתונאי שכותב בלוג, חוסר במחקר ושליפה מהמותן. לא לדעת מי הוא ומה הוא מושא הכתבה/פוסט? זה קצת צורם כשזה נכתב על ידי עיתונאי.

    ההתנצלות היתה במקום. זה גם אקט שמראה יושרה מצידו של יובל (וזה באמת מצרך נדיר במקומותינו). שאפו ליובל.

  6. מרק, המאמר אמנם היה מטופש, אך מעיין כהן הייתה אז כתבת חדשה ללא עורך מתאים, והפוסט הקודם היה תוקפני מאוד. אם זו הייתה כתבת ותיקה שידועה שלא כותבת לעיניין היה אפשר להבין את התוקפנות, אבל זה לא המצב, ולכן טוב עשה יובל כשהתנצל.

  7. מעיין היא אחד האנשים היותר ראויים, חרוצים ויצירתיים שעבדתי איתם. והאמן לי שעבדתי עם מאות רבות של עיתונאים. בקיצור: מעיין היא לגמרי שולתתתת!!!!!!11 וכל מי שעבד איתה קולט את זה בתוך זמן קצר.

    הפוסט שלך היה שפל ונחות ומיצב אותך כאחרון הטוקבקיסטים המתלהמים, למעט העובדה שאתה אדם רהוט.

    כדאי שתזכור שמאה חכמים לא יצליחו להוציא מהבאר אבן שטיפש אחד זרק. להבא, לפני שאתה כותב, על מעיין או על כל אדם אחר, ראוי שתחשוב האם אתה מעביר עליו ביקורת (עניין לגיטימי) או סתם פותח ג’ורה.

  8. אני חייבת להגיד שאני מבולבלת. אמנם היית נורא גס רוח לגבי הכתבה ההיא, אבל אתה תמיד גס רוח. אין איזה 30,000 אנשים אחרים שאתה צריך להתנצל בפניהם לפני שאתה מתנצל בפני מישהי שכתבה כתבה מטופשת ואמרת בצדק גמור שהיא מטופשת?

  9. לא קראתי את התגובות. אני רק אגיד את זה:
    כל הכבוד. באמת. יותר משקשה להודות בטעויותך, הרבה יותר קשה זה להתנצל עליהן. לילדים, נערים, ואפילו בני 20, קל יותר לסלוח כשהם מפשלים, כי הם יכולים לזרוק תירוצים[“אני קטן!” “אני בהנגאובר!” “יש לי ADD!”]. באמת כל הכבוד. עכשיו יבואו כל מיני מגיבים רמי מעלה, שיגידו לי שאני מדבר כמו ילד קטן, ואני לא מצחיק, אימפוטנט, ובושה לעם היהודי. תהנו.

    ד”א:
    לפני כמה זמן היה פוסט שבו העלתי שאלה בפני מישהו שמבין[לא המגיב, כתבתי, אם מישהו מבין בנושא שיגיב], השאלה הייתה- מה יהיו ההשפעות על כדור הארץ ואפקט החממה אם היה חורף כל הזמן. המטרה של השאלה הייתה להוכיח שחורף קורע ת’צורה לקיץ, כי אני חובב חורף ידוע. ילדה, או בלונדינית סודית, או מגיבה אחרת ענתה בזלזול ועקוצנות[זה שני דברים שונים, אל תטרחו לטעון אחרת]. אז היום, באחורה של הארץ, יש את הידיעה על זה שגשם, מזג אוויר חורפי, עוזר לכדור הארץ[מפחית את אפקט החממה, מפחית את מניין הצרפתים בחופי ארצנו וכו’]. IN YOUR FACE!. כן, אתם יכולים לקרוא לי ילד קטן.

