בהרצאה במיקרוסופט, בה דיברתי על הגלוב, ציינתי כי במהלך השנתיים וחצי לקיומו של הגלוב, התנצלתי פעמיים בשל דברים שכתבתי. פעם אחת בפני ולווט ופעם שניה, כך אמרתי, בפני מישהו שטרם הגיע הזמן לחשוף את זהותו.
ובכן, הגיע הזמן.
לפני שנה (פחות שמונה ימים), כתבתי את הפוסט הזה בו התייחסתי לאחד הטקסטים הראשונים שפרסמה מעיין כהן ב"גלובס". בטקסט המקורי כתבתי שאין לי מושג אם מדובר בכתב או בכתבת (ואחר כך שיניתי ל"כתבת"), ואכן לא ידעתי במי מדובר. הטקסט של מעיין הרגיז אותי כל כך מכיוון שהוא סימפטומטי לכתבים חדשים שנכנסים לתחום בסערה גדולה, בטוחים שגילו את אמריקה ומיד כותבים על הדבר הכי נדוש וידוע בתחום.
ועדיין, הפוסט שלי היה לא פחות גרוע מהטקסט של מעיין. ראשית התנפלתי על האדם הלא נכון. למרות שבפסקה האחרונה ציינתי כי הבעיה האמיתית היא היעדר יד עריכתית, את רוב הפוסט מיקדתי בכתיבה של מעיין. שנית, להתנפל כך על כותב שזה הרגע החל את המסע שלו בתחום הוא מעשה שפל, מביש ומיותר.
חודשים ספורים אחרי פרסום הטקסט המדובר ניכר היה שמדובר בכתבת מוצלחת במיוחד. כשהיא נאבקת בעובדה שאין מעליה עורך מקצועי אמיתי (בתחום שאותו היא מכסה), ומכאן שאין מי שיעזור לה, יכוון אותה או ייעץ לה (משהו שכולנו ככותבים זקוקים לו לא אחת), הפכה מעיין לאחת מכתבות הטכנולוגיה היותר מוצלחות, מעניינות וכן, גם המוערכות, בתחום. היום, היא החלה לכתוב בדה-מרקר לאחר שעברה מ"גלובס".
לפני כמה חודשים שלחתי מייל למעיין ובו התנצלתי בפניה. מעולם לא קיבלתי ממנה תשובה. זה בסדר גמור, היא לא חייבת לי כלום ולא אתפלא אם היא עדיין מעוניינת לחנוק אותי. ללא קשר, ההתנצלות האישית היא חצי מהעבודה כי התנפלתי עליה כאן ולכן גם כאן צריכה לבוא ההתנצלות.
אני מנצל את ההזדמנות בו מעיין עברה לדה-מרקר כדי להתנצל בפניה ולאחל לה הרבה הצלחה.
כתיבת תגובה