מהו הקו בין עיתונות כפלטפורמה לקידום חופש הביטוי והאינטרס הציבורי לעיתונות כפלטפורמה לקידום עסקיו של העיתון עצמו? הקו אף פעם לא היה ברור במיוחד (והדבר נכון בנוגע לכל העיתונים בישראל) אבל יש תחושה שהוא רק הופך מטושטש עם הזמן.
בימים האחרונים משהו לא טוב עובר על הטוש. זה החל בשבוע שעבר עם פרסום הטקסט הזה שכותרתו "כל חודש ניתן ליזם אחד 100 אלף דולר". כותב הטקסט הוא לא אחר מאשר איתן אבריאל, עורך האתר, שמבשר על "עוד חידוש" מבית הטוש במסגרתו מדי חודש, יחד עם קרן דן דוד, ייתן העיתון 100 אלף דולר במזומן ליזם וזאת ללא ערבויות וללא ריבית.
היום בבוקר החליט הטוש להעביר הילוך. מודעה על כפולת עמודים בישרה על המהלך (הנה רק עמוד אחד מהכפולה):
מיד לאחר המודעה מתפרסמת כפולה של טקסט עליו חתומה טלי חרותי-סובר, כתבת בעיתון, שמסבירה בסגנון "שאלות-תשובות", מדוע הפרויקט החדש של העיתון הוא הדבר הכי טוב שקרה ליזמים מאז המצאת האקסל. לאחר שהיא מספרת (בפעם ה-400) את סיפורו של דן דוד, היא מסבירה:
איך זה קורה?
בכל אחד מ-12 החודשים הקרובים ידון צוות שופטים מכובד (שיכלול את הכריש האהוב על הצופים בתוכנית "הכרישים" – אביב צידון) בשלל הרעיונות העסקיים שתשלחו אלינו. היזם המאושר שייבחר יקבל 100 אלף דולר במזומן – שייכנסו היישר אל חשבון הבנק שלו. בתום 12 חודשים יתכנס הצוות בפעם האחרונה כדי לבחור את יזם-היזמים והסכום שניתן לו – יוכפל.במה בדיוק זוכים?
בניגוד להלוואות שניתנות בעמל רב בבנקים, 100 אלף הדולר שלנו ניתנים כמעין הלוואת בעלים בתנאים טובים במיוחד: ללא ערבים וללא כל ריבית. גם תקופת ההחזר ייחודית: הזוכים יתחילו להחזיר את ההלוואה רק אחרי שנת פעילות תמימה, ורק אם העסק שלשמו קיבלו את הכסף – הצליח. נכשלתם? אל תחזירו בכלל. המוטו של התחרות קובע: הסיכוי הוא שלכם – הסיכון כולו עלינו.
אם העסק שלכם עולה כפורח, כספכם יושב אל הקרן בתוך 18 חודשים, ללא כל ריבית או הצמדה, במטרה לעזור ליזמי השנה הבאה. במקביל להון הראשוני שייכנס לכיסכם תקבלו עוד בונוס: משקיע מנוסה שייתן לכם גב או במלים אחרות: איש העסקים הבין לאומי דן דוד הולך להיות שותף שלכם. שותף שטוב ממנו קשה למצוא.
המתינו איתי בסבלנות עוד רגע.
החלטתי לפנות לאתר שהוקם במיוחד עבור הפרויקט ופניתי לעמוד התקנון. התקנון מציג תנאי שחרותי-סובר לא סיפרה עליו (ואבריאל סיפר אך לא ניתן היה להבין במה מדובר). סעיף 6.4 קובע כי:
החברה תקצה לקרן מניות, תמורת תשלום ערכן הנקוב בלבד, כך שישקפו 25% מהון המניות המוקצה והנפרע של החברה.
סליחה?!?
אם בזה לא די, פניתי לעמוד המכונה "על הפרויקט" ובו נכתב כי:
לא הצלחת?
תדרש/י להכריז על פשיטת רגל, החברה שהקמת עם הכסף שלווינו לך תסגר… אנחנו שלקחנו את הסיכון נאבד את הכסף…
בתקנון לא מוזכרת המילה "פשיטת רגל" ושום סעיף אינו מציין שהיזם "יידרש" להכריז על פשיטת רגל ולסגור את החברה. מדוע זה מופיע ב"על הפרויקט" אך לא בתקנון הרשמי?
אז מה היה לנו?