    אדוני היו”ר, האם זה לשביעות רצונך?[אני שואל ברצינות]

  10. רועי, נראה לי שהגשם פשוט “מנקה” את האויר מכל מיני רעלים, ובגלל זה הוא מפחית את אפקט החממה.
    דרך אגב, אני רואה צרפתים כאן בין אם יש גשם ובין אם אין גשם (או שאולי זה רק כי אני מאשדוד ואלו בכלל צרפוקאים…)

  11. צפיתי בהרצאה, ובאמת סיקרן אותי. אחרי שלמדתי להכיר בשמות חלק מאלו שהיו עשויים להפגע מדברים שאמרת, הנחתי דווקא שמדובר באדם אחר, לא בטוח שכדאי להזכיר. בכל מקרה נוצר הרושם, בינתיים לפחות, שאתה מתנצל רק בפני נשים שנפגעו מדברייך.

  12. דורה (ודרך התגובה אלייך אגיב גם לאחרים): הטקסט של מעיין היה מיותר, נדוש ובלתי ראוי – הוא עדיין כזה. מה שהיה בלתי ראוי מבחינתי היה למקד את מלוא תשומת הלב והתוקפנות כלפי מעיין ולא כלפי העורכים שלה (או במקרה ההוא – האין עורכים) שאיפשרו את פרסומו. מעבר לזה, גם לעיתונאים מגיעים כמה ימי חסד לפני שמתנפלים עליהם. לא היכרתי את מעיין או את כתיבתה אבל מיהרתי לפסוק באשר ליכולותיה. בדיעבד מסתבר שטעיתי, היא כתבת מוצלחת ביותר.

    לגופה של תגובה שלך, גם אם נצא מנקודת הנחה שאני תמיד גס רוח, לעתים רחוקות אני ממש מצטער שאני כזה. רוצה לומר, הגיהנום ייקפא לפני שאתנצל לפני כמה אנשים שהייתי כלפיהם גס רוח (בין השאר מכיוון שאם אני מצטער זה שלא הייתי כלפיהם גס רוח עוד יותר). זה עונה על שאלתך גסת הרוח?

    itsik – גם אני שמתי לב לזה ואתה יכול להיות בטוח שמדובר בצירוף מקרים מוחלט. יש כמה נשים ב-shit list שלי שלא אתנצל בפניהן כי אין לי על מה. בהמשך לדורה, אני גס רוח כלפי אנשים ללא הבדל דת, גזע או מין.

  13. עומר[אני משער שזה שמך]:
    אני עדיין צריך לקרוא את הידיעה. רק ראיתי אותה לפני שבישלתי לעצמי ארוחת בוקר. אני אלך עכשיו ואבדוק את הידיעה לעומקה.

  14. בשם משמרות הטהרנות של הלשון העברית:

    איחלתי לכתבת הצלחה בהמשך דרכה
    ולא
    בהצלחה

    תודה וסליחה

  15. גל מור היקר, כמות הטקסטים המיותרים שלך בוואינט היו גורמים לדודי גולדמן להתהפך כמו חביתה חרוכה. טול קורה מבין עיניך. מה עוד שכשעיתונאי מסקר תחום זהה לעיתונאי אחר בעיתון מתחרה, הדבר האחרון שהוא צריך הוא להגיד עליו משהו.

  16. הירנוט, Omr, יקרים, יו”ר נכבד,

    בעוונותי אני מאוד נהנה לקטול עיתונאים כאשר הם כותבים שטויות, ואני משתמש בשפה לא הרבה יותר רכה מזו שהיו”ר משתמש בא. האם אתם מצפים ממני לפנות למערכת בשביל לברר ותק של כתבים והבעיות האישיות שלהם שגורמים להם לכתוב “להזיז את העכבר על המסך” או לציין ש”היא הפנתה את גבה לקיר” כאשר בתמונה רואים שהיא עם הפנים לקיר? אם אתם מצפים לכך, אז בעצם אתם מבקשים ממני לא לכתוב יותר על שטויות כאלו.

    למעשה, בעקבות קריאת הפיטנגו הנוכחי היתה לי הרגשה קלה של “עכשיו כשהיו”ר מכיר אותה, נהיה לו לא נעים”, ואם היה מדובר בהתנצלות כלפי ביבי נתניהו למשל, הוא לא היה טורח להתנצל. אבל להתנצל זה תמיד קשה, אז אני מברך על היכולות החדשות שהי”ור מגלה ולא ממש חשובה הסיבה.

