ההשפעה של הרשת על העולם כל כך גדולה שיש מי שמתפתה לראות בה את חזות הכל. התייחסתי בעבר לטור המעניין (המממ) של אשר עידן ב"גלובס" ואולי הגיע הזמן להתייחסות נוספת. בטור האחרון שלו התייחס עידן לכך שהגיע הזמן להפוך את הדמוקרטיה הישראלית ל(שני ניחושים!) דמוקרטיה 2.0.
חלק מהנקודות שמעלה עידן מעניינות ושוות דיון, אבל כאשר הוא מגיע ל"עקרונות עליהם מבוססת דמוקרטיית 2.0" הוא מתחיל לאבד את הצפון. כך למשל הוא קובע כי:
בדמוקרטיה מהדור הבא לא תהיה כנסת שנבחרת אחת ל-4 שנים. בכלי ווב 2.0 ניתן לעשות בחירות כל כמה חודשים ובעלויות נמוכות. העיקרון השלישי הוא בהתאם לחוק הזנב הארוך: עדיפים 1,200 ח"כים שכל אחד מהם מייצג ישירות קהילה של 60,000 איש מאשר 120 ח"כים שאף אחד לא יודע את מי הם מייצגים… העיקרון הרביעי אומר שעדיפה דיאלוגיה על אידיאולוגיה. זו האחרונה אינה אלא אי-דיאלוג.
עידן הוא דטרמניסט קלאסי. יש טכנולוגיה והיא תתווה את המציאות. גם אם נצא מנקודת הנחה שאפשר לערוך בחירות כל כמה חודשים ובעלויות נמוכות, לא ברור מי ירצה בכך, לא ברור מי יסבור שזו שיטה הגיונית, לא ברור מי יחשוב שניתן למשול על מדינה כאשר כל כמה חודשים נערכות בחירות (שאלת העלות במקרה הזה, היא פשוט לא רלוונטית). אותו כנ"ל נוגע לשאלת מספר הח"כים. כמובן שהייתי שמח שהנציג שלי בכנסת יכיר אותי, אבל האם אפשר לנהל מדינה עם 1,200 נציגים? האם אפשר להקים קואליציה? כן, הדבר המציק הזה, שנקרא ריאל-פוליטיק, הוא מסוג החומרים שמהם עשויים החיים ולא החלומות המכאניים לעייפה של עידן.
גם הניסיון הכאילו מתוחכם לומר שאין עוד צורך באידיאולוגיה הוא בעיניי דלוח. אידיאולוגיה היא לא מילה גסה ודיאלוג בדרך כלל נשען על או עוסק באידיאולוגיה.
בהקשר של האינטרנט ודמוקרטיה שווה להתייחס לטקסט של גיא גרימלנד מהטוש. גרימלנד מעלה נקודות מעניינות (אם כי מוכרות) על כך שיש צורך לבצע חלק ניכר מההסברה באינטרנט ולא רק בטלוויזיה. אלא שכמו עידן, גם הוא נסחף למקומות חסרי שחר:
תם עידן המסבירים. עידן הביבי נתניהואים. מהיום כל גיימר/גולש הוא מסביר בפני עצמו. ואם זה המצב – אזי מדינת ישראל צריכה לפעול בכדי להנחיל את מדיניות ההסברה. חסל סדר קורסים והכשרות למסבירים מיומנים. יש להנגיש את תחום ההסברה לכמה שיותר אזרחים ישראלים המעוניינים בכך באמצעות סדנאות, הרצאות והאינטרנט. בתקווה שאלו אחר כך יעשו את העבודה. לא כעיסוק עיקרי, אלא במידה ויעלה הצורך בעולמות התוכן שבהם פעילים. באינטרנט, במשחקי מחשב המוניים, בבלוגים או ברשת חברתית. בכל מקום שפתאום עולה הדיון על ישראל.
הדברים של גרימלנד מעניינים – בתיאוריה. בפרקטיקה מי ילך לסדנאות או הרצאות בתחום ההסברה? ובכלל, האם אין אנשים שזו בדיוק העבודה שלהם? לא, אני לא מקבל את ההנחה שכל גולש הוא שגריר של המדינה למרות שזה מה שמוכרים כאן במשך שנים. כאשר אני גולש יש לי דברים חשובים יותר, מעניינים יותר ובעיקר אחרים לעשות מאשר לשחק באבא אבן.
הניסיון הדביק הזה להפוך כל גולש אינטרנט ליחידת הסברה מפוקסלת שזכתה להדרכה מבעוד מועד וכעת פולטת את דף המסרים של המדינה, הוא קרצייתי מאין כמוהו. שכל אחד יעשה את העבודה שלו. חסכו ממני את הפטריוטיות בגרוש.
כתיבת תגובה