אתה היזם תתחרה עם יזמים אחרים על 100 אלף דולר. בניגוד לקרן הון סיכון או כל משקיע אחר, שנותן לך 100 אלף דולר ולא מבקש ממך להחזיר את הכסף, אנחנו כן דורשים ממך להחזיר את הכסף, את כל הכסף, וזאת אחרי 30 חודשים. הדרך היחידה שלך לא להחזיר את הכסף היא שתכריז על פשיטת רגל ותסגור את החברה שלך. אין דרך אחרת. היתרון היחיד הוא שאת ההלוואה תקבל בתנאים טובים במיוחד.
אבל בעוד שבנק נותן לך 100 אלף דולר ורוצה אותם חזרה, אנחנו רוצים עוד משהו. מה? אחוזים מהחברה שלך. כמה? 25%. כלומר אנחנו כבר קובעים שהחברה שלך שווה רק 400 אלף דולר וכבר לוקחים נתח עצום ממנה, שיאפשר לנו בהמשך זכות הצבעה (אולי גם איזו זכות וטו קטנה) וזאת בתמורה להשקעה קטנטנה במונחי השקעות בחברות סטארט-אפ.
זהו אולי דיל ההשקעה הרע ביותר ששמעתי עליו.
אל הדיל הזה מתלוות שתי שאלות שקשורות ליושר אינטלקטואלי:
1. מדוע בטקסט שהעיתון חתום עליו, זה של טלי חרותי-סבר, לא מוזכרת אפילו לא ברמז, העובדה שהפרויקט נוטל 25% ממניות החברה? איך בעיתון מסבירים את המהלך להסתרת עובדה מרכזית זו, שאין מרכזית ממנה? אני מניח שיזמים שייכנסו לרומן עם הדה-מרקר יקראו טוב-טוב את התקנון. אינני חושב שהעיתון עוסק במעשה רמייה. פשוט בהיצטרפות מקרים, הושמט אחד מתנאי ההשקעה והשמטתו מאפשרת לקוראים הרגילים של העיתון להמהם בכובד ראש ולומר לעצמם: "המממ, איזה כיף זה לעשות עסקים עם הדה-מרקר!".
2. הכניסה של הדה-מרקר לשותפות מעט מוזרה (לפחות בעיניי) עם קרן דן-דוד היא רק האחרונה בשורה של שיתופי פעולה עם גופים עסקיים פרטיים. התוצאה מתבטאת בסיקור בוטה ויוצא לדופן של אותם שיתופי פעולה.
גיא גרימלנד סיקר בהתלהבות רבה את תחרות Fast 50 שעורכת מזה שנים פירמת ראיית החשבון דלויט, ברייטמן אלמגור וזאת, בין השאר, מכיוון שהדה-מרקר הפך שותף בתחרות. אתר האינטרנט החדש מבית הטוש, TheMarker IT, קידם בהתלהבות רבה תחרות של משרד עורכי הדין רכס אלקלעי ויתכן שהסיבה לכך קשורה לעובדה שעורך האתר, רפאל פוגל, ישב כשופט בתחרות מטעם הדה-מרקר. אביב צידון, השופט מהתוכנית "הכרישים" ישמש גם כשופט במיזם עם קרן דן-דוד. זוהי אותה "כרישים" שהדה-מרקר משתף איתה פעולה מאז שהתוכנית שודרה לראשונה.
אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את שוקן מדבר. אני זוכר מכיוון שמשפט אחד נחרט בראשי והשאיר עליי רושם עצום. הוא אמר לעיתונאים שעבדו במוסף הכלכלה: "אנחנו קבוצת עיתונות. לא קבוצת אינטרסים".
עדכון (6.11.07): בעקבות פרסום הפוסט יצרו איתי קשר מהדה-מרקר. לטענתם, הפוסט גורם עוול לדה-מרקר בשני מובנים.
הראשון הוא שהדיל שהדה-מרקר מציע יחד עם קרן דן-דוד הוא דיל מיוחד במובן זה שההלוואה/השקעה ניתנת ללא צורך בערבים בעוד שכל בנק נורמלי לא ייתן ליזם 100 אלף דולר ללא ערבות ממשית ואמיתית. במובן השני, הפוסט גורם עוול בכך שהוא משווה בין התחרות לבין הכנסים שהדה-מרקר לוקח בהם חלק. התחרות הזו, הבהירו לי, היא יוזמה שהדה-מרקר מלווים אותה, הם חלק ממנה, הם מושקעים בה ברמה האמוציונלית והמחשבתית בעוד שבכנסים הדה-מרקר נותנים חסות ו/או לוגיסטיקה ותו לא.
כתיבת תגובה