  17. מרק- אני מאוד משועשע שאתה כותב על היכולות החדשות של היו”ר. אתה כותב את זה כאילו:
    “עכשיו כשהוא יודע לנגב ת’אף, נוכל לקחת אותו לתיאטרון אחרי הצהרון”.

  18. מרק – אל תתיימר להכיר אותי ולהבין מה מפעיל אותי ומה לא.
    עם מעיין מעולם לא שוחחתי. אני לא מכיר אותה יותר ממה שאני מכיר אותך (כלומר לא מכיר אותה בכלל). אני משתדל להתנצל בפני מי שמגיעה לו התנצלות.

    ההרגשה הקלה שלך שגויה.

  19. “בעוונותי אני מאוד נהנה לקטול עיתונאים כאשר הם כותבים שטויות”

    סבבה (וברוך השם, הם נוטים לעשות את זה לא מעט). אבל אל תשכח שאתה מרק ק. – איש מחשבים ובלוגר בעל דעה – ממך לא מצפים לסטאנדרט עיתונאי כל שהוא. יובל דרור הוא (בנוסף להיותו בלוגר בעל דעה כמוך) עיתונאי די ידוע, בעל ניסיון ומעמד בקרב בעלי המקצוע בביצת התקשורת ובפרט ביצת תקשורת הטכנולוגיה המקומית. אז הגיוני שגבות יורמו כשנכתב משהו שהוא לא היה מעיז לכתוב כטור עיתונאי, לדוגמה.

    “אז בעצם אתם מבקשים ממני לא לכתוב יותר על שטויות כאלו.”

    שטויות. לא ברורה לי הלוגיקה שלך. זכותך לכתוב מה שאתה רוצה. וזכות היו”ר לכתוב מה שהוא רוצה. וזכותי לכתוב מה שאני חושב. איטס אה פרי קאנטרי, בייבי.

  20. הירנוט, אתה אומר שהיו”ר צריך לפתוח בלוג אנונימי בישרא בשביל לכתוב דברים כאלו? איך בעצם אתה יודע שאני לא אחת מהאישיות הרבות של היו”ר 😉 ?

    זכותו של היו”ר לעשות מה שהוא רוצה באתר שלו, אבל אם הכיוון הוא לחשוב שלוש פעמיים על כל מילה שנכתבת פה שמא מישהו יעלב, אז נראה לי שהאתר עלול לאבד חלק מהקסם שלו.

  21. מרק.ק
    אתה אחד האנשים הכי דבילים שאני מכיר ברשת!
    פשוט דבלול אבק שנדבק אל תחתיתו של העכבר.

    את כולם אתה שונא ולא אוהב

  22. “קורא”, “יקר”. אין דבר העולה על שנינותך המפעימה מלבד אומץ לבך המסתתר מאחורי הפסיבדונים והבנתך העמוקה בעולם העיתונות. דודי גולדמן? חביתה חרוכה? נהדר! אתה מתבזבז בטוקבקיה, חביבי. עם כישרון כזה מקומך בעולם היחצ”נות. אופסי, שכחתי, את כבר שם. אני, לעומתך, פחדניקו חביב, לעולם לא ביקרתי אדם לגופו אלא לדבריו, ולא הסתתרתי מאחורי ניק. טיפ קטן ממני: אם תרצי שלדברייך יהיה משקל סגולי יותר מאפסי, עמדי מאחוריהם.

  23. גם אני כתבתי תגובה לפוסט הקודם
    גם אני נמחקתי
    פחדנות כזו הרבה זמן לא ראיתי
    גם לי יש בלוג
    ובחיים לא אמחוק בו תגובה אם אין בה אאוטינג
    הפוסט הקודם, לפני שנערך בפחדנות, העיד הרבה יותר על הכותב מאשר על המבוקרת.

    פיפי קטן חוסך זמן?
    ליובל הפתרונים

  24. 35 – מי אתה ומי מחק אותך? בניגוד אליך כשאני כותב משהו אני כותב תחת שמי המלא ולא מתחבא מאחורי השמצות אנונימיות. אז למי יש פיפי קטן?